ברית ערים
ברית ערים היא אמנה בין רשויות מקומיות, אשר משתפות פעולה למען קידום ערכים משותפים, ופועלות בנפרד מן השלטון המרכזי, בין היתר במטרה לקידום אזרחות עירונית. ההשראה האידאולוגית לברית הערים המודרנית היא ספרו של הסוציולוג האמריקאי בנג'מין ברבר (אנ') משנת 2013, "אילו ראשי ערים ניהלו את העולם: אומות בלתי-מתפקדות, ערים פורחות".[1]
דוגמאות מהעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברית ערים חופשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברית ערים חופשיות
ברית ערים חופשיות היא ברית שנוצרה במזרח אירופה בשנת 2019 כאמנה של שיתוף פעולה בין ראשי הערים של בודפשט, פראג, ורשה, וברטיסלאבה.[2] מטרות הברית: שיתוף מידע בנושאי פיתוח עירוני, הפחתת משבר הדיור וההתחממות הגלובלית. היוזמה הועלתה בעקבות חששות מפני צמצום האוטונומיה של השלטון המקומי. ראשי ארבע הערים המייסדות שלטו בנתח ניכר מכלכלות מדינותיהם: 25, 26, 17 ו-27 אחוזים מהתמ"ג לערים פראג, ברטיסלבה, ורשה, ובודפשט, בהתאמה. ראשי ארבע הערים השתייכו למפלגות פרו-אירופאיות שנמנו עם האופוזיציה ברמה הלאומית. הם הצהירו כי הם מאמינים ב"חברה פתוחה המבוססת על ערכי הליבה המשותפים שלנו: חופש, כבוד האדם, דמוקרטיה, קיימות, שוויון, שלטון החוק, צדק חברתי, סובלנות ומגוון תרבותי". ההסכם תואר גם כאנטי-פופוליסטי. הם טענו כי "הפופוליזם מספק תשובה פשוטה ושגויה לבעיות העומדות בפני ערים ומדינות. הפופוליסטים הלאומיים דוגלים בריכוזיות, ומתייחסים לבוחרים כאל נתינים". המקום בו נחתמה האמנה, אוניברסיטת מרכז אירופה, תואר כסמלי, לאור ההתקפות של ממשלת ויקטור אורבן על האוניברסיטה, אשר אילצו אותה להעביר את רוב תוכניות החינוך שלה לווינה. מאז 2019, התרחבה האמנה לעוד עשרות ערים באירופה ואף מחוצה לה – כדוגמת לוס אנג'לס שבארצות הברית.
ערים ללא פחד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת ערים ללא פחד היא תנועה מוניציפלית גלובאלית, אשר נוסדה בברצלונה בשנת 2017, והתאחדה נגד פשעי שנאה, אי־שוויון, קסנופוביה וסמכותנות, על מנת ״להגן על זכויות אדם, דמוקרטיה והטוב המשותף". התנועה פעילה במאות רשויות מוניציפליות ברחבי העולם.[3][4]
עיר מקלט[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיר מקלט (אנ') היא תחום שיפוט עירוני בארצות הברית, המגביל את שיתוף הפעולה עם הממשלה באכיפת חוקי ההגירה. התנועה הוקמה בשנת 1980, ושורשיה האידאולוגיים נטועים בפילוסופיה דתית, כמו גם במסורת תנועות ההתנגדות האמריקאיות לעוולות. שמה של התנועה שאוב מעיר המקלט התנכית.
