ברוס לי
| ברוס לי | |
|---|---|
ציור קיר של ברוס לי |
|
| תאריך לידה: | 27 בנובמבר 1940 |
| מקום לידה: | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
| תאריך פטירה: | 20 ביולי 1973 |
| מקום פטירה: | הונג קונג |
| פרופיל ב-IMDb | |
ברוס ג'ון פאן לי, הידוע יותר בשם ברוס לי (באנגלית: Bruce Lee; נולד 27 בנובמבר 1940 - 20 ביולי 1973) נחשב אמן הלחימה המפורסם ביותר של המאה העשרים.
ברוס לי היה אמריקאי ממוצא סיני, שחקן מהונג קונג, פילוסוף, במאי סרטים, מפיק סרטים, תסריטאי, רב אומן באומנויות לחימה, ומייסד שיטת הלחימה ג'יט קון דו.
ברוס נולד בסן פרנסיסקו קליפורניה שבארצות הברית אך גדל בהונג קונג, בגיל שמונה עשרה היגר ברוס לארצות הברית בעזרת האזרחות האמריקאית שהיתה לו לארה"ב על מנת לרכוש השכלה גבוהה, תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, לימודים שאותם לא השלים. בזמן לימודיו באוניברסיטה החל ברוס ללמד אומנויות לחימה, דבר שבהמשך הוביל אותו לקבל תפקיד בסרט ובסדרת טלוויזיה.
ההפקותיו בהוליווד והונג קונג העלו את אומניות הלחימה הסיניות המסורתיות לפופולריות רבה, בשנות השבעים של המאה העשרים. סגנון הסרטים והכיוון שאליהם הם פנו נתנו את הטון לסרטי הלחימה הבאים בעתיד, תחכום ועלילה משולבים בביצועי לחימה מתקדמים, כך היו סרטיו השונים:
- הבוס הגדול (1971)
- אגרוף הזעם (1972)
- שאגת הדרקון (1972)
- הדרקון (1973)
- משחק המוות (1978) (סרט שהושלם חמש שנים לאחר מותו הפיתאומי של ברוס לי)
ברוס לי נהפך עם הזמן לסמל אומן לחימה בקרב הסינים ושאר חלקי העולם המערבי כגון ארצות הברית ואירופה, ובזמן שהתאמן באומנות הלחימה וינג צ'אן קונג פו פיתח ברוס את אומנות הלחימה החדשה ג'יט קון דו (פירוש השם: דרך האגרוף המיירט).
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים
ברוס לי נולד בתאריך 27 בנובמבר 1940, בבית חולים סיני ברובע צ'יינטאון בסן פרנסיסקו קליפורניה ארצות הברית, שם בגיל שלושה חודשים הוא שיחק בסרטו הראשון Golden Gate Girl.. אביו של ברוס, "לי הוי צ'ואן" היה ממוצא סיני, ואמו של ברוס, "גרייס הו" היתה קתולית ממוצא סיני ולבן. ברוס היה הילד הרביעי מתוך חמישה ילדים במשפחתו: אגנס, פואיב, פיטר, ברוס, ורוברט. ברוס ומשפחתו עזבו את ארצות הברית ועברו לגור בהונג קונג כשהיה בגיל שלוש, שם גדל וספג את התרבות הסינית.
עוד בילדותו בטייואן היפנית התחיל לשחק ביותר מ-20 סרטים תחת השם "לי סיו לונג", בדומה לעיסוקו של אביו כשחקן מקצועי. באותה תקופה הצטרף ברוס לי לחבורת ילדי רחוב והתנסה במכות בסמטאות העיר הגדולה. בשנת 1958 זכה ברוס לי בתחרות גדולה של ריקודי צ'ה צ'ה צ'ה והחל לעבוד כמדריך ריקודים. מאוחר יותר התפרנס ממקצוע זה בהיותו סטודנט ומהגר עני בארצות הברית. הוא התעמק בסגנון "וינג צ'אן", או "וינג-צ'ון" (בגרסה קנטונזית), אצל מורה ידוע בשם יפ מאן. ברוס לי נאלץ לעזוב את לימודיו אצל יפ מאן ולעזוב את הונג קונג, לאחר שהמשטרה הזהירה את הוריו כי בכוונתה לעצור אותו בעקבות מעורבותו בתגרות הרחוב. אביו נתן לו מאה דולר ושלח אותו לארצות הברית, תוך ניצול אזרחותו האמריקאית.
