משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
Israel Welfare Ministry Symbol.svg
ממשלה ממשלת ישראל ישראלישראל
שר חיים כץ
מועד כניסת השר לתפקידו 14 במאי 2015
שנת הקמה 1948
שמות קודמים משרד הסעד
משרד העבודה והרווחה
משרד הרווחה
http://www.molsa.gov.il

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא משרד ממשלתי בישראל שתפקידו להבטיח לכלל הציבור מתן שירותי רווחה, שהוגדרו בחוק לאוכלוסיות שונות, ולפקח על מתן שירותים אלה. עד 2016 נקרא משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

התחומים שבהם עוסק משרד הרווחה כוללים בין היתר ילדים ונוער במצבי סיכון, אלימות במשפחה, נכויות ופיגור שכלי, נפגעי סמים ואלכוהול, זקנים במצבי מצוקה ועוד.

השירותים לאזרח ניתנים בשני אופנים:

בנוסף מפקח המשרד, באמצעות יחידות משנה, על מעונות לגיל הרך, על מועדונים ופנימיות לילדים ולנוער, על מועדונים ומעונות לאנשים הלוקים בפיגור ובנכויות שונות, על מרכזי יום לקשישים, בתי אבות, ועוד.

אף על פי שישראל רואה עצמה כמדינת רווחה, נותר לעתים תיק הרווחה ללא שר ממונה. מסיבות קואליציוניות שונות, כיהן נציג מטעם המפלגות החרדיות כסגן שר, ושימש למעשה כשר, כשהאדם המכהן באופן רשמי כשר אינו מעורה בפעילות המשרד.

בעקבות החלטת הממשלה מ-31 ביולי 2016, להעביר אל משרד הרווחה והשירותים החברתיים סמכויות בנושאי התעסוקה ממשרד הכלכלה והתעשייה, שונה שם המשרד ל"משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים".

מטרות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייעודו של משרד הרווחה הוא להגן, לשקם ולסייע לכל אדם, משפחה וקהילה הנתונים במצבי משבר זמני או מתמשך מפאת מוגבלות, עוני והדרה, סטייה חברתית, קשיי תפקוד, אבטלה, אפליה או ניצול. המשרד מגיש שירותים לציבור באמצעות יחידותיו ובאמצעות הרשויות המקומיות, עמותות וארגונים שונים.

משרד הרווחה והשירותים החברתיים מהווה את אחת הזרועות המרכזיות של ממשלת ישראל בהתמודדות עם החברה הישראלית. המשרד מעודד פיתוח שירותים חברתיים מגוונים ופרויקטים חדשניים הנוגעים לכל פרט בחברה. למשרד מעורבות מקיפה במגזרים שונים במשק ובחברה וכמעט כל משפחה באה במגע עם המשרד בגין הזדקקות לשירותים חברתיים, או לשם קבלת מענקים וקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, או לצורכי הכשרה מקצועית.

יעוד המשרד להביא לידי ביטוי את מחויבות הממשלה לשמירה על ערכי מדינת הרווחה ברוח מגילת העצמאות והדמוקרטיה. עם ערכים אלו נמנים ערכי זכויות אדם, שוויון זכויות והזדמנויות, כבוד האדם וחירותו, צדק וסולידריות חברתית והזכות להגדרה והתארגנות עצמית. עבודת המשרד מבוססת גם על ערכי מקצוע העבודה הסוציאלית ועל הקוד האתי שלו. קוד זה מחייב את העובדים הסוציאליים לספק מענים ההולמים את צורכי אוכלוסיית היעד הקיימות, לאתר אוכלוסיות יעד חדשות ולפעול למען קידום איכות חייהם.

היסטוריה ותחומי אחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי המדינה נקרא המשרד "משרד הסעד" ובנפרד התקיים "משרד העבודה". כדי לשפר את תפקוד המשרד ואת דימויו, הוא אוחד עם משרד העבודה בשנת 1977, למשרד בשם "משרד העבודה והרווחה". צעד זה שיקף את תפיסת העולם לפיה העבודה היא הבסיס לרווחה.