התנועה התעצמה בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ, כאשר בעקבות שורה של צווים נשיאותיים וחוקים חדשים בנושא הגירה, הכריזו על עצמן מאות ערים ברחבי ארצות הברית – כולל ערים מרכזיות כמו וושינגטון, ניו-יורק ושיקגו – כעל ערי מקלט שאינן משתפות פעולה עם הרשות הפדרלית לענייני הגירה. שאיפתן היא לצמצם מקרים של גירוש ופירוק משפחות בקרב אנשים השוהים במדינה באופן לא חוקי, בעיקר פליטים של מלחמות אזרחים במשטרים בלתי יציבים ממרכז אמריקה, ולאפשר להם להשתמש בשירותי בריאות, רווחה וחינוך. עד שנת 2018 אימצו כ-564 תחומי שיפוט בארצות הברית, כולל מדינות ועיריות, מדיניות ערי מקלט.[5][6][7]
גם ערים באירופה קיבלו השראה מאותן יוזמות.[8] עיר מקלט מתייחסת שם לערים המחויבות לקבל את פני הפליטים ומבקשי המקלט, לאפשר בניית גשרים והבנה באמצעות העלאת מודעות, התיידדות ויצירת קשרים תרבותיים. עם זאת, מדובר ביחס לפליטים ולמבקשי מקלט מתועדים, ולא לשוהים בלתי חוקיים.[9] למעלה מ-80 עיירות, ערים ואזורים מקומיים אימצו מדיניות זו באנגליה, וויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד.[10] גלאזגו וסוונסי הפכו לערי מקלט ידועות.[10][11][12]
דוגמאות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברית השוואבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הברית השוואבית
הברית השוואבית (אנ') היא ברית שנכרתה בין כמה ערים חופשיות בשוואביה (אזור בגרמניה בין וירטמברג לבוואריה), כדי להגן על הערים הללו מפני הפיאודלים שבאזור. במאות ה-12 וה-13, החל להיווצר בגרמניה מעמד של עיר חופשית. עד אז היה מקובל באירופה שלטון פיאודלי, כך שכל שטח היה נתון לשליטתו של אציל כלשהו. הפיאודל היה השליט, השופט וגם אחראי על הדת במקום. סמכותו של פיאודל הייתה קשורה לשליטתו באחוזותיו, ולכן סוחר שלא התפרנס מחקלאות או ממרעה, לא היה תלוי באופן ישיר בפיאודל. עם התפתחות חיי המסחר, נוצרו ערים גדולות יחסית, שלמעשה לא היו כפופות לפיאודל, אף שרשמית הן היו בשטחו ותחת שליטתו. למלכים היה עניין בפיתוח חיי המסחר, ולכן מדי פעם היו מעניקים לעיר מעמד של עיר חופשית, כלומר עיר שאינה כפופה לפיאודל, ואינה צריכה להעלות לו מס. הפיאודלים התנגדו להתפתחות זו, וניסו לעיתים לאלץ עיר כזו לקבל את חסותם ואת מרותם. לפיכך התארגנו יחדיו כעשרים ערים, בהנהגת הערים אאוגסבורג ואולם, ובשנת 1331 הקימו את הברית השוואבית, שיצרה מסגרת ארגונית אחת לכל הערים החפשיות הללו. הברית הקימה ממשלה, צבא חזק ובית משפט עליון.
ברית ערי הנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ברית ערי הנזה
ברית ערי הנזה (בגרמנית: Hanse) הייתה בשלב ראשון ברית של קבוצות סוחרים אשר התאגדו כדי להתגונן מפיראטים. בשלב שני זו הייתה התארגנות של ערי מדינה בצפון גרמניה ובאגן הים הבלטי, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12, בעיקר מטעמים של הגנה על דרכי המסחר והשגת זכויות יתר באזורים איתם סחרו.
"ברית הנזה" של ימינו
ב-1980, בעיר ההולנדית צוולה (Zwolle), נוסד איגוד ערים חדש בשם הנזה. האיגוד פתוח לכל עיר שהייתה חלק מברית הנזה המקורית או שהתקיימה בו תחנת מסחר של הנזה. מטרתו להחיות את המורשת התרבותית המשותפת ולפעול בשיתוף פעולה למען אירופה מאוחדת ושלווה. הארגון המחודש מקיף כמעט 200 ערים ב-16 מדינות, רובן באזור החוף של צפון אירופה, והוא אחד מארגוני הערים הוולונטריים הגדולים בעולם. חלק גדול מהערים השותפות מוכרזות כאתרי מורשת עולמית. נושאי שיתוף הפעולה הם תיירות, תרבות וקיימות.
דוגמאות מישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוב מדינות העולם המערבי קיים ביזור סמכויות משמעותי מן הממשלה המרכזית אל רשויות מקומיות ואזוריות. מדינת ישראל נמצאת כיום במקום נמוך בין מדינות ה-OECD במדד הביזור של השלטון.[13][14] יחד עם זאת קיימות מספר יוזמות מקומיות אשר חלקן צמחו מהעיריות וחלקן צמחו מיוזמות של אזרחים תושבי הערים וזכו מאוחר יותר לתמיכה ואף אימוץ של היוזמה על ידי העירייה.
