שי ג'ינפינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא שי.
שי ג'ינפינג
习近平
שי ג'ינפינג, 2019
שי ג'ינפינג, 2019
לידה 15 ביוני 1953 (בן 69)
בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
השכלה
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של סין
בת זוג פנג לי-יואן
המנהיג העליון של סין
נשיא הרפובליקה העממית של סין
14 במרץ 2013 – מכהן
(9 שנים ו־15 שבועות)
סגן נשיא הרפובליקה העממית של סין ואנג צ'י-שאן
פרסים והוקרה
  • טיים 100 (2021)
  • Order for strengthening Peace and Friendship (29 בספטמבר 2016)
  • Medal of Honor of the Congress of the Republic of Peru (2016)
  • מסדר הזהב האולימפי (2013)
  • מפתח הזהב של מדריד (2018)
  • המסדר של פקיסטן
  • מסדר הרפובליקה הסרבית
  • מפקד עליון במסדר לאופולד
  • המסדר הלאומי של האריה של סנגל
  • העיטור הלאומי חוסה מרטי
  • מסדר מאנאס
  • מסדר זאיד
  • מסדר אבן סעוד
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין
  • עיטור המשחרר של ונצואלה
  • המסדר האולימפי
  • מסדר אנדרו הקדוש
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה
XiJinpingSignature.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שִי ג'ינפינגסינית: 习近平; פין-יין: Xí Jìnpíng, הגייה: [ɕǐ tɕîn.pʰǐŋ]; נולד ב-15 ביוני 1953) הוא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין, נשיא הרפובליקה העממית של סין, ויושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. משמעות כהונתו בשלושת התפקידים הללו היא עמידתו בראש המפלגה, המדינה והצבא בהתאמה[1]. עקב כך, שי מתואר בדרך כלל כמנהיג הבולט ביותר של סין. בתור המזכיר הכללי של המפלגה, שי חבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, אשר מורכבת מההנהגה הבכירה ביותר של המפלגה, ומהווה למעשה את גוף קבלת ההחלטות החזק ביותר בסין.

שי כיהן כמושל מחוז פוג'יין בשנים 1999–2002, וכמושל ומזכיר המפלגה במחוז השכן ג'ג'יאנג בשנים 2002–2007. לאחר שמזכיר המפלגה בשנחאי פוטר ב-2007, שי מילא את מקומו במשך תקופה קצרה. באוקטובר 2007 הפך לחבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, במרץ 2008 התמנה לסגן נשיא סין, ובאוקטובר 2010 התמנה לסגן יושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-15 בנובמבר 2012 מונה שי למזכיר הכללי של המפלגה וליושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-14 במרץ 2013 התמנה לנשיא סין.

שי הוא בנו השני של הקומוניסט הוותיק שי זונגשון, אחד ממייסדי תנועת הגרילה הקומוניסטית במחוז שאאנשי שבצפון סין, וסגן ראש הממשלה לשעבר. שִי ידוע בהצהרותיו הנוקשות נגד שחיתות, אשר בחסותן הוציא לפועל טיהור פוליטי בין השנים 2013 ל-2015. ב-21 בינואר 2013 פורסם תחקיר של ה-ICIJ שחשף חשבונות בנק סודיים באיי הבתולה הקריביים של משפחתו[2]. בשנת 2020 הופיע ברשימה השנתית של מגזין "טיים", "טיים 100"[3]. בשנת 2017 העביר חוק המתיר לו לתפקד בתור נשיא ביותר משתי קדנציות. מדיניותו הביאה למעורבות סינית צבאית בטג'יקיסטן ובדח'שאן, וגם להתכתשות צבאית עם הודו באקסאי צ'ין.

ההנהגה הסינית העממית תחת שי ספגה ביקורת עקב הפרות קבועות של זכויות אדם, ביניהן אירועי דיכוי העם האויגורי, המחאות בהונג קונג (2019–2020), מגפת הקורונה ברפובליקה העממית של סין ועוד. בנוסף, תחת שי סומנה סין על ידי דו"ח החירות המקוונת של Freedom House (אנ') כמובילה עולמית במודל שלטון טוטליטרי עדכני[4]. לאורך ימיו של שי בשלטון הסיני התחזקה השפעתה הבינלאומית של סין העממית, בעיקר על מדינות הנמצאות בקשיים כלכליים, בהן נבנו תשתיות רבות בחזקת סין ובהם גם בסיס חיל הים הסיני בג'יבוטי. נכון לשנת 2021, 40% מכלל הכלכלה הסינית מבוססת על ייצוא מסחר.

שנותיו הראשונות ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי ג'ינפינג נולד בבייג'ינג ב-15 ביוני 1953. אביו, שי זונגשון, שימש במספר תפקידים בכירים במפלגה ובמדינה[5][6]. במהלך מלחמת סין–יפן השנייה פעל שי זונגשון כדי ליצור כלכלת מלחמה יציבה. הודות לפועלו שמרה המשפחה על מעמדה ושי גדל בתוך העיר האסורה, לשעבר מקום מושבם של קיסרי סין מאז ימי הקיסר יונגלה. ימי נעוריו עמדו בסימן מהפכת התרבות, אשר פרצה עקב מאבק מפלגתי פנימי בין מאו צה טונג לבין ליו שאוצ'י ופנג דה-חואי. ב-1963, בגיל 10, סולק אביו מהמפלגה ונשלח לעבוד במפעל במחוז חנאן[7]. ב-1966 נקטעו לימודיו התיכוניים של שי בשל מהפכת התרבות, כשתלמידי התיכון התבקשו לבקר את המורים ולהיאבק בהם. בית משפחת שי נשדד על ידי סטודנטים, ואחת מאחיותיו נהרגה[8]. מאוחר יותר, אמו של שי נאלצה להכריז על עצמה בפומבי כאויבת המהפכה. כ-1968 נאסר אביו, ושי לא זכה לראותו במשך ארבע שנים. לאחר שנאסר אביו, שוב לא נהנה שי מהגנתו, והיה עליו לבחור אם להשמיץ את שם משפחתו בתור מתנגדי המהפכה או להצטרף אליהם בתור מתנגדים למהפכה. שי השמיץ את משפחתו ונכנס למוסד חינוך מחדש שלאחריו הוא נשלח לעבוד במפעל במחוז שאאנשי. שי נשלח במסגרת תוכנית 'השיבה אל הכפר'[9], שהגה מאו במטרה למגר את המחשבה הבורגנית בקרב הצעירים[10]. חודשים מספר לאחר מכן, נשברה רוחו של שי והוא נמלט לבייג'ינג. שם נעצר עד מהרה, וכעונש נשלח למחנה עבודה. במחנה הפך למזכיר הסניף המקומי של המפלגה, ושימש בתפקיד עד 1975. לימים תיאר את ימיו במחנה כמהנים ומרגשים, ועם זאת טען שבהם התבררה לו המהפכה כאשליה[11].

