שי ג'ינפינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זהו שם סיני; שם המשפחה הוא שי.
שי ג'ינפינג
习近平
שי ג'ינפינג, 2013
שי ג'ינפינג, 2013
לידה 15 ביוני 1953 (בן 65)
בייג'ינג
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין, סין
עיסוק פוליטיקאי, מהנדס, מהנדס כימיה, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של סין
בת-זוג פנג לי-יואן
נשיא הרפובליקה העממית של סין
14 במרץ 2013 – מכהן
(5 שנים ו-39 שבועות)
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שִי ג'ינפינגסינית: 习近平; פין-יין: Xí Jìnpíng, הגייה: [ɕǐ tɕîn.pʰǐŋ]; נולד ב-15 ביוני 1953) הוא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין, נשיא הרפובליקה העממית של סין, ויושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. משמעות כהונתו בשלושת התפקידים הללו, היא עמידתו בראש המדינה, המפלגה והצבא בהתאמה[1]. עקב כך, שי מתואר בדרך כלל כמנהיג הבולט ביותר של סין. בתור המזכיר הכללי של המפלגה, שי חבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, אשר מורכבת מההנהגה הבכירה ביותר של המפלגה, ומהווה למעשה את גוף קבלת ההחלטות החזק ביותר בסין.

שי כיהן כמושל מחוז פוג'יין בשנים 1999-2002, וכמושל ומזכיר המפלגה במחוז השכן ג'ג'יאנג בשנים 2002-2007. לאחר שמזכיר המפלגה בשנחאי פוטר ב-2007, שי מילא את מקומו במשך תקופה קצרה. באוקטובר 2007 הפך לחבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, במרץ 2008 התמנה לסגן נשיא סין, ובאוקטובר 2010 התמנה לסגן יושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-15 בנובמבר 2012, מונה שי למזכיר הכללי של המפלגה וליושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-14 במרץ 2013 התמנה לנשיא סין.

שי הוא בנו השני של הקומוניסט הוותיק שי זונגשון, אחד ממייסדי תנועת הגרילה הקומוניסטית במחוז שאאנשי שבצפון סין, וסגן ראש הממשלה לשעבר.

שִי ידוע בהצהרותיו הנוקשות כנגד שחיתות. ב-21 בינואר 2013 פורסם תחקיר של ה-ICIJ שחשף חשבונות בנק סודיים באיי הבתולה הקריביים של משפחתו[2].

צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי ג'ינפינג נולד בבייג'ינג ב-15 ביוני 1953. אביו, שי זונגשון, שימש במספר תפקידים בכירים במפלגה ובמדינה[3][4]. ימי נעוריו עמדו בסימן מהפכה התרבות.

ב-1963, בגיל 10, סולק אביו מהמפלגה ונשלח לעבוד במפעל במחוז חנאן[5]. ב-1966 נקטעו לימודיו התיכוניים של שי בשל מהפכת התרבות, כשתלמידי התיכון התבקשו לבקר את המורים ולהיאבק בהם. בית משפחת שי נשדד על ידי סטודנטים, ואחת מאחיותיו נהרגה[6]. מאוחר יותר, אמו של שי נאלצה להכריז על עצמה בפומבי כאויבת המהפכה. כ-1968 נאסר אביו, ושי לא זכה לראותו במשך ארבע שנים. לאחר שנאסר אביו, שוב לא נהנה שי מהגנתו, ונשלח לעבוד במפעל במחוז שאאנשי. שי נשלח במסגרת תוכנית 'השיבה אל הכפר'[7], שהגה מאו במטרה למגר את המחשבה הבורגנית בקרב הצעירים[8]. חודשים מספר לאחר מכן, נשברה רוחו של שי והוא נמלט לבייג'ינג. שם נעצר עד מהרה, וכעונש נשלח למחנה עבודה. במחנה הפך למזכיר הסניף המקומי של המפלגה, ושימש בתפקיד עד 1975. לימים תיאר את ימיו במחנה כמהנים ומרגשים, ועם זאת טען שבהם התבררה לו המהפכה כאשליה[9].