ארגון בריתערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרת ארגון בריתערים היא להגביר ביזור סמכויות השלטון בנושאי חינוך, כלכלה, תרבות ודת, ובכך לאפשר לציבורים שונים לחיות בשיתוף פעולה ולהפחית מאבקי כוחות ביניהם.[15][16]
הארגון נוסד בשנת 2023, על רקע גל המחאה נגד ממשלת ישראל. בשונה ממרבית הזרמים במחאה, אשר תלונתם מופנית כלפי השלטון המרכזי בישראל, בריתערים פועלת בנתיב אחר, דרך הציר המוניציפלי, ללא תלות בשלטון המרכזי. התנועה מציעה פתרונות עבור חלק מהדרישות של הציבור הליברלי במדינה, בנושאים כגון חינוך, כלכלה, תרבות ודת, אשר ניתן לתת להן מענה במישור המוניציפלי. התנועה ניסחה אמנה ליברלית, על פי מודל ברית הערים ההיסטורית. על האמנה חתמו במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2023 למעלה משלושים מועמדות ומועמדים לרשויות מוניציפליות בישראל, וכן ראשת עיר מכהנת.
נעים בסופ"ש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נעים בסופ"ש
נעים בסופ"ש הוא מיזם תחבורה ציבורית המפעיל מערך היסעים בסופי השבוע ללא תשלום, החל מסוף שנת 2019, בעשר רשויות מקומיות – גבעתיים, הוד השרון, כפר סבא, מבשרת ציון, מודיעין-מכבים-רעות, נס ציונה, קריית אונו, רמת השרון, שוהם ותל אביב-יפו.
כחלק מהסטטוס קוו בישראל בנושא השבת, תחבורה ציבורית אינה פעילה בשבת ברוב האזורים בישראל. לפיכך, המימון של המיזם הוא מוניציפלי, והנסיעה בקווי נעים בסופ"ש היא בחינם, מכיוון שגביית תשלום עבור נסיעה בתחבורה ציבורית בסופי שבוע אסורה בחוק.
ברית ערים לאיכות חיים וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברית ערים לאיכות ערים וסביבה היא תוכנית ההמשך של אמנת האקלים של פורום ה-15, אשר בשנת 2008 איחדה את הערים הגדולות במדינת ישראל למסגרת פעילות משותפת להפחתת פליטות גזי חממה וזיהום אוויר והציבה אותן בשורה אחת עם הערים המובילות בעולם. במרץ 2018 חתמו 18 ערים על אמנת איכות הסביבה. בין היתר התחייבו העיריות לקדם מדיניות של התייעלות אנרגטית במתקני העירייה, הטמעת בנייה ירוקה בכל המבנים בעיר, הפחתת השימוש ברכב פרטי בעיר ועידוד השימוש באמצעי תחבורה בני-קיימא, צמצום פסולת, עידוד צריכה מקומית ואימוץ עקרונות של תכנון בר-קיימא במרחב העירוני.[17]
שיתוף פעולה של ערים ליברליות בנושאי חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש דצמבר 2022, פורסם כי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל השלושים ושבע, חבר הכנסת אבי מעוז יקבל לידיו את הסמכות לניהול היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך, אשר אחראית על תוכניות העשרה שמועברות בבתי הספר ומהוות כ-10% משעות הלימוד בחינוך הממלכתי.[18] בעבר התבטא מעוז נגד חינוך בנושאי מגדר ולהט"ב ותכנים ליברליים, לכן עלה חשש שהעברת הסמכות של היחידה לתוכניות חיצוניות אל מעוז תגרום לביטול של תכנים כאלה במערכת החינוך הממלכתית.[19]
בעקבות כך יצאו כ-40 ערים ומועצות אזוריות בהצהרה שאם יבוטלו תכנים אלה הן יפעלו באופן עצמאי כדי לאפשר המשך חינוך ליברלי בעיר.[18][20][21][22][23][24]
המאבק על השימוש בספר האזרחות להיות אזרחים בישראל
דוגמה נוספת לשיתוף הפעולה המוניציפלי בנושאי חינוך היא המאבק על השימוש בספר האזרחות להיות אזרחים בישראל. הטענה העיקרית לגבי הספר, אשר שוכתב ב-2016, היא שהוא כתוב בצורה מניפולטיבית, אשר "מוליכה את המורים והתלמידים בערמומיות אל הנתיב השמרני". בחוות דעת על טיוטת הספר כתבה פרופ' תמר הרמן מהאוניברסיטה הפתוחה כי "הספר מציג תפיסת עולם פרובינציאלית ואתנוצנטרית ומקומו לא יכירנו על מדף ספרי הלימוד במדינה דמוקרטית". בתגובה לביקורת על ספר האזרחות ובעקבות פניות של תושבי הערים אל העיריות, פרסמו מספר עיריות הנחיה לבתי הספר בעירם להשתמש בספרי לימוד אחרים במקומו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Benjamin Barber, If Mayors Ruled the World: Dysfunctional Nations, Rising Cities (2013) ISBN 978-0-300-16467-1
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Why mayors should rule the world: Benjamin Barber at TEDGlobal 2013, TEDBlog
- ^ Walker, Shaun, Islands in the illiberal storm: central European cities vow to stand together, the Guardian, 16 בדצמבר 2019
- ^ ניר ברק, לקדם "אזרחות עירונית", ליצור ברית ערים ליברליות, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2022
- ^
"ערים ללא פחד – יצירת סולידריות מקומית אזורית מלמטה", סרטון בערוץ "שתיל", באתר יוטיוב (אורך: 01:27:35)
- ^ "Cities, States Resist — and Assist — Immigration Crackdown in New Ways". pew.org. 3 באוגוסט 2018. נבדק ב-2019-07-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Report: Nearly Half of Americans Live in Jurisdictions With Sanctuary Policies". Fox News Insider (באנגלית). 2018-05-11. נבדק ב-2019-07-02.
- ^ Dinan, Stephen. "Half of all Americans now live in 'sanctuaries' protecting immigrants". The Washington Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-10.
- ^ Randy K. Lippert; Sean Rehaag (2013). Sanctuary Practices in International Perspectives: Migration, Citizenship, and Social Movements. Routledge. ISBN 978-0-415-67346-4.
- ^ Van Steenbergen, Marishka (10 במאי 2012). "City of Sanctuary concern for welfare of asylum seekers as housing contract goes to private security firm". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Nicoll, Vivienne (25 באוגוסט 2014). "City offering sanctuary to refugees from Syria". Evening Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Swansea City of Sanctuary - Building a culture of hospitality for people seeking sanctuary". swansea.cityofsanctuary.org. נבדק ב-27 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Forrest, Adam (14 ביוני 2010). "Sanctuary City". The Big Issue. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2021. נבדק ב-25 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ריקי ממן, מערכת החינוך לא צריכה להיות זירת מריבות ערכיות, באתר פורום קהלת, 2022-12-16
- ^ פורום קהלת, ביזור סמכויות לרשויות המקומיות - מחקר שטח, באתר הכנסת, י"ב טבת, תשפ"א 27 דצמבר, 2020
- ^ בריתערים
- ^ מיכאל מירו, עפר פינקלשטיין: בריתערים היא התקווה לאיחוד המחנה הליברלי לכוח פוליטי-חברתי, באתר youtube
- ^ נמרוד בוסו, 16 עיריות חתמו על אמנת איכות הסביבה: הפחתת השימוש ברכב פרטי ובנייה ירוקה, באתר כלכליסט, 18.03.18
- ^ 1 2 ההסכם הקואליציוני קובע: אבי מעוז יקבל אחריות על תכני חינוך, באתר www.maariv.co.il
- ^ אבי מעוז מציע הגבלה חדשה על בתי הספר, באתר ערוץ 7, 2023-02-09
- ^ הממשלה תאשר היום: אבי מעוז יהיה אחראי ל־10% משעות הלימוד בחינוך הממלכתי | כלכליסט, באתר calcalist, 2023-01-14
- ^ אייל יצחקי, המחאה נגד ח"כ אבי מעוז | חזית אחידה של ראשי הרשויות בשרון: "לא נאפשר כפיה והדרה", באתר צומת השרון הרצליה, 2022-12-04
- ^ ערים במרכז הארץ נגד אבי מעוז: "נתקצב תוכניות חינוך שיבוטלו", באתר www.maariv.co.il
- ^ "אבי מעוז אדם חשוך, לא ניתן לו להשתלט על החינוך הממלכתי" | כלכליסט, באתר calcalist, 2022-12-04
- ^ מערכת כרמליסט, במחוז חיפה מצטרפים למרד שינוי התכנים במערכות החינוך: "לא ניתן יד לשינויים בתכני החינוך", באתר carmelist.co.il, 2022-12-03