עם הקמת ממשלתו השנייה של אריאל שרון, בתחילת 2003, הועבר הטיפול בענייני עבודה למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שבראשות אהוד אולמרט, ושמו של משרד העבודה והרווחה שונה בהתאם ל"משרד הרווחה".

בשנת 2007, עם מינויו של יצחק הרצוג לתפקיד, שונה שמו של המשרד לשם "משרד הרווחה והשירותים החברתיים". בינואר 2010, פרסם לראשונה המשרד את הנתונים המלאים בדבר התמיכות הממשלתיות בעמותות וארגוני המגזר השלישי, על מנת להגביר את השקיפות בנושא. על פי הדו"ח סך התמיכות בשנת 2008 עמד על כמיליארד וחצי שקלים[1].

ב-2013 עברו מטה המשרד ורוב יחידותיו למגדלי הבירה בירושלים.

הדרך להקמתו של משרד הרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל ההצעות אשר הוקדשו לייעול תפקודה של הממשלה ולשינוי המבנה שלה כללו המלצות להקמת משרד לרווחה חברתית. העניין שגילו בנושא נבע מן המתחים החברתיים ששררו בחברה הישראלית בעקבות הגברת המודעות לפערים החברתיים, והחששות שהתגברו בממסד באשר להשלכות תופעות אלה על יציבות המשטר הפוליטי. למרות זאת, ברוב ההצעות לא הייתה התייחסות רצינית לבעיות הרווחה. חלק הארי של ההצעות היו ללא דיון מפורט על תפקידי המשרד לרווחה המוצע ועל מבנהו, אלא המלצה לצירוף משרד זה למשרד אחר. הצעות מפורטות יותר למבנה ולתוכן המשרד לרווחה נמצאו רק בהמלצות ועדת ראש הממשלה לילדים ולבני נוער במצוקה (ועדת כץ), ואחר כך בהמלצות הוועדה להכנת הצעות בדבר ארגון מחדש של משרדי הממשלה ייעול וחיסכון (ועדת האוזנר).

הוויכוח על הקמת משרד לרווחה חברתית נמשך כעשור שלם - החל מן המחצית השנייה של שנות השישים ועד להקמת משרד העבודה והרווחה בשנת 1977. הוויכוח הממושך היה כרוך בוויכוח הרחב יותר של מבנה הממשלה וייעול תפקודה. המהפך הפוליטי שאירע בבחירות של אותה שנה, ועליית הליכוד בראשותו של מנחם בגין לשלטון, הביאו למעשה לקבלת ההחלטה על הקמת המשרד החדש והכללה בתוכו של משרדי העבודה והסעד הקודמים. ההחלטה לאחד את שני המשרדים, למשרד אחד של העבודה והרווחה, דרשה ארגון ובנייה מחדש של שני משרדים שפעלו באופן עצמאי מאז הקמת המדינה.

גורמים שהקשו על איחוד המשרד החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשיים לגיבוש קונצפציה לבנית משרד העבודה והרווחה, מיזוג פעולת יחידות המטה ומניעת חפיפה וכפילויות, נבעו מתוך ניגודי אינטרסים מוסדיים ואישיים בין המרכיבים העיקריים של המשרד החדש. בנוסף, גורם עיקרי שהקשה על גיבוש כזה היה נעוץ במסורות הפוליטיות והתרבותיות השונות של משרדי העבודה והסעד, ובתפיסה השונה של נושא הרווחה והאוכלוסיות הנזקקות כפי שעוצבו בשני המשרדים הללו. מה שהתבקש היה גם שינוי באוריינטציה הנורמטיבית ויצירת מחויבות לנורמות חדשות שהמשרד החדש אמור היה לפעול לפיהן.

