ישראל בר-יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל בר-יהודה
Israel Bar-Yehuda.jpg
תאריך לידה 15 בנובמבר 1895
תאריך לידה עברי כ"ח בחשוון תרנ"ו
תאריך עלייה 1926
תאריך פטירה 4 במאי 1965 (בגיל 69)
תאריך פטירה עברי ב' באייר תשכ"ה
חבר הכנסת
ממשלות 7, 8, 9, 10, 11, 12
כנסות 1 - 5
סיעה מפלגת הפועלים המאוחדת, אחדות העבודה - פועלי ציון
תפקידים בולטים

ישראל בר-יהודה (אִידֶלסון) (15 בנובמבר 18954 במאי 1965) היה פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-יהודה נולד בשם ישראל אִידֶלסון בעיר קונטופ שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, ברוך, היה מנהל חשבונות ונצר לחסידי חב"ד, ואמו, בלומה, ניהלה את משק הבית. בביתם לא התקיים אורח חיים מסורתי, אלא מתוך הרגל, ושפתם הייתה רוסית. עם קרובי משפחתו נמנו בן-דוד אביו, המנהיג הציוני אברהם אידלסון, ובן-דודו הוא, המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון.

בילדותו עברה משפחתו ליקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק), שבה למד בר-יהודה בבית ספר תיכון ריאלי. בהיותו בן 14 הצטרף לארגון הציוני "נכדי ציון", וכעבור שנתיים לארגון "צעירי ציון". מטעמי ציונות הוא החל בלימודים במכון האוניברסיטאי למהנדסי מכרות, במטרה לעסוק בקידוח נפט לאחר עלייתו לארץ ישראל.‏‏‏[1] ערב מלחמת העולם הראשונה נבחר אידלסון לחבר ועד בסניף יקטרינוסלב של אגודת "צעירי ציון". מתוקף תפקידו זה הוא בחר לקיים קשר ישיר עם הפליטים שהגיעו בימי המלחמה לעיר, ולמד למטרה זו את השפה היידית.

ב-1917 היה לחבר מרכז התנועה, ובאותה שנה השתתף בוועידת צעירי ציון ובלט בה כאחד ממנהיגי הצירים הסוציאליסטים.‏‏‏[2] באותה עת סיים בר-יהודה את לימודיו, אך החלטתו להשתתף בוועידה הובילה להיעדרותו מבחינות ההסמכה. בהיעדר פרנסה, נותר בר-יהודה לחיות בבית הוריו והתמסר לפעילות תנועתית. הוא היה לאיש מפתח בארגון המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס), ובאותה עת נישא לבבה לבית טרכטנברג ונולדה לזוג בתם היחידה. המשפחה עברה לחיות בעיר חרקוב. בוועידת חרקוב (1920) של התנועה היא הפכה רשמית למפלגה הציונית-סוציאליסטית, ובר-יהודה היה לדמות המרכזית של המפלגה בברית המועצות, שהייתה התנועה הציונית הגדולה במדינה, ובתנאי המחתרת שבהן פעלה שימש למעשה כמזכיר המפלגה. פעילותו העיקרית נגעה להקמת קואופרטיבים וקופות גמל.

בשנת 1922 נעצר בקייב על ידי הג.פ.או. בשל פעילותו הציונית (במהלך כינוס מועצת הצ"ס) ונידון לשלוש שנות גלות בגליל זיראניה שעל חוף הים הלבן. בשנת 1923, ממקום מעצרו, יצאה לפועל יוזמתו לחילופי עצירים בין האסירים הפוליטיים בברית המועצות לבין קומוניסטים יהודים שנידונו בארץ ישראל לגירוש.‏‏‏[3] בר-יהודה עצמו שוחרר באחת מעסקאות אלו, ולאחר שחרורו המשיך לעמוד בראשות המפלגה, פעל לחיזוק ערכי הציונות בקרב חבריה, הנהיג את תנועת הנוער "יוּגֶנט-צ"ס" ופעל לחיזוק חברי התנועה המצויים בגלות ובמעצר.

לאחר שחרורו יצא לליטא, ומשם לעיר גדנסק שבפולין, ולבסוף הגיע לברלין. לאחר מכן פעל להקמת "ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס", מפלגי פועלי ציון - ימין ושרידי צ"ס מברית המועצות, והיה מזכירה בין השנים 19231926. ב-1926 עלה לארץ ישראל ושימש מזכיר מועצת פועלי פתח תקווה עד 1928, אז עקר לתל אביב. ב-1930 הצטרף לקיבוץ יגור. היה ציר אספת הנבחרים, חבר הוועד הלאומי, מראשי סיעה ב' ואחדות העבודה לאחר הפילוג ב-1944.

בר-יהודה נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם, ולאחר מכן, החל מהכנסת השנייה ועד מותו בתקופת כהונת הכנסת החמישית, מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. שימש גם כמזכ"ל "אחדות העבודה-פועלי ציון" בין השנים 19601962. בשנים 19551959 כיהן כשר הפנים, ובשנים 1965-1962 כיהן כשר התחבורה.

בר-יהודה כיהן כחבר הכנסת לצד גרושתו בבה אידלסון, שכיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י.

נפטר בשנת 1965, בגיל 69, בעת היותו שר בממשלה ונקבר בהלוויה ממלכתית ביגור.‏[4]

על שמו נקראת שכונת 'בר-יהודה' בפתח תקווה - בין הרחובות ארלוזורוב, קפלן ודגל ראובן;‏[5] גשר בר יהודה החוצה את נחל הירקון בתל אביב, ועליו עובר רחוב אבן גבירול; דרך המתחילה בחיפה וממשיכה בנשר; וכן נקרא על שמו מנחת בר-יהודה ("מנחת מצדה").‏[6] בנוסף הוקם לזכרו בית תרבות "בית בר-יהודה" בקיבוץ יגור.‏[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי הפנים בממשלות ישראל

יצחק גרינבויםחיים משה שפיראישראל רוקחחיים משה שפיראישראל בר-יהודהחיים משה שפיראגולדה מאיריוסף בורגשלמה הלליוסף בורגשלמה הלליוסף בורגשמעון פרסיצחק חיים פרץיצחק שמיראריה דרעייצחק רביןאריה דרעייצחק רביןעוזי ברעםדוד ליבאיאהוד ברקחיים רמוןאליהו סויסהנתן שרנסקיחיים רמוןאלי ישיאריאל שרוןאלי ישיאברהם פורזאופיר פינס-פזאריאל שרוןרוני בר-אוןמאיר שטריתאלי ישיגדעון סערגלעד ארדןסילבן שלום

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהמשה כרמלעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץ