StG 44

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
StG 44
Sturmgewehr 44.jpg
מידע כללי
נגזרות STG44 ,MP44 ,MP43
תכנון Haenel Waffen, 1942
שנות שירות 1943 - עד היום
יחידות שיוצרו 425,977
מידע טכני
קליבר 7.92x33 מ"מ
פעולה גז
הזנה 30 כדורים
כוונות ברזל
אורך קנה 419 מ"מ
משקל ריק 5.22 ק"ג
קצב אש 500-600 כדורים לדקה
מהירות לוע 685 מטרים לשנייה
טווח אפקטיבי 300 מטרים

StG44 (קיצור מגרמנית של Sturmgewehr 44; "רובה סער מודל 44") הוא רובה סער שפותח על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. הנשק מוכר גם בשמות MP43 (Maschinenpistole 43) ו-MP44 ‏(Maschinenpistole 44), שהם למעשה פיתוחים מוקדמים של אותו הנשק. יש הטוענים שהוא רובה הסער הראשון.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

MP43 MP44 ו-STG44 היו כינוים שונים עבור אותו רובה עם שינויים קטנים בייצור, התחמושת של הרובה היא 7.92x33 מ"מ שהיא בעצם גרסה קצרה של ה-Mauser‏ 7.92x57 מ"מ.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, החי"ר הגרמני היה מצויד בדומה לשאר הצבאות. הבדל אחד בין הורמאכט לצבאות אחרים הוא הדגש שהושם על תת המקלע כנשק חי"ר עיקרי, בניגוד לצבאות אחרים בהם החיילים שצוידו בתת-מקלע היו בעיקר בתפקידי סיוע. הסיבה לדגש על תתי המקלע היא שתת-המקלע קטן יותר ונוח יותר לנשיאה והדבר הורגש בייחוד ביחידות שריון וחרמ"ש. עם זאת, לתת-המקלע היה טווח ודיוק נמוך.

תתי המקלע ששימשו את הורמאכט (כגון MP40) היו בעלי תפוסה גבוהה בידיים ולכן המפקדים הגרמנים חשבו שיש לקצרם. היו מספר נסיונות לייצר תת-מקלע קל משקל אבל קליעי ה-7.92 מ"מ עשו את השליטה בכלי הנשק האוטומטיים לקשה.

הפתרון הגרמני לבעיה היה יצירת קליע החלש בעוצמתו מקליע של רובה אך עם זאת חזק מקליע אקדח. ניסויים בקליע מסוג זה החלו עוד בשנות ה-30 אך מפקדי הצבא עיכבו את ייצורו עד לשנת 1941.

ניסויים בכלי נשק שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתה הצבא הגרמני פנה לשני יצרני נשק: ולטר והנל על מנת לייצר רובה שיעשה בו שימוש בקליע החדש. הרובה של הנל, ה-Mkb 42, נבחר לדגם המתאים לייצור. בנובמבר 1942 נשלחו ה-Mkb 42 לחזית. בסוף 1942 ותחילת 1943 יוצרו כ11,000 רובים מסוג זה. המשתמשים בנשק העריכו אותו אך עם הסתייגות מסוימת. בהמשך נבחר נשק אחר לייצור שהיה דומה לגרסת ולטר.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1944 אדולף היטלר החליט לשנות את שם הרובה ל-MP44. בפגישה עם מפקדי צבא בחזית המזרחית שאל היטלר את המפקדים מה הם רוצים. אחד מהמפקדים קרא "עוד מהרובים החדשים!". לאחר שהיטלר בחן את ה-MP44 בעצמו הוא החליט לקרוא לו "רובה סער" (Sturmgewehr). כאשר הוא רואה את ההישג התעמולתי האפשרי מהנשק הוא החליט לקרוא לו לבסוף StG44, כלומר "רובה סער, מודל 1944".

עד סוף המלחמה יוצרו כ-425,000 רובי Stg44. הוא הוכח כבעל ערך רב בעיקר בחזית המזרחית שם השתמשו בו לראשונה. טווח הירי שלו היה גדול מה-MP40 אך שימושי יותר מה-Kar98k בטווח קרוב. הוא היה התשובה הגרמנית לפפ"ש הרוסי שהיה זול לייצור אך יעיל ביותר בקרבות בטווח קרוב. ה-Stg44 היה בעל אותו קצב אש של הפפ"ש אבל עם טווח רחוק יותר. ה-Stg44 היווה את הבסיס למשפחת רובי הסער שביניהם נמנה הרובה המיוצר ביותר בעולם בימינו, ה-AK-47.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה המזרחית נעשה ב-Stg44 שימוש עד החלפתו בAK-47 (קלשניקוב) הרוסי. בפולקספוליצי (המשטרה במזרח גרמניה) נעשה שימוש ברובה עד שנת 1962 בערך, אז הוחלף בפפ"ש. ה-Stg44 נמכר גם למשטרים ידידותיים לברית המועצות באפריקה ובמזרח התיכון ואף מספר מועט של דגמים הגיעו אל ארגון החזבאללה בלבנון.

מדינות שהשתמשו ברובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]