אביגדור הורוויץ

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אביגדור הורביץ)
אביגדור הורוויץ
Victor Hurowitz
לידה 19 באפריל 1948
פטירה 20 בינואר 2013 (בגיל 64)
ענף מדעי חקר המקרא, אשורולוגיה
מקום מגורים ישראל
תלמידי דוקטורט מנחם הרן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אביגדור (ויקטור) בנדיקט הורוויץ (19 באפריל 1948–20 בינואר 2013) היה פרופסור מן המניין במחלקה למקרא, ארכאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגדור הורוויץ נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה בארצות הברית, השני מבין שישה ילדים. הוריו היו מורים, אביו (ברטרם) מורה למתמטיקה ואמו (סיידי) מורה בבית ספר יסודי. הוא גדל בבית מסורתי-קונסרבטיבי, אם כי בגיל מבוגר יותר נהיה דתי יותר והתחיל להתעניין במקרא ועולמו. הוא למד בבית ספר ממשלתי לבנים מוכשרים (Central High School) וסיים תיכון בשנת 1965. בד בבד קיבל חינוך יהודי בבית הספר של הקהילה הקונסרבטיבית הגדולה והידועה הר-ציון. הוא למד לתואר ראשון בלשון וספרות עברית באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה (1969-1965), ובאותו זמן המשיך בלימודים יהודיים בגרץ קולג' ובישיבה של פילדלפיה.

בשנת 1967 שהה בירושלים ולמד לימודי יהדות וארץ ישראל במכון גרינברג ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שם הושפע ממורו לתנ"ך ולמדרש ואגדה ד"ר גבריאל כהן שהעניק לו גישה ספרותית לתנ"ך.

עלה לישראל ב-1969, למד לתואר שני בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בשנים 1970 - 1975. כתב תזה בהנחיית פרופסור מנחם הרן, על הנושא "טקסי חנוכת מקדשים במקרא והשוואה לחומר חוץ-מקראי." למד לדוקטורט במחלקות למקרא ואשורולוגיה בהדרכתם של פרופ' מנחם הרן ופרופ' אהרן שפר. נושא עבודת הדוקטורט היה: "בניית בתי מקדש במקרא לאור כתבים מסופוטמיים ושמיים צפון-מערביים." הורוויץ הושפע ממוריו הפרופסורים שלום פאול, משה וינפלד, משה גרינברג, מנחם הרן, אהרון שפר ובמיוחד חיים תדמור. בשנים 1971–1976 שימש כעוזר הוראה בחוג למקרא ובבית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. בשנים 1979–1983 לימד במחלקה לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית. בשנת 1984 מונה למורה מן החוץ במחלקה למקרא ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון, ב-1986 מונה למרצה, ב-1991 קודם למרצה בכיר, ב-1992 קיבל קביעות, ב-1994 מונה לפרופסור-חבר וב-1999 מונה לפרופסור מן המניין. שהה בשבתונים כעמית מחקר במכון אננברג למדעי היהדות בפילדלפיה, שהסתנף לאוניברסיטת פנסילבניה (1992-1991), ואחרי כן שימש כעמית מחקר במכון שירש אותו, המרכז למדעי היהדות של אוניברסיטת פנסילבניה (1998-1997). הוא חבר מערכת "חקרי מועד" ו"שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום", והיה חבר במערכת של "עולם התנ"ך", ושל כתב העת "בית מקרא".

אביגדור הורוויץ היה נשוי לאן מבית רושבלב, ד"ר לארכאולוגיה פרה-היסטורית העובדת כעורכת באגף הפרסומים של רשות העתיקות ולהם בן אחד, דניאל.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגדור הורוויץ היה חוקר מקרא ואשורולוג, וכינה עצמו בכינוי שהוצע לו על ידי מורו פרופ' חיים תדמור cuneo-biblist. הוא נהג במחקריו לצרף את שני התחומים הללו ולנקוט בגישה השוואתית, אם כי גם פרסם מחקרים בכל אחד מהתחומים בנפרד. כשצירף את שני התחומים, הביא לחומר האשורולוגי שיטות פרשניות וספרותיות מתחום חקר המקרא וכשניגש לטקסט המקראי, הביא ידע מהתחום האשורולוגי העשוי לעזור בהבהרת המקרא; ובשתי הגישות הוא השתדל לשמור על האוטונומיה המושגית של התרבויות שהוא משווה.

בתי מקדש ופולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוויץ עסק בבתי מקדש ופולחן בעיקר במקרא, הוא ניסה להאיר את הפולחן המקראי בעזרת חומר ממסופוטמיה. ספרו הראשון "בנה בניתי בית זבול לך. בניית בתי מקדש במקרא לאור כתבים מסופוטמיים ושמיים צפון-מערביים"[1] הוא עיבוד והרחבה מהותית של עבודת הדוקטורט שלו. בספר זה ניתח את סיפור בניית בית המקדש על ידי שלמה (מלכים א ה-ט) וניסה להראות שהוא כתוב על-פי דגם ספרותי של סיפורי בנייה הידוע לנו ממסופוטמיה, וזהו דוגמה לטיפוס ספרותי שהגיע ממסופוטמיה. בנוסף לכך עסק ברעיונות הנוגעים לבניית בית-המקדש כגון הצורך באישור אלוהי לבנות, טקסי חנוכה, והשכר שהמלך הבונה מקבל תמורת מעשיו. העיסוק בבניית בתי מקדש הביאו במשך השנים לעסוק גם בצורת בית-המקדש, עיצובו וסמליותו, ויש לו שורת מאמרים על הצורה, העיצוב, התפקיד והסמליות של מקדש שלמה (הבית הראשון), וגם בזה הוא נעזר בהשוואת תיאור בניית בית המקדש עם תיאורים מסופוטמיים שנמצאים על פי רוב בכתובות מלכים.[2]

במחקרים האלה הורוויץ מנתח את הטקסט המקראי ומנסה להביא חומר כתוב ואומנותי/איקונוגרפי מהמזרח הקדום על מנת להאיר את הטקסט המקראי. ניתן לראות שבית המקדש הוא הבית שבו שוכן האלוהים והוא גם בית אלוהי, מעין גן עדן, גן שעשועים של האל. כמו כן עסק בתפקידי כלי הפולחן שהיו במקדש. לאחר מכן הוא חקר במאמריו את התפישה של נוכחות האל במקדש. גם בשנות האלפיים עסק קצת בבית השני, גם בבנייתו וגם בתפישה וזה קשור לתפישת האלוהות או הימצאות האלוהים במקדש. [3]

קריאות ספרותיות של ספרות מונומנטלית אכדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיסוק בסיפורי בנייה הביא את הורוויץ לערוך ניתוחים ספרותיים של כתובות מלכים אשוריות ובבליות, המתארות בסופן מפעלי בנייה (כגון כתובותיהם של סרגון, אסרחדון ואשורבניפל מלכי אשור). במקרים רבים החלק העיקרי בכתובת המלכים מספר על מפעל בנייה מסוים, המלך משפץ בניין ישן או בונה בניין חדש, אך רוב הכתובת מיועדת לתיאור כיבושיו של המלך והישגיו המדיניים ורק בסופה מופיע בקצרה תיאור הבנייה, ומכאן שהכתובת הופכת למקור היסטורי. הורוויץ עסק בהיבטים הספרותיים של הכתובות האלה, ובעיקר מה ניתן להבין מניתוח ספרותי לגבי המשמעות והמסר של הכתובות האלה שהן כתובות תעמולה אידאולוגיות. הוא ניסה להבין את המסר של הכתובות מעבר לפרטים הבודדים.[4]

