בו שילאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בו שילאי
薄熙来
VOA-Bo Xilai.jpg
לידה 3 ביולי 1949 (בן 71)
בייג'ינג, הרפובליקה הסינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד Secretary of the CPC Chongqing Committee, Governor of Liaoning, Minister of Commerce of the People's Republic of China, member of the Politburo of the Communist Party of China, חבר הקונגרס הלאומי העממי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Gu Kailai עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא בו.

בו שילאי (בסינית: 薄熙来, בפין-יין: Bo Xilai; נולד ב-3 ביולי 1949) הוא פוליטיקאי סיני לשעבר.

בו עלה לגדולה לאחר קדנציות כראש העיר של דאליין ולאחר מכן מושל מחוז ליאונינג. הוא כיהן כשר המסחר בשנים 20042007. בשנים 2007–2012 הוא כיהן כחבר הפוליטבירו וראש המפלגה הקומוניסטית בצ'ונגצ'ינג.

בו הוא בנו של בו ייבו, אחד משמונת זקני המפלגה הקומוניסטית של סין. בו שילאי מזוהה כאחד "הנסיכים" (כינוי קומוניסט סיני פנימי) של הפוליטיקה הסינית. הוא טיפח תדמית של אדם כריזמטי בתקשורת הסינית, בשונה מטבעה המתון בדרך כלל של הפוליטיקה הסינית.

הקריירה שלו נקטעה במרץ 2012, כאשר נחשפה מעורבותו לכאורה ברצח איש עסקים בריטי אשר נמצא מת בחדר בבית מלון בצ'ונגצ'ינג.

במשפט שנערך הוא נידון למאסר עולם.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו שילאי נולד ב-3 ביולי 1949. הוא בנו השני מתוך ארבעה של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הבולט בו יבו, אחד משמונת זקני המפלגה הקומוניסטית של סין, שכיהן כשר האוצר בשנותיה הראשונות של הרפובליקה העממית של סין, אך הודח בשנת 1965 בעקבות תמיכתו בקיום קשרי סחר פתוחים עם המערב. כאשר החלה מהפכת התרבות בסין בשנת 1966, תואר בו ייבו כ"ימני "ו"נגד המהפכה" וסולק מתפקידיו. את שתים-עשרה השנים שלאחר מכן הוא בילה בכלא, שם על פי הדיווחים הוא עונה. אשתו, הו מינג, נחטפה על ידי המשמרות האדומים בגואנגג'ואו והוכתה למוות או התאבדה. בו שילאי היה בן שבע עשרה כשפרצה מהפכת התרבות, ובאותה עת למד בתיכון היוקרתי מספר 4 בבייג'ינג, מהטובים במדינה. בשנותיה הראשונות של מהפכת התרבות, היה חבר פעיל בארגון המשמר האדום ואולי בשלב מסוים הוקיע את אביו. כשהשפעות המהפכה התגברו, בו שילאי ואחיו נכלאו או נשלחו לחיק הטבע, ובו שילאי נכלא במשך חמש שנים. לאחר מותו של מאו דזה-דונג בשנת 1976, הכאוס במהפכת התרבות יוחס רשמית לכנופיית הארבעה, ואביו של בו שוחרר. בו ייבו שוקם פוליטית ובשנת 1979 הפך לסגן ראש הממשלה. לאחר שחרורו עבד בו שילאי במפעל לתיקון חומרה במשרד התעשייה השנייה בבייג'ינג. בשנת 1977 התקבל לאוניברסיטת פקין בבחינה ציבורית. שלא כמו רבים מבני דורו בהנהגה הסינית שלמדו הנדסה, בו למד היסטוריה עולמית. בשנה השנייה ללימודיו הצטרף בו לתוכנית לתואר שני בעיתונאות בינלאומית באקדמיה הסינית למדעי החברה, וסיים את לימודיו לתואר שני בשנת 1982. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית באוקטובר 1980.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת, משפחת בו החזירה לעצמה את השפעתה הפוליטית. בו ייבו שימש כסגן ראש הממשלה וסגן יו"ר הוועדה המייעצת המרכזית. בו הזקן נודע כאחד מ"שמונת הזקנים" של המפלגה הקומוניסטית והיה גורם מרכזי ביישום הרפורמות בשוק בשנות השמונים. אף על פי שהוא העדיף מדיניות כלכלית ליברלית יותר, בו הזקן היה שמרני מבחינה פוליטית, ואישר את השימוש בכוח צבאי נגד מפגינים במהלך מחאות כיכר טיין-אן-מן ב-1989. לאחר המיתון של 1989, בו ייבו סייע להבטיח את עליית לשלטון של ג'יאנג דזה-מין כדי לקדם את דנג שיאופינג לתפקיד מנהיג המפלגה וסייע לג'יאנג לבסס את השלטונו בשנות התשעים. בו ייבו נשאר דמות בולטת במפלגה עד מותו בשנת 2007 והיה בעל השפעה רבה על עיצוב הקריירה של בנו.

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, שובץ בו שילאי למטה המפלגה הקומוניסטית – שם עבד במשרד המחקר של מזכירות ועדת מרכז המפלגה הקומוניסטית והמשרד הכללי של מרכז המפלגה. עד מהרה ביקש העברה לפרובינציות, ובשנת 1984 מונה לסגן מזכיר המפלגה של מחוז ג'ין. בריאיון ל- People's Daily אמר בו כי שם משפחתו הקשה עליו בקריירה. "הרבה זמן אנשים הסתייגו ממני", אמר. בהמשך הפך בו לסגן מזכיר ומזכיר וועדת המפלגה באזור הפיתוח הכלכלי והטכנולוגי של דאליין ומזכיר ועדת המפלגה בג'ינז'ו.

הוא עלה שוב בדרגה בתוך המפלגה, והיה חבר בוועדה המתמדת של ועדת המפלגה הקומוניסטית העירונית של דאליין, גוף קבלת ההחלטות הבכיר בעיר, והיה סגן ראש עיריית דאליין בשנת 1990. בשנת 1993 הפך בו לסגן מזכיר המפלגה וראש עיריית דאליין.

ליאונינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש עיריית דאליין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו הפך לראש עיריית דאליין בפועל בשנת 1993 וסיים את כהונתו בשנת 2000. בו שימש כסגן מזכיר המפלגה של דאליין משנת 1995. בו הועלה בתפקיד לראש המפלגה בשנת 1999 וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2000. כהונתו של בו בדליאן סומנה על ידי הפיכתה הפנומנלית של העיר מעיר נמל משופעת למטרופולין מודרני, "חלון ראווה" של הצמיחה הכלכלית המהירה של סין. בראשית שנות התשעים לקח בו קרדיט לבניית הכביש המהיר שניאנג-דליאן, הכביש המהיר הראשון עם גישה מבוקרת בסין, וזכה לשבחים על הרחבת המהירות של התשתית ועבודה סביבתית. מאז תקופת כהונתו של בו, נודע דאליין כאחת הערים הנקיות ביותר בסין, לאחר שזכה בפרס מגילת הכבוד של האו"ם בשנת 1999. בנוסף, בו היה תומך במפעלים חופשיים ועסקים קטנים, וחיזר בהצלחה אחר השקעות זרות מדרום קוריאה, יפן ומדינות המערב. בניגוד לעמיתיו, הוא ערך מסיבות עיתונאים בראש השנה הסיני. בו שהה שבע עשרה שנים בעיר דאליין, תקופה ארוכה בהשוואה לעמיתים מאותה דרגה, שלעיתים קרובות מועברים ליישובים שונים לאורך הקריירה שלהם. למרות הצמיחה הכלכלית הנלווית והעלייה ברמת החיים, כהונתו של בו בדאליין זכתה לעיתים לביקורת כממוקדת מדי בפרויקטים של פיתוח אסתטי כמו שדרות נרחבות, אנדרטאות ופארקים ציבוריים גדולים[1]. כדי לפנות מקום לפרויקטים הגדולים שלו, הנהלתו של בו העבירה מספר רב של תושבים מקומיים מאזורי העיר לבתים חדשים במבואות העיר. הירק של דליאן זכה לכינוי "דשא שילאי". בנוסף, הוא הוביל את הקמתו של חְווָהבְּיָאו בעיר. בשנת 2000, בו היה מועמד להיות ראש עיריית שנזן, בהתבסס על הצלחתו להפוך את דאליין ל"הונג קונג של הצפון". עם זאת, נאמר כי בו היה עצמאי מדי ונאמן מדי לתפקיד. לכן, התפקיד עבר ל-יוּ' יוּאוּג'וּ'ן.