קשה היה לשני המשרדים להפנים את הרעיון של משרד עבודה ורווחה מאוחד. האיחוד היה טכני בעיקרו, ולכן המשיכו, ברוב המקרים לפעול כאילו האיחוד לא קיים. מבנה המשרד ופעילותו, עוד לפני הפרדתו הצביע על חלוקה ברורה למדי לשני תחומים: תחום הרווחה- מתן שירותים אישיים וחברתיים, במיוחד לאוכלוסיות חלשות הנזקקות לטיפול במוסדות, או לפתרון קהילתי, כמו מפגרים, קשישים, נכים וילדים בסיכון ותחום העבודה- הכשרה מקצועית והכוונת כוח אדם.

יחידות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגפים ייעודיים:

  • אגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי): מתמחה באיתור, אבחון וטיפול בבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי) ומשפחותיהם בהתאם להכרה במצבם על ידי ועדת האבחון על פי חוק הסעד.
  • אגף לשירותי רווחה ושיקום: מסייע בשיתוף עם שירותים ממלכתיים, ציבוריים והתנדבותיים בהפעלת מסגרות שיקום לסובלים מנכויות חושיות וגופניות בגיל הרך, ילדים (איתור וטיפול), נוער ובוגרים (תעסוקה) בכל מגוון תחומי חיים. מרבית השירותים מוצעות על ידי עמותות וגופים פרטיים.
  • אגף לשירותי תקון ונוער מנותק: מופקד על מתן שירותי טיפול ופיקוח חברתי, שיקום ומניעה לעוברי חוק ולאוכלוסייה במצוקה קשה, הנמצאת בקצה הרצף הטיפולי- חינוכי במדינת ישראל. אוכלוסייה המתקשה בתפקוד אישי וחברתי, נמצאת בתהליכי ניתוק חברתי ובסכנת התדרדרות לעבריינות וסטייה חברתית. בנוסף, מופקד האגף על טיפול בקורבנות פעילות עבריינית.
  • אגף לשירותים אישיים וחברתיים: מספק, ישירות או דרך הרשויות המקומיות, שירותי רווחה אישיים וחברתיים לפרט (מילדים עד זקנים), למשפחה, לאוכלוסיות מיוחדות ולקהילות עולים ושכונות.
  • אגף מחקר תכנון והכשרה: האגף מוביל את תהליכי המחקר, התכנון וההכשרה של משרד הרווחה ועוסק באיסוף, יצירה והפצת מידע וידע בתחומי מדיניות, מחקר והפעלה של שירותיו.
  • אגף משאבי קהילה

אגפים כלליים:

  • אגף ביקורת פנימית: מוודא שעבודת המשרד מול גורמי פנים, נותני שירות חיצוניים ולקוחות נעשית באופן יעיל ואפקטיבי, תוך שימוש חוקי במשאבים שלרשותו.
  • אגף הכספים: מנהל את שכר העובדים ומפקח על תקציב משרד הרווחה לפי כללים וחוקים להם כפוף.
  • אגף מערכות מידע: מתמקד במתן שרותי מידע ותקשוב להנהלת המשרד, למחוזות, לאגפים, לציבור הרחב, ולגורמי חוץ משיקים (לשכות רווחה ברשויות המקומיות, מסגרות רווחה משרדי ממשלה ועוד). במרוצת השנים הצטבר ידע רב, אמין וזמין אודות כלל אוכלוסיית הרווחה בישראל. הוקמו מאגרי מידע רבים ומגוונים העומדים לרשות לקוחות האגף אשר מסייעים לתהליכי הטיפול התכנון והניהול הכולל של השירותים הניתנים לאוכלוסייה המטופלת במסגרת המשרד.
  • אגף משאבי אנוש: פועל למיצוי זכויות העובדים וחובותיהם ביחידות משרד הרווחה, במטה, במחוזות ובמעונות הממשלתיים על פי הוראות התקשי"ר והקריטריונים שאושרו בנציבות שירות המדינה. האגף מופקד על מכלול הפעילויות בתחום הטיפול במשאב האנושי החל מקליטתו של העובד ועד לפרישתו.
  • אגף תקצוב וכלכלה: מתקצב את פעילויות המשרד כולל הפעילויות ברשויות המקומיות, מפקח ומבקר על ההוצאה התקציבית. תקציב המשרד הוא בגובה של 4 מיליארד ש"ח כאשר מתוכו 3.1 מיליארד תקציב ממשלתי והשאר של הרשויות המקומיות. האגף אחראי על חלוקת התקציב המאושר בין הרשויות המקומיות המבצעות אותו. בנוסף, אחראי על קביעה ותמחור תעריפים בכל תחומי פעילויות המשרד.
  • אגף מהנדס ראשי: אחראי לבינוי, שיפוץ, תחזוקה וציוד של מתקנים המיועדים לאוכלוסיות המטופלים של המשרד. לצורך ביצוע משימות אלה האגף פועל לגיוס משאבים ממקורות חוץ.