ב-1975 שוחרר ממחנה העבודה. הוא שב לבייג'ינג, ולמד הנדסה כימית באוניברסיטת טסינגואה. כשאר הסטודנטים מסוגו[12] השקיע חמישית מזמן לימודיו בתורת המאואיזם, בעבודה חקלאית, וב'למידה מצבא השחרור העממי'[13]. לאחר שסיים את לימודיו, שימש כמזכירו של מזכ"ל הוועדה הצבאית המרכזית. במסגרת תהליך עלייתו של שי בדרגות הוא עשה דבר אחד שהיה ייחודי לבני דורו: בעוד רבים השתמשו במעמדם המשפחתי לעלות בדרגות המפלגה, שכן הוריהם ואחיהם היו בעלי מעמד מבטיח במפלגה הקומוניסטית בעבר, שי דרש כי בתעודת חבר המפלגה שלו, שם אביו שהיה חבר המפלגה לא יוזכר, ובכך מנע מעצמו עלייה בדרגות המפלגה בעזרת קשרים משפחתיים[14]. ב-1985, כחלק ממשלחת סינית ללמידת החקלאות האמריקאית, נסע שי לאיווה והתארח בביתה של משפחה מקומית[15]. ב-1998 הוא שב לאוניברסיטת טסינגאוה ולמד פילוסופיה מרקסיסטית וחינוך אידאולוגי[16]. בתום לימודיו קיבל תואר דוקטור במשפטים, בשל 'לימודי פוליטיקה, ניהול והיסטורית המהפכה'. ב-2013 נטען שעבודת הדוקטורט שלו כוללת העתקות, ולכן יש בה משום גנבה ספרותית[17].

שי הוא המנהיג העליון הראשון הדובר סינית תקנית ללא מבטא פרובינציאלי בולט. שי התחתן עם קה לינג-לינג בשנת 1979 אך הזוג התגרש בשנת 1982. אשתו השנייה של שי ג'ינפינג היא הזמרת פנג לי-יואן, איתה התחתן בשנת 1987. לזוג ילדה אחת, שי מינג-דזה, ילידת 1992. אחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים, שי יואן-פינג, הוא גם כן חבר במפלגה הקומוניסטית ומשמש בתפקיד נשיא האגודה הבינלאומית לשימור אנרגיה והגנת הסביבה.

עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן נשיא סין, שי ג'ינפינג, ביחד עם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש. אוגוסט 2008.
שי ג'ינפינג ביחד עם נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב בביקורו בסין, ספטמבר 2010.

ב-1974 שי הפך לחבר מפלגה רשמי ושימש כמזכיר סניף. לאחר שסיים את לימודיו ב-1979, הוא עבד במשך שלוש שנים כמזכירו של ג'נג ביאו, שהיה אז סגן ראש הממשלה ושר ההגנה הלאומית בממשלת סין תחת המנהיג העליון דנג שיאופינג. בשנת 1982 ויתר שי על תפקיד זה, ובחר במקום זאת לעזוב את בייג'ינג ולעבוד כסגן מזכיר המפלגה הקומוניסטית במחוז חביי. הוא התבסס שם עד 1985, אז מונה לחבר ועדת המפלגה וסגן ראש העיר שיאמן (אמוי) במחוז פוג'יין. בזמן שהתגורר בפוג'יין, שי התחתן עם הזמרת הידועה פנג לי-יואן. הוא המשיך לפלס את דרכו במעלה שדרות ההנהגה, וב-1995 הוא התמנה לתפקיד סגן מזכיר המפלגה המחוזית.

ב-1999 שי הפך למושל בפועל של פוג'יין, והתמנה למושל בשנה שלאחר מכן. בין הדאגות שלו כמושל של פוג'יין היו שימור הסביבה לנוכח קשיי זיהום תעשייתי ושיתוף פעולה עם טאיוואן הסמוכה. הוא כיהן גם בתפקידי סגן המזכירות וגם במשרות ממשל לאומי שונות עד 2002, אז עלה מדרגה נוספת בשדרת ההנהגה: במינויו לסגן מושל ג'ג'יאנג ומשנת 2003, מזכיר המפלגה המחוזי. בהיותו בתפקיד זה התמקד בארגון מחדש של התשתית התעשייתית של המחוז על מנת לקדם פיתוח בר קיימא[18].

עם הקידום הזה הוכנס שי לרשימה קצרה של ממשיכי דרכו האפשריים של המנהיג העליון חו ג'ינטאו, המזכיר הכללי של המפלגה מאז 2002 ונשיא הרפובליקה העממית מאז 2003. מעמדו של שי נעשה בטוח יותר כאשר במרץ 2008 הוא נבחר לסגן נשיא סין. בתפקיד זה התמקד במאמצי שימור ובשיפור היחסים הבינלאומיים של סין. באוקטובר 2010 שי מונה לסגן יו"ר הוועדה הצבאית הסמכותנית (CMC), תפקיד שהוחזק בעבר בידי חו (שמאז 2004 היה יו"ר הוועדה) ובדרך כלל נחשב כאבן דרך חשובה לנשיאות. בנובמבר 2012, במהלך קונגרס המפלגה ה-18, שי נבחר שוב לחברות מלאה בוועדה של הלשכה המדינית (אשר צומצמה לשבעה חברים), והוא ירש את חו כמזכיר הכללי של המפלגה. באותה תקופה חו גם ויתר על תפקיד יו"ר הוועדה הצבאית לידי שי. ב-14 במרץ 2013, הוא נבחר לנשיא סין על ידי הקונגרס העממי הלאומי[19].

המנהיג העליון של סין (2012–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בנובמבר 2012 התמנה שי לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ויושב ראש הוועד הצבאית המרכזית על ידי הוועידה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית של סין, ובכך הפך, למעשה, למנהיג סין. שי הוא מנהיג סין הראשון שנולד ברפובליקה העממית של סין (קודמיו נולדו לפני הקמתה). יום לאחר מכן הוא הציג את ההרכב החדש של הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, בראשותו[20].

