אהרון קמארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרון קמארה
תמונה של אהרון קמארה
תמונה של אהרון קמארה
תמונה של אהרון קמארה
לידה 4 בנובמבר 1929
ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 5 ביוני 2015 (בגיל 85)
ירושלים, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי יהודה הקטן
השתייכות לח"ילח"י לח"י
פלמ"ח
צה"ל
תקופת הפעילות לח"י– 19441947
פלמ"ח - 1948
צה"ל - 19481957
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום כיפור  מלחמת יום כיפור
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אהרון קמארה (4 בנובמבר 1929, ירושלים5 ביוני 2015, ירושלים) היה לוחם בלח"י, לוחם ומפקד בפלמ"ח, סגן מפקד יחידה 30 בצה"ל, מפקד המובלעת הישראלית בהר הצופים (יחידת מצוף 247) ("מלך ההר"), ממקימי ומפקד יחידת הטנקים הירושלמית בחטיבת ירושלים, מנהל אגף הפיקוח העירוני בעיריית ירושלים. זוכה אות יקיר ירושלים לשנת 2001.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרון קמארה נולד בשכונת זיכרון משה בירושלים. הוריו, שמחה (לבית שכורי) ואברהם עלו מבצרה שבעיראק לאחר הצהרת בלפור. היה הבן הצעיר במשפחה בת 9 אחים ואחיות. כשהיה בן כשלוש התייתם מאביו. בגיל תשע היה עד למכות שחטפו מפגינים יהודים מחיילים בריטים בהפגנות ברחוב יפו נגד הספר הלבן.

שירות בלח"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועי הספר הלבן, כמו גם מעצר אחיו הבכור, יעקב קמארה, ללא משפט ב-1942 והגלייתו לשבע שנים למחנה מעצר באריתראה, גרמו לאהרון בשנת 1944, בגיל 15, להצטרף ללח"י. כינויו בלח"י היה "יהודה הקטן" כי היה בין הצעירים במחתרת. בתחילה היה מדביק כרוזים ובמהרה הפך ללוחם ביחידה מבצעית והשתתף בפעולות שונות. ב-1947 נעצר על ידי הבריטים בעקבות הלשנה וישב במחנה המעצר בלטרון במשך שנה.

שירות בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 הצטרף לפלמ"ח, לחטיבת יפתח לגדוד הראשון. נטל חלק פעיל במבצע דני - כיבוש רמלה ולוד. נלחַם בבית עפה, בדרך למבצר יואב, שם נפצע ברגלו. אושפז בבית חולים, ברח משם וחזר לגדוד. נלחם בקרבות לפריצת הדרך לנגב עד לגבולות עזה. בקרבות אלה שימש כמפקד מחלקה. ב־1950 השתחרר מצה"ל, חזר לירושלים, ויצא לקורס קצינים כאיש מילואים.

שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות החמישים נתבקש לחזור לשירות בצבא הקבע, כדי להילחם במחבלי הפדאיון. קמארה שימש כסגן מפקד יחידה 30, שעיקר משימתה הייתה לחימה במסתננים. בתקופה זו גם עבר את הגבול לפטרה ("הסלע האדום") ביחד עם מפקדו חיים דים ושב משם חי. בשנת 1956 שימש כמפקד המובלעת הישראלית בהר הצופים ("מלך ההר") ביחידת מצוף 247. לפי הסכמי שביתת הנשק, אסור היה לחיילים לעלות להר הצופים. כדי לעקוף איסור זה, לבשו החיילים מדי שוטרים. פעם בשבועיים, ביום רביעי, הייתה יוצאת שיירה מלווה על ידי כוחות האו"ם כדי להחליף את היושבים על ההר. באותה שנה כמפקד המובלעת, חילץ משדה מוקשים שני קציני או"ם מועדת שביתת הנשק וקצין ירדני, מוחמד דאוד (שלימים הפך לראש ממשלת ירדן).
ב־1956, כששימש מפקד הר הצופים, נקרא באופן בהול להצטרף לחטיבת הצנחנים. לחם במלחמת סיני, בכיבוש כונתילה, תמת ובקרב המיתלה. ב־1957 סיים קורס מג"דים בחיל השריון והשתחרר מצה"ל.
ב־1958 נקרא להקים יחידה סודית - את פלוגת הטנקים הירושלמית (כחלק מגש"פ 182), שמשימתה הייתה להגן על הבירה. הם הצליחו, למרות האיסור בהסכמי שביתת הנשק, להבריח ולהסתיר טנקים במחנה שנלר בירושלים ובמחנה הסטף בפאתי העיר. במלחמת ששת הימים, פרצו טנקים אלו, תחת פיקודו, לצד הסיירת הירושלמית בפיקודו של יוסי לנגוצקי, את קווי הלגיון וסייעו בלחימה בעיר, הן בארמון הנציב, הן בצפון העיר ובאזור העיר העתיקה.

במלחמת יום הכיפורים, לחם כמפקד גדוד טנקים באזור תעלת סואץ – פורט איברהים, עין מוסא, ג'אבל עוביידה, והגיע עד הק"מ ה־101 לפני קהיר.

במלחמת לבנון הראשונה שימש כסגן מפקד חטיבה 401, היה בין כובשי צומת המים, הגיע לחצביה ורשאייה, עד למבואות הגבול הסורי. ב־1986 שוחרר משירות מילואים בדרגת סגן־אלוף.

באזרחות והקמת משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוגוסט 1954 התחתן עם רות בן משה בקפה ארמון בירושלים. נולדו להם שלושה בנים: אביעד, דני ואחיה.

קמארה אהב מאוד לנהוג. החל בנערותו בנהיגה על אופנוע ומכונית, עבור בג'יפים ובטנקים וכלה בהטסת מטוסים אזרחיים. קמארה עסק בהוראת נהיגה ופתח בית ספר לנהיגה: "רמזור". בשנים 19711983 שימש כמנהל אגף הפיקוח העירוני בעיריית ירושלים.

שנותיו האחרונות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 קיבל "על שירותו הביטחוני משחר נעוריו בכל מערכות ישראל, ועל תרומתו לשיפור פני העיר" תואר יקיר ירושלים.

בחודש דצמבר 2013 נדרס על ידי משאית בעת שחצה במעבר חציה ליד ביתו שברחוב נוף הרים בירושלים. מאז היה מאושפז במצב קשה עד פטירתו. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ושבעה נכדים. בנו הצעיר, אחיה קמארה, הוא מנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרון קמארה בוויקישיתוף