אליס מילר

אליס מילר

אליס מילר ב-1995
לידה	23 בינואר 1972 (בת 54) דרום אפריקה
תאריך עלייה	1979
מדינה	ישראל
השכלה	תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב
שירות צבאי
השתייכות	חיל האוויר הישראלי
דרגה	רב-סרן
תפקידים בשירות
מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב

מילר (שנייה מימין) בכנס של חיל האוויר לרגל יום האישה הבינלאומי 2020, בימין התמונה רינה לוינסון

אליס מילר (נולדה ב-23 בינואר 1972) היא מהנדסת אווירונאוטיקה ובעלת רישיון טיס אזרחי דרום אפריקאי, שנאבקה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים באמצעות עתירה לבג"ץ.

ביוגרפיה

מילר נולדה ב-1972 בדרום אפריקה ועלתה לישראל ב-1979 בגיל שבע. היא גדלה בהוד השרון, אחרי ששוכנה במרכז קליטה ברעננה. מילר למדה בנעוריה ב"כפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון" בהוד השרון.

בשל שאיפתה להיות אסטרונאוטית למדה הנדסת אוירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולאחר תום לימודיה הגבוהים, אף קיבלה רישיון טיס אזרחי בדרום אפריקה. מילר רצתה להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר, אולם בקשתה נדחתה על הסף, עקב היותה אישה.

בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ נגד משרד הביטחון ונגד צה"ל בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס וזאת רק משום היותה אישה. בזמן שהמתינה לבירור העתירה, התקבלה לקורס קצינים. במהלך הקורס עברה אירוע התמוטטות נפשית מלווה בהזיות עקב הלחץ הרב בו היתה נתונה, ולכן למרות שעתירתה נתקבלה על ידי בג"ץ ב-8 בנובמבר 1995, היא לא התקבלה לקורס טייס. מילר סיימה תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה ושימשה כקצינה בחיל האוויר. תפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה גם לימודי תואר שני במינהל עסקים בפקולטה לניהול - בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת תל אביב, אותו סיימה בשנת 2006.

בשנת 2005 השתחררה מצה"ל בדרגת רב-סרן על רקע הסתייגותה מתקיפות חיל האוויר.

לאחר שחרורה ניהלה מילר, יחד עם בעלה ההודי שאלב גאלוט, חברת קיאקים ורפטינג בהודו. היא חזרה לישראל ושימשה סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברה המקימה בריכות שחייה בטכנולוגיה המאפשרת להפחית את כמות הכלור במים. לאחר סירוב של משרד הבריאות להעניק רישיון לבריכות של החברה בשל שיעור נמוך מדי של כלור, פנתה לבג"ץ. אולם היא משכה את העתירה לאחר שהשופטים המליצו לה לבצע ניסוי בבריכה הקהילתית בקיבוץ חוקוק אשר אינה חייבת ברישוי.

מילר הקימה ריזורט בהימלאיה ההודית בשם "שיבאנאנדי ריבר לודג' ", בו גם ילדה את שתי בנותיה.

עם חזרתה לארץ הייתה שותפה להקמה של קהילה ובית ספר אנתרופוסופי בחוקוק שם היא מתגוררת כיום. מילר הקימה מספר סטארטאפים טכנולוגיים ובשנים האחרונות עבדה כסמנכ"ל חלל בחברת הליוס.

בשנת 2015 הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-67.

בשנת 2020 פרסמה מילר את ספרה "אליס מילר", בהוצאת עם עובד.

ביולי 2025, הכריזה מילר בכנס מיזם 5050 בו נאמה כי היא צפויה להתמודד לכנסת בעתיד, אך לא במערכת הבחירות הבאה. חודש אחר כך, מילר פתחה במחאה הקוראת לסיום המלחמה בעזה, מתוך תחושה אישית שחווינו "מספיק" כאב ומוות. מילר הדגישה שעמדתה אינה בעלת משקל רב יותר משל אדם ממוצע. היא הוסיפה כי היא רואה בהשתתפות טייסות ונווטות בלחימה כ"נורמלי החדש" שיש להפסיק להתרגש ממנו. מילר הבהירה באותה עת כי לא תיכנס לפוליטיקה, בשל רצונה להתמקד באמהות לבתה, אך ציינה שתגיע לכך בעתיד ותפעל כרגע ליצירת תנועה אזרחית.