בהרכב הוועדה החדש ישנם 7 חברים, לעומת 9 קודם לכן, וכל החברים בה חדשים, מלבד ראש הממשלה לי קצ'יאנג ושי עצמו[21]. בניגוד למקובל, הנאום הראשון של שי נוסח בפשטות ולא כלל סלוגנים פוליטיים[22]. שי דיבר על שאיפות האדם הממוצע, באומרו "אנשינו ... מצפים לחינוך טוב יותר, משרות יציבות יותר, הכנסה טובה יותר, ביטחון סוציאלי אמין יותר, טיפול רפואי ברמה גבוהה, תנאי מחיה טובים יותר, וסביבה יפה יותר". שי נשבע להיאבק בשחיתות בדרגים הגבוהים ביותר, ורמז שזה עשוי לאיים על הישרדות המפלגה; והתבטא באיפוק לגבי רפורמות כלכליות מרחיקות לכת[23].

באופן כללי שי נהנה מתמיכה בצמרת השלטון והצליח להגדיל את סמכויותיו. עם זאת, בשנת 2019 ובתחילת שנת 2020 נאלץ ג'ינפינג להתמודד עם שרשרת אירועים שהחלישו במידה מסוימת את התמיכה בו, ביניהם מלחמת סחר עם ארצות הברית, כאמור המהומות בהונג-קונג ותהודה תקשורתית עולמית על מחנות ריכוז שהקימה ממשלתו במחוז שינג'יאנג לתושבים האויגירים, החמרת הלחץ הממשלתי על הרפובליקה הסינית בטאיוואן והתפרצות נגיף הקורונה[24][25], שאפילו עוררה קולות מחאה נדירים מתוך מפלגת השלטון[26].

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012, שי ביקר בגואנגדונג במסע הראשון שלו מחוץ לבייג'ינג מאז שנכנס לתפקידו כמנהיג המפלגה. הנושא העיקרי של המסע היה קריאה לרפורמות כלכליות וחיזוק הצבא. שי ביקר בפסל של דנג שיאופינג, דבר שעורר השוואות בין הביקור של שי לביקורו של דנג עצמו בדרום המדינה ב-1992[27], בו קרא דנג לרפורמות כלכליות לאחר שמנהיגי המפלגה השמרנים יותר עיכבו רבות מהרפורמות שניסה לקדם לאחר אירועי כיכר טיין-אן-מן. במהלך המסע שלו, שי הזכיר פעמים רבות את הסלוגן שלו – "החלום הסיני", והסביר: "ניתן לומר שהחלום הוא אומה חזקה. ועבור הצבא, זה חלום של צבא חזק"[28]. מסעו של שי התבלט בפשטות, שחרגה מהמסורת של מנהיגי סין במסעותיהם. במקום לנסוע בלימוזינות, שי נסע בוואן גדול. במקום לאכול במסעדות, שי אכל את ארוחותיו במלון בו שהה. ובניגוד לנהוג, לא עצר את התנועה בנתיבים שבהם השתמש[29].

שי נבחר לנשיא הרפובליקה העממית של סין ב-14 במרץ 2013, בהצבעה של הקונגרס הלאומי העממי בבייג'ינג. תוצאות ההצבעה היו 2,952 בעד, אחד נגד ושלושה נמנעים[30]. הוא החליף את חו ג'ינטאו, לאחר שזה כיהן שתי קדנציות[31]. שעות אחדות לאחר בחירתו שוחח בטלפון עם ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, על אבטחת מידע וקוריאה הצפונית[32]. בשבוע הראשון לנשיאותו ביקר שי ברוסיה, טנזניה, דרום אפריקה וקונגו[33]. כמו כן אירח את מזכירי האוצר והמדינה האמריקניים.

בתקופת שלטונו קידם שי מיזם רחב היקף של "דירוג חברתי" של אזרחי סין שקובע במידה רבה את יחס המדינה לכל אזרח על פי קריטריונים מסוימים כמו מידת הציות לחוק או חבריהם[34][35]. בנוסף, קידם מספר מהלכים אנטי-נוצרים כמו הרס כנסיות והחלפת צלבי ישו בדיוקנאות שלו עצמו[36][24]. ממשלו של שי יצא במערכה נגד השחיתות המדינית ובמהלך תקופת שלטונו נעצרו מספר מאות חברים במפלגה הקומוניסטית באשמה שהם מושחתים. בשנת 2015 הוא קידם מבצע לדיכוי פעילי זכויות האדם.

החל משנת 2021, הוכנסו לחומרי הלימוד עקרונותיו הפוליטיים במטרה שיילמדו מבתי הספר היסודיים ועד האוניברסיטאות. חוקרים שונים שהתראיינו לתקשורת הגדירו את התופעה כחיזוק פולחן אישיות סביב שי[37].

מסמך מספר 9 והרחבת סמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת כהונתו של שי ייצג תדמית של ליברל ותומך ברפורמה חברתית וכלכלית. התדמית הזאת התנפצה במהלך שנת 2013 כאשר הודלף אל מחוץ למעגלי המפלגה הקומוניסטית "מסמך מספר 9 - אודות המצב הנוכחי בתחום האידאולוגי". במסגרת המסמך, שנכתב בידי שי, רשם האחרון לחברי המפלגה הבכירים מהן שבע הסכנות הגדולות לממשל הקיים שעלולות לצוץ מהתחום האידאולוגי. מדליף המידע, עיתונאי, נשלח למאסר על הדלפת סודות מדינה. להלן שבע הסכנות ליציבות הממשל לפי שי:

  1. טיפוח דמוקרטיה חוקתית מערבית: ניסיון להוריד מחשיבותו של הממשל הקיים ושל אופי המנהל הסוציאליסטי הסיני.
  2. טיפוח 'ערכים אוניברסליים' בניסיון להפחית מהבסיס התאורטי של הנהגת המפלגה.
  3. טיפוח חברה המבוססת אזרחית בניסיון לבדל את היסודות החברתיים של המפלגה השלטת.
  4. טיפוח נאו-ליברליזם בניסיון לשנות את המערכת הכלכלית הסינית ובכך לפגוע ביסודותיה הקיימים.
  5. טיפוח הערכים המערביים הנוגעים לתחום העיתונאות, אתגור ערך היסוד הסיני שהתקשורת ומערכות הפצת המידע לציבור נדרשות להתקיים תחת הפיקוח והערכים הנקבעים בידי המפלגה.
  6. טיפוח 'ניהיליזם היסטורי'; הפצה לציבור את אמיתות הזוועות מעת שלטונו של מאו דזה-דונג ואת ההתרחשויות ההיסטוריות שנעשו בידי המפלגה הקומוניסטית הסינית בעברה ובתקופת "סין החדשה".
  7. תשאול הרפורמות, מדיניות הפתיחות והאופי הסוציאלי של הסוציאליזם בעל האופי הסיני[38].