תעסוקה ופיתוח הון אנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות החלטת הממשלה מ-31 ביולי 2016, הועברו אל משרד הרווחה והשירותים החברתיים סמכויות בנושאי התעסוקה ממשרד הכלכלה והתעשייה, ובהתאם לכך שונה שם המשרד ל"משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים".

לשכת המשנה למנכ"ל והממונה על התעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום הממונה על התעסוקה במשק, בראשותה של המשנה למנכ"ל, הוקם במשרד הכלכלה בפברואר 2012 בעקבות החלטת ממשלה מס' 1995 מיום ה-15.7.2010 בדבר "שינוי מבנה הרגולציה בתחום התעסוקה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה".

התחומים העיקריים הנמצאים באחריותה של הממונה על התעסוקה:

  • תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות- שילוב בתעסוקה של חרדים, מיעוטים, אנשים עם מוגבלות, הורים יחידים, 45+, יוצאי אתיופיה, אסירים משוחררים ועוד. במסגרת זו מפעילה לשכת הממונה על התעסוקה תוכניות מרכזיות בקרב אוכלוסיות אלו.
  • פיתוח כוח אדם- האגף להכשרה מקצועית – חניכות ונוער, מבוגרים והכשרה טכנולוגית (מה"ט).
  • שילוב אימהות בשוק העבודה- מעונות יום, משפחתונים וצהרונים.
  • זכויות עובדים- ובכלל זה פעילויות של: מנהל הסדרה ואכיפה של חוקי עבודה, הממונה על יחסי העבודה והממונה על זכויות עובדים זרים.
  • רישום עיסוקים- רשם המהנדסים והאדריכלים ורשם החשמלאים.
  • פעילות עם שירות התעסוקה
  • תיאום מול יחידות אחרות במשרד לשם סנכרון פעילותם למדיניות הממשלה בתחום התעסוקה
  • תיאום מול משרדי ממשלה אחרים בתחום התעסוקה

המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטה פועל לשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות בעבודה, הן כשכירים והן כעצמאים, תוך דגש על מיצוי יכולותיהם האישיות והעלאת רמת חייהם, שכר עבודתם ותנאי עבודתם. המטה מספק שירותים על פי חוק, מפתח ומפעיל תוכניות מתוך התייחסות הן למאפייני ולצורכי השוק והמעסיקים והן לצרכיהם של אנשים עם מוגבלות לסוגיה ולדרגותיה, וליכולות עבודתם. קידום מטרות המטה נעשה על בסיס הידע המצטבר בארץ ובעולם ומתוך שיתוף פעולה בין המטה לבין משרדי ממשלה נוספים, ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, אנשי מחקר ואקדמיה וארגונים המספקים שירותים לאנשים עם מוגבלות.