[עריכה] שמותיו של ברוס
שמו הקנטונזי של ברוס היה "לי ז'ון פן", אשר משמעות השם היתה "חוזר שוב", שם זה ניתן לו על ידי אמו אשר הרגישה שברוס יחזור בעתיד לארצות הברית. אמו שהיתה מטבעה בעלת אמונות טפלות, העניקה לברוס את שמו המקורי כשנולד "סאי פון" שם נשי שפירושו "פניקס קטן" (עוף החול הקטן). השם האנגלי "ברוס", נחשב כשם שניתן לו בבית החולים בו נולד על ידי הרופאה ד"ר מרי גלובר.
לברוס יש שלושה שמות סיניים נוספים, "לי יואנקסין" כשם משפחה, "לי יואנזיאן" שם שניתן לו כשלמד בקולג', והשם הסיני אשר ניתן לו כשם מסך בסרטיו הישנים "לי קסיאאולונג" אשר פירוש השם הוא "דרקון קטן".
[עריכה] משפחה
אביו של ברוס, "לי הוי צ'ואן", היה מהשחקנים המובילים באופרה הקנטנוזית ושחקן סרטים, במשך הזמן החל במסע הופעות עם האופרה הקנטנוזית אשר החל בערב הפלישה היפנית להונג קונג. לי הוי צ'ואן הופיע גם שנים רבות בארצות הברית, בקהילות הסיניות המפוזרות ברחבי המדינה.
למרות ההצלחה בהופעותיו של לי הוי צ'ואן, החליט אביו של ברוס לחזור חזרה להונג קונג, בניגוד לשאר חברי האופרה אשר נשארו בארצות הברית. בשלושת השנים הראשונות בהן חזרה המשפחה להונג קונג, גדל ברוס לי תחת הכיבוש היפני במשך שלוש שנים ושמונה חודשים. לאחר הכיבוש חודשה קריירת המשחק של אביו, ובנוסף עלתה הפופולריות של משחקו במידה רבה יותר מאשר לפני הכיבוש.
אמו של ברוס הגיעה ממשפחה עשירה ומיוחסת ובעלת השפעה רבה בהונג קונג, היא היתה אחייניתו של "סר רוברט הו טונג" אשר היה איש עסקים ופילנטרופ ידוע, דבר שגרם לברוס לגדול בסביבה בעלת השפעה רבה. למרות יתרונות אלה גדל ברוס בסביבה קומוניסטית אשר לא אהדה משפחות מיוחסות, ובסביבת מגורים קשוחה למחייה מלאת כנופיות אלימות.
[עריכה] וינג צ'ון
ההשפעה הגדולה ביותר על התפתחות אומנויות הלחימה של לי היה מחקרו של הוינג צ'ון. לי התחיל להתאמן בוינג צ'ון בגיל 13 תחת מורה הוינג צ'ון ייפ מאן ב 1954, אחרי שהפסיד קרב עם חברי כנופיה יריבה. שיעורים קבועים של ייפ בדרך כלל היו תרגול צורות, צ'י סאו (ידיים דביקות) מקדחות, טכניקת בובת עץ, וקרבות חופשיים. לא היה דפוס קבוע בכתה. ייפ ניסה לשמור על התלמידים שלו ממלחמות בכנופיות הרחוב של הונג קונג בעזרת עידוד לחימה בתחרויות מאורגנות.
לאחר שנה באימוני הוינג צ'ון, תלמידיו האחרים של ייפ מאן סירבו להתאמן עם לי לאחר שלמדו על מוצאו (אמו הייתה חצי סינית חצי לבנה) הסינים היו בדרך כלל נגד לימוד טכניקות הלחימה שלהם אנשים לא אסיאתים. שותף הקרבות של לי, הוקינס צ'אנג קובע "כנראה שפחות משישה אנשים מכלל שבט הוינג צ'אן למדו באופן אישי, או חלקי, על ידי ייפ מאן". עם זאת לי הראה עניין רב בוינג צ'ון והמשיך להתאמן באופן פרטי עם ייפ מאן וב 1955 עם וונג שון לונג.