סוג מיוחד של כתובת מונומנטלית הוא אבן כודורו (המתורגם על פי רוב "אבן גבול"). כתובות אלו מופנות לאלים ומטרתן להודיע למה איש מסוים קיבל מענק מהמלך. המלך מעניק זכויות מסוימות כגון פטור ממס או שחרור מעבודת כפייה או קרקע לאדם בתמורה למעשה חשוב שאותו אדם עשה למענו. ספרו של הורוויץ "עבודת האל ושכרה. אידאולוגיה ופואטיקה בכודורו של הינקה"[5] דן באבן כודורו, מימי נבוכדנצר הראשון מלך בבל. הטקסט התגלה בראשית המאה העשרים, והורוויץ ניתח אותו לראשונה ניתוח ספרותי. ניתוחו מראה שהמחבר ניצל טכניקות ספרותיות מתוחכמות כדי למשוך את תשומת לבם של האלים למעשי החסד של כהן אחד על מנת שישמרו על זכויות שהעניק לו המלך. נוסף על זה חיבר גם מספר מאמרים הדנים בכתובות מהסוג הזה. כודורו אחר מספר על מענק למצביא של המלך ששימש תפקיד מכריע במלחמת המלך בעילם.[6]

סוג מיוחד של כתובת מלכותית נדון בספרו "מבנים ספרותיים בחלקים הלא-משפטיים של חוקי חמורבי".[7] ספר זה עוסק במסגרות הספרותית לחוקי חמורבי. הוא מתייחס לתפקיד חוקי חמורבי בעיצוב דמותו כמלך המקיים את שליחותו האלוהית לעשות צדק ומשפט לחלשים ולנזקקים. הוא מתייחס לחוקי חמורבי ולכתובת חמורבי כאל כתובת מלכותית, שבאה לפאר את המלך ולאו דווקא לחוקק חוקים. הספר עורך ניתוח ספרותי של הכתובת והורוויץ מראה איך חמורבי עשה משפט על ידי זה שרשם את החוקים בשליחות אלוהית והדבר חשוב לו יותר מסתם עשיית הצדק כביצוע התפקיד שלו וגם עסק בדברים אחרים בתוך הכתובת.[8]

מאמר נרחב נוסף דן בדמותו של חמורבי במסופוטמיה העתיקה לאחר מותו, נושא שלא נדון קודם לכן באופן יסודי וממצה.[9]

הורוויץ ניתח גם כתובות מלכותיות נוספות של סמסואילונה, וסימבר-שיפך, מזמור תהילה לרגל ניצחון של תגלת פלאסר הראשון מלך אשור, מכתב סרגון מלך אשור לאל, ושיר זימה חצי פורנוגרפי מהתקופה הבבלית העתיקה[10]

נחש (הגדת עתידות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוויץ חקר את הנחש – הגדת עתידות ודרישה באלים במקרא ובמסופוטמיה וגם את עשיית הפסילים. בשני נושאים אלה הוא חקר מצד אחד את השתקפות המעשים במקרא ומצד שני את תיאור המעשים בכתבים חוץ מקראיים.

הוא בחן סיפורים מקראיים המספרים על קוסמים (מגידי עתידות ודורשים באלים) זרים ומשווה אותם למנהגי קוסמים הידועים לנו ממקורות מסופוטמיים. הוא גם הבהיר את מוסד האורים והתומים לאור טקס של נחש באמצעות אבנים הידוע מכתובת אשורית.[11]