ב-1975 שוחרר שי ממחנה העבודה. הוא שב לבייג'ינג, ולמד הנדסה כימית באוניברסיטת טסינגואה. כשאר הסטודנטים מסוגו[10] השקיע חמישית מזמן לימודיו בתורת המאואיזם, בעבודה חקלאית וב'למידה מצבא השחרור העממי'[11]. לאחר שסיים את לימודיו, שימש כמזכירו של מזכ"ל הוועדה הצבאית המרכזית. ב-1985, כחלק ממשלחת סינית ללמידת החקלאות האמריקאית, נסע שי לאיווה והתארח בביתה של משפחה מקומית[12]. ב-1998 שב שי לאוניברסיטה טסינגאוה ולמד פילוסופיה מרקסיסטית וחינוך אידאולוגי[13]. בתום לימודיו קיבל תואר דוקטור במשפטים, בשל 'לימודי פוליטיקה, ניהול והיסטורית המהפכה'. ב-2013 נטען שעבודת הדוקטורט שלו כוללת העתקות, ולכן יש בה משום גניבה ספרותית[14].

שי הוא המנהיג העליון הראשון הדובר סינית תקנית ללא מבטא פרובנציאלי בולט. אשתו של שי ג'ינפינג היא הזמרת פנג לי-יואן.

תקופת מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינוי למשרות המפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בנובמבר 2012, שי התמנה לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ויושב ראש הוועד הצבאית המרכזית על ידי הוועידה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית של סין, ובכך הפך, למעשה, למנהיג סין. שי הוא מנהיג סין הראשון שנולד ברפובליקה העממית של סין (קודמיו נולדו לפני הקמתה). יום לאחר מכן הוא הציג את ההרכב החדש של הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, בראשותו[15]. בהרכב הוועדה החדש ישנם 7 חברים, לעומת 9 קודם לכן, וכל החברים בה חדשים, מלבד ראש הממשלה לי קצ'יאנג ושי עצמו[16]. בניגוד למקובל, הנאום הראשון של שי נוסח בפשטות ולא כלל סלוגנים פוליטיים[17]. שי דיבר על שאיפות האדם הממוצע, באומרו "אנשינו.. מצפים לחינוך טוב יותר, משרות יציבות יותר, הכנסה טובה יותר, ביטחון סוציאלי אמין יותר, טיפול רפואי ברמה גבוהה, תנאי מחיה טובים יותר, וסביבה יפה יותר". שי נשבע להיאבק בשחיתות בדרגים הגבוהים ביותר, ורמז שזה עשוי לאיים על הישרדות המפלגה; והתבטא באיפוק לגבי רפורמות כלכליות מרחיקות לכת[18].

בדצמבר 2012, שי ביקר בגואנגדונג במסע הראשון שלו מחוץ לבייג'ינג מאז שנכנס לתפקידו כמנהיג המפלגה. הנושא העיקרי של המסע היה קריאה לרפורמות כלכליות וחיזוק הצבא. שי ביקר בפסל של דנג שיאופינג, דבר שעורר השוואות בין הביקור של שי לביקורו של דנג עצמו בדרום המדינה ב-1992[19], בו קרא דנג לרפורמות כלכליות לאחר שמנהיגי המפלגה השמרנים יותר עיכבו רבות מהרפורמות שניסה לקדם לאחר אירועי כיכר טיין-אן-מן. במהלך המסע שלו, שי הזכיר פעמים רבות את הסלוגן שלו – "החלום הסיני", והסביר: "ניתן לומר שהחלום הוא אומה חזקה. ועבור הצבא, זה חלום של צבא חזק"[20]. מסעו של שי התבלט בפשטות, שחרגה מהמסורת של מנהיגי סין במסעותיהם. במקום לנסוע בלימוזינות, שי נסע בוואן גדול. במקום לאכול במסעדות, שי אכל את ארוחותיו במלון בו שהה. ובניגוד לנהוג, לא עצר את התנועה בנתיבים שבהם השתמש[21].