תחומי הפעולה העיקריים של המטה הם:

  • איגום הידע הקיים בארץ ובעולם בנושא שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה
  • פיתוח ידע על ידי מחקר וניתוח
  • עידוד מעסיקים לקליטת עובדים עם מוגבלות ופיתוח מגוון אפשרויות להשתלבות בשוק העבודה עבור אנשים עם מוגבלות.
  • פיתוח מנגנוני שדרוג תעסוקתי הן בהיבט השכר והן בהיבט התפקיד ויצירת אופק קריירה.
  • הטמעת איכות ומצוינות במתן השירותים התעסוקתיים לאנשים עם מוגבלות.
  • אפיון מקבלי השירות וניתוח צורכיהם כדי לפתח כלים מעודדי תעסוקה מתאימים.
  • איתור חסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות בהשתלבותם בשוק העבודה ופיתוח מענים להם על ידי חקיקה, הסברה ופיתוח תוכניות.
מיכל צוק, הממונה על התעסוקה בכנס לשילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה, אפריל 2013

האגף להכשרה ולפיתוח כח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף להכשרה ולפיתוח כח אדם מופקד על הכשרת כח אדם מקצועי טכנולוגי למשק. האגף מקיים הכשרות במסלולים הבאים:

  • נוער: נערים בוגרי 8 שנות לימוד המבקשים לשלב לימודי מקצוע עם עבודה. משך הלימודים הוא שלוש עד ארבע שנים בהתאם למסלול. קיים גם מסלול מתבגרים חד שנתי. תעודת מקצוע המוענקת היא בתחום הנלמד, צבירת יחידות בגרות.

מגמות לימוד הן מגוונות, וכוללת כ-70 מגמות, ההכשרה היא חינם ומתבצעת במגוון רחב של בתי ספר בבעלות רשות החינוך הטכנולוגי והיא מכח חוק החניכות וחוק עבודת הנוער.

  • הכשרה מקצועית למבוגרים: כאשר אוכלוסיית יעד היא בלתי מועסקים המעוניינים להשתלב בעבודה באמצעות לימוד מקצוע נדרש. משך הלימודים הוא ארבעה עד 12 חדשים, בלימודי יום, בהתאם למקצוע, בסופם מוענקת תעודת מקצוע בתחום הנלמד או תעודת גמר. מגמות לימוד הן כ-300 מקצועות, שכר הלימוד נע בין 100 ל-250 ש"ח לחודש בהתאם למקצוע הנלמד.
  • הכשרה והשתלמויות ערב בבתי ספר עסקיים: אוכלוסיית יעד היא כל המעוניין להשתלם או לרכוש מקצוע. משך הלימודים משתנה בהתאם למקצוע הנלמד, כאשר בסופם מוענק רישוי או תעודת מקצוע בתחום הנלמד ותעודת גמר. מגמות לימוד כוללות כ-50 מקצועות בענפים חשמל, מחשבים, תחבורה, בניין, פקידות ומנהל והארחה. שכר לימוד נקבע על ידי מוסד ההכשרה. מוסדות לימוד במסלול הם ספקי הכשרה המבקשים ללמד על פי תוכניות הלימודים של האגף ולהימצא בפיקוחו. ההכשרה מתבצעת במסגרת חוק הפיקוח על בתי ספר.
  • שירותים למעסיקים בענפי המשק השונים:הכשרת כח אדם מקצועי על פי צורכי המעסיק. מיועד למעסיקים הקולטים עובדים חדשים. ההכשרה יכולה להינתן אצל המעסיק ועל ידו, במוסד הכשרה או בשילוב בין השניים. באגף פועלת מחלקה מיוחדת העוסקת במתן סיוע למעסיקים בתעשייה ובבניין.
  • מוסדות הכשרה לעניין חוק חיילים משוחררים: האגף מאשר מוסדות כ"מוסדות הכשרה לעניין חוק חיילים משוחררים" לצורך השימוש בכספי הפיקדון.
  • השתלמויות מורים ועזרי לימוד: המערכת הפדגוגית באגף מפיקה תוכניות לימודים למקצועות ההכשרה השונים כולל הפקת עזרי לימוד והוראה וקיום השתלמויות למורים ומדריכים במערכת ההכשרה המקצועית. המערכת בונה, מפיקה ומבצעת בחינות במסלולים השונים.
שר הכלכלה בנט מבקר במרכז תעסוקה לחרדים בבני ברק, אפריל 2013