אלילות ועשיית פסילים בעולם העתיק ובמקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוויץ חקר את מהות האל המסופוטמי – מה הוא אל? - וגם את משמעות הפסלים, איך עושים אותם בפועל ואיך הדברים האלה משתקפים בתנ"ך. הוא התחיל במקורות מסופוטמיים שנכתבו על ידי עובדי אלילים ואחר מכן עיין בתנ"ך, שיש בו כתבים שנכתבו על ידי אנשים שהתנגדו לעבודות אלילים. הורוויץ רואה שני כיוונים: מה חשבו עובדי האלילים כשעשו פסל ואיך הדבר השתקף בכתבים המקראיים. לפי דעה אחת, סופרי המקרא שהתנגדו לאלילים, חשבו שעשיית אל היא רק עשיית עץ ואבן (יחזקאל קויפמן); אבל כשהורוויץ בחן את הטקסט המקראי הוא ראה שכותבי המקרא התייחסו לדברים ספציפיים שעשו עושי הפסילים וזה פולמוס מתוחכם יותר.[12]

ספרות החכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוויץ עסק בספרות החכמה של המזרח הקדום ובעיקר בספרות החכמה המקראית. הוא כתב פירוש על ספר משלי במסגרת הסדרה "מקרא לישראל" המיועדת לחוקרים, לתלמיד באוניברסיטה ולקהל המשכיל. גוף הפירוש הוא פירוש פילולוגי הנסמך גם על הפרשנות היהודית הקלאסית מחד והפרשנות הביקורתית החדישה מאידך, אך הוא בעיקר פירוש עצמאי. המבוא לפירוש דן בשאלות שגרתיות כגון מבנה הספר והרכבו, תהליך חיבורו, רקעו ההיסטורי, לשון הספר ורעיונות מרכזיים. חלק ניכר במבוא מוקדש לסקירה נרחבת של ספרות החכמה החוץ מקראית של אומות העולם וספרות חכמה יהודית בתר מקראית. בסוף יש דיון בספר משלי ביהדות והפרשנות היהודית לספר משלי, שאלה נושאים שלא נידונו בפירושים אחרים לספר. הפירוש מתייחד בשני אלמנטים: האחד, הוא עוסק בצדדים הספרותיים של ספר משלי ובמיוחד בקשרים הספרותיים שיש בין המשלים הבודדים. השני, הוא משתדל להביא חומר מהמזרח הקדום ובמיוחד ממסופוטמיה כדי להאיר את הכתוב. לפי הדעה הרווחת בקרב חוקרי מקרא מקובל שספר משלי מושפע על ידי ספרות חכמה מצרית ובמיוחד ההוראות והצוואות המוסריות של אבות לבניהם. הורוויץ הרחיב את האופק ההשוואתי על ידי כך שהביא חומר ממסופוטמיה. בנוסף לכך כתב ניתוחים ספרותיים של כמה יצירות שונות ממסופוטמיה, אותן הוא מסווג כספרות חכמה.[13]

תחומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוויץ גם חיבר פרקים רבים בפירושים לספרי שמות, מלכים, תהלים, איוב ודברי הימים באנציקלופדיה "עולם התנ"ך". הוא גם עסק בבירור מילים בעברית המקראית על סמך האכדית, ויש לו גם מחקרים על האפיגרפיה העברית ובמגילות מדבר יהודה.[14]

ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S. Yona, E.L. Greenstein, M.I. Gruber, P. Machinist, and S.M. Paul, Marbeh Hokmah: Studies in the Bible and the Ancient Near East in the Loving Memory of Victor Avigdor Hurowitz, Winona Lake Indiana, Eisenbrauns 2015.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. I Have Built You an Exalted House. Temple Building in the Bible in Light of Mesopotamian and Northwest Semitic Writings, (JSOT Supplement Series 115, JSOT/ASOR Monographs 5) Sheffield: Sheffield Academic Press, 1992

2. Inu Anum **rum Literary Structures in the Non Juridical Parts of Codex Hammurabi, (Occasional Publications of the Samuel Noah Kramer Fund of the Babylonian Section of the University Museum 15) Philadelphia, 1994.