מילר היא מנכ"לית עמותת נתן (NATAN Worldwide Disaster Relief), ארגון הומניטרי ישראלי התנדבותי, המתמחה במתן סיוע רפואי ופסיכו-סוציאלי לנפגעי אסונות טבע, משברים הומניטריים וסכסוכים מזוינים ברחבי העולם ובישראל.

עתירתה של מילר והשפעותיה

ערך מורחב – בג"ץ מילר נגד שר הביטחון

ב-10 ביולי 1994 הוגשה עתירתה של אליס מילר לבג"ץ על ידי האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שלפי עדותה אמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". ב-8 בנובמבר 1995 בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים.

בעקבות העתירה נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, קורס חובלים, קורסים שונים בחיל התותחנים, מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי ומשמר הגבול. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר 2000, השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של חיילת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי שר הביטחון. מאז שנתקבלה העתירה, התקבלו נשים לקורס טיס, שדרישותיו הותאמו ליכולותיהן, ומקצתן סיימו אותו בהצלחה.

בדצמבר 1998 סיימה אישה ראשונה את הקורס - שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, והוצבה כנווטת F16 בטייסת 109.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף 16א, שאותו יזמה ח"כ נעמי חזן בעקבות פרשת אליס מילר, והוא קובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד.

מאז פתיחת קורס הטיס לנשים מחדש ועד דצמבר 2014 החלו את הקורס כ-400 נשים, מהן סיימו 37, ובהן 5 טייסות קרב, הראשונה לסיים רוני צוקרמן מקיבוץ לוחמי הגטאות, ביוני 2001. בדצמבר 2017 סיימה את הקורס האישה ה-49, סגן ליאור, שהוסמכה כטייסת מסוקים. בינואר 2018 לראשונה אישה מונתה לפקד על טייסת תעופה אחרי שהייתה טייסת תובלה. ביוני 2021 סיימה את קורס הטיס טייסת הקרב החמישית בתולדות צה"ל, ארבע וחצי שנים לאחר שלא הוסמכה טייסת קרב.

ראו גם

• שירות נשים בצה"ל
• שרי רהט
• רוני צוקרמן

לקריאה נוספת

אליס מילר, אליס מילר, הוצאת עם עובד, 2020

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליס מילר בוויקישיתוף

• ילדי אוויר הירח - אליס מילר, בפודקאסט הטכניוניסטים של ארגון בוגרי הטכניון
• הטובות לטיס - ראיון עם סרן אליס מילר, באתר יוהל"ם
• יופי תירוש, אליס בארץ ה(ה)מראה: הרהורים על השתקפויות הגוף הנשי בשיח על שילוב נשים בתפקידי לחימה בישראל, עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם בעריכת פרופ' דפנה ברק-ארז ואחרות, נבו תשס"ז, 885
• טל מילר, אליס שוב גרה כאן, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 באוקטובר 2008
• טלי חרותי-סובר, מקורס טיס לכפר נופש בהרי ההימלאיה, באתר TheMarker‏, 22 במרץ 2013
• שני אשכנזי, ‏"קורס טיס זה הצווארון הלבן של הלחימה. בשריון ובחי"ר אחוות הלוחמים יכולה להיהרס אם יהיו נשים", באתר גלובס, 6 ביוני 2019
• דסק קשת 12, "פחדתי שאירשם בהיסטוריה כמי שסיימה את האפשרות של נשים אי-פעם להיות טייסות", באתר מאקו, 20 בפברואר 2026
• אליס מילר סרטה של אדוה דדון, פברואר 2026