[עריכה] החיים בהונג קונג
לאחר שהשתתף בבית ספר טאק סון (שני בניינים מביתו ב 218 Nathan Road, Kowloon), לי נכנס לבית ספר יסודי, שלוחה של מכללת La Salle ב 1950 או ב 1952 (בגיל 12). בסביבות 1956, בעקבות ביצועים לימודיים נמוכים (או שיתכן גם בגלל התנהגות בעיתית) הוא הועבר למכללת St. Francis Xavier's (בית ספר תיכון) איפה שיוכל להיות מודרך על ידי האח אדוארד, מורה ומאמן קבוצת האגרוף של הבית ספר.
באביב 1959, לי נמצא מעורב בעוד קרב רחוב והמשטרה נקראה. בכל הדרך עד שנות העשרה המאוחרות שלו, קרבות הרחוב של לי נהיו יותר תכופות וכללו הכאות של בן משפחה של ארגון מסוכן. לבסוף, אבא של לי החליט בשבילו לעזוב את הונג קונג ולהמשיך לשדרה בטוחה יותר ובריאה יותר בארצות הברית. הוריו אישרו את החשש של המשטרה כי הפעם היריב של לי נראה כמו רקע לפשע המאורגן והיתה אפשרות כי חוזה יצא על חייו.
בלש המשטרה הגיע ואמר "סליחה מר לי, הבן שלך ממש נלחם בבית ספר. אם הוא יכנס לעוד קרב אחד יכול להיות שאצטרך להכניס אותו בכלא" - רוברט לי
באפריל 1959 הוריו של לי החליטו לשלוח אותו לארצות הברית לגור עם אחותו הגדולה, אגנס לי שכבר חיה עם חברים של המשפחה בסן פרנסיסקו.
[עריכה] חייו החדשים בארצות הברית
בגיל 18 עם 100 דולר בכיסו היגר ברוס לארצות הברית כשהוא בעל תואר אלוף בלוחמה סינית, ובתואר אלוף ריקודים בתחרות הצ'ה צ'ה צ'ה בהונג קונג. לאחר שחי בסן פרנסיסקו במשך כמה חודשים, היגר ברוס לסיאטל בשנת 1959 להמשך לימודיו, שם עבד בתור מלצר במסעדה לפרנסתו.
בארצות הברית החל ברוס לי ללמוד תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, לימודים שאותם לא השלים, ובמקביל עבד כמורה לריקוד. עם הזמן החל ללמד אמנויות לחימה. הוא נחשב כמי שהביא את אמנות הקונג פו לאמריקה, תוך שהוא מתאמן ומשקיע רבות בשיפור וליטוש כישוריו. עקב נסיונו כשחקן, ידע ברוס לי להרשים את הצופים והתנהג בטבעיות מול קהל. בשנת 1964, בתחרות קראטה של אד פארקר, הוא קיבל לראשונה במה להפגין את יכולותיו במופע הדגמה. במאי סרטים שהיה נוכח באולם הזמין אותו לצילומים, וכך נסללה דרכו לעולם הקולנוע האמריקאי. בשנת 1964 הוא הכיר את ג'ון גו רי ידידות איתו תרמה לשניהם ידע נוסף בתורת הלחימה.
[עריכה] ג'אן פן קונג פו
לי התחיל ללמד אומניות לחימה בארצות הברית ב-1959. הוא קרא למה שהוא לימד ג'אן פן קונג פו (בפשטות הקונג פו של ברוס לי). זה היה בעצם גישתו לוינג צ'אן. לי לימד חברים שהכיר בסיאטל, הוא התחיל עם מתאמני ג'ודו, ג'סי גלובר, לימים נהיה העוזר מאמן הראשון שלו. לי פתח את הבית ספר הראשון לאומניות לחימה, המוסד על שם לי ג'אן פן קונג פו, בסיאטל.
לי נשר מהלימודים באביב של 1964 ועבר לאוקלנד כדי לחיות עם ג'ימס יים לי (嚴鏡海). ג'ימס לי היה בן 20, מבוגר מברוס לי ובקי באומנויות לחימה הסיניות באזור. ביחד הם ייסדו את הסטודיו השני לאומנויות לחימה ג'אן פן באוקלנד. ג'ימס לי גם היה אחראי להכרות של ברוס לי עם אד פרקר, תמלוגים של אומנויות הלחימה העולמית בארצות הברית והארגון אליפות הקראטה הבינלאומית של לונג ביץ' שבו ברוס לי מאוחר יותר "התגלה" על ידי הוליווד.