שי נבחר לנשיא הרפובליקה העממית של סין ב-14 במרץ 2013, בהצבעה של הקונגרס הלאומי העממי בבייג'ינג. תוצאות ההצבעה היו 2,952 בעד, אחד נגד ושלושה נמנעים[22]. הוא החליף את חו ג'ינטאו, לאחר שזה כיהן שתי קדנציות[23]. שעות אחדות לאחר בחירתו שוחח בטלפון עם ברק אובמה, נשיא ארצות הברית דאז, על אבטחת מידע וקוריאה הצפונית[24]. בשבוע הראשון לנשיאותו ביקר שי ברוסיה, טנזניה, דרום אפריקה וקונגו[25]. כמו כן אירח את מזכירי האוצר והמדינה האמריקניים.

ב-11 במרץ 2018 ביטל הקונגרס את הסעיף בחוק המגביל את כהונת הנשיא (וסגנו) לשתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת בלבד, כך ששי יוכל לכהן בעצם כנשיא סין ללא הגבלת זמן[1].

ההכרזה על הרפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שושלת שי: נשיא סין המליך את עצמו לקיסר לכל החיים
  2. ^ AP, "תחקיר: חשבונות הבנק הסודיים של מפלגת השלטון בסין", באתר וואלה!, 22 בינואר 2013
  3. ^ הבולטים שבהם: סגן ראש הממשלה, סגן יו"ר הפרלמנט ומנהל מחלקת התעמולה של המפלגה.
  4. ^ Profile: Chinese Vice President Xi Jinping, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  5. ^ Charles-Edouard Bouée, China's Management Revolution: Spirit, Land, Energy, Palgrave Macmillan, 2011. (באנגלית)
  6. ^ Buckley, Chris; Tatlow, Didi Kirsten (24 בספטמבר 2015). "Cultural Revolution Shaped Xi Jinping, From Schoolboy to Survivor". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  7. ^ 不忘初心:是什么造就了今天的习主席?—在线播放—优酷网,视频高清在线观看, v.youku.com
  8. ^ בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70 המוקדמות, נשלחו במסגרת התוכנית כ-17 מיליון צעירים לעבוד ולחיות באזורי הכפר.
  9. ^ Jonathan Watts, Most corrupt officials are from poor families but Chinese royals have a spirit that is not dominated by money, the Guardian, ‏2007-10-26 (באנגלית)
  10. ^ שנחשבו 'תקינים מבחינה פוליטית', היות שהוריהם היו איכרים, פועלים, או חיילים בצבא המהפכה במהלך מלחמת האזרחים.
  11. ^ Denis Fred Simon, Cong Cao, China's Emerging Technological Edge: Assessing the Role of High-End Talent, Cambridge University Press, 2009-03-19. (באנגלית)
  12. ^ "China's Vice-President revisits youth with a trip to the Midwest to meet farming family he stayed with on exchange trip". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  13. ^ Xi Jinping - People's Daily Online, en.people.cn
  14. ^ "Plagiarism and Xi Jinping - Asia Sentinel". Asia Sentinel (באנגלית). 24 בספטמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  15. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  16. ^ Wong, Edward (14 בנובמבר 2012). "Ending Congress, China Presents New Leadership Headed by Xi Jinping". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  17. ^ Johnson, Ian (15 בנובמבר 2012). "Xi Jinping Offers Few Hints of a Shift in Direction in China". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  18. ^ "Full text: China's new party chief Xi Jinping's speech". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  19. ^ מאמר שעוסק בסמליות האפשרית של מסעו
  20. ^ Page, Jeremy (13 במרץ 2013). "For Xi, a 'China Dream' of Military Power". Wall Street Journal (באנגלית). ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  21. ^ Chen, Zhuang (10 בדצמבר 2012). "The symbolism of Xi Jinping's trip south". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  22. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  23. ^ Demick, Barbara (13 במרץ 2013). "China's Xi Jinping formally assumes title of president". Los Angeles Times (באנגלית). ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  24. ^ France-Presse, Agence. "China names Xi Jinping as new president" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  25. ^ Buckley, Chris (25 במרץ 2013). "Xi Jinping of China Tries to Reassure Africans". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 


הקודם:
חו ג'ינטאו
נשיא הרפובליקה העממית של סין

2013 ואילך

הבא: