בג"ץ שליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שליט נגד שר הפנים
Emblem of Israel.svg
בית המשפט העליון
ההחלטה ניתנה ב-23.1.70
שם מלא של המקרה: בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2)
קבלת העתירה: סעיף ה"לאום" בתעודת הזהות הוא בעל אופי חילוני, מכאן שהמושג יהודי הוא בעל מאפיין חזק של לאומיות ולאו דווקא של דת.
המותב
חברי המותב: שמעון אגרנט, משה זילברג, יואל זוסמן, משה לנדוי, צבי ברנזון, אלפרד ויתקון, חיים כהן, אליהו מני ויצחק קיסטר
דעות בפסק הדין
דעת הרוב: זוסמן, ברנזון, ויתקון, כהן, מני
דעת המיעוט: אגרנט, לנדוי, זילברג, קיסטר

בג"ץ שליט הוא עתירה לבג"ץ שההכרעה בה הוצגה בינואר 1970 על רקע המחלוקת "מיהו יהודי" בישראל, ובה דרש ישראלי שנישא ללא-יהודייה שמשרד הפנים ירשום את ילדיו כיהודים. העתירה התקבלה ברוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה, ובעקבות זאת תוקן חוק השבות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכרזת העצמאות נקבעו שני עקרונות:

  1. מדינת ישראל היא מדינה יהודית.
  2. יהודים בכל העולם הם אזרחים בכוח של מדינת ישראל וזכאים לעלות אליה.

בשנת תש"י-1950 קיבלה הכנסת חוק המבטא את שני עקרונות אלה: חוק השבות, האומר כי כל יהודי זכאי לעלות לישראל. החוק התקבל ללא התנגדות. בשנת 1970 שונה החוק ובו הזכויות הניתנות ליהודי, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

חוק השבות לא הגדיר את המושג "יהודי". שר הפנים ישראל בר-יהודה הנחה את פקידי משרד הפנים לרשום כיהודי כל ילד שהוריו מבקשים לרשום אותו כיהודי. הוראה זו גרמה למשבר שבעקבותיו פרשה המפד"ל מהקואליציה, על אף שהממשלה הוסיפה (בהחלטה מן ה-20 ביולי 1958) את הקריטריון של "ואינו בן דת אחרת"[1]. במסגרת משבר זה פנה בן-גוריון לכ- 50 "חכמי ישראל" בישראל ובעולם, ורובם תמכו בקריטריון ההלכתי. לאחר הבחירות הבאות שנערכו, בדצמבר 1959, בן-גוריון מינה את איש המפד"ל חיים משה שפירא כשר הפנים והוא הנחה את הפקידים לרשום כיהודי רק מי שהוא בן לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.

בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 נפסק בבג"ץ רופאייזן כי יהודי שהמיר את דתו לא זכאי להתאזרח מכוח חוק השבות. החלטה זו גובתה מאוחר יותר בשינוי החוק על ידי הכנסת.

בג"ץ שליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין שליט (יליד חיפה, 1935), קצין בדרגת רב-סרן, נשא במהלך לימודיו בחו"ל את אן גדס, בת למשפחה לא יהודיה[2], נכדתו של סר פטריק גדס, שתכנן תוכניות עיר לתל אביב וירושלים. השניים התגוררו בישראל ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. פקידי משרד הפנים סירבו לעשות זאת, לכן עתר שליט לבג"ץ נגד שר הפנים. רעייתו הצהירה על עצמה שהיא חסרת דת, דבר שהיה נהוג במשפחתה מזה זמן רב.

שליט נימק את עתירתו בכך שהוא מתכוון לחיות בארץ עם משפחתו ולחנך את ילדיו כיהודים. בנימוקים להכרה בילדים כבני הלאום היהודי הובא גם פועלו של הסב, פטריק גדס, שהביא לתיאורה של אן בידי העותר כ"בת לאב סקוטי, ממשפחה ציונית ותיקה".

בג"ץ קיבל את העתירה ברוב של חמישה שופטים לעומת ארבעה[3], ובפסק דין המשתרע על-פני 132 עמודים קבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים.

הנימוק לפסיקה היה שאין לתת פרשנות דתית למושג "יהודי" בסעיף הלאום בחוק שהוא במהותו חילוני. מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי (בתנאי שההצהרה נאמרה בתום לב).

תיקון חוק השבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקת בג"ץ עוררה סערה בקרב הציבור היהודי בישראל, ובעקבותיו הוכנס בשנת 1970 התיקון לחוק השבות, הנותן לראשונה הגדרה אזרחית-חוקית (המבוססת על ההלכה היהודית, אך בהבדלים משמעותיים) למושג מי הוא יהודי: "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, או נתגייר ואינו בן דת אחרת".

קורות המשפחה לאחר המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972 עתר שליט בשנית לבג"ץ, הפעם בתביעה שירשמו גם את בנו השלישי באופן דומה - כיהודי או כעברי בלאומו. בפעם זו בג"ץ דחה את תביעתו, וזאת לאור השינויים שהוכנסו בחוק השבות ובחוק מרשם האוכלוסין בשנת 1970[4].

בשנת 1975 עזב שליט את משרתו כפסיכולוג הראשי של חיל הים והיגר מהארץ יחד עם משפחתו לשוודיה, שם עבד כפסיכולוג בצבא השוודי. בשנת 1981 התגרשו בני הזוג ושליט נישא בשוודיה בשנית. שליט נפטר ב-1988 בעת ביקור בבריטניה[5][6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוזכר בדבריו של שופט העליון חיים כהן, בפסק הדין בג"ץ 72/62 - אוסוולד רופאיזן נ' שר הפנים.
  2. ^ ככתוב בפסק הדין.
  3. ^ בג"ץ 58/68 בנימין שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, ניתן ב-23.1.70
  4. ^ בג"ץ 18/72 בנימין שליט נ' שר הפנים פ"ד כו (1) 334.
  5. ^ Catane Mochè, qui est juif? le jugement de janvier 1970 de la Cour Supreme d’Israel, Paris : Editions Robert Laffont, c1990
  6. ^ Yair Sheleg, Fateful years: 1970 - Welcoming their children's children, Ha'aretz, September 2, 2002