לדלג לתוכן

נינו הרמן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 73: שורה 73:
==תערוכות יחיד==
==תערוכות יחיד==


* 2016 "רשימות מתל אביב", מרכז הקהילה היהודית של קרקוב, קרקוב, אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין.
* 2016 "רשימות מתל אביב", מרכז הקהילה היהודית של קרקוב, קרקוב, אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין.{{הערה|[http://jcckrakow.org/en/events/831-zapiski-z-tel-awiwu-wernisaz-wystawy-nino-hermana תערוכת היחיד של נינו הרמן במרכז הקהילה היהודית של קרקוב]}}
* 2016 "במקום - הצילום של נינו הרמן", גלריית לורי טיש, ניו יורק.
* 2016 "במקום - הצילום של נינו הרמן", גלריית לורי טיש, ניו יורק.
* 2014 "ניירות של צלם", גלריה קיבוץ [[נען]]. אוצרות: חמוטל פרידברג ודורית קופיט.
* 2014 "ניירות של צלם", גלריה קיבוץ [[נען]]. אוצרות: חמוטל פרידברג ודורית קופיט.

גרסה מ־23:01, 24 במאי 2017

נינו הרמן

נינו (חנניה) הרמן (נולד ב-4 בפברואר 1952) הוא צלם אמנותי ישראלי.

ביוגרפיה

סבו מצד אביו, ד"ר יהודה הוגו הרמן (1940-1887), יליד אוסטריה-הונגריה, היה מראשי ארגון בר כוכבא, עורכם של העיתונים "Selbstwehr" ו"יודישה רונדשאו", סופר, עורך ספרים, היה שותפו של עגנון לעריכת ספר פסח בשם "חד גדיא" (1914) וספר לחנוכה "מעוז צור" (1918). הרמן, עמד בראש Palestina Bilderkorrespondenz ‏(PBK). עלה לישראל ב-1934 והתיישב בירושלים. [1]

אביו גבי (גבריאל) הרמן, ממקימי הקבוץ עין גב, יועץ טכני וממציא פטנטים; שירת שנים רבות כראש מדור תכנון ופיתוח בחיל האספקה של צה"ל.

סבו מצד אמו אריך פינטוס היה ממנהלי חברת חברת הדלק "של" בגרמניה. אמו, לורה הרמן ילידת ברלין. אחרי עליית הנאצים, ב-1936 ברחה משפחתה להולנד במלחמת העולם השנייה אחרי שאחיה התאום הייני נתפס ונרצח במאוטהאוזן הסתתרה המשפחה באמסטרדם ולורה הייתה פעילה במחתרת ההולנדית. בתום מלחמת העולם השנייה הוריו נפגשו באמסטרדם ועלו לישראל. בישראל לורה הייתה ציירת והציגה בארץ ובשווייץ. [2]

נינו הרמן נולד בתל אביב וגדל מגיל ארבע ברמת גן, לו אחות, יהודית קונפורטי הגדולה ממנו בארבע שנים. בגיל שנתיים לקה הרמן בשיתוק ילדים (פוליו) שהותיר אותו מוגבל.

בהיותו בן שבע עשרה החל לעבוד כעוזר צלם בסטודיו של אפרים קדרון בתל אביב (1969 - 1971). ועבד כצלם עיתונות עצמאי, כצלם של "עולם הקולנוע" לצד כתב הבידור ג. עיטור (1971 – 1973).

צלם לשכת העיתונות הממשלתית בתל אביב (1973 – 1974). הרמן יסד יחד עם הצלמים שעיה סגל ושמואל רחמני את סוכנות הצילום "24+" שסיפקה צילומים לעיתון "מעריב" (1974 – 1977), ב"מעריב" עבד כצלם חדשות ומגזין, בין השאר לצידם של יעקב ארז, יגאל לב, משה דור ולוי יצחק הירושלמי ואחר-כך כצלם המערכת של העיתון בירושלים. ייסד ביחד עם הצלם אלי הרשקוביץ את סוכנות הצילום הירושלמית "זום 77" - שעבדה בשירות "ידיעות אחרונות", Associated Press ו"טיים מגזין" (1977 – 1979).

הרמן חזר לצלם בלע"מ ועבד עם משרד ראש הממשלה (1979 – 1986). במסגרתה תיעד את הסכם השלום בין ישראל למצרים. ליווה את ראשי הממשלה בגין, שמיר ופרס בארץ ובעולם; המשיך ללוות את פרס גם כשר חוץ ושר אוצר. תצלומיו הופיעו בפרסומים, ספרים ותערוכות קבוצתיות רבות שנלקחו מאוסף התצלומים הלאומי של לע"מ ומהארכיון של עיתון מעריב.

הרמן נשוי לתחיה משנת 1979 והם גרים ביישוב הקהילתי נטף שבהרי יהודה שהיו ממקימיו בחורף 1981, להם שלושה בנים.

בשנים (1987 – 1998) היה עורך צילומים בדסק החדשות של העיתון מעריב ובעקבות פציעה שעבר פרש מהעיתון. בשנת 2000 נהרג בנו יאיר צלם צבאי בתאונת דרכים והרמן הפסיק לצלם.

בשנת 2009 חזר לצילום, ומאז הוא עוסק בצילום אמנותי ומתעד אנשים.

רונית צור, אוצרת התערוכה "תל אביב - ברלין במעבר":

"בעשרות צילומי סצינות מתוך חיי יום ולילה של עוברי אורח וקבוצות אתניות שונות הוא כמו ממפה את דרום העיר תל אביב. יכולתו להיות נוכח יחד עם רגישותו וכבודו לפרט מאפשרים לו ליצור מעין מסמך תיעודי, אותנטי ואמין. מצלמתו קולטת מעמדים של דיוני מדרכות, אוירה של עיר שהחיים פועמים ברחובותיה, בבתי הקפה שלה, בם מתקיים מיזוג גלויות באופן הטבעי ביותר."

ג'ניפר בלוך, מתוך קטלוג עלמא, תערוכת "לא שם פרטי":

"בעבודותיו מתקיימת איכות המעלה את האדם, וזו אינה אידאליזציה סתמית, אלא הצעה אמיתית להבנה אחרת של האנושיות."

עוסק גם בצילומי טבע. העבודות האחרונות מהסדרה "מבעד לחלון" שעלו ב"דימויי יומי" חודש באוגוסט 2015 באתר "ערב רב" מתכתבות עם ציור. בעבודותיו הוא אינו עושה כל שימוש מניפולטיבי בפוטושופ.

הרמן היה יועץ אמנותי בחברת סט הפקות לסרטיו של הבמאי זוכה פרסי האמי דני סיטון (2000 – 2012).

בעל טור "עדשת רוח" בnrg מעריב (2010- 2011), כותב ומצלם ב"זווית רחבה" (2011- 2013), בלוג צילום באתר "במחשבה שנייה". משנת 2009 מנהל את בלוג הצילומים האישי שלו "מרחבי הלב".

חבר בגלריה השיתופית "מקום לאמנות" בקרית המלאכה, בדרום תל אביב.

מרצה על עבודותיו, ביחד עם אשתו תחיה, בוגרת החוג לאומנות באוניברסיטה העברית.

תמונות שצילם

תערוכות יחיד

  • 2016 "רשימות מתל אביב", מרכז הקהילה היהודית של קרקוב, קרקוב, אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין.[3]
  • 2016 "במקום - הצילום של נינו הרמן", גלריית לורי טיש, ניו יורק.
  • 2014 "ניירות של צלם", גלריה קיבוץ נען. אוצרות: חמוטל פרידברג ודורית קופיט.
  • 2013 "הדהודים" , בר קיימא תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן.
  • 2012 "לא שם פרטי", עלמא, בית לתרבות עברית. אוצרת: יעל קוטלר קלדרון.
  • 2012 "דימויים קולנועיים", סינמטק ירושלים. אוצרת: תחיה הרמן
  • 2011 "בין נטף לפלורנטין", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. אוצר: ג'ואל קנטור.
  • 2011 "דימויים קולנועיים II", סינמטק תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן. יועץ אודי רוזנויין.
  • 2009 "רגעים של כל אחד", גלידריה אניטה, פלורנטין תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן, יועץ: ג'ואל קנטור.

