היאם עבאס

היאם עבאס
هيام عباس
	עבאס, 2012
לידה	30 בנובמבר 1960 (בת 64); נצרת, ישראל
מדינה	הרשות הפלסטינית
מקום מגורים	פריז
תקופת פעילות	מ-1987
השקפה דתית	אסלאם
בן או בת זוג	זינדין סואלם
ילדים	Lina Soualem, Mouna Soualem
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר (2008); Valois de l'actrice (2017); אביר מסדר האמנויות והספרות; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb

היאם עבאס (בערבית: هيام عباس; נולדה ב-30 בנובמבר 1960) היא שחקנית ערבייה-ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. הופיעה בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה, בארבע שפות: ערבית, צרפתית, עברית, ואנגלית^[1]. מגדירה עצמה כפלסטינית וגם כצרפתייה^[2]^[3].

ביוגרפיה

עבאס נולדה בנצרת שבישראל, למשפחה ערבית-מוסלמית. גדלה בדיר חנא שבגליל התחתון, החמישית מבין עשרה אחים, שני בנים ושמונה בנות. הוריה היו שניהם מורים. למדה צילום, והחלה לעבוד כצלמת בתיאטרון אל-חכוואתי שבמזרח ירושלים. לאחר שאחת השחקניות פרשה מאחת ההצגות, הבמאי פרנסואה אבו סאלם הציע לה לשמש מחליפה. שבוע אחר כך הייתה על הבמה בסיבוב הופעות בצרפת, ומאז היא שחקנית במשרה מלאה^[1].

קריירה

בקולנוע

במהלך שנות ה-90, לאחר שעברה לגור בצרפת, שיחקה במספר סרטים וסדרות טלוויזיה דוברי צרפתית. בשנות ה-2000 החלה לשחק בהפקות גם בישראל, ארצות הברית ובריטניה, בהם: "גן עדן עכשיו" (2005) של הבמאי האני אבו אסעד^[4], "הכלה הסורית" (2004) ו"עץ לימון" (2007) בבימויו של ערן ריקליס^[5], "Nadia et Sarra" עם דורה זרוק (2004), "מינכן" בבימויו של סטיבן ספילברג (2005)^[6], "אזור חופשי" (2005), "התנתקות" (2007) של עמוס גיתאי ו"האורח" (2008), "גבולות השליטה" בבימויו של ג'ים ג'ארמוש (2009)^[7], "מים ואהבה" של ראדו מיכאיליאנו (2011)^[8], "אקסודוס: אלים ומלכים" בבימויו של רידלי סקוט (2014)^[9], "נפלאות החושים" (2015)^[10], "בלייד ראנר 2049" (2017)^[11].

בשנת 2009 שיחקה בסרט "Amreeka" של הבמאית האמריקאית-פלסטינית שרין דביס (אנ') ובמרכזה אם חד הורית פלסטינית נוצרית מבית לחם שמהגרת עם בנה המתבגר לעיר קטנה באילינוי.

לאחר שביימה שני סרטים קצרים, בשנת 2011 ביימה בישראל סרט הראשון באורך מלא, "האג'ר". הסרט היה מבוסס על תסריט שכתבה עבאס יחד עם עלא חליחל, בשיתוף נאדין נרוז וגאזי אל-בילאווי. העלילה מתמקדת בסיפורה של משפחת טאלב, משפחה ערבית-ישראלית החיה בכפר על גבול לבנון-ישראל. ברקע מתחוללת מלחמה, ולאחר שאבי המשפחה נכנס לתרדמת, מגיעים הסכסוכים המשפחתיים לכדי פיצוץ^[12].

בפסטיבל קאן בשנת 2012, הוזמנה להית שותפה בחבר השופטים של התחרות הרשמית^[13].

בשנת 2015, השתתפה בסרט "Degrade", של האחים הפלסטינים אחמד ומוחמד אבו נאסר. הסרט מציג ביקורת נוקבת על התנהלות החמאס ברחובות עזה, דרך עיניהן של הנשים המתגוררות בה, והשתתף בפסטיבל קאן^[14].

בשנת 2017 כיכבה בסרט המלחמה הבלגי "בסוריה" אודות מלחמת האזרחים בסוריה; עבור תפקידה בסרט הייתה עבאס מועמדת לפרס לומייר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 2019, שיחקה בסרט הדרמה הצרפתי "אחי" של הבמאי ג'וליאן אברהם.

באפריל 2021 לוהקה לחידוש של סרט האימה "מעורר השאול" לצד השחקנים ברנדון פלין ודרו סטארקי^[15].

בשנת 2023 שיחקה בסרט האימה העל-טבעי "הרוע שבפנים: הדלת האדומה" בבימויו של פטריק וילסון; הסרט הוא החמישי בסדרת סרטי "הרוע שבפנים".

בטלוויזיה

בשנת 2016, שיחקה בסדרה "The OA" מבית נטפליקס^[16].

בשנת 2017 שיחקה במיני-סדרה הבריטית "המדינה" מבית ערוץ 4 ונשיונל ג'יאוגרפיק^[17].

בשנים 2018 ועד 2023, שיחקה בסדרה האמריקאית "יורשים" ברשת HBO, את דמותה של מרסיה "מרשה" רוי, אשתו השלישית של לוגן רוי (בריאן קוקס)^[18].

בשנת 2019, החלה לשחק בסדרת הדרמה-הקומית של שירות הזרמת המדיה "הולו", "ראמי", בתור אמו של הדמות הראשית, כשהעלילה עוסקת בחייהם של מוסלמים-ערבים בארצות הברית.^[19]

בשנת 2022 החלה לגלם את אבי צ'ייס בסדרת הדרמה והמסתורין "הזקן" (אנ') ברשת הטלוויזיה האמריקאית FX.