3. Divine Service and Its Rewards. Ideology and Poetics in the Hinke Kudurru, (Beer Sheva. Studies by the Department of Bible and Ancient Near East X), Beer-Sheva: Ben Gurion University of the Negev Press, 1997

4. משלי, מקרא לישראל, שני כרכים, תל אביב: עם עובד; ירושלים: מאגנס, 2012

עריכת אסופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. co-editor with Michael Fox, Avi Hurvitz, Michael Klein, Baruch Schwartz, and Nili Szupak, Traditions, Temples, and Texts. A Tribute to Menahem Haran, Eisenbrauns: Winona Lake, 1996

2. co-editor with Itzhak Sefati, Pinhas Artzi, Chaim Cohen, Barry L. Eichler, "An experienced scribe who neglects nothing”- Ancient Near Eastern Studies in Honor of Jacob Klein, Publications of the Samuel Noah Kramer Institute of Assyriology and Ancient Near Eastern Studies, The Faculty of Jewish Studies, Bar-Ilan University, (CDL Press, Bethesda, Maryland, 2005)

3. co-editor with Chaim Cohen, Avi Hurvitz, Y. Muffs, Baruch Schwartz, Jeff Tigay of Birkat Shalom - Studies in the Bible, Ancient Near Eastern Literature and Post-biblical Judaism presented to Shalom M. Paul on the Occasion of his Seventieth Birthday, (Winona Lake, ID: Eisenbrauns, 2008