תערוכות קבוצתיות

  • 2017 "עד לא ידעה", גלריה בן-עמי, אוצר: יוחנן הרסון.
  • 2017, "בבואה", בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות, אוצרים: גבי יאיר, נאוה רון.
  • 2016, "קיר אמן X‏ 9", מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב, אוצרת: דליה דנון.
  • 2016, "טבע עולמי/ טבע מקומי", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, אוצרת: גליה גור זאב.
  • 2016, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, אוצרת: מוניקה לביא.
  • 2016, "בר כוכבא - זיכרון היסטורי ומיתוס הגבורה", מוזיאון ארץ ישראל, אוצרת: שרה טוראל.
  • 2016, "תל אביב ברלין במעבר", בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, אוצרת: רונית צור
  • 2016, "בעט ברזל בצפרן שמיר" - 100 שנים להולדת יצחק שמיר, מרכז מורשת מנחם בגין ומשרד ראש הממשלה.
  • 2016, "C / ABC נוף בשלושה חלקים", גלריה בנימין, אוצרות: סיון פיינזילבר־יורן ותמר אייזן גולדשטיין.
  • 2016, "ארץ מולדת HomLand", מגדלי זיו, רמת החייל, אוצרות: אתי פביאן ואורית קימל.
  • 2015 תערוכת "לחם ושושנים "10, במחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה'
  • 2014 Art About - Israeli Worldwide Exhibition. תערוכת האמנות הישראלית במינכן, אוצרת: לי-מור, כהן.
  • 2015 גלריה "פחות מאלף " תערוכת "ממזרים" השונות כתהליך יצירתי. אוצר: קובי כרמי.
  • 2014 "פאוזה", גלריה צדיק, יפו, אוצרות: יאירה יסמין וציפי מנשה.
  • 2014 "ראשי ממשלה בנעלי בית ", משכן הכנסת, אוצר : אבי אוחיון.
  • 2013 ”תל אביב – ברלין במעבר", בית בנימיני, תל אביב. אוצרת: רונית צור.
  • 2013 "גשר אל הבלתי נראה", אקרופוליס החדשה, תל אביב. אוצרת: אירה בס.
  • 2013 "כלום", ביתן האמנים, ראשון לציון. אוצרים: ג'ניפר בלוך, חן בלילי, רפי כרמלי, אסתר שושני.
  • 2013 תערוכת אמנות ישראלית למען הוועד למלחמה באיידס, בנק הפועלים, תל אביב. אוצרת: לי-מור, כהן.
  • 2012 "חמישה מבטים על המחאה החברתית בישראל". בית הספר לאומנויות "מוסררה", ירושלים, ירושלים. אוצר: אייל בן דוב.
  • 2012 "ערים תהומות", על הגדר 3 תערוכת רחוב, יפו. אוצרת: שונית גל.
  • 2012 תערוכת אמנות ישראלית למען הוועד למלחמה באיידס, בנק הפועלים, תל אביב. אוצרת: לי-מור, כהן.
  • 2011 תערוכת מכירה שנתית, גלריה חנינא.
  • 2011 תערוכת פרידה, גלריה אפרט-ארט, תל אביב. מפיקה: רותם ריטוב.
  • 2010 תערוכת מכירה שנתית, גלריה חנינא.
  • 2010 "אום אל ע'רייב - אם הזרים", על הגדר 2 תערוכת רחוב, יפו.
  • 2009 "אבטיחים", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בית ראובן, תל אביב. אוצר: דוד עדיקא.
  • 1996 "הצילום שאיננו", תערוכה קבוצתית, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, אוצר: מאיר אהרונסון.

תצלומים באוספים

  • אוסף אמנות בית מדרש "עלמא".

לקריאה נוספת

  • אלון אולארצ'יק, "התערוכה של הצלם נינו הרמן בגלידרייה אניטה בפלורנטין" (400 אנשי תרבות בוחרים את היצירה הישראלית העכשווית האהובה עליהם, זה הטעם שלנו.), טיים אאוט תל אביב גיליון 400, 8-7 ביולי 2010.
  • מגן ויטמן, עולם הצילום, גליון מספר 205 מאי-יוני 2017, עמ' 32, 33, 34.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ (1) הערך על הוגו הרמן, באתר אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה (2) ענת פינברג, "זכור את פלשתינה ואותנו לטובה", באתר הארץ, 24 באפריל 2011 (3) דן לאור, חיי עגנון: ביוגרפיה, הוצאת שוקן, 1998.
  2. ^ (1) אביבה מץ, "תמונות מהארון", מוסף סופשבוע בעיתון "מעריב", 25 בדצמבר, 1987, עמ' 30. (2) לורה הרמן-פינטוס, "הייני" הוצאת עקד, 1987.
  3. ^ תערוכת היחיד של נינו הרמן במרכז הקהילה היהודית של קרקוב