השוד ברחוב הרצל (1942)

**שוד הבנק ברחוב הרצל**
	מערכה: המאבק היהודי בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל
תאריכי הסכסוך	9 בינואר 1942
מקום	סניף בנק הפועלים ברחוב הרצל בתל אביב
קואורדינטות	32°03′43″N 34°46′12″E / 32.06208333°N 34.77011111°E
עילה	התנגדות לשלטון המנדט
תוצאה	כישלון השוד. הריגת שני עוברי אורח יהודים, בזמן המנוסה. תפיסת הלוחמים השודדים ומאסרם.
הצדדים הלוחמים
לח"י	המנדט הבריטי
אבדות
2 הרוגים (יהודים, עוברי אורח)
	המבצע נכשל

השוד ברחוב הרצל היה מעשה שוד שבוצע על ידי הלח"י במרכז תל אביב בשנת 1942. שוד זה היה שלישי מתוך שלושה מקרי שוד שבוצעו על ידי ארגון הלח"י, בבנקים בתקופת המנדט הבריטי, במטרה לממן את פעולותיהם. השוד נכשל ומבצעיו נתפסו, אך במנוסתם רדפו אחריהם שוטרים שהרגו שני יהודים מן הקהל שרדפו אחריהם גם הם.

כבר מתקופתה הראשונה של מחתרת הלח"י, בעת שנקראה עדיין "אצ"ל בישראל", נקטה מחתרת הלח"י בדרך של ביצוע מעשי שוד כדי לממן את פעולותיה הפעולה הראשונה, השוד בבנק אפ"ק, התרחשה ב-16 בספטמבר 1940, ובמסגרתה שדדו אנשי הלח"י, לאור היום, סכום כסף רב בבנק אנגלו-פלשתינה (כיום בנק לאומי לישראל), בסניף הבנק ברחוב בן-יהודה בתל אביב. בקיץ 1941 אזלו כספי השוד בבנק אפ"ק. חלקם הוצאו לקיום מנגנון הלח"י וחלקם לאימונים ולמבצעים. הלח"י החליט על ביצוע שוד נוסף. היעד היה "הבנק הערבי" בירושלים. ב-15 ביולי 1941. הפעולה סוכלה על ידי שוטרים בריטים ואחד ממבצעיה נתפס.

בראשית שנת 1942, חודש לפני הירצחו של אברהם שטרן (יאיר), ניסה הלח"י לבצע שוד נוסף, ניסיון שכשל וגרם לתוצאות טרגיות. ב-9 בינואר 1942 התנפלו שני אנשי לח"י על פקיד המשביר המרכזי, בשעה שיצא מסניף בנק הפועלים ברחוב הרצל בתל אביב, חטפו מידיו תיק ובו 1,000 לירות וניסו להימלט. הקהל שהיה במקום פתח במרדף אחרי השודדים. אחד מהם, שנמלט לסמטאות נוה צדק, נתפס על ידי שוטרים בריטים. השני נמלט אל תוך המחסן של קולנוע עדן. במהלך המרדף במחסן קולנוע עדן, בניסיון לפגוע בנרדף, ירה השוטר הבריטי לתוך הקהל והרג שנים. שני ההרוגים היו מתתיהו פדרמן נהג קטר בן 19, בן יחיד להוריו, ואברהם בן אברהם גר צדק בן ארבעים, סבל באגד, שהניח אחריו שישה ילדים ואישה בהריון.

שני אנשי לח"י שנתפסו היו יהושע בקר בן 21 וניסים ראובן בן 19. ב-23 בינואר 1942 הובאו השניים בפני שופט חוקר, שפסק כי יש להעמיד את השניים לדין על עבירות של שוד ורצח. משפטם החל בבית המשפט בירושלים ב-25 בפברואר בפני שני שופטים בריטים והשופט היהודי מני. הסנגור היה עורך הדין מקס קריצמן, מעורכי הדין הידועים בארץ ישראל באותה עת, שהיה סנגורם של רבים מאסירי המחתרות. ב-8 במרץ הרשיע בית המשפט את הנאשמים. נסים ראובן נדון ל-14 שנות מאסר ועל יהושע בקר הוטל עונש מוות. ערעורם בפני בית המשפט העליון המנדטורי, בהרכב של שני שופטים בריטים והשופט היהודי גד פרומקין, נשמע עוד באותו חודש ונדחה^[1]. בני משפחתו של יהושע בקר השתדלו למען הצלת חייו, ובעת שהנציב העליון נסע לאנגליה, חתם סגנו וממלא מקומו ב-21 באפריל 1942 על המרת עונשו למאסר עולם והוא נכלא בכלא עכו. הוא היה בין האסירים שנמלטו מכלא עכו במהלך הפריצה לכלא עכו ב-4 במאי 1947, והסתתר עד קום המדינה. לימים החליף את שמו ליהושע ישראלי.