4. יחד עם שמיר יונה, חכמות עמודיה שבעה: עיונים בספרות החכמה במקרא, ביהדות הבתר מקראית ובמזרח הקדום, באר שבע כ, (באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"א 5. "סיפור יוסף – בין אגדה להיסטוריה", בתוך מקדש, מקרא ומסורת – מנחה למנחם הרן, עורכים מ' פוקס, אבי הורביץ, אביגדור הורוויץ, מ' קליין, ב"י. שורץ, נילי שופק. אייזנבראונס, אינדיאנה, תשנ"ו, עמ' 125–133, 412 (עברית + תקציר באנגלית).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marquis Who’s Who in the World Who’s Who in Biblical Studies and Archaeology (ed. Hershel Shanks)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ I Have Built You an Exalted House. Temple Building in the Bible in Light of Mesopotamian and Northwest Semitic Writings,
  2. ^ ראו במיוחד "מקדש שלמה" בתוך ספר ירושלים בתקופת המקרא (בעריכת שמואל אחיטוב, עמיחי מזר), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ס עמ' 131 - 154); “YHWH’s Exalted House –Aspects of the Design and Symbolism of Solomon’s Temple”, In Temple and Worship in Biblical Israel, Library of Hebrew Bible/Old Testament Studies 422, ed. John Day. (T. &T. Clark International (Continuum), Edinburgh, 2005), pp. 63-110; "Solomon's Golden Vessels (I Kings 7:48 51) and the Cult of the First Temple", in Pomegranates and Golden Bells. Studies in Biblical, Jewish and Near Eastern Ritual, Law and Literature in Honor of Jacob Milgrom edited by D. P. Wright, D. N. Freedman and Avi Hurvitz, (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 1995) pp. 151 164; “`Solomon Built The Temple and Completed It’” – Building the First Temple According to the Book of Kings”, in From the Foundations to the Crenellations: Essays on Temple Building in the Ancient Near East and Hebrew Bible, ed. M. J. Boda, J. R. Novotny, Alter Orient und Altes Testament 366, (Munster: Ugarit-Verlag, 2010), pp. 281-302; "YHWH's Exalted House Revisited: New Comparative Light on the Biblical Image of Solomon's Temple", in The Ancient Near East in the 12th-10th Centuries BCE: Culture and History Proceedings of the International Conference held at the University of Haifa, 2–5 May, 2010, ed. Gershon Galil, Ayelet Gilboa, Aren M. Maeir, and Dan´el Kahn, Alter Orient und altes Testament 392, (Munster: Ugarit-Verlag, 2012), pp. 229-240.
  3. ^ Restoring the Temple – Why and When?” Review essay of: Peter Ross Bedford, Temple Restoration in Early Achaemenid Judah, Supplements to the Journal for the Study of Judaism 65, (Leiden, Boston, K*ln: Brill, 2001), Jewish Quarterly Review 93, (2003), 581-591; “The Vessels of YHWH and the Debate over Divine Presence in the Second Temple – Downgrading a Divine Symbol”, In Proceedings of the Social-Science Studies of the Second Temple “Period Section, Society of Biblical Literature Annual Meeting, Washington D.C., 18-21 November, 2006, ed. Alice Hunt (forthcoming)
  4. ^ "מצודת-סרגון (דור-שַׁרֻכִּין): דיוקנו של המלך הבונה" בתוך כתובות מלכי אשור: היסטוריה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה. יום עיון לכבוד חיים תדמור בהגיעו לגבורות כ"ה במרחשוון תשס"ד, בעריכת ישראל אפעל ונדב נאמן, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ע, עמ' 25 – 52; “A Monument to Imperial Control – Literary Observations on the Thompson Prism of Esarhaddon (Nineveh A)”, In Homeland and Exile: Biblical and Ancient Near Eastern Studies in Honour of Bustenay Oded, ed. Gershon Galil, Markham J. Geller, Allan Millard, Supplements to Vetus Testamentum 130, (Leiden, Boston: Brill), pp. 121-165;
  5. ^ Divine Service and Its Rewards. Ideology and Poetics in the Hinke Kudurru,
  6. ^ "Some Literary Observations on the *itti Marduk kudurru (BBSt 6)", Zeitschrift f*r die Assyriologie 82 (1992) pp. 39 59; "'לוח גלגל החמה' של נבובלאדן מלך בבל (BBSt 36)", בתוך ארץ ישראל כז (ספר חיים ומרים תדמור) בעריכת ישראל אפעל, אמנון בן-תור, פיטר משיניסט, (ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, תשס"ג) עמ' 91 - 109
  7. ^ Inu Anum 'Sirum' Literary Structures in the Non Juridical Parts of Codex Hammurabi
  8. ^ Inu Anum **rum Literary Structures in the Non Juridical Parts of Codex Hammurabi, (Occasional Publications of the Samuel Noah Kramer Fund of the Babylonian Section of the University Museum 15) Philadelphia, 1994