אגף מעונות יום ומשפחתונים לגיל הרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף פועל לעידוד השתלבות נשים בעבודה על ידי הסרת חסמים ומתן פתרונות לילדים במסגרות מוכרות: מעונות יום, משפחתונים וצהרונים, בין היתר על ידי הגדלת היצע המסגרות המוכרות. האגף מפעיל מערך פיקוח ובקרה על המסגרות המוכרות ועל מקבלי התמיכות, ופועל לקידומה של חקיקה בתחום.

האגף פועל מתוקף חוק הפיקוח על מעונות התשכ"ה - 1965. מראשית הקמתו הוביל האגף את התפיסה הבסיסית של קידום תחום עבודת נשים, כאשר יחידת המעון והמשפחתון משמשת כאמצעי וכמכשיר חשוב לפתרון תעסוקתי, על ידי כך שהיא מאפשרת לנשים - אמהות לילדים קטנים, להשתלב בהכשרה מקצועית ובשוק העבודה.

יעד השירות: 82,000 תינוקות ופעוטות בגילאי לידה עד 3.5 שנים, מהם 68,000 ילדים לאימהות עובדות ו-14,000 ילדים למשפחות במצוקה. השירות פועל באמצעות ארגונים ורשויות מקומיות בפריסה ארצית בכל המגזרים והזרמים. המערכת מקיפה כ-1,650 מעונות יום וכ-2,300 משפחתונים.

מערכת מעונות היום והמשפחתונים מספקת מענה הולם לצרכיהן של אמהות לילדים בגיל הרך תוך תייחסות לקבוצות שונות בקרב אוכלוסיית הנשים: אמהות עובדות / לומדות, אמהות לילדים במצוקה, אמהות במשפחות חד-הוריות, אמהות עולות חדשות, אמהות עובדות במושבים ובקיבוצים, אמהות לומדות במוסדות להשכלה גבוהה. מטרות האגף הן - יישום שכר לימוד מדורג בסבסוד ממשלתי לאימהות עובדות, פיתוח והקמת מעונות חדשים בהנחיה ובסיוע כספי של האגף תוך התאמת השירות לצרכים של אמהות עובדות והפעלת מערך פיקוח ובקרה להבטחת רמת השירות על פי סטנדרטים מקצועיים.

יחידת הסמך לעובדים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידה האחראית על מתן היתרי העסקה למעבידים, שברצונם להעסיק עובדים זרים, וכן אחראית על אכיפת הוראות חוק עובדים זרים וחוקי העבודה השונים ביחס לעובדים זרים. היחידה הייתה תחת משרד העבודה והרווחה ועברה במהלך שנת 2003 למשרד התמ"ת. מצויה באחריות משרד הפנים.