הממשל הסיני מחולק בפועל בין נשיא הרפובליקה העממית של סין; שהוא ראש המדינה הסמלי והמנהיג העליון של סין, המנהיג בפועל של המפלגה הקומוניסטית אשר פועל רבות מאחורי הקלעים. מאז מותו של דנג שיאופינג שני המוסדות הונהגו בידי אותו האדם. ישנו סעיף בחוקה הסינית המגביל כהונת נשיאים ותחת הנהגתם של הנשיאים ג'יאנג דזה-מין וחו ג'ינטאו, השניים ירדו מתפקיד המנהיג העליון עם סיום כהונתם כנשיאי סין. ב-11 במרץ 2018 ביטל הקונגרס את הסעיף בחוק המגביל את כהונת הנשיא (וסגנו) לשתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת בלבד, כך ששי יוכל לכהן כנשיא סין ללא הגבלת זמן[1]. פעולה זאת הביאה להשוואתו לבעל הסמכות הגדולה ביותר בסין מאז מאו צ'ה טונג, מייסדה של הרפובליקה העממית. במקור, מאז ימי שלטונו של דנג שיאופינג חלה ליברליזציה כלכלית וחברתית מוגבלת אך עלייתו של חו ג'ינטאו מטעם הפלג השמרן יותר במפלגה הקומוניסטית הוביל לחיזוק הריכוזיות השלטונית ולהשפעת מוסד המדינה על חיי הפרט. שי ממשיך את מדיניותו של קודמו ג'ינטאו בכל הנוגע לחיזוק אחיזת המפלגה בשלטון[39].

סמכותו והשפעתו של שי התחזקו ב-2021 כאשר המפלגה העבירה החלטה היסטורית בנובמבר שסקרה את "ההישגים הגדולים והניסיון ההיסטורי" שלה ב-100 השנים לקיומה והציגה גם תוכניות עתידיות. הסקירה כללה שבחים למנהיגותו של שי; יותר ממחצית מהמסמך הוקדש להישגים תחת שי בתשע השנים שבהן הוביל את המפלגה, כמו הפחתת העוני וריסון השחיתות. זו הייתה ההחלטה השלישית בלבד מסוגה בתולדות המפלגה - השתיים הקודמות התקבלו תחת מאו ודנג - והיא העלתה את מעמדו ויוקרתו של שי, והבטיחה שהוא ייראה כדמות משמעותית בתולדות המפלגה.

תסיסה בשינג'יאנג, הונג–קונג ומונגוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – דיכוי העם האויגורי, המחאות בהונג קונג (2019–2020)

האויגורים הם עם טורקי המתגורר ברובו בשינג'יאנג, המחוז המערבי והגדול ביותר של סין. מזה מאות שנים מבוצעות פעולות בדלנות של תומכי עצמאות. בשנות התשעים נוסדה המפלגה האסלאמית של טורקיסטן, ארגון טרור בדלני אשר פגע רבות בתשתיות הסינים. שי, מאז הפך נשיא, החל לפעול במהרה להסדיר את החוק הסיני על האויגורים. בשנת 2018 התפרסמו ברחבי העולם כתבות וסרטים תיעודיים אשר חשפו את המתרחש אצל אויגורים; אלפי מחנות ריכוז התגלו וחוק כפייה אשר נועד להסדיר את הילודה של האויגורים כמתרחש בשאר סין לפי חוק הגבלת הילודה בסין פגע באוכלוסייה האויגורית האתנית וכמעט מחקה את התנועה העצמאית. אצבע מאשימה נשלחה אל שי והוא הואשם בדיכוי העם האויגורי ובניסיון לגרום לאובדן הזהות התרבותית שלהם. במרץ 2021 הוטלו סנקציות מטעם מדינות מערביות שנועד להביא לסיום האירועים בשינג'יאנג. הסנקציות המבוצעות בידי קנדה, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת והאיחוד האירופאי נענו מצד הממשל הסיני כי פעילותו בשינג'יאנג נועדה ל"חינוך מחודש".

המושבה הבריטית של הונג קונג הושבה לידי סין העממית לקראת תחילת האלף השלישי ובהעברת הסמכויות הוסכם בחוזה התקף ל-50 שנה כי סין העממית תותיר אוטונומיה שלטונית בהונג קונג ובכך תוכל המערכת של הממשל האזורי הדמוקרטי להמשיך לפעול. לאורך תקופת שלטונו של שי החלו התערבויות גדולות יותר ויותר בקבלת ההחלטות הפנימית של הונג קונג מצד הממשלה הסינית. ב-9 ביוני 2019 פרצו המחאות בהונג קונג אשר במסגרתם מאות אלפים (ההערכה הכי גבוהה מונה מיליון איש) מתושבי העיר יצאו לרחובות ומחו נגד השלטון הדיקטטורי של סין העממית ובנוסף לכך קראו להתפטרותה של קארי לאם, ראשת הרשות המבצעת של הונג קונג.

המחאות החלו עקב כך שתושב הונג קונג רצח את בת זוגו בטאיוואן, והממשל בהונג קונג אפשר לחקירתו להתרחש בסין העממית, צעד שהיה הקש ששבר את גב הגמל מצדם של המוחים, שהחלו בתגובה לצאת לרחובות. ההרשאה להביא לחקירה בסין העממית, שנלחץ על קבלתה מצד הממשל של שי, תאפשר במקרה הצורך גם חקירות של פוליטיקאים ואנשים שטוענים לביקורת כלפי הממשל הסיני בסין העממית, דבר שפוגע קשות באוטונומיה של הונג קונג ומוביל לפגיעה קשה במערכת החברתית הדמוקרטית במקום.

