רצח בשבת בבוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רצח בשבת בבוקר
כריכת הספר
כריכת הספר
מידע כללי
מאת בתיה גור
שפת המקור עברית
סוגה ספרות בלשית
הוצאה
הוצאה כתר
שנת הוצאה 1988
תורגם לשפות אנגלית, גרמנית, דנית, הולנדית, צרפתית, איטלקית, יפנית, ספרדית, יוונית, הונגרית, רוסית
מספר עמודים 205
קישורים חיצוניים
OCLC 741083480
הספרייה הלאומית 001098793, 003370390


רצח בשבת בבוקר; רומאן בלשי הוא ספר המתח הראשון של בתיה גור, שיצא בשנת 1988, ופתח סדרת ספרי בלש, בהם הפקד מיכאל אוחיון מפצח תעלומת רצח וחושף, תוך כדי חקירת המשטרה, עולם סגור של הוויה ישראלית בתחומים שונים ומגוונים.[1] הספר הראשון עוסק בתעלומת רצח שאירע במכון פסיכואנליטי השוכן כבוד בשכונת טלביה בירושלים. מיכאל אוחיון חושף, תוך כדי פתרון התעלומה, את רזיה וחוקיה הסגורים של החברה הפסיכואנליטית בישראל.

הספר זכה להצלחה רבה ונתן דחיפה רצינית לסופרים ישראלים שונים שהחלו לכתוב ספרי מתח פופולריים.[2]

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אווה ניידורף, פסיכיאטרית בכירה ונערצת במכון הפסיכואנליטי בירושלים, נמצאה ללא רוח חיים בשבת בבוקר, זמן קצר לפני שעמדה לשאת הרצאה חשובה בפני קהילת המכון. המכון כולו, בראשותו של פרופ' הילדסהיימר, יוצא גרמניה, שמתקרב לגיל שמונים, המייסד ועמוד התווך של המכון, דמות מעוררת כבוד והערצה בזכות עצמו, עובר טלטלה רצינית בעקבות הרצח, שעלול לערער את הבסיס המקצועי, הטיפולי והדיסקרטי שעליו מושתת המכון.

פקד מיכאל אוחיון, שעקב נסיבות אישיות נטש את הקריירה האקדמית המבטיחה שלו בחוג להיסטוריה ועבר לשרת במשטרה, מתמנה לנהל את החקירה. במהלך חקירתו היסודית, ולא מעט בזכות המטען התרבותי והאישי שהוא נושא עמו, נחשף אוחיון למבנה המורכב מאוד של עובדי המכון, לדרגות המקצועיות המגוונות שלהם ולחלק מחוקי הקודקס הפסיכואנליטי של טיפול בפציינטים.

עד מהרה מגלה אוחיון, בסיוע הצוות המסור שלו, שהרצאתה המודפסת של ד"ר ניידורף על כל עותקיה נגנבה גם היא, והבין שכנראה הייתה סיבה רצינית לאחד מאנשי הקהילה, הבכירים או הזוטרים, או אולי לאחד מהמטופלים, למנוע את קיומה של ההרצאה. החקירה מסתעפת לסיפורים משניים, חשודים כבדים יותר או פחות, מטפלים ומטופלים, עד שבסופו של דבר, מצליח כמובן אוחיון לקשור את כל החוטים ולפתור את התעלומה.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון מול המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיה גור חושפת בספר שני עולמות שונים לחלוטין ומפגישה ביניהם; עולם החברה הפסיכואנליטית, שהוא בדרך כלל איננו חשוף לציבור הרחב, מול עולם המשטרה הישראלית.[3] לכל עולם החוקים, הנהלים והתדמית החיצונית, אותה היא מעמתת עם זו הפנימית שלו.

ד"ר גולד מתאר בפני אוחיון חלק נכבד מהמבנה ההיררכי והמקצועי של המכון:

לבסוף פתח גולד דווקא במעמדה המקצועי [של ד"ר ניידורף]. בלשון הווה סיפר שהיא אנליטיקאית בכירה, חברה בוועדת ההוראה של המכון, מורה בכירה, וגם [...] אנליטיקאית דידקטית [...] אנליטיקאי דידקטי הוא מי שרשאי לטפל במועמדים למכון, בקנדידטים. יש, אמר גולד בגאווה מסוימת, מעטים כאלה בעולם בכלל, ובארץ אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת [...] כל מועמד במכון חייב הוא עצמו לעבור אנליזה כחלק מהכשרתו...

רצח בשבת בבוקר, עמ' 23

המושגים: אנליטיקאית בכירה, וועדת ההוראה של המכון, מורה בכירה, קנדידטים, אנליזה אישית לקנדידטים, אנליטיקאי דידקטי, וכיוצא בזה - מצביעים על היררכיה ברורה ונוקשה של מוסד שמקפיד על הנהלים ועלול ליצור מתח תחרותי בין אנשי הקהילה.

לעומתו מתוארת הסביבה המקצועית של החוקר, פקד מיכאל; מפקדו הישיר, רב פקד עמנואל שורר, אותו העריך מאוד וחיבב, עמד לקבל תפקיד בכיר יותר, ומיכאל נאלץ לעמוד מול הממ"ר [מפקד מרחב], אריה לוי, "שתמיד דיבר אליו כמי שמתגונן מפני התנשאות". לוי טרח תמיד לסיים כל תדרוך עם אוחיון במילים: "כאן זה לא אוניברסיטה, הבנת?"[4]

משמע, לא רק חקירת רצח מתנהלת כאן. ברקע נחשפת כל הזמן הדינמיקה המיוחדת של החוקרים בינם לבין עצמם ובאותה מידה גם של הנחקרים.[3] שהרי בסופו של דבר שני הגופים, הפסיכולוגים והמשטרה, עסוקים בחקירה כזו או אחרת של בני אדם.