  9. ^ “Hammurabi in Mesopotamian Tradition”, in "AN EXPERIENCED SCRIBE WHO NEGLECTS NOTHING” ANCIENT NEAR EASTERN STUDIES IN HONOR OF JACOB KLEIN, ED. Yitschak Sefati, Pinhas Artzi, Chaim Cohen, Barry L. Eichler and Victor A. Hurowitz, PUBLICATIONS OF THE SAMUEL NOAH KRAMER INSTITUTE OF ASSYRIOLOGY AND ANCIENT NEAR EASTERN STUDIES, THE FACULTY OF JEWISH STUDIES, BAR-ILAN UNIVERSITY, (CDL PRESS, BETHESDA, MARYLAND, 2005), PP. 497-532
  10. ^ "Literary Structures in Samsuiluna A", Journal of Cuneiform Studies 36(1984) pp. 191 205; (with Joan G. Westenholz),"LKA 63 A Heroic Poem in Celebration of Tiglath pileser I's Mu*ru Qum*nu Campaign", Journal of Cuneiform Studies 42 (1991) pp. 1 50; "Reading a Votive Inscription. Simbar-*ipak and the Ellilification of Marduk", Revue d'assyriologie 91 (1997)pp. 39-47; “Shutting Up” the Enemy – Literary Gleanings from Sargon’s Eighth Campaign”In Treasures on Camels Humps – Historical and Literary Studies from the Ancient Near East Presented to Israel Ephal on his 70th Birthday, ed. M. Cogan, D. Kahan, H. Tadmor (Jerusalem: The Hebrew University Magnes Press, 2008), pp. 104-120; "An Old Babylonian Bawdy Ballad", in Untying Knots and Solving Riddles. Biblical, Epigraphic, and Semitic Studies in Honor of Jonas C. Greenfield, edited Z. Zevit, et. al., (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 1995) pp. 543-558
  11. ^ "The Expression uqsam*m beyadam (Numbers 22:7) in Light of Divinatory Practices from Mari" Hebrew Studies 33 (1992) pp. 5 14; (with Wayne Horowitz)"Urim and Thummim in Light of a Psephomancy Ritual from Assur (LKA 137)", Journal of the Ancient Near Eastern Society 21 (1992) pp. 95 115; "True Light on the Urim and Thummim. Review Article of C. van Dam, The Urim and Thummim - A Means of Revelation in Ancient Israel”, (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 1997)", Jewish Quarterly Review 58 (1998) pp. 263-274; “The Return of the Ark (1 Samuel 6) and Impetrated Ox Omens (STT 73:100-140)” in All the Wisdom of the East: Studies in Near Eastern Archaeology and History in Honor of Eliezer D. Oren, Mayer Gruber, Shmuel Aḥituv, Gunnar Lehmann and Zipora Talshir (eds.), Orbis Biblicus et Orientalis 255 (Firbourg: Academic Press; Gettingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2012), pp. 177-186
  12. ^ "לדיוקנו של האל המסופוטמי", בתוך אלי קדם: הפוליתיאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפסה"נ ועד התקופה המוסלמית, בעריכת מנחם קיסטר, יוסף גייגר, נדב נאמן, שאול שקד (ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ח) עמ' 1 – 33; "עשה לך פסל", בית מקרא מ' תשנ"ה, עמ' 337 – 347; “The Mesopotamian God-Image, From Womb to Tomb”, Review article of: Christopher Walker and Michael Dick, The Induction of the Cult Image in Ancient Mesopotamia. The Mesopotamian M*s P* Ritual, State Archives of Assyria Literary Texts, Volume 1. (Helsinki: The Neo-Assyrian Text Corpus Project, 2001), Journal of the American Oriental Society 123, pp. 147-157; “What Goes In Is What Comes Out - Materials for Creating Cult Statues”,in Text, Artifact and Image: Revealing Ancient Israelite Religion, ed. Gary Beckman and Theodore J. Lewis, Brown Judaic Series 346 (Providence, Rhode Island: Brown Judaic Studies), pp. 3-23; "What Can Go Wrong an Idol?", in N. May (ed.), Iconoclasm and Text Destruction in the Ancient Near East and Beyond. Proceedings of a Colloquium Held at the Oriental Institute, University of Chicago, 8-9 April, 2011. (Chicago: Oriental Institute Publications, University of Chicago, 2012), pp. 145-197
  13. ^ "Advice to a Prince - A Message From Ea", State Archives of Assyria Bulletin 12 (1998), pp. 39-53; "Literary Observations on `In Praise of the Scribal Art’", Journal of the Ancient Near East Society 27 (2000), pp. 49-56; “The Wisdom of p-amlī: A Deathbed Dialogue Between a Father and His Son”, in Wisdom, Her Pillars are Seven: Studies in Biblical, Post-biblical and Ancient Near Eastern Wisdom Literature; Proceedings of a Conference Held at Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheva, 9 Shevat, 5763, 12 January, 2003, ed. Shamir Yona & Victor Avigdor Hurowitz, Beer-Sheva vol. 20, Beer-Sheva, Ben-Gurion University of the Negev Press, pp. 109-124
  14. ^ "הילכו שניים יחדיו? עיון במלווה אכדי חדש לעברית ולארמית של המקרא", לשוננו עב (תש"ע) עמ' 359 - 382.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אביגדור_הורוויץ&oldid=35655855"