קונגרס המפלגה ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קונגרס המפלגה ה-15 בשנת 1997, משפחתו של בו שילאי פתחה במערכה להבטחת קידומו לחבר הוועד המרכזי של המק"ס. בו ייבו קידם את הרעיון כי זקנים מהפכניים צריכים 'למנות' את ילדיהם כדי להיות בעלי תפקידים גדולים, ובו שילאי נבחר ל"נציג" של משפחתו אף על פי שלא היה הבכור, כנראה בגלל העבר האקדמי המעולה של קסילאי, שכללה לימודים באוניברסיטת פקין ותואר שני.

על מנת להבטיח את בחירתו של בו שילאי לקידום במהלך קונגרס המפלגה ה-15, המשפחה פתחה בקמפיין בפריסה ארצית לפרסום הישגיו של בו כראש עיריית דאליין. הם הזמינו את הסופר חן צופנג לכתוב דו"ח המתאר את בו כאדם שהוא מדינאי מעולה. למרות הפרסום בקמפיין, בו שילאי לא הצליח להשיג מקום במשלחת המחוזית ליאונינג לקונגרס המפלגה. בסופו של דבר, בו ייבו עזר לו להשיג מקום במשלחת שאנשי, אך בו שילאי לא הצליח להשיג קידום.

בנוסף, בו שילאי ניצב במקום השני בהצבעה לאישור החברות בוועדה המרכזית ה-15. כאשר ניצח את 5% מהמועמדים התחתונים, נשלל ממנו כניסה למועצת העילית, מה שגרם לבו מבוכה פוליטית גדולה. כישלונו של בו להיבחר יוחס להתנגדות כללית לנפוטיזם במפלגה. יתרה מזאת, במהלך כהונתו בדאליין גרם בו לטינה נגדו על כמות 'טובות ההנאה המיוחדות' שהשיג לעיר על חשבון שאר המחוז.

מושל מחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, שערוריית שחיתות בה השתתף מושל ליאונינג לשעבר, ג'אנג גוגואנג, סיפקה לבו הזדמנות לקידום. לפני קונגרס המפלגה ה-15, בו ייבו ובו שילאי סייעו למזכ"ל המפלגה, ג'יאנג דזה-מין, בהכנות לכפות על יריבו הפוליטי של קיאו שי. משפחת בו גם תמכה בקמפיין "שלוש המתחים" (סן ג'יאנג) של ג'יאנג בשנת 1997, שנועד לחזק את ההרשעה האידאולוגית ולקדם אחדות פנימית במפלגה הקומוניסטית. התמיכה הבלתי מעורערת של בו בג'יאנג פעלה לטובתו של בו שילאי כשנפתחה המשרה הפוליטית של מושל ליאונינג. בו הפך למושל בפועל בשנת 2001 לאחר פיטוריו ומעצרו של ג'אנג גוגואנג, ואושר רשמית כמושל בשנת 2003. בתפקידו כמושל, בו מילא עד שנת 2004, זכה בו בקשרים בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.

בתקופת כהונתו בליאונינג מילא בו תפקיד קריטי בקידום תוכנית ההחייאה באזור צפון-מזרח סין. המדיניות, שאומצה בשנת 2003 על ידי רשויות המפלגה, נועדה לחזק את הפיתוח הכלכלי במחוזות ליאונינג, ג'ילין וחיילונגג'יאנג. בו שילאי התלהב במיוחד מהמדיניות, והצהיר ברצונו לראות את צפון-מזרח הופך להיות "המנוע הכלכלי הרביעי של סין" (האחרים הם דלתת נהר הפנינה, דלתת נהר יאנגצה והאזור הכלכלי של בוהאי).

צפון-מזרח סין היה ידוע באותה תקופה כ"ערש התיעוש" של סין. בשנת 1980 התפוקה התעשייתית של ליאונינג בלבד הייתה כפולה מזו של גואנגדונג. עם זאת, צפון-מזרח סין הושאר מאחור במהלך הרפורמות בשנות השמונים והתשעים, ואילו גואנגדונג ופרובינציות אחרות לאורך חופי דרום מזרח סין שגשגו. כלכלתה – שעדיין קשורה הייתה ברובה למפעלים בבעלות המדינה – קפאה על שמריה ביחס לאזורים אחרים. תוכנית ההתחדשות נועדה לטפל בכך על ידי החייאת התעשיות המסורתיות של האזור, חיזוק קשרי הסחר ועידוד ההשקעות מדרום קוריאה ויפן, והתנסות באזורי הסחר החופשיים בערים נבחרות. בשנת 2004 דיווחו בתקשורת הרשמית בסין כי השקעות ישירות זרות בליאונינג כמעט הוכפלו מאז שהושקה בשנת 2003 אסטרטגיית ההתחדשות הצפון-מזרחית.

אף על פי שבו ביסס מוניטין כפוליטיקאי ישר יחסית בתקופת כהונתו בדאליין וכמושל ליאונינג, הוא לא היה חסין מפני טענות השחיתות. בפרט, בו היה נושא לדיווחי תחקיר ביקורתיים של העיתונאי ליאונינג ג'יאנג ווייפינג, ראש החץ בתיק השחיתות מו וממה בליאונינג – שערורייה ממנה בו נהנה פוליטית. בעוד בו לא היה מעורב ישירות בשערורייה, האשים ג'יאנג את בו במתן כיסוי פוליטי לחבריו וקרוביו. ג'יאנג נידון בתחילה לשמונה שנות מאסר באשמת נופש, שעליה הושמעה ביקורת על בו, אך שוחרר לאחר חמש שנים בלחץ בינלאומי. יאנג רונג, המנכ"ל לשעבר של חברת Brilliance China Automotive שנמלט לארצות הברית לאחר שהסתבך בסכסוך נגד רשויות הרכוש במדינה, האשים את בו בהתערבות בהליכי המשפט שלו בבייג'ינג. בנוסף, בו התעמת בגלוי עם ון שיזן, מזכיר המפלגה בליאונינג, שהיה הממונה על בו מבחינה טכנית. וון, על פי הדיווחים, מתח ביקורת על בו כי "פיתח את ערי סין כמו שאירופה וכפריה פיתחו את אפריקה", ואף ערך מסיבה כדי לחגוג את עזיבתו של בו מליאונינג בשנת 2004.

איתן גוטמן, כשהוא שוטח את טענות הפאלון גונג כי ליאונינג היה מוקד קצירת איברי המתרגלים בזמן שבו היה מושל, הציע שהוא יכול היה להשתמש במעורבותו בפשע כדרך לבנות את כוחו הפוליטי. דייוויד קילגור, שכתב את דו"ח קילגור-מטאס על קצירת איברים, האשים את בו במילוי תפקיד בקצירה. בנפרד, מתרגלי פאלון גונג בחו"ל הגישו מעל עשר תביעות נגד בו בגין עינויים ופשעים נגד האנושות[2]. בשנת 2009, בית משפט בספרד האשים את בו שילאי ואנשים גורמים נוספים בגין רצח עם בפאלון גונג.

קונגרס המפלגה ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס המפלגה ה-16 בשנת 2002, גילו של בו, כהונותיו האזוריות וקשריו התאימו לפרופיל של מועמד פוטנציאלי לטיפוח עבור "הדור החמישי של המנהיגים" שייקח את השלטון בשנת 2012. מתחריו העיקריים נתפסו כשי ג'ינפינג ראש המפלגה הקומוניסטית, ולי קצ'יאנג, מועמד שהיה מושל חנאן. בדומה לקונגרס המפלגה ה-15 חמש שנים קודם לכן, בו הזקן התגייס לקידום בנו. משפחת בו נהנתה מחסותו של ג'יאנג דזה-מין. עם זאת, התמיכה החד משמעית של בו שילאי בג'יאנג חיזקה את חוסר הרצון של מתנגדיו הפוליטיים לתמוך במועמדותו.

שר המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר המסחר בו פוגש את מקבילו האמריקני, קרלוס גוטיירס, במהלך ביקור בארצות הברית בשנת 2007

כאשר חו ג'ינטאו החליף את ג'יאנג דזה-מין כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בסוף שנת 2002, הקריירה של בו כפקיד מקומי הסתיימה עם מינויו לשר המסחר בממשלה של ון ג'יאבו. בו זכה גם במושב בוועדה המרכזית ה-16 של המפלגה הקומוניסטית של סין.