[עריכה] תפקידיו בסרטים
תפקידו הראשון של ברוס לי היה בסדרת טלוויזיה בשם "Green Hornet", שם שיחק את קאטו, תפקיד זניח בסדרה. למרות שוליותו של התפקיד, הוא הצליח להרשים את הקהל, והפך לכוכב אמיתי. הוא חדל לעבוד כמורה לריקוד, והתמקד באמנות הלחימה הסינית קונג פו. הוא פיתח שיטת קונג פו משלו המבוססת על תורתו של ווין-צ'ון. השיטה שפיתח מוכרת בשמו המקורי (ג'ון פאן קונג פו). הוא פתח מכון קונג פו משלו ("המכון של לי ג'ון פאן"), ותלמידים רבים נרשמו לקבוצות שהוא העביר. הוא נהג לקחת עקרונות וטכניקות משיטות לחימה אחרות ולהטמיע אותן בסגנון האישי שלו.
לי החל לשחק בסרטי לחימה אמריקנים ב-1966. השפעתו על הקולנוע בזמנו התבטאה בעיקר בהבאת אמנויות לחימה לידי ביטוי עוצמתי יותר על המסך. מכיוון שתנועותיו היו מהירות יותר משיכלו המצלמות לקלוט, הוא נאלץ להאט אותן בסרטים כדי שייראו על המסך. בין השחקנים שהושפעו ממנו ביותר נמנים צ'אק נוריס, אשר היה תלמידו ואף שיחק את יריבו בסרט "שאגת הדרקון", וג'קי צ'אן, שהיה ניצב באחד מסרטיו. בין שאר השחקנים שאותם אימן היו סטיב מקווין ושחקן הכדורסל כרים עבדול-ג'באר, שהשתתף איתו בסרט "משחק המוות".
[עריכה] אחרית ימיו
סרטו המלא האחרון היה "הדרקון" (1973). בשנת 1973, בזמן צילומי סרט שהיה אמור לצאת לאקרנים בשם "משחק המוות", הוא שהה בבית ידידה קרובה והתלונן על כאב ראש חזק. לאחר שהביאה לו כדור נגד כאב ראש, שייתכן שהיה אלרגי אליו, הוא לקה מיד במפרצת במוחו (שבץ), וידידתו מצאה אותו מחוסר הכרה על מיטתה. הוא מת בדרך אל בית החולים, ונקבר בסיאטל. כעבור עשרים שנה (ב-1993), נקבר לידו בנו ברנדון לי.
[עריכה] פילוסופיה מאת ברוס לי
למרות שברוס היה ידוע בעיקר באומנויות הלחימה בהן עסק, הוסיף ברוס את פילוסופיית הלחימה והחיים לספריו אשר כתב בנושאים אלו. ידוע היה כי ברוס בחר באומנויות הלחימה כדרך לבטא את עצמו, דבר שהעביר הלאה לתלמידיו כאשר הסביר את עיקרי השקפתו לזרימת הפוטנציאל של האדם ומימושו.
ברוס לי הושפע מטאואיזם, בודהיזם, ומפילוסופיית ג'ידו קרישנמורטי, אך למרות כל זאת, פילוסופיית ברוס לי התבררה כקרובה בגישתה לפילוסופיית הקונפוציאניזם.
[עריכה] היסטוריית הלחימה
ברוס לי היה מעורב בכמה תחרויות לחימה, כמה מהן אורגנו בצורה מסודרת לעומת כמה אחרות שלא אורגנו בכלל כתחרות. דן אינוסנטו מדריך אומנויות הלחימה הידוע אמר על ברוס לפני שנים: "לפי דעתי אין שום ספק, אם ברוס לי היה ניגש לתחרות איגרוף מקצועית משקל קל, הוא היה מדורג בקלות לשלישיה המובילה בקטגוריה".
בשנת 1958 הביס ברוס את אלוף האיגרוף הבריטי "גריי אלמס" על ידי נוק אאוט בסיבוב השלישי, בעזרת שיטת הלחימה וינג צ'אן קונג פו.
במהלך השנים הבאות התחבר ברוס לחבורת הרחוב "נמר רחוב ההצטלבות", ועקב כך השתתף בכמה קרבות רחוב.
בשנת 1962 הטיח ברוס נוק אאוט ב"אואצ'י", בעל חגורה שחורה בקרטה היפני. חבטת נוק אאוט זו ידועה עקב זמנה המהיר, לאחר כאחת עשרה שניות של לחימה הנחית ברוס את מכת הנוק אאוט ביריבו והביסו, בתחרות קרב מגע מלא בעיר סיאטל ארצות הברית.
בשנת 1964 בעיר אוקלנד קליפורניה, התמודד ברוס מול "וונג ג'אק מאן" סטודנט ללוחמת "מה קין פונג", מצפון שאולין. קרב זה שנוי במחלוקת, עקב דרישת מורי אומנויות הלחימה אשר ביקשו מברוס לי להפסיק וללמד את סודות המזרח לתרבות המערב, ברוס התנגד לדעתם והסכים לקרב פנים מול פנים כנגד אומן לחימה מצידם, תוצאות הקרב נודעו כי ברוס ניצח את האומן, ובכך הורשה ללמד את אומנויות הלחימה לאנשי המערב.
[עריכה] שיטתו באמנות הלחימה
ברוס לי כתב הערות שונות בעניין הטאו של אמנות הלחימה, שלאחר מותו קובצו לספר, ששמו "The Tao of Jeet Kune Do" ("דרך האגרוף המיירט"). נוסף להערות שונות בענייני פילוסופיה קרבית ולתובנות שונות בעניינים טכניים (יתרונות וחסרונות של סוגי אגרופים, בעיטות ובריחים שונים, וכן הלאה), הוא מביע שם את העמדה לפיה עדיף לפעול עם המקור מאשר פיתוח צדדי שיועיל למקור. כך לדוגמה, העדיף להתאמן בחבטות ולשפרן על ידי אימון חבטות, במקום לסמוך על כך שכוח החבטות ישתפר על ידי אימון עקיף באמצעות משקולות (יש לציין, עם זאת, שעסק באימון גופני אינטנסיבי גם באמצעות משקולות, ואף נפצע בגבו עקב כך).
סגנונות קונג פו שבהם עסק:
- וינג צ'אן קונג פו למד את השיטה קרוב לעשור מהמורה ייפ מאן פאי.
- טאי צ'י צ'ואן בסגנון וו ובסגנון יאנג - למד מידי אביו שהיה חובב טאי צ'י.
- הונגאר - למד אצל חברו של אביו, לי חוי צ'ואן.
[עריכה] סרטיו של ברוס לי
- הבוס הגדול (1971)
- אגרוף הזעם (1972)
- שאגת הדרקון (1973)
- הדרקון (1973)
- משחק המוות - עבד עליו בשנת 1973 אך לא סיים בגלל מותו, בשנת 1978 הסרט הושלם עם כפיל.
[עריכה] סדרות שבהן הופיע
הסדרה The green hornet בכיכובו וכן הופיע בפרק בסדרה longstreet the way of the dragon
[עריכה] ספרים על ברוס לי
- Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Words. Frog Ltd, 2005.
- Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Spirit a Biography. Frog Ltd, 1994.
- Lee, Linda. The Bruce Lee Story. Ohara Publications, 1989.
- Little R. John. The Warrior Within: The philosophies of Bruce Lee. Mcgraw Hill, 1996.
[עריכה] ספרים שברוס לי כתב
- The Tao of Jeet Kune Do. Ohara Publications, 1993.
- The Art of Expressing the Human Body (with John Little), Tuttle Publishing, 1998.
- Chinese Gung Fu: The Philosophical Art of Self-Defense, Ohara Publications, 3rd Edition, 1998.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol 1: Self-Defense Techniques (Bruce Lee's Fighting Method) with Mitoshi Uyehara, Ohara Publications, 1978.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol 2: Basic Training (Bruce Lee's Fighting Method) Ohara Publication's, 1982.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol 3: Skill in Techniques (Bruce lee's Fighting Method Ohara Publications, 1977.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol.4: Advanced Techniques (Bruce Lee's Fighting Method). Ohara Publications, 1977.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר של ברוס לי בעברית
- מאמר מאתר nrg על הפילוסופיה של ברוס לי
- אתר על ברוס לי (באנגלית)
- ציטוטים של ברוס לי (מוויקיציטוט באנגלית)
- ברוס לי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ברוס לי
- מארק מקדונלד, ניו יורק טיימס, ברוס לי: הקופה עדיין רושמת?, עכבר העיר, 16 בדצמבר 2009