החקיקה מצד הממשלה של הונג קונג בוטלה, אך המחאות לא פסקו אלא רק התחזקו. שי התיר לשוטרים מסין העממית להתערב בתוך הונג קונג במטרה להביא לסיום המחאות, אך הדבר רק עורר זעם רב עוד יותר בקרב החברה הכללית של הונג קונג. עם ההחרפה וההסלמה של המחאות החלה התערבות של מרכזית של המשטרה הסינית עצמה בהונג קונג בהחלטה אשר נתמכה ואושרה בידי שי עצמו. באותו היום לראשונה נורה אחד מהמוחים מידי אש חייה בטווח קרוב. הירי הוביל להסלמה חריפה בהרבה ביחד עם העובדה שהמוחה, ששרד את הפגיעה בחזהו, הואשם במרידה והושם במאסר בידי הרשויות המקומיות[40][41].

ביוני 2020, לאחר שלנוכח ההגבלות עקב התפרצות נגיף 2019-nCoV המחאות המשיכו וכללו התקהלויות נרחבות לזכר אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989), הממשלה הסינית החלה להתערב כאשר העבירה חקיקה המחשיבה את הפעילות של המוחים כטרור ופעילות נגד הרפובליקה העממית. ביולי, עם התערבות של המשטרה הסינית נגד המחאות הואשמו חלק מהמפגינים שנתפסו בעבירה על החקיקה החדשה, ובהתאם למעשים שביצעו עלול מאסרם להיקבע לכל החיים[42]. החוק החדש הוביל להיחלשות של המחאות אך לא הביא למיגור המלא שלהן.

לאחר שהמוחים התפצלו בין קיצוניים מתנגדי הממשלה לתומכי המשטרה, המחאות הגיעו למצב של עליות וירידות ברמת האלימות שלהן עם הזמן, ולאחר יותר משנה וחצי המחאות עדיין ממשיכות, נכון לתחילת 2021. בינואר 2021 שי אמר לקארי לאם, שתקופת כהונתה תפוג בשנה הבאה, כי עליית הנהגה הנאמנה למחאות היא הדרך היחידה להבטיח את יציבות העיר, כך נמסר מכלי התקשורת הממלכתיים. במהלך ועידת הווידאו הממשלתית, הנשיא הסיני הוסיף לשבח את לאם[43]. השאלה האם שי יסכים לקבל ממשל בהונג קונג שתומך במחאות עדיין נתונה בספק ותלויה בבחירות הבאות לראשות הרשות המבצעת של הונג קונג.

לפי חוקת מונגוליה הפנימית האזור נקבע להיות למחוז אוטונומי בתוך סין העממית ועל כן ניתנה לשפה המונגולית מעמד שווה ערך למנדרינית בכל הנוגע למנהל הצהרות, כרזות וחינוך בבתי הספר. בספטמבר 2020 הועברה חקיקה לפיה מעמד השפה המנדרינית עולה על השפה המונגולית ובתי ספר הפכו למחויבים ללמד את השפה המנדרינית ולתת לה דגש רחב יותר במערכת הלימודית מאשר לשפה המונגולית. הדבר בוצע בהמשך לתהליך ה"סיניזציה"; הטמעה תרבותית של בני ההאן בתוך תרבויות ועמים שונים, דוגמת המונגולים. הדבר עורר התנגדות נרחבת וסדרת מחאות פרצו נגד החלטת הממשלה בבייג'ינג מטעם האוכלוסייה המונגולית העממית שראתה בכך פגיעה ישירה בשימור התרבות המונגולית[44]. מדיניות הסיניזציה של תרבויות שונות ברחבי סין הפכה ליותר קיצונית תחת ממשל שי כאשר סמלי דת נוצרים מוחלפים בדיוקנאות של ראשי המפלגה הקומוניסטית וישנה כפייה דתית בטיבט[45].

ב-16 במרץ 2021 פגעה בבייג'ינג ובצפון סין בכלל סופת החול הגדולה ביותר מזה עשור אשר מקורה במדבר גובי במונגוליה[46].

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי נודע בפועלו הרב לפתח את השפעתה וסמכותה של סין על גבי דרכי המסחר הגלובליות. הפרויקט השאפתני הגדול ביותר שלו אשר החל ליישם בנושא הוא חגורה אחת, דרך אחת, מעין החייאה של דרך המשי העתיקה לדבריו. נוסף על כך שי פעל לפיתוח של מרכזי עבודה ופיתוח סינים במדינות שונות כדוגמת בסיס בג'יבוטי אשר תחילה היה בסיס לפועלים סינים אך עם הזמן התייצבו במקום חיילי צבא השחרור העממי.

התפשטות דיפלומטית ומסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חגורה אחת, דרך אחת

סין החלה להשקיע כספים בתשתיות בנמל גוואדאר לחופי פקיסטן משנת 2007. הממשלה הפקיסטנית לא יכלה לפתח את האזור משום שניתן להשפעה ממושכת של בלוצ'ים, מיעוט אתני הפועל לעצמאות מפקיסטן ונלחם בפועל ברשויות במחוז בלוצ'יסטן. הכסף הרב אשר נדרש לשילומים לא היה בידי הממשלה הפקיסטנית ועל כן נוצר הסדר כי הנמל ישמש כבסיס לכוח עבודה ופיתוח סיני, משמע כי ישלט בידי הרשויות הסיניות תחת החוקה הסינית. סין בנתה את כביש קארקוראם העובר דרך הרי ההימלאיה ומאפשר מעבר ישיר של פועלים ואספקת מסחר משינג'יאנג אל גוואדאר בחופי הים הערבי (אשר גם מאפשר גישה מהירה אל המפרץ הפרסי ומצבורי הנפט העצומים אשר בתוכו).

כמו שאירע בפקיסטן היה המצב גם בסרי לנקה (המשמשת למעבר דרך האוקיינוס ההודי), ג'יבוטי, קניה, טנזניה, מוזמביק, האיים המלדיביים, בנגלדש, מיאנמר ועוד בצורה אשר חותכת את מעבר הסחר מסביב להודו, המשמשת יריבה של סין. במלזיה גם כן נבנתה עיר סינית אשר מוקמה מצפון לסינגפור, כדי להיות למתחרה של האחרונה. שי הביע את התנגדותו ליצירת בסיסים צבאיים בפגישה עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אך בשנת 2017 הגיעו אל הבסיס הסיני בג'יבוטי כוחות חיל רגלים ועם הזמן נוסף לבסיס הפועלים בסיס צבאי[14]. כאשר יצאה ארצות הברית מהשותפות הטראנס-פסיפית, הדבר אפשר לסין העממית להפוך לגורם המרכזי במסחר הנע במסגרת השותפות. בשנת 2017 לשי ג'ינפינג ניתן מקום של כבוד לנאום בפתיחת הפורום הכלכלי העולמי בשווייץ באירוע שסימל את עליית השפעתה הכלכלית של סין העממית.