התפקיד של בו כשר המסחר העלה משמעותית את הפרופיל הבינלאומי שלו וכיוון אליו תשומת לב תקשורתית בסין ומחוצה לה. כשהוא מתואר כיפה, רהוט ועם ראש פתוח בגישתו לבעיות, עלייתו של בו מהממשל העירוני לממשל המרכזי עוררה סערה תקשורתית גדולה והעלה את מעמדו של בו למעין 'כוכב פוליטי'. האישיות הפוליטית של בו נחשבה לסטייה מההנהגה הרצינית והשמרנית לרוב בבייג'ינג. עם מרץ נעוריו, הפופוליזם והפופולריות המיוחדת שלו, הושוותה עלייתו הפוליטית של בו לזו של ג'ון פ. קנדי.

בו היה אחראי המשך עליית ההשקעות הזרות בסין כשר המסחר. בו נהג להפגש עם אורחים ומכובדים זרים. כשהיה שר הוא דיבר אנגלית רהוטה. במהלך פגישה עם גורמים אמריקנים אמר בו, כביכול, למתורגמן להפסיק לתרגם מכיוון שהפקידים הסינים יכלו להבין אנגלית והוא מבזבז זמן. בחודש מאי 2004 היה בו אחד השרים הבודדים שנבחרו באופן אישי ללוות את ראש הממשלה ון ג'יאבו בטיול של חמש מדינות באירופה. מדיניות הסחר של ארצות הברית כלפי סין עוררה גם היא מחלוקת משמעותית. בו שמר על גישה מפויסת אך תקיפה בזמן שהשתתף בשיחות בוושינגטון. בנסיעותיו לארצות הברית ניהל דיונים מהותיים עם עמיתיו האמריקאים וחתם על הסכמים בנושא קניין רוחני, מגזר השירותים, מוצרים חקלאיים, בטיחות מזון והגנה על הצרכן.

בו פיקח גם על ארגון מחדש של המשרד, שנוצר משילוב של לשכת הכלכלה והמסחר הלאומית והמחלקה לסחר בינלאומי. בו ביקש לאזן בין כמות תשומת הלב המוקדשת למשקיעים זרים ולמוסדות מסחריים מקומיים. הוא החל להתמודד עם חוסר האיזון במגזר הקמעונאי, שהצלחתו עד אותה נקודה הייתה תלויה במידה רבה בחברות זרות. הוא הציב תוכניות להגן על מעמדן התחרותי של התעשייה הסינית בשוק מקומי.

קונגרס המפלגה ה -17[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2007, זכה בו במושב בפוליטביורו המונה 25 חברים, שהיא למעשה מועצת השלטון של סין. לאחר מכן הורו לו לעזוב את משרד המסחר ולהיות ראש עיריית צ'ונגצ'ינג. קודמו של בו, יריבו הפוליטי וואנג יאנג, הוחלף ונעשה ראש מפלגת גואנגדונג.

באותה תקופה צ'ונגצ'ינג סבלה מבעיות כמו זיהום אוויר ומים, אבטלה, בריאות ציבורית לקויה ומבעיות שנוצרו כתוצאה מבניית סכר שלוש הגבעות. לדברי אנליסטים, חו רצה להעביר את בן בריתו וואנג יאנג מצ'ונגצ'ינג לפני שהבעיות הללו יתגברו. בו בתחילה לא שש לנסוע לצ'ונגצ'ינג ולפי הדיווחים לא היה מרוצה מהתפקיד החדש שלו. במקום זאת הוא קיווה להיות סגן ראש הממשלה, אך ראש הממשלה ון ג'יאבאו וסגן ראש הממשלה וו יי התנגדו לעלייתו של בו לתפקיד סגן ראש הממשלה. בפרט, וו היה ביקורתי כלפי נטייתו של בו לקידום עצמי, ו-וון ציטט תביעות בינלאומיות נגד בו מצד תומכי הפאלון גונג כחסם בפני תפקידו במשרה גבוהה יותר.

בו נכנס לתפקיד ראש עיריית צ'ונגצ'ינג ב -30 בנובמבר, חודש לאחר סיום הקונגרס, אף על פי שוואנג יאנג יצא מהתפקיד ב־13 בנובמבר.

צ'ונגצ'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל צ'ונגקינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שבו בתחילה לא היה מרוצה מהתפקיד החדש שלו בצ'ונגצ'ינג, הוא החליט עד מהרה להשתמש בתפקידו החדש כבסיס התחלה לחזרתו למשרד הלאומי הגבוה. בו לא הסתיר את רצונו להיכנס לוועדה המייצגת הפוליטית במהלך קונגרס המפלגה ה-18 בסתיו 2012, שכן כולם פרט לשניים מחברי ה- PSC – כולל הנשיא חו ג'ינטאו וראש הממשלה ון ג'יאבו – היו צפוי לפרוש. המעבר יהיה הזדמנות עבור בו להצטרף לדרג הגבוה ביותר של המנהיגות הלאומית, ככל הנראה כמחליף לבעל ברית ג'ואו יונגקנג, מזכיר הוועדה המדינית והמחוקקת המרכזית, המשמש כראש מנגנון הביטחון של המפלגה.

בצ'ונגצ'ינג, בו המציא מודל ממשל חדש שכונה "מודל צ'ונגצ'ינג" – מערכת מדיניות חברתית וכלכלית שנועדה להתמודד עם האתגרים מגוונים העומדים בפני סין המודרנית בעקבות הרפורמות הכלכליות. זה הפך אותו לכוכב השמאל החדש הסיני, המורכב הן מהמאואיסטים והן מהסוציאל-דמוקרטים שהתפכחו מהרפורמות הכלכליות מבוססות השוק והגברת אי השוויון הכלכלי.

מודל צ'ונגצ'ינג התאפיין בחלקו בהגברת השליטה במדינה וקידום אידאולוגיה נאו-שמאלנית. יחד עם מפקד המשטרה שלו וואנג ליג'ון, בו פתח במערכה נרחבת נגד הפשע המאורגן, והגביר את נוכחות כוחות הביטחון והמשטרה בעיר. כאמצעי לטיפול בירידה במוסר הציבורי, בו השיק את תנועת "התרבות האדומה" לקידום האתיקה הסוציאליסטית מהתקופה המאואיסטית. בחזית הכלכלית, הוא חיזר באופן פעיל אחר השקעות זרות – כמו שעשה בתקופתו בליאונינג. מודל צ'ונגצ'ינג התאפיין גם בתוכניות עבודות ציבוריות מאסיביות, דיור מסובסד לעניים ומדיניות חברתית שנועדה להקל על אזרחי הכפר לעבור לעיר, וכך לקצור את היתרונות של המצב בעיר. מאמר השווה את סגנון השלטון של בו לסגנון השלטון של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

הנהגתו של בו בצ'ונגצ'ינג העלתה באופן דרמטי את הפרופיל שלו, לאומית ובינלאומית[3]. בשנת 2010 הוא נבחר לאחד מ"100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם לשנת 2010" על ידי מגזין טיים. המשקיפים ציינו כי במערכת הפוליטית הלא-אלקטורלית של סין, נוכחותו הגבוהה של בו ותמרוניו הפוליטיים הנועזים היו למעשה "מערכת בחירות" לקידום לצמרת ההנהגה הבכירה.

פשע מאורגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונתו של בו בצ'ונגצ'ינג התאפיינה במלחמה ממושכת נגד פשע ושחיתות מאורגנים. בין שנת 2009 ל-2011 נעצרו כ־5,700 איש במערכה שהתמקדה לא רק בפושעים, אלא גם באנשי עסקים, אנשי משטרה, שופטים, פקידי ממשל, ויריבים פוליטיים. על הקמפיין פיקח מפקד משטרת צ'ונגצ'ינג, וואנג ליג'ון, שאיתו עבד בו בעבר בליאונינג.

ון קיאנג, אחת הדמויות הבולטות ביותר שהושמעו במשפטים, היה פקיד עירוני בולט עוד מימי ראשי המפלגות הוא גוקיאנג וונג יאנג. ון, סגן נציב בכיר לשעבר של משטרת צ'ונגצ'ינג בביטחון הפנים במשך 16 שנה, נשפט והורשע בעבירות של פשעים ונידון למוות במשפט חוטף כותרות. בניגוד לתפיסה הרווחת באותה תקופה שהקמפיין היה חלק מנטייתו הנתפסת של בו לקידום עצמי, הצופה בסין ווילי לאם הציע כי סדק כה גדול בקנה מידה יקבל אישור מרשויות מרכזיות, כולל חו ג'ינטאו, וכי בו הפך הקפד לא לתת לצ'ונגצ'ינג להראות כמנסה 'להוות דוגמה' לשאר המדינה כדי שיוכל ליהנות מההצלחה מבחינה פוליטית.

הקמפיין נגד הפשע זכה להכרה לאומית של בו ופופולריות רחבה בצ'ונגצ'ינג – על אחת כמה וכמה בגלל המוניטין ההיסטורי של העיר כמרכז פשע. בניגוד לפוליטיקאים חסרי הצבע והאורתודוקסים לעיתים קרובות, בו צבר את המוניטין כראש מפלגה ש"עשה דברים ". ההצלחה לכאורה של דה'י זכתה למעמד של כוכב הרוק של בו, והביאה לקריאות לשכפל את הקמפיין לקנה מידה ארצי. באמצעות הקמפיין, זכה בו בתמיכתם של מספר חברים חזקים בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, ביניהם וו בנגגואו, ג'יה צ'ינגלין, לי צ'אנגצ'ון, שי ג'ינפינג וז'ו יונגקאנג, שכולם ביקרו בצ'ונגצ'ינג או שיבחו את הישגיו של בו לפחות פעם אחת בין שנת 2010 ל־2011.

עם זאת, הקמפיין של בו ספג ביקורת על ניהול קשוח על הליך שיפוטי מושחת ושחיקת שלטון החוק. אנשים נעצרו באופן שרירותי על ידי הרשויות, כאשר כ־1,000 מהם נשלחו לעבודות כפייה. עורכי דין של הנאשמים הוטרדו, ובמקרה אחד לפחות נדונו ל־18 חודשי מאסר בפועל. ביקורות עלו גם על השימוש בעינויים כדי לחלץ הודאות. יתרה מזאת, נכסים שנתפסו במהלך הקמפיין הופנו לכאורה כדי לסייע בתשלום עבור תוכניות הדיור החברתיות הפופולריות של בו. בוול סטריט ג'ורנל דווח כי 11 מיליארד דולר נכנסו לקופת הממשלה באמצעות הקמפיין. לי ג'ון, איש עסקים נמלט, טען כי הוא הפך למטרה של הקמפיין כתוצאה מסכסוך על קרקעות עם הממשלה. כשסירב לדרישות הממשלה לוותר על האדמה, הוא טוען שנחטף ועונה, וכבר נתפסו נכסים בשווי 700 מיליון דולר בעסקיו.

תנועת התרבות האדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו בצ'ונגצ'ינג, יזם בו סדרה של קמפיינים בסגנון מאואיסטי במטרה להחיות את 'התרבות האדומה' ולשפר את המורל הציבורי. הקמפיין כלל קידום ציטוטים מאואיסטים, שירים "אדומים", תוכניות טלוויזיה ואופרות מהפכניות ויוזמות לעידוד התלמידים לעבוד בחיק הטבע, בדומה לאופן בו נדרשו התלמידים לעשות במהלך התנועה למטה הכפרי של תרבות המהפכה. כחלק מהתנועה יזמו בו ומחלקת המדיה בעיר "קמפיין שירים אדומים" שדרש מכל מחוז, מחלקת ממשלה, מפעל מסחרי, מוסד חינוך, תחנות רדיו ממלכתיות וטלוויזיה להתחיל להשמיע 'שירים אדומים' המהללים את הישגיו של המפלגה הקומוניסטית.

לפני חגיגות השישים לחגיגות הרפובליקה העממית של סין, למשל, שלח בו 'הודעות טקסט אדומות' ל־13 מיליון משתמשי הטלפון הסלולרי בעיר. על פי שינחואה, הודעות הטקסט של בו היו בדרך כלל ציטוטים מהספר האדום של מאו. בו וצוות מנהלי העירייה הקימו גם פסלים חדשים של מאו בצ'ונגצ'ינג, תוך שהם מספקים 'דירות ביטוח לאומי' לעניי העיר. ישנם חוקרים שאפיינו זאת כדוגמה להחייאת המאואיזם באתוס הקומוניסטי הסיני.

התגובות לתנועת התרבות האדומה היו חלוקות. חזרתו של בו לתרבות מתקופת מאו ותוכניות הרווחה הנלוות לה היו פופולריות ברוב שכבות המעמד הנמוך בצ'ונגצ'ינג, והפכו את בו לכוכב בקרב מרקסיסטים קונבנציונאליים ואנשי שמאל כאחד. בו זכה לשבחים על שהחזיר את העיר למה שכינו 'המורשת הסוציאליסטית האמיתית' של סין על ידי הדגשת העושר החומרי, והבעת געגועים לשוויוניות החברתית שהתקיימה בתקופתו של מאו. חלק מהגמלאים קיבלו השראה ואמרו שהם רוצים להעביר "רוח מהפכנית" לילדיהם, בעוד שאחרים השתתפו כאמצעי לשבח את המפלגה הקומוניסטית על ההתקדמות הכלכלית במדינה.

לקמפיין היו גם מתנגדים רבים. חלק מהאינטלקטואלים והרפורמטורים מתחו ביקורת על הקמפיין. כמה פקידים בדרג הביניים בעיר התאבדו בגלל לחץ ארגון האירועים לקמפיין השירים האדומים. מבקריו של בו התייחסו אליו בזלזול כ"מאו הקטן".

מדיניות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן יסוד במודל של צ'ונגצ'ינג הייתה סדרה של פעולות חברתיות שוויוניות שנועדו להפחית את הפער בין עשירים לעניים ולהקל על המעבר מהכפר לעיר. בו קידם את הרעיון של רדיפה אחר "תוצר אדום" – מודל כלכלי המגלם שוויוניות קומוניסטית – והציע שאם ההתפתחות הכלכלית מקבילה ל"אפיית עוגה", המשימה העיקרית צריכה להיות לחלק את העוגה בצורה די שוויונית במקום לאפות עוגה גדולה יותר.

לשם כך, על פי הדיווחים, הוציאה העיר 15.8 מיליארד דולר על מתחמי דירות ציבוריים לשימושם של בוגרי המכללה האחרונים, מהגרי עבודה ותושבים בעלי הכנסה נמוכה. בשנת 2007 נבחרו הערים צ'ונגצ'ינג וצ'נגדו לנהל פרויקטים של פיילוט שנועדו להקל על המפלג הכפרי-עירוני ולהקל על שילובם של התושבים הכפריים בערים. תחת מערכת הרישום של הוקו בסין, האזרחים סווגו כפריים או עירוניים – הבחנה שקובעת לא רק היכן הם יכולים לגור, אלא גם השפיעה על הזדמנויות לחינוך, להטבות בריאות, מיסוי וזכויות קניין, מה שהופך את הכפריים למעשה לאזרחים סוג ב'. מבין 32 מיליון תושבי צ'ונגצ'ינג, רק 27% החזיקו בסטטוס העירוני עד שנת 2007. הפרויקט ב-2007 הקל על תושבי הכפר להשיג מעמד עירוני, מדיניות שנועדה לא רק לסייע באיזון אי השוויון, אלא גם לאפשר לממשלה לפתח שטחים כפריים לא מנוצלים. תחת הנהגתו של בו הנהיגה צ'ונגצ'ינג מערכת "חילופי קרקעות" שבהם כפרים יוכלו להרוויח נקודות זכות למקסום שטחים חקלאיים.

גישתו של בו למדיניות חברתית הודגמה במהלך מחאות נהגי המוניות בנובמבר 2008, בהן למעלה מ-8,000 נהגי מוניות יצאו לרחובות במשך יומיים בהפגנות על עמלות גבוהות, תחרות לא מפוקחת ועלויות דלק עולות. הפגנות דומות בסין דוכאו לעיתים קרובות – לפעמים בכוח – כאשר כלי תקשורת רשמיים האשימו לפעמים את אי שקט בעבודה במערכת פלילית. במקום זאת קיימה ממשלת בו דיאלוגים עם המפגינים והאזרחים בטלוויזיה, והסכימה לאפשר הקמת איחוד מקצועי. הטיפול שלו במצב זיכה אותו בשבחים כמנהיג מאופק ומתקדם יחסית.

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב מרכזי נוסף במודל צ'ונגצ'ינג נוגע למדיניות הכלכלית של העיר. בדומה למה שעשה בליאונינג, בו רדף אחרי השקעות זרות בעיר, והוריד את שיעורי מס ההכנסה של חברות (15% לעומת הממוצע הארצי של 25%), וביקש לעורר תהליכי עיור ותיעוש מהיר. הוא גם המשיך במדיניות שיזמו קודמיו שהתמקדו בצריכה מקומית ולא בצמיחה ביצוא. במהלך כהונתו דווח בצ'ונגצ'ינג על צמיחה שנתית בתוצר בהרבה מעבר לממוצע הארצי. בשנת 2008, למשל, דווח על צמיחת תוצר ארצית של 8% ואילו צ'ונגצ'ינג דיווחה על 14.3%; באותה שנה עלה סחר החוץ ב־28% והלוואות בנקאיות עלו ב־29%.