התקבלות הרומן הבלשי הראשון בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אנר הספרות הבלשית מתאפיין בקריטריונים די קפדניים[5]. ראשית, יש לדאוג שהמתח ישמר לאורך כל הסיפור ויעלה בהדרגה עם התפתחות העלילה, שנית, יש להטיל את החשד על כמה גיבורים וגיבורי משנה בעלילה, ורצוי שבסופו של דבר האשם יהיה האיש שפחות נחשד. על הסופר לדאוג שהתעלומה תישאר תעלומה עד לסוף הסיפור, ויחד עם זאת על הפתרון להיות הגיוני מצד אחד, אך בד בבד גם מפתיע. דרישות אלו לא מקילות על הכותבים בז'אנר, אך לדעתה של הביקורת עמדה בתיה גור בכולן. היא גם לא ויתרה על דמות כריזמטית ומאתגרת של הבלש החוקר, מיכאל אוחיון, שהולך בעקבות הקודמים לו, כמו למשל שרלוק הולמס, או הרקול פוארו, וזוכה להערצת הקוראים, הגדלה והולכת מספר אחד למשנהו. יש בו שילוב של קור רוח ורגש, תקיפות ואנושיות, ובניגוד לגיבורי הסדרות הנזכרות, הקורא גם מקבל יותר משמץ של הצצה לחייו האישיים של הבלש הגבוה והנאה.

רות לבנית טוענת שספרה של בתיה גור מתפקד כסנונית הראשונה של ספרות בלשית מאז "עלילת הבלש" של דוד תדהר, והיא אינה מסתפקת בספר מתח פשטני; "רצח בשבת בבוקר" מתעסק במכלול נושאים שקיימים בישראל: מובלעות תרבותיות שונות, עדתיות, זוגיות, ומגוון של חולשות אנושיות כתחרות וקנאה.[5]

גם דרור משעני מייחס לספרה של גור את הראשוניות בז'אנר. על הספרות העברית, הוא טוען, הוטל התפקיד של כתיבת ספרות בגוונים לאומיים, ולא הקדישו תשומת לב רצינית לספרות מתח.[6] זו הסיבה, לדעתו, שהיא הביאה את הז'אנר בסדרת המתח לחברה הישראלית על גווניה.

זיוה שמיר מעידה על עצמה שלא הניחה את הספר מידיה, על אף, או ייתכן שדווקא בזכות העובדה, שהמספרת, לא ניסתה להוסיף לספר נופך פילוסופי - ספרותי-סימבולי מעבר לעלילת בלשים נורמטיבית. סיפור המתח עובר כביכול מסמטאותיה האפילות של לונדון לשכונת טלביה בירושלים; "יקים" מזדקנים מתחברים לצברים ילידיים, יוצאי מערב אירופה אל מול יוצאי אסיה-אפריקה, פסיכיאטרים לצד שוטרים. כולם עוסקים בחקר האדם: נפשו, מעשיו, מניעיו.[7]

רחל סער (טל שיר) תולה את עיקר הישגו של הספר בחדירה של בתיה גור לעולם הפסיכואנליזה בישראל. כאשתו של פסיכואנליטיקן, ניצלה גור את ידיעותיה ושיתוף הפעולה של אנשי המקצוע, וחשפה בביקורתיות את המערכת הנוקשה וחמורת הסבר מתוך נקודת מבט אירונית כלשהי. אך היא לא הסתפקה בכך, מציינת טל שיר.

לא מדובר בעוד רומאן צנום ומתלבט, פועל יוצא של חוויות אישיות וכאבי בטן. בכלל לא. הרומאן של בתיה גור הוא קודם כל ספר של אישה שיודעת להסתכל, לכתוב ולתאר. הוא גם מסמך מעניין, מעין מסע אנתרופולוגי בתוך שבט זר ומוזר שחוקיו אזוטרים וסדריו אדוקים.

רחל טלשיר / סוכנת כפולה

לדעתה, בחרה גור בז'אנר הבלשי שהתאים לה, למטרותיה.[8]

רצח בשבת בבוקר בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 ביים נדב לוויתן לטלוויזיה את הסרט "רצח בשבת בבוקר", על פי תסריט של בתיה גור. השתתפו בסרט: ארנון צדוק כמיכאל אוחיון, והשחקנים אבנר חזקיהו, גילת אנקורי, מילי אביטל, דן תורן ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספרים הבאים בסדרה פותר אוחיון תעלומות רצח בחוג לספרות, בקיבוץ, בתזמורת ועוד, תוך כדי שהוא חושף בכל ספר את ההווי והחוקים של העולם המיוחד, בו אירע הרצח.
  2. ^ ראו למשל את סדרת ספריה של שולמית לפיד בכיכובה של ליזי בדיחי העיתונאית, שחוקרת מקרי רצח, את ספריהם של רם אורן, יאיר לפיד, דרור משעני, ועוד.
  3. ^ 3.0 3.1 יגאל שוורץ, על מעטפת הספר "רצח בשבת בבוקר", כתר, 1988
  4. ^ רצח בשבת בבוקר, עמ' 100 - 105
  5. ^ 5.0 5.1 רות לבנית, "ספרות הבלש: תרגום ומקור", עיתון 77, (1900), גל' 120 - 121, עמ' 13
  6. ^ דרור משעני, "שבת בבוקר, יום יפה לרצח" (ראו בקישורים חיצוניים)
  7. ^ זיוה שמיר, "ניפוץ סטריאוטיפים בדם קר", מעריב, ספרות, 27 במאי 1988.
  8. ^ רחל טלשיר (סער), "סוכנת כפולה", הארץ, מוסף, 26 בפברואר 1988, עמ' 17, 19