רק 17% מכלל הסחר של מדינות אפריקה מתרחש עם מדינות אפריקאיות אחרות וכלכלתן של מדינות רבות, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה, מחויבת למסחר חוץ. לאורך שנות כהונתו של שי עלתה ההשפעה הסינית על המסחר הכולל של מדינות כגון הרפובליקה של קונגו, טנזניה, מוזמביק ועוד מדינות רבות אחרות. בתמורה לבניית תשתיות ומסחר ממושך בייצור סיני, משאבי טבע מאפריקה מועברים לסין, משאבים אשר הם בעלי חשיבות רבה לאוכלוסייתה הגדלה של סין.

התפשטות צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – התקריות בגבול הודו - סין (2020)

לסין העממית תחת שלטונו של שי יש דרישות טריטוריאליות רבות לשטחים מהסובבים אותה, בהן אקסאי צ'ין, צפון בהוטן, חציה המזרחי של טג'יקיסטן, ארונאצ'ל פרדש, הרפובליקה הסינית אשר באי טאיוואן, שליטה ימית על כל ים סין הדרומי, איים לים סין המזרחי, צפון מיאנמר, אזורי גבול בנפאל ומבחינה לא רשמית גם שליטה דה פקטו על מונגוליה וסיפוח השטחים שבין נהרות האוסורי ואמור, אשר נמצאים בפרימוריה, הפדרציה הרוסית[47].

בשנת 2017 נבנה בסיס צבאי מטעם צבא השחרור העממי בקמבודיה, לחופי מפרץ תאילנד. במעבר הגבול הצר עם אפגניסטן הוצבו מוצבי רגלים וחיילים סינים מוצבים בבסיסים אזוריים. נוסף על כך סין העממית החלה לחזק את השפעתה על מרכז אסיה כאשר הוצבו חיילים במזרח טג'יקיסטן, פעולה אשר יכלה להתרחש הודות להסחת דעתה של רוסיה מהשפעתה על רפובליקות מרכז אסיה אשר כולן היו חלק מברית המועצות. בין דרישותיה לאיים בים סין המזרחי טוענת סין גם לשליטה על איי ריוקיו, אשר נמצאים למעשה בשליטת יפן. טענה זאת לשליטה על האיים הביאה בשנת 2014 את שינזו אבה, ראש ממשלת יפן, להכריז על העברת תקציב ממשלתי רחב לפיתוח כוחות ההגנה של יפן, דבר שלא נעשה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. היה זה בין לבין בהמשך לפעילות של קוריאה הצפונית במים הטריטוריאליים של יפן בשנת 2008, בפעולה אשר הביאה את הממשלה והקבינט היפני לשקול עוד מאז להעשיר את התקציב הצבאי.

לקראת אמצע שנת 2020 אירעה התנגשות מזוינת בין כוחות הודים לכוחות סינים ברחבי האזור המסוכסך של אקסאי צ'ין בהימלאיה. הסלמה התמשכה בחודשים שלאחר האירוע כאשר לא ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ולא ממשלו של שי עמדו לבצע הרגעה מדינית. לבסוף היחסים נרגעו במעט לקראת סוף יולי והושב הסטטוס קוו לסדרו[48].

ארצות הברית ומלחמת הסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן מרים כוסית עם נשיא סין שי ג'ינפינג בארוחת צהריים ממלכתית לכבוד הנשיא הסיני במשרד החוץ האמריקני בוושינגטון, ב-25 בספטמבר 2015.
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין

עם ההתפתחות הכלכלית הנרחבת של סין העממית החלה התנגשות בינה לבין ארצות הברית בנוגע לעוצמה כלכלית. תחת ממשל אובמה היה ניסיון כושל להביא לברית כלכלית עם מדינות אירופאיות ואסיאתיות שונות שיהווה התנגדות לעומת ההתעצמות הכלכלית של סין. ניסיונות אלו כשלו וארגון מסחר בינלאומי שכזה עוד לא הוקם. תחת ממשל טראמפ הריעו יחסי המדינות, תוכניות הריגול של ארצות הברית בסין ושל סין בארצות הברית העלו הילוך וחלק נרחב מהתעשייה האווירית הסינית מבוססת על העתקות מארצות הברית. מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין פרצה כאשר סין העממית הוציאה לשוק הגלובלי את 5G, הדור החמישי של טכנולוגיית התקשורת הסלולרית, אשר עקפה במהרה את יריבותיה במדינות שונות ברחבי העולם בכל הקשור למהירות אינטרנטית.

הממשל האמריקאי תחת דונלד טראמפ הטיל מס נוסף על ייבוא מסין העממית עם כי חברות סיניות רבות בחסות הממשלה הביאו לייצוא תעשייתי דרך מדינה שלישית במטרה שהייצור לא יכלול רישום של ייצור סיני ועל כן לא יהיה צורך לעבור על המס הנוסף. ארצות הברית הפעילה לחץ על מדינות רבות בתחום ההשפעה שלה במטרה שאלו ידאגו להביא להיחלשות המעורבות הסינית בכלכלתם. לדוגמה באוקראינה, איפה שארצות הברית דחקה בממשלה בקייב לעצור את הרכישה הסינית של חברת תעופה לאומית[49]. תחת הממשל של ג'ו ביידן החלו שיחות ליצור ברית כלכלית בין ארצות הברית למדינות העוינות לסין העממית ובהם ענקיות כלכליות כגון הודו ויפן אם כי הדבר עוד לא יצא לפועל. שי ג'ינפינג, הזהיר כי ארצות הברית היא "האיום הגדול ביותר" על ביטחונה של סין תוך שהוא מציג את התחזית הכלכלית במדינה ב-3 במרץ 2021[50].

המזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב עיצומים נגד איראן אשר מוצאים לפועל בידי ארצות הברית ומדינות המפרץ הערביות, באוגוסט 2020 הוסדר הסכם סחר בסך השקעה של 400 מיליארד דולר אמריקני אשר תבצע סין באיראן. ההסכם שאמור להימשך על גבי 25 השנים הבאות יגיע בין לבין לפיתוח סיני של משמרות המהפכה האסלאמית והכוחות המזוינים של איראן למען יצוב המשטר האסלאמיסטי בטהראן אשר בתמורה ייבא אל סין סחורות פחמימנים באופן סדיר[51][52].

עקב ניסיון לשמור על יחסי מסחר טובים עם סין, מדינות מוסלמיות רבות כגון אינדונזיה, בנגלדש, פקיסטן, סומליה ועוד מעלימות עין מהפעולות שמבוצעות בידי הרשויות הסיניות נגד המוסלמים האויגורים בשינג'יאנג. יוצאת דופן היא טורקיה, אשר עקב עצמאות מסחרית מידי סין מסוגלת להתנגד ולהביע ביקורת ישירה נגד הפעולות של הממשל הסיני. סין מצידה חייבת גישה אל הים התיכון למען פרויקט חגורה אחת, דרך אחת. על כן סין העממית החלה בבניית נמל דרך בלגרד אל סלוניקי אשר יביא לגישה אל הים התיכון בשביל הונגריה, אוסטריה (שתיהן בהשפעה דרך נהר הדנובה), סרביה, מקדוניה הצפונית ויוון אך באותו הזמן ירחיק את מדינות אלו מן אפשרות להשפעה טורקית מרובה, ובכך יפגע בהשפעה של טורקיה על חבל הבלקן[53].

זמן קצר לאחר עלייתו של שי לשלטון, בשנת 2013, בוצע ביקור של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לסין. לרגל האירוע, שגרירת סין בישראל, גאו ינפינג, שיבחה את שמו של נתניהו[54]. סין תחת הנהגתו של שי תומכת בהסדר לא אלים לסכסוך האיראני-ישראלי. בתקופת כהונתו של שי סין פיתחה מספר רב של תשתיות בתוך ארץ ישראל. הקשר המסחרי הגיע לשיאו עם הסחר במערכות האלחוטיות של ה-5G. יחסי הסחר החלו להיחלש עקב מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין לאורך כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יחסי סין–רוסיה

עם הזמן הפכה הפדרציה הרוסית מסתמכת יותר ויותר על הסחר שלה עם סין, דבר אשר ניתן לראותו דוגמת ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה. יתרה על כן, כדי להקל על עומס האוכלוסין האדיר בתוך סין, מבוצעות תשתיות ליישוב אזרחים סינים במזרח הרחוק הרוסי אשר בסיביר, בייחוד האזורים של פרימוריה וחברובסק אשר מבחינה היסטורית היו שייכים לסין בתור מנצ'וריה החיצונית בתקופת שושלת צ'ינג עד לקביעת הגבולות בחוזה אייגון. עליית ההשפעה הסינית תחת ממשלו של שי על מדינות מרכז אסיה בה במקביל להיחלשות ההשפעה הרוסית באזור.

ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג במצעד יום הניצחון במוסקבה בשנת 2015.

הפלישה הרוסית לאוקראינה שהחלה ב-24 בפברואר 2022 עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הסינית, כאשר תומכיה ומתנגדיה של רוסיה בקרב המפלגה הקומוניסטית הם פלגים מנוגדים המסרבים חריפות לפשרה[55]. רגע לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה, ולדימיר פוטין פגש את שי ג'ינפינג בבייג'ינג. זמן קצר לאחר מכן, הודיעו שתי המדינות על שותפות "ללא מגבלות". דיווחים שונים טענו כי לאחר הפלישה מוסקבה ביקשה מבייג'ינג סיוע צבאי. אם שי ייעתר לבקשה הזו, סין עלולה להיכנס למלחמת פרוקסי עם ארצות הברית ומדינות נאט"ו שתומכות באוקראינה[56]. במקרה וסין תעזור לרוסיה לעקוף סנקציות מערביות, היא צפויה להיות ממוקדת בסנקציות משניות, לפי דבריו של ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית. לנוכח הפלישה הרוסית לאוקראינה הועלו הערכות שונות בעיתונאות מערבית כי סין תשתמש בשררה הגאופוליטית ותפלוש לטאיוואן[57][58].

מתיחות עם טאיוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יחסי טאיוואן–סין