מודל הצמיחה הכלכלית של בו זכה לתשבחות לאומיות ובינלאומיות על שילוב חלק של השקעות זרות וצמיחה בהנהגת המדינה. עם זאת, מבקריו של בו כינו את המודל שלו "תמ"ג אדום" – פרויקטים של תשתיות מסובסדות, דיור ועבודות ציבוריות – בלתי ברות קיימא וניקוז בתקציב העיר. כמה עובדי מדינה התלוננו שהם לא מקבלים משכורת בזמן. צ'ונגצ'ינג קיבלה נתח גבוה באופן יחסי (כ -34 מיליארד דולר) מכספי גירויים מבייג'ינג בשנת 2008. יריבים פוליטיים כמו קודמו של בו, וואנג יאנג, הציעו גם כי הנתונים הכלכליים בצ'ונגצ'ינג היו מנופחים באופן משמעותי באמצעות פרויקטים מיותרים של בנייה ועבודות ציבוריות.

סגנון מנהיגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שרבים מהקמפיינים של בו זכו לתמיכה עממית, בעיקר מצד עניי העיר, סגנון ההנהגה שלו תואר כתעמולתי, חסר רחמים ויהיר על ידי פקידי ועובדי עירייה, אקדמאים, עיתונאים ואנשי מקצוע אחרים. מייקל וויינס מעיתון הניו יורק טיימס כתב שאף על פי שבו היה בעל כריזמה אדירה ואינטליגנציה עמוקה, התכונות הללו קוזזו על ידי אדישות בדוקה לחיים ההרוסים שסללו את דרכו לשלטון... חוסר האכזריות של מר בו בלט אפילו במערכת שבה היעדר כללים פורמליים מבטיח שרק את התקדמותה החזקה ביותר. "בו הציב דרישות מכבידות על פקידי הממשלה בעיר, ודורש מהם להיות זמינים לעבודה כל היום וכל הלילה, שבעה ימים בשבוע. לפי הדיווחים, הוא קרא לכפופים לפגישות בשעות הלילה המאוחרות, מתח ביקורת ציבורית והשפיל את מי שאיתו לא הסכים, ואף פגע בבני נוער שלא הצליחו לעמוד בדרישותיו. לדברי פסיכולוג שצוטט על ידי ה"דיילי טלגרף", מאז שבו שילאי קיבל על עצמו את השלטון, "דיכאון, שחיקה והתאבדויות עלו כולם בקרב גורמים רשמיים... עובדי הרשויות מהווים כיום את החלק הגדול ביותר של חולים [המבקשים] ייעוץ בעיר".

בסוף 2009, שידרה תוכנית טלוויזיה חקירה פופולרית בטלוויזיה המרכזית בסין סיפור ביקורתי על בו, והביע דאגה מההתעלמות הנראית לעין מהליך משפטי. בתגובה, בו ניצל את קשריו כדי שהמארח של התוכנית ייאסר באופן זמני, והמפיק שלו עבר לתוכנית אחרת. אחרים שהתנגדו ליוזמותיו של בו נתקלו גם בתגובה. לי ז'ואנג, סנגור מבייג'ינג, נידון לשנתיים וחצי מאסר (מאוחר יותר הוא צומצם ל־18 חודשים) בשנת 2009 בגין ניסיון להגן על אחד היעדים הפרופיליים של הניתוח של בו. צ'נג לי, מלומד במכון ברוקינגס, אמר כי "אף אחד לא סומך [על בו]: הרבה אנשים מפחדים ממנו, כולל כמה נסיכים שאמורים להיות בסיס הכוח שלו."

פעולות ציתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממאמציו של בו להילחם בפשיעה ולשמור על יציבות חברתית ופוליטית בצ'ונגצ'ינג, הוא יזם מעקב אלקטרוני גדול. וואנג ליג'ון, מפקד המשטרה של צ'ונגצ'ינג, שימש כמנהל הפרויקט במימון המדינה. המערכת הייתה כוללת האזנות סתר, ציתות, ומעקב אחר התקשורת באינטרנט, והיא תוכננה בעזרת מומחה אבטחת הרשת פאנג בִּינְשִׂינְג, הידוע בתפקידו המרכזי בבניית חומת האש הגדולה של סין.

על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס", פעולות ההאזנה הופעלו לא רק על פושעים מקומיים, אלא גם על התקשורת של מנהיגי סין הבכירים, כולל אלה של המזכיר הכללי, הנשיא חו ג'ינטאו[4]. מקור אחד המקורב להנהגה הסינית אמר כי בו ניסה לפקח כמעט על כל המנהיגים המרכזיים שביקרו בצ'ונגצ'ינג כדי להבין טוב יותר מה הם חושבים עליו. באוגוסט 2011 נמצא כי שיחת טלפון בין חו ג'ינטאו לפקיד מאן-וואן נגד השחיתות הואזנה. הגילויים בנוגע למבצע הציתות הביאו לבדיקה אינטנסיבית של הנציבות המרכזית לבדיקת משמעת. עוד נאמר כי הוא זרע אי אמון ומילא תפקיד בנפילתו של בו ומפקד המשטרה שלו וואנג ליג'ון, שלכאורה החל להשתמש באותן שיטות ציתות נגד בו עצמו. על פי ההערכות, הפעולות תרמו לנפילתו של בו בשנת 2012.

מותו של ניל הייווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־14 בנובמבר 2011, האזרח הבריטי ניל הייווד נמצא מת בחדרו במלון בצ'ונגצ'ינג. מיד לאחר המקרה הצהירו הרשויות המקומיות שהוא מת מצריכת יתר של אלכוהול, אם כי משפחתו ציינה כי הוא לא היה שתיין כבד. סיבת המוות הרשמית לא נבדקה רק לאחר מספר חודשים, אז התגלה כי מותו של הייווד הוא למעשה רצח, ובו בו שילאי היה מעורב.

הייווד שימש כמתווך שקשר בין חברות מערביות לפוליטיקאים סיניים רבי עוצמה. הוא היה מקורב למשך זמן רב למשפחת בו: לפי הדיווחים, היה לו קשר אישי הדוק עם אשתו של בו, גו קילאי, ועזר לבן של הזוג בו גוגואה להתקבל לבית הספר הארו באנגליה[5]. על פי החשד, הייווד שימש גם מתווך למשפחה, ועזר להם בחשאי להעביר סכומי כסף גדולים למעבר לים.

באוקטובר 2011, על פי הדיווחים, להייווד היה סכסוך עסקי עם שילאי כאשר דרש עמלה גבוהה יותר עבור שירותיו. המחלוקת הסלימה, כאשר בסופו של דבר הייווד איים לחשוף את עסקיה של המשפחה ואת הנכסים מעבר לים, שהוערכו בסך הכל במעבר ל-136 מיליון דולר. הייווד הורעל לכאורה על ידי גו ועוזרו. גו הורשעה ברצח וקיבלה עונש מוות על תנאי באוגוסט 2012[6].

ירידה מגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וואנג ליגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2012, הוועדה המרכזית לבחינת משמעת של המפלגה הרחיבה את נוכחותה בתוך צ'ונגצ'ינג, כאשר מנהיגי העיר הגיעו לחקירה. חלק גדול מתשומת הלב התמקדה במפקד המשטרה של בו, וואנג ליג'ון, שנחקר עקב חלקו בפרשת שחיתות בליאונינג. הבדיקה ההולכת וגוברת על פעולת ההאזנות העירונית נגד מנהיגים בכירים נפלה ככל הנראה בעיקר על וואנג. אף על פי שהפרטים נדירים, מספר מקורות הציעו כי התמרמרותו של וואנג נגד בו גברה במהלך החקירות – התרעומת שנוצרה כאשר וואנג הבין שהוא ואשתו היו גם יעדים להאזנות של בו.

יתרה מזאת, וואנג התייחס לפרטי מותו של ניל הייווד, ולפי הדיווחים ניסה להשמיע את חשדותיו בפני בו בנוגע להרעלה לכאורה. בסביבות 16 בינואר, וואנג כנראה התעמת עם בו בגלל ראיות שקשרו את אשתו של בו ברצח. אף על פי שבו בתחילה הסכים להתיר חקירה בעניין, אז הוא שינה כיוון וביקש להכשיל את החקירות. וואנג הורד בפתאומיות ב -2 בפברואר לתפקיד פחות יוקרתי – סגן ראש העיר המפקח על ענייני החינוך, המדע והסביבה. בו העמיד את וואנג תחת מעקב, וכמה ממקורביו נלקחו על פי הדיווחים למעצר. חלק מהדיווחים טוענים כי ייתכן שבו תכנן לרצוח את וואנג.