שרים במשרד הרווחה לדורותיו וסגניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תפקיד תחילת כהונה סיום כהונה סיעה
יצחק מאיר לוין שר הסעד 14/05/1948 18/09/1952 אגודת ישראל
חיים משה שפירא שר הסעד 24/12/1952 01/07/1958 מפד"ל
פרץ נפתלי שר הסעד 25/01/1959 17/12/1959 מפא"י
יוסף בורג שר הסעד 17/12/1959 01/09/1970 מפד"ל
מיכאל חזני שר הסעד 01/09/1970 04/04/1974 מפד"ל
ויקטור שם-טוב שר הסעד 03/06/1974 29/10/1974 מערך - העבודה
מיכאל חזני שר הסעד 30/10/1974 02/07/1975 (נפטר) מפד"ל
יצחק רבין שר הסעד 07/07/1975 29/07/1975 מערך - העבודה
יוסף בורג שר הסעד 29/07/1975 04/11/1975 מפד"ל
זבולון המר שר הסעד 04/11/1975 22/12/1976 מפד"ל
משה ברעם שר הסעד 16/01/1977 20/06/1977 מערך - העבודה
מנחם בגין שר העבודה והרווחה 20/06/1977 24/10/1977 ליכוד
ישראל כ"ץ שר העבודה והרווחה 24/10/1977 05/08/1981 לא היה ח"כ
אהרן אבוחצירא שר העבודה והרווחה 05/08/1981 02/05/1982 תמ"י
אהרן אוזן שר העבודה והרווחה 03/05/1982 13/09/1984 תמ"י
משה קצב שר העבודה והרווחה 13/09/1984 22/12/1988 ליכוד
יצחק שמיר שר העבודה והרווחה 22/12/1988 07/03/1990 ליכוד
רוני מילוא שר העבודה והרווחה 07/03/1990 11/06/1990 ליכוד
יצחק שמיר שר העבודה והרווחה 11/06/1990 13/07/1992 ליכוד
יצחק רבין שר העבודה והרווחה 13/07/1992 31/12/1992 העבודה
אורה נמיר שרת העבודה והרווחה 31/12/1992 21/05/1996 העבודה
אליהו ישי שר העבודה והרווחה 18/06/1996 11/07/2000 ש"ס
רענן כהן שר העבודה והרווחה 10/08/2000 07/03/2001 העבודה
שלמה בניזרי שר העבודה והרווחה 07/03/2001 23/05/2002 ש"ס
אריאל שרון שר העבודה והרווחה 23/05/2002 03/06/2002 ליכוד
שלמה בניזרי שר העבודה והרווחה 03/06/2002 28/02/2003 ש"ס
זבולון אורלב שר הרווחה 03/03/2003 11/11/2004 מפד"ל
אריאל שרון שר הרווחה 30/03/2005 04/05/2006 ליכוד
אהוד אולמרט שר הרווחה 04/05/2006 21/03/2007 קדימה
יצחק הרצוג שר הרווחה והשירותים החברתיים 21/03/2007 19/01/2011 העבודה
משה כחלון שר הרווחה והשירותים החברתיים 19/01/2011 18/03/2013 ליכוד
מאיר כהן שר הרווחה והשירותים החברתיים 18/03/2013 04/12/2014 יש עתיד
בנימין נתניהו שר הרווחה והשירותים החברתיים 04/12/2014 14/05/2015 ליכוד
חיים כץ שר הרווחה והשירותים החברתיים 14/05/2015 31/07/2016 ליכוד
חיים כץ שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 31/07/2016 מכהן ליכוד
סגני שר הרווחה

נכון ליוני 2016, אין סגן שר המכהן במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

סגן השר סיעה תחילת כהונה סוף כהונה
שלמה ישראל בן מאיר חזית דתית לאומית 1953 1954
שלמה ישראל בן מאיר חזית דתית לאומית 1958 1958
בן-ציון רובין תמ"י 1981 1984
מנחם פרוש אגודת ישראל 1984 1985
רפאל פנחסי ש"ס 1985 1986
משה זאב פלדמן אגודת ישראל 1988 1989
מנחם פרוש יהדות התורה 1990 1991
שמואל הלפרט יהדות התורה 1991 1992
יצחק וקנין ש"ס 2001 2003
אברהם רביץ יהדות התורה 2005 2006
משולם נהרי ש"ס 2015 2016

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האגף למחקר תכנון והכשרה, סקירת שרת העבודה והרווחה אורה נמיר על פעולות משרדה לקראת שנת הכספים 1993 , האגף למחקר ותכנון, מרץ 93.
  • דורון, אברהם, משרד העבודה והרווחה:האיחוד שלא היה , מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995.
  • כץ, ישראל, משרד לרווחה כתחליף למדיניות חברתית?, מעריב, 6 במאי 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]