ממשלתה של צאי יינג-ון ברפובליקה הסינית (טאיוואן) הביאה להתרחקות ממושכת ביחסים מסין העממית. המדיניות של צאי והמפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית הביאה לפיתוחה של זהות לאומית טאיוואנית נפרדת מסין היבשתית. הדבר החריף קשות את יחסי טאיוואן–סין. ממשלתו של שי דחפה למצור כלכלי על כל המסחר עם טאיוואן והפעלת עיצומים נגדה. תחת הממשל האמריקאי של הנשיא דונלד טראמפ התחממו יחסי ארצות הברית–טאיוואן בחסות מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין. שתי הישויות המדיניות, סין העממית וטאיוואן, הוציאו לפועל צווים להעלאת התקציב של הצבא להתמודדות עם תרחיש של מלחמה אפשרית. למרות הלחץ הגובר מצד סין העממית, טאיוואן פונה יותר ויותר להתרחק מסין היבשתית. בשנת 2019 שונה עיצוב הדרכון הטאיוואני ושמה של טאיוואן נכתב בפונט גדול בעוד הרפובליקה הסינית נכתב בפונט קטן יחסית. הממשל הסיני העממי האשים את הממשל הטאיוואני כי הוא פועל כדי להתרחק מהמדיניות של סין מאוחדת[59].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שושלת שי: נשיא סין המליך את עצמו לקיסר לכל החיים
  2. ^ AP, "תחקיר: חשבונות הבנק הסודיים של מפלגת השלטון בסין", באתר וואלה!, 22 בינואר 2013
  3. ^ Xi Jinping: The 100 Most Influential People of 2020, Time
  4. ^ מחקר: החירות המקוונת בירידה - והשינוי מזיק לדמוקרטיה העולמית
  5. ^ הבולטים שבהם: סגן ראש הממשלה, סגן יו"ר הפרלמנט ומנהל מחלקת התעמולה של המפלגה.
  6. ^ Profile: Chinese Vice President Xi Jinping, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  7. ^ Charles-Edouard Bouée, China's Management Revolution: Spirit, Land, Energy, Palgrave Macmillan, 2011. (באנגלית)
  8. ^ Buckley, Chris; Tatlow, Didi Kirsten (2015-09-24). "Cultural Revolution Shaped Xi Jinping, From Schoolboy to Survivor". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-14.
  9. ^ 不忘初心:是什么造就了今天的习主席?—在线播放—优酷网,视频高清在线观看, v.youku.com
  10. ^ בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70 המוקדמות, נשלחו במסגרת התוכנית כ-17 מיליון צעירים לעבוד ולחיות באזורי הכפר.
  11. ^ Jonathan Watts, Most corrupt officials are from poor families but Chinese royals have a spirit that is not dominated by money, the Guardian, ‏2007-10-26 (באנגלית)
  12. ^ שנחשבו 'תקינים מבחינה פוליטית', היות שהוריהם היו איכרים, פועלים, או חיילים בצבא המהפכה במהלך מלחמת האזרחים.
  13. ^ Denis Fred Simon, Cong Cao, China's Emerging Technological Edge: Assessing the Role of High-End Talent, Cambridge University Press, 2009-03-19. (באנגלית)
  14. ^ 1 2 Trump's Biggest Failure
  15. ^ "China's Vice-President revisits youth with a trip to the Midwest to meet farming family he stayed with on exchange trip". Mail Online. נבדק ב-2018-04-14.
  16. ^ Xi Jinping - People's Daily Online, en.people.cn
  17. ^ "Plagiarism and Xi Jinping - Asia Sentinel". Asia Sentinel (בAmerican English). 2013-09-24. נבדק ב-2018-04-14.
  18. ^ China Vitae : Biography of Xi Jinping, www.chinavitae.com
  19. ^ "Xi Jinping: From princeling to president". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-05-12. נבדק ב-2022-03-17.
  20. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-11-15. נבדק ב-2018-04-14.
  21. ^ Wong, Edward (2012-11-14). "Ending Congress, China Presents New Leadership Headed by Xi Jinping". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-14.
  22. ^ Johnson, Ian (2012-11-15). "Xi Jinping Offers Few Hints of a Shift in Direction in China". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-14.
  23. ^ "Full text: China's new party chief Xi Jinping's speech". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-11-15. נבדק ב-2018-04-14.
  24. ^ 1 2 יואב קרני, סיכום 2019: הרודנים החזקים בעולם הפכו לקצת פחות חזקים, גלובס
  25. ^ סוכנויות הידיעות‏, שי שלט ביד רמה על יותר ממיליארד סינים. הנגיף מאיים לערער על הנהגתו, באתר וואלה!‏, 10 בפברואר 2020
  26. ^ באופן חריג: התנגדות וביקורת על נשיא סין מתוך המפלגה הקומוניסטית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 באוגוסט 2020‏
  27. ^ מאמר שעוסק בסמליות האפשרית של מסעו
  28. ^ Page, Jeremy (2013-03-13). "For Xi, a 'China Dream' of Military Power". Wall Street Journal (בAmerican English). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2018-04-14.
  29. ^ Chen, Zhuang (2012-12-10). "The symbolism of Xi Jinping's trip south". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-04-14.
  30. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-11-15. נבדק ב-2018-04-14.
  31. ^ Demick, Barbara (2013-03-13). "China's Xi Jinping formally assumes title of president". Los Angeles Times (בAmerican English). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2018-04-14.
  32. ^ France-Presse, Agence. "China names Xi Jinping as new president" (באנגלית). נבדק ב-2018-04-14.
  33. ^ Buckley, Chris (2013-03-25). "Xi Jinping of China Tries to Reassure Africans". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-14.
  34. ^ אופיר דור, מדרגות לגיהינום: בסין, ולא רק שם, מעניקים לאנשים ציונים שמכתיבים את חייהם, כלכליסט
  35. ^ נטע בר, כך הפך שי ג'ינפינג לקיסר מודרני בסין, ‏ישראל היום
  36. ^ הרס כנסיות ורישום מאמינים: המלחמה של סין בנצרות, וואלה!
  37. ^ תלמידי סין חזרו לבית הספר, וילמדו את "משנתו" של הנשיא - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-09-01
  38. ^ מסמך מספר 9: תרגום מסמך סיני (Document 9: A ChinaFile Translation), מסמך סיני (Chinese File), ‏8 בנובמבר 2013
  39. ^ ריכוז הכוח ושלטון החוק בסין של "העידן החדש" (The Centralization of Power and the Rule of Law in “New Era” China), SPF China Observer, ‏11 ביוני 2018
  40. ^ In Warning to Hong Kong’s Courts, China Shows Who Is Boss, הניו יורק טיימס
  41. ^ South China Morning Post, China’s Rebel City: The Hong Kong Protests, יוטיוב
  42. ^ Hong Kong security law: What is it and is it worrying?, BBC News
  43. ^ China’s Xi Signals More Hong Kong Curbs With Call for ‘Patriots’, Bloomberg
  44. ^ המפלגה הקומוניסטית הסינית מאריכה את מדיניותה של הטמעה אתנית במונגוליה הפנימית., מוסד ג'יימסטאון
  45. ^ Xi Jinping pushes for replacing Mongolian with Mandarin in Inner Mongolia amid protests against removing the local language from schools, Opindia
  46. ^ China’s long fight to reclaim land from the sand, South China Post
  47. ^ China has border disputes with 17 countries
  48. ^ India captures Chinese camp in Himalayas
  49. ^ Ukraine to Nationalize Defense Firm, Keeping China Out in a Nod to U.S., WSJ
  50. ^ Xi Jinping calls US ‘biggest threat’ to China’s security, NYP
  51. ^ China and Iran draft a $400 billion pact
  52. ^ שי ג'ינפינג | זמן ישראל
  53. ^ The Turkish Century | New Beginnings
  54. ^ ישראל היום
  55. ^ Xi Jinping could stop Putin's war in Ukraine. Will he?, New Statesman, ‏2022-03-15 (בAmerican English)
  56. ^ Rachman, Gideon (2022-03-14). "Xi Jinping faces a fateful decision on Ukraine". Financial Times. נבדק ב-2022-03-17.
  57. ^ What could happen if China attempts to invade Taiwan?, The Week UK (באנגלית)
  58. ^ John Feng, China planned Taiwan invasion in fall, alleged Russian intel leak claims, Newsweek, ‏2022-03-16 (באנגלית)
  59. ^ מדוע היחסים בין סין היבשתית לטאיוואן החלו להריע?, יוטיוב