ב -6 בפברואר 2012, ככל הנראה מחשש לחייו, ברח וואנג לקונסוליה האמריקאית בעיר צ'נגדו הסמוכה והביא עדויות המאשימות את בו ומשפחתו ברצח בניל הייווד[7]. על פי הדיווחים, וואנג ביקש לקבל מקלט בארצות הברית וסורב. הוא נשאר בקונסוליה במשך 24 שעות בערך לפני שעזב את "מרצונו" ונלקח למשמורת של גורמי ביטחון המדינה שנשלחו מבייג'ינג. כלי תקשורת מקומיים בצ'ונגצ'ינג הודיעו כי הוא נמצא בחופשת מחלה הקשורה לבריאות הנפש.

יום לאחר תחילת חופשתו של וואנג, מספר אתרי חדשות בשפה הסינית מעבר לים פרסמו מכתב פתוח שנכתב לכאורה על ידי וואנג, שביקר בחריפות את בו ותיאר אותו כ-"צבוע "ו"הגנגסטר הגדול בסין" והאשים את בו בשחיתות. בו הגיב במסיבת עיתונאים פתוחה באופן יוצא דופן במהלך קונגרס העם הלאומי ב -2012, והודה ב"פיקוח רשלני" על פקודיו ואמר כי ייתכן שהוא "סמך על האדם הלא נכון".

הדחתו מתפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־15 במרץ 2012, פוטר בו מתפקיד יושב ראש מפלגת צ'ונגצ'ינג ותפקידי העירייה הקשורים לה, תוך שמירה זמנית על מושב בפוליטביורו. בשל ההשפעות שהיו עלולות להיות הרסניות לפיטוריו של בו על אחדות המפלגה, נועצו זקני המפלגה בעניין. על פי הדיווחים, ההחלטה על פיטוריו של בו התקבלה בישיבת הוועדה המתמדת של הפוליטביורו שהתקיימה ב־7 במרץ, במהלכה הצביע הצאר הביטחוני ג'ואו יונגקנג הצבעה בודדת בהפרדה (ובו שילאי נועד לתפוס עמדה בעתיד). ב־14 במרץ ננזף בו על ידי ראש הממשלה ון ג'יאבו במהלך מסיבת העיתונאים השנתית של ראש הממשלה. ון כינה את הישגיו של בו בצ'ונגצ'ינג "משמעותיים", אבל אלה תוצאה של "ריבוי מנהלים", כלומר ההישגים הם לא רק של בו עצמו. ון גם רמז פעמים רבות לנזק שנגרם על ידי המהפכה התרבותית, נזיפה עקיפה על מאמצי בו להחיות "תרבות אדומה". התייחסות לשינויים פוליטיים ברמה גבוהה של ראש ממשלה בפורום ציבורי פתוח הייתה חסרת תקדים. משקיפים פוליטיים מאמינים כי דבריו של ון ונפילתו של בו ייצגו קונצנזוס בתוך ההנהגה המרכזית כי בו לא רק היה צריך לשים את האחריות על שערוריית וואנג ליג'ון, אלא גם מייצג ניצחון פוליטי לאגף הרפורמיסטי הליברלי של המפלגה הקומוניסטית.

ב -10 באפריל 2012, הושעה בו ממרכז המפלגה ומפוליטורבו, בהמתנה לחקירה בגין "הפרות משמעת חמורות". אשתו של בו, גו קילאי, נבחרה כחשודה ראשונה בחקירת מותו של איש העסקים הבריטי ניל הייווד. ההכרזה, בעלת השלכות פליליות, הייתה סיבת הנפילה של הקריירה הפוליטית של בו.

ב־28 בספטמבר 2012 הפוליטורורו של המפלגה הקומוניסטית של סין החליטה לגרש אותו מהמפלגה. ההחלטה אושרה על ידי מושב מליאה מלא של הוועד המרכזי ב־4 בנובמבר[8]. הוא הואשם בהפרות משמעת משמעותיות ובשחיתות במהלך כהונתו בדאליין, במשרד המסחר ובצ'ונגצ'ינג, כולל ביחס לפרשת גו קילאי.

ב־26 באוקטובר 2012 גירשה אותו הוועדה המתמדת של קונגרס העם הלאומי ה -11 מתפקיד סגנו של המחוקק הלאומי, והסירה את תפקידו הסופי וסיימה את הדרך למשפטו[9]. כשנפלט מהמפלגה הקומוניסטית, בהודעה הרשמית נכתב גם כי הוא "קיים או שמר על יחסי מין לא ראויים עם נשים מרובות." השמועות גם התפשטו כי ניהל רומן עם שחקנית הכוכבת של טייגר הנופץ, הדרקון הנסתר, ג'אנג זיי[10]; ג'אנג גבה הצעות חוק משפטיות משמעותיות שניסו לתבוע את מקורות השמועה בגין לשון הרע. במהלך המשפט הודה בו שהוא נפל עם אשתו בגלל רומן שהיה לו בשנות התשעים, מה שגרם לה לעבור לבריטניה כדי להיות ליד בנם, גוגואה.

תגובות פומביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילתו של בו עוררה תגובות רבות בקרב הציבור הסיני ובקרב פרשנים ברחבי הקשת הפוליטית. אתרי שמאל כגון אוטופיה, סין האדומה ומופלאג היו מלאים בביקורת על פיטוריו של בו. אתרי אינטרנט אלה הושבתו לתקופה למטרות של "תחזוקה" זמן קצר לאחר מכן. פרשני השמאל השמיעו תמיכה בבו: קונג צ'ינגדונג כינה את פיטוריו של בו 'מזימה בידי אויבי המדינה'; סימה נאן אמרה כי הקשר של בו עם המהפכה התרבותית היה 'קמפיין מריחה'; מספר גדול של פוסטים אוהדים עבור בו הופיעו במיקרוגלוגים מצ'ונגצ'ינג ומדאליין, שם היה בו בעבר ראש עיר. העיתון העולמי כתב גם מאמר מערכת אוהד. כלי תקשורת ליברליים תמכו בפיטרים, וביקרו את סגנון "שלטון מבוסס האישיות" של בו כמסוכן. פרשנים נוטים ימינה אמרו כי נפילתו של בו מסמנת 'אוריינטציה נכונה' להתפתחותה העתידית של סין. עורך קבוצת המדיה הדרומית, יאן ליסאן, העיר כי בו זיהה נכון את הבעיות בסין אך רשם את הפתרון הלא נכון. אנשי עסקים שנכסיהם הוחרמו על ידי ממשלת בו בצ'ונגצ'ינג הגיבו גם הם בחיוב לפיטוריו.

פיטוריו של בו גרמו גלי הלם פוליטיים שלא נראו מאז מחאות כיכר טיין-אן-מן בשנת 1989, וחשפו עימותים פנימיים בתוך המפלגה הקומוניסטית. בשבועות שלאחר 15 במרץ התלבטו רשויות המפלגה בעניינו של בו. בהיעדר דיווחים רשמיים על ההליכים, מיקרו-בלוגים הוציאו מבול של ספקולציות, כולל שמועות על הפיכה. בתגובה, הרשויות הנחו את העיתונים ואתרי האינטרנט לדווח בקפדנות על שחרורים רשמיים בלבד, ועצרו שישה אנשים המואשמים ב"הפצת שמועות".

מתוך מודעות להשפעתה הפוטנציאלית, שלטו הרשויות בקפידה על הסיקור התקשורתי על הרחקתו של בו מתפקידו. כלי תקשורת ממלכתיים דיווחו על נאמנות להחלטת המפלגה לבייש את בו, כולל הצהרות של רשויות המפלגה החדשות בצ'ונגצ'ינג, מאורגני העירייה בבייג'ינג, וחברי המפלגה. שופר המפלגה של הוועדה People's Daily פרסם מערכת שערכה בעמוד הראשון שקראה לאחדות מאחורי "ההחלטה הנכונה". הצבא קיים מושבי 'חינוך פוליטי' בהתראה קצרה, והדגישו את חשיבות האחדות והנאמנות למפלגה בהנהגתו של חו ג'ינטאו. נפילתו של בו השפיעה גם על בן בריתו ג'ואו יונגקאנג, שלפי הדיווחים ויתר על שליטתו המבצעית במוסדות הביטחון הסיניים ואיבד את זכות ההשפעה על מי שירש אותו בקונגרס המפלגה ה-18.

משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 האשימו רשויות התביעה הסיניות את בו במתן שוחד, שימוש לרעה בכוח ושחיתות, וסללו את הדרך למשפטו. במהלך ההקמה למשפט עוכב המשטרה סונג יאנגביאו, תומך שמאל בולט של בו, לאחר שהפציר באנשים למחות נגד המשפט. כמה ימים לפני המשפט התפטר מתפקידיו וואנג שואמיי, מדען פלילי בולט שהיה סגן מנהל האגודה הסינית לרפואה משפטית ומרכז המחקר התובע של בית המשפט העליון. וואנג הטיל ספק בפומבי בראיות המשפטיות ששימשו במשפטו של אשתו של בו גו קילאי. סניגורו של בו היה משרד עורכי הדין DeHeng שבבייג'ינג, משרד עורכי דין עם קשרים פוליטיים עמוקים למדינה. המאמר בוול סטריט ג'ורנל על תפקיד משרד עורכי הדין במשפט תיאר אותו כפועל כ"מתווך" שאפשר בין בו, קרובי משפחתו והתובעים למשא ומתן על "תוצאה מקובלת על כל הצדדים לקראת המשפט – וכדי לסייע להבטיח שהמשפט עצמו יתנהל על פי התוכנית".

החל מה- 22 באוגוסט 2013, בית המשפט העממי בג'ינאן דן בעניינו של בו. הליכי המשפט הועברו בזמן אמת בחשבון המיקרו-בלוג הרשמי של בית המשפט, אם כי העיתונאים ששידרו את המשפט נדרשו להשתייך לרשימה שאושרה מראש[11]. בו הואשם בשלושה אישומים: שוחד, ניצול לרעה של כוח ומעילה. התובעים טענו כי בו קיבל שוחד של כ־21.79 מיליון יואן (3.56 מיליון דולר) מאנשי העסקים שו מינג וטנג שיאולין. במשפט העיד שו מינג כי העניק לאשתו של בו גו קילאי 3.23 מיליון דולר בשנת 2000 לרכישת הווילה פונטיין סנט ז'ורז' בניס, צרפת, וכי הוא שילם עבור חשבונות הנסיעות וכרטיסי האשראי של בנם בו גואגואה. בו שילאי חקר את שו והכחיש את הידיעה על רבים מהתשלומים.

משפטו של בו, שכלל חילופי דברים עדכניים בין בו לסגנו לשעבר וואנג ליג'ון, הסתיים ב־26 באוגוסט 2013. במהלך המשפט שב בו על סדרת ההודאות שהצהיר במהלך החקירה, והכחיש את כל האישומים נגדו. ב־22 בספטמבר, בית המשפט מצא אותו אשם בכל שלושת האישומים, שלל ממנו מכל נכסיו האישיים[12], וגזר עליו מאסר עולם[13][14]. זמן לא רב לאחר המשפט, ב־6 בנובמבר, הקים וואנג ג'נג את מפלגת ג'י שיאן, שתומכת בשלטון המפלגה הקומוניסטית, אך מבקרת שהיא לא מקיימת את החוקה. בו שילאי נבחר להיות "יו"ר לכל החיים" באותה מפלגה.

הניסיונות הסיניים להחרים וילה ששוויה 6.95 מיליון יורו בקאן, שנרכשה והוחזקה עבור בו באמצעות מתווכים, נמשכים.

אחרי המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבו נכלא, תוצאות האירועים שהניעו את תקרית וואנג ליג'ון המשיכו להדהד בנוף הפוליטי הסיני. כניסתו של שי ג'ינפינג לשלטון הביאה לסדרה של שינויים פוליטיים גדולים עם השלכות משמעותיות. תומכו לשעבר של בו, ג'ואו יונגקנג, פרש לגמלאות בשנת 2012, אך נלכד בתוכנית האנטי-שחיתות של שי ג'ינפינג בשנת 2013, עוכב לחקירה ובסופו של דבר נגזר עליו מאסר עולם. בנוסף, ג'ואו לא הצליח לבחור את היורש למשרדו, אולי כתוצאה מתפקידו בשערוריית בו שילאי. ראש הוועדה המרכזית לעניינים פוליטיים ומשפטיים, שבראשה עמד ג'ואו, כבר לא החזיק מושב בוועדה הקבועה של הפוליטבורו בעקבות קונגרס המפלגה ה-18, מכיוון שמספר המושבים בגוף צומצם מתשע לשבעה. הקמפיין נגד שחיתות בעקבות קונגרס המפלגה ה-18 הפך לגדול מסוגו בתולדות סין בשלטון הקומוניסטי. עד שנת 2014, בו היה מתואר על ידי כמה כלי תקשורת מחוץ לסין כחלק ממה שמכונה "כנופית הארבעה החדשה" שהורכבה מפקידי בזיון ג'ואו יונגקנג, שו קייהואו ולינג ג'יהואה.

יריבו האידאולוגי הראשי של בו, ראש מפלגת גואנגדונג לשעבר וואנג יאנג, המשיך להיות סגן ראש ממשלה ובסופו של דבר הצטרף לוועדה הקבועה של הפוליטביורו, מועצת ההנהגה הבכירה של המפלגה. וון ג'יאבאו, שנחשב כמבקרו העיקרי של בו בהנהגה הבכירה, ספג בעצמו מבוכה ציבורית משמעותית בגלל מאמר העיתון "הניו יורק טיימס" אודות אימפריית העושר העצומה של משפחתו אשר שחרורו חופף עם פיטוריו של בו. הואנג צ'יפן, ראש עיריית צ'ונגצ'ינג שנחשב במשך זמן רב כבן בריתו של בו, המשיך את הקריירה הפוליטית שלו ללא פגע. וואנג ליגון נידון לחמש עשרה שנות מאסר בגין עריקה, שחיתות ושימוש לרעה בכוחו.

השתייכות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו, בו שילאי נהנה מחסות ממנהיג המפלגה הקומוניסטית לשעבר, ג'יאנג דזה-מין. לפיכך הוא מזוהה עם הפלג של ג'יאנג, המכונה לעיתים "האליטיסטים", הידוע בדרך כלל כמועדף למודל המדגיש סחר חופשי, פיתוח כלכלי באזורי החוף וצמיחה בהובלת יצוא. זו קואליציה המורכבת ברובה מה"נסיכים" (ילדיהם של מנהיגי המפלגה לשעבר בכירים), אנשי עסקים, מנהיגי ערי חוף ואנשי "קליקת שנחאי" לשעבר. לעומת זאת, הקואליציה "הפופוליסטית" של חו ג'ינטאו ווין ג'יאבאו דגלה בפיתוח כלכלי מאוזן יותר ושיפור ברשת הביטחון החברתית של סין. הסיעה הפופוליסטית כללה מנהיגים כפריים, אינטלקטואלים סוציאליסטים וכמה מנהיגים שעלו לגדולה באמצעות קשריהם עם ליגת הנוער הקומוניסטית.

בעוד בו זוהה בתחילה עם הגוש האליטיסטי בתקופתו בליאונינג וכשר המסחר, בתקופת כהונתו בעיר צ'ונגצ'ינג, הוא אימץ מספר מדיניות פופוליסטית הקשורה בדרך כלל לשמאל השמרני. לדוגמה, הוא יישם תוכניות לדיור סוציאלי, העניק מעמד של תושבות (ולכן הטבות הרווחה הסוציאליות הנלוות) למהגרי עבודה כפריים והדגיש צורך בחלוקה מאוזנת יותר של עושר. אף על פי שבו רדף ללא הרף אחר טכנולוגיה, הון והזדמנויות עסקיות, הוא גם עמד בראש מספר רב של תוכניות ממשלתיות כדי לסייע למעמד הפועלים ולקבוצות מוחלשות. הקמפיינים של בו נגד שחיתות תפסו לכאורה גם את נכסי היזמים הפרטיים, ולטענתם הניעו כספים אלו לעושר האישי שלו, כמו גם פרויקטים (בפומבי יותר) ותוכניות רווחה של המדינה, ובכך החזירו למעשה את השליטה הממלכתית בעושר. הוא גם ביקש לקדם את "התרבות האדומה", וציווה להחיות את הסיסמאות והשירים מתקופת מאו, לעורר זיכרונות שהיו רומנטיים לשמאל השמרני, אך כואב לימין הליברלי של הפוליטיקה הסינית.

המדיניות של בו בצ'ונגצ'ינג הפכה אותו בסופו של דבר לדמות בולטת בקרב נאו-מאואיסטים ושמאלנים, ונציג האגף השמרני של המפלגה הקומוניסטית. אף בו לא העדיף את הפסקת כלכלת השוק או חזרה למדיניות של תקופת מאו, הוא נראה שהוא תומך בתפקיד חזק של המדינה בחיי העמים. במיוחד הקמפיין נגד שחיתות של בו הקנה לו מוניטין של שיטות כבדות יד ושיטות סמכותיות בפשע וענישה. המדיניות של בו העמידה אותו באופוזיציה לסיעה הליברלית יותר ורפורמתית, במיוחד ראש הממשלה וון ג'יאבאו וראש מפלגת גואנגדונג וואנג יאנג, שהעדיפו את חיזוק שלטון החוק והמשך הרפורמה הפוליטית. לתצפיתנים, ההתלהבות המילולית של בו וונג על כיוון ההתפתחות העתידי סימנה קיטוב הולך וגובר של הפוליטיקה הסינית למחנות שמאל ורפורמים.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה של בו הייתה לי דניו, בתו של שר המפלגה לשעבר בבייג'ינג, לי שואפנג. הם נישאו בספטמבר 1976 ונולד להם בן, "ברנדן" לי וואנג'י (李 望 知), בשנה שלאחר מכן. בנם סיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בשנת 2001. לי דניו התעקשה כי בנה ישנה את שם משפחתו ללי בעקבות גירושיה מבו שילאי בשנת 1984. לפי הדיווחים, לי וואנג'י היה נמוך וצבוע ולא היה קשור בדרך כלל לאביו בתקופת הזוהר הפוליטי של האחרון. לי וואנג'י השיג תואר שני בלימודי מדיה ועבד כמה שנים בסיטיבנק, ואז עבד במשרד עורכי דין בבייג'ינג; בסופו של דבר הוא נכנס לשוק ההון הפרטי. לי העיר בפומבי כי מעצרו של אביו "הרס את חייו". בשנת 2014 פרסם לי הצהרה על עדכון המיקרו-בלוג שלו, שגילה כי אביו מצליח היטב בכלא וכי טיפול רפואי זמין לו אם הוא זקוק לו. לי כתב, "החיים קצרים... אם החוק מאפשר, הייתי רוצה לראות אותו יותר. כשחושבים על זה, הפעמים היחידות שראיתי אותו (מאז 2007) היו בהלוויות, באולם בית המשפט, או בכלא."

בו התחתן עם אשתו השנייה, גו קאילאי, בשנת 1986. גו הייתה עורכת דין בולטת ומייסדת משרד עורכי הדין קאילאי בבייג'ינג. נאמר כי היא התגברה על ילדות מנסה במהלך סכסוכים ארציים ופעלה בדרכה להיות עורכת דין נחשבת ואשת פוליטיקאי בולטת. אביה של גו, גו ג'ינגשנג, היה מהפכן קומוניסטי. אמה, אוהד צ'נג-שיו, היא צאצאית של הקנצלרית והמשורר הנודע משושלת סונג, פָאן ג'ונְגְיֵן. בשנת 2013 גו הורשעה ברצח איש העסקים הבריטי ניל הייווד לאחר סכסוך כספי שעל פי החשד הסלים עד שאיים על חיי בנה. היא נידונה למוות עם דחייה של שנתיים, שבדרך כלל מוחלפת למאסר עולם.

בו שילאי עורר ביקורת מאחרים במפלגה על הפרופיל הרב שלו על תשומת לב תקשורתית והשתמש באילן היוחסין המשפחתי שלו לקידום האינטרסים של אשתו ומשרד עורכי הדין שלה. בו הכחיש כי אשתו הרוויחה מתפקידו, ואמר כי אשתו פרשה מהפרקטיקה המשפטית שלה בזמן שהזוג התגורר בדאליאן בשנות התשעים. בו אמר שגו "עכשיו בעצם פשוט נשארת בבית, עושה עבודות בית בשבילי." ג'יאנג ווייפינג טען שגו שימשה כ"שומרת הסף" של בו כאשר בו היה ראש עיריית דליאן, וקיבל באופן קבוע מתנות ושוחד ממפתחי נכסים המבקשים. גישה אליו ומפקידי המפלגה המבקשים למנות ממשלה. היו השערות כי בו שילאי אולי ניסה להפריע לחקירת שחיתות אשתו לפני תקרית וונג ליג'ון.

לבו וגו יש בן אחד, בו קואנגיי, הידוע יותר בשם בו גואגואה. הוא למד בבית הספר הארו בבריטניה, ומאוחר יותר התקבל למכללת באליול, אוקספורד, שם בשנת 2006 החל ללמוד לתואר בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה. לאחר מכן המשיך גוגואה ללמוד מינהל ציבורי בבית הספר לממשל של קנדי ​​בהרווארד. אורח חייו המובהק והמיוחד של בו גוגואה, כולל מכוניות יוקרה ואירועים חברתיים תכופים, סיפק מספוא צהובוני לתקשורת הסינית. גם גואגואה וגם אביו הכחישו שוב ושוב את ההאשמות לפיהן גואגואה הוא 'נסיך הפלייבוי' שמוצג לעיתים קרובות בטענה שגוגואה הסתדר עם קצבה צנועה והשתתף באירועים חברתיים רק כדי "להרחיב את אופקיו." כשנשאל כיצד יוכל להרשות לעצמו את שכר הלימוד של בנו בשכרו השנתי המשוער של 22,000 $, בו השיב כי בנו קיבל "מלגות מלאות" מהמוסדות בהתאמה. עם זאת, אמיתות הטענה הזו הוטלה בספק על ידי כמה מקורות. מקלין דיווח כי מקורבו במשפחתו של בו הייווד משך בחוטים כדי שגוגואה יתקבל להרו, זמן קצר לאחר שהיה מעורב בבו.

בו שיונג, אחיו הבכור של בו שילאי, הוא סגן יו"ר ומנכ"ל חברת אוורברייט אינטרנשיונל הרשומה בהונג קונג, אך לכאורה הוא רשום בשם בדוי, 'לי שומינג'. החברה סירבה לאשר אם לי שומינג ובו שיונג הם אותו אדם.

בתרבות הפפולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט משנת 2019 המכבסה בו בו שוחק על ידי השחקן ג'סי וואנג.

קישוריים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בו שילאי בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כיכרות, ים וכדורגל | הרדיו הבינלאומי של סין (CRI), www.cri.co.il
  2. ^ תביעה הוגשה נגד שר המסחר של סין במהלך ביקורו בארה"ב באשמת רצח עם | Falun Dafa - Minghui.org, he.minghui.org
  3. ^ אירוניה סינית: מודל שלטון שזכה לתשבחות עומד כעת למשפט, באתר גלובס, 21 באוגוסט 2013
  4. ^ ניו יורק טיימס וגרדיאן, האזנות סתר מעלות חשד שבו שילאי ריגל אחרי בכירי מפלגת השלטון, באתר הארץ, 27 באפריל 2012
  5. ^ אנדרו ג'ייקובס ודן לוין, ניו יורק טיימס, מחירו הקשה של העושר, באתר הארץ, 20 באפריל 2012
  6. ^ סין: למה אשת הפוליטיקאי רצחה אזרח בריטי?, באתר וואלה! NEWS
  7. ^ אי-פי, 15 שנות מאסר לקצין המשטרה הבכיר שחשף את פרשת הרצח שטלטלה את סין, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
  8. ^ אושרה הדחתם של בו סילאי וליו ג'ה-ג'ון | הרדיו הבינלאומי של סין (CRI), www.cri.co.il
  9. ^ סין: הפרלמנט פיטר את בו שילאי, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2012
  10. ^ נדן פלדמן, שירותי מין ב-110 מיליון דולר: החיים הטובים של בו שילאי מסעירים את סין, באתר TheMarker‏, 2 באוקטובר 2012
  11. ^ רחל בית אריה, בו שילאי: "אני חם מזג ואשתי מטורפת. לא הצלחתי לרסן את משפחתי", באתר כלכליסט, 26 באוגוסט 2013
  12. ^ רויטרססין החרימה נכסים בשווי 14.5 מיליארד דולר מבכיר לשעבר במפלגה הקומוניסטית, באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2014
  13. ^ סין: למה אשת הפוליטיקאי רצחה אזרח בריטי?, באתר וואלה! NEWS
  14. ^ רחל בית אריה, סין: בו שילאי הורשע ויישלח למאסר עולם, באתר כלכליסט, 22 בספטמבר 2013