פרסים ומועמדויות

ב-2004 הייתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידיה ב"הכלה הסורית" וב"אזור חופשי", וב-2008 זכתה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה ב"עץ לימון". על תפקידה ב"הכלה הסורית" הייתה מועמדת גם לפרס האקדמיה האירופית^[20].

ב-2017 הייתה מועמדת לפרס לומייר לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בסרט הבלגי "Insyriated"^[21].

ב-2019, דיבבה בסרט האנימציה הצרפתי "הסנוניות של קאבול" שהיה מועמד לפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, מועמד בפסטיבל הקולנוע בקאן ולפרס סזאר לסרט האנימציה הטוב ביותר.

בשנת 2024 הייתה מועמדת לפרס אמי לשחקנית אורחת הטובה ביותר בסדרת דרמה על תפקידה בסדרה "יורשים".^[22]

חיים אישיים

מתגוררת בצרפת מאז 1988. הייתה נשואה לשחקן הצרפתי ממוצא אלג'יראי, זינדין סוואלם (אנ'), ולהם שתי בנות^[1].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היאם עבאס בוויקישיתוף

היאם עבאס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
היאם עבאס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
היאם עבאס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
היאם עבאס, באתר ספר הקולנוע הישראלי
היאם עבאס, באתר AllMovie (באנגלית)
היאם עבאס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מרב יודילוביץ', אין גבולות, באתר ynet, 1 בדצמבר 2004
נירית אנדרמן, הזהות שלי היא הקולנוע, באתר הארץ, 27 במרץ 2008
נירית אנדרמן, קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011
אמיר בוגן, היאם עבאס: "לא חיה לפי ישראל-פלסטין", באתר ynet, 21 בספטמבר 2016

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ נירית אנדרמן, השחקנית הפלסטינאית העסוקה בעולם, באתר הארץ, 27 במרץ 2008
^ Interview with Hiam Abbas: Rapprochement through Debate - Qantara.de, Qantara.de - Dialogue with the Islamic World (באנגלית)
^ נירית אנדרמן, קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011
^ אורי קליין, צחוק מר בערפל סמיך, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
^ נירית אנדרמן, היאם עבאס בתפקיד ג'וליה רוברטס, באתר הארץ, 21 במאי 2007
^ דקל שיר, עכבר העיר, מינכן לא מחכה לי, באתר הארץ, 26 ביוני 2006
^ נירית אנדרמן, גלריה, היאם עבאס בסרט של ג'ים ג'רמוש, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
^ זהר וגנר, מים ואהבה, באתר הארץ, 9 ביוני 2020, מאורכב בארכיון האינטרנט
אמיר קמינר, ראדו מיכאליאנו: "גם לאישה ברעלה יש פנטזיות", באתר ynet, 3 באפריל 2012
^ אורי קליין, כך הפך רידלי סקוט את משה לדמות הכי משעממת בתנ"ך, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2014
^ אורי קליין, "נפלאות החושים" מצליח להיות גם קיטשי וגם מתנשא, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2016
^ איתמר זהר, טריילר ראשון לסרט "בלייד ראנר 2049", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2016
^ נירית אנדרמן, סרט ראשון של היאם עבאס: משפחה בצל המלחמה עם לבנון, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011
מרב יודילוביץ', היאם עבאס מביימת בישראל סרט באורך מלא, באתר ynet, 31 ביולי 2011
^ אמנון דירקטור וארנון בן-דרור, קאן, עכבר העיר, מניקול קידמן עד היאם עבאס: סיכום פסטיבל קאן, באתר הארץ, 26 במאי 2012
^ אמיר בוגן, סרט פלסטיני נגד החמאס: "אנחנו צריכים נשים כדי לגרום לשינוי בעזה", באתר ynet, 18 במאי 2015
^ 'Hellraiser': New Cast Members Head To Belgrade As Filming Begins, Dread Central, ‏1 באוגוסט 2021
^ חן חדד, הסדרות המומלצות של הקיץ הקרוב בטלוויזיה האמריקאית, באתר הארץ, 2 ביוני 2018
^ גילי איזיקוביץ, סאגה דרמטית דווקא בנשיונל ג'יאוגרפיק. חתרני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2020
^ חן חדד, "יורשים": עוד סדרה על מאבקי כוח במשפחה עשירה ורקובה מוסרית, באתר הארץ, 6 ביוני 2018
^ חן חדד, סליחה, לא ראינו: המלצות בינג' ליום כיפור, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2019
^ מרב יודילוביץ', היאם עבאס מועמדת לפרס האקדמיה האירופית, באתר ynet, 21 באוגוסט 2005
^ Rédaction en ligne (avec Belga), Cérémonie des Magritte: "Insyriated", élu meilleur film, remporte 6 distinctions (VIDÉOS), La Libre, ‏6 בינואר 2018
^ Tom Smyth, All the Winners of the Creative Arts Emmys, Vulture, ‏2024-01-07 (באנגלית)

[אנדרמן-1] ¹ ² ³ נירית אנדרמן, השחקנית הפלסטינאית העסוקה בעולם, באתר הארץ, 27 במרץ 2008

[2] Interview with Hiam Abbas: Rapprochement through Debate - Qantara.de, Qantara.de - Dialogue with the Islamic World (באנגלית)

[3] נירית אנדרמן, קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011

[4] אורי קליין, צחוק מר בערפל סמיך, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005

[5] נירית אנדרמן, היאם עבאס בתפקיד ג'וליה רוברטס, באתר הארץ, 21 במאי 2007

[6] דקל שיר, עכבר העיר, מינכן לא מחכה לי, באתר הארץ, 26 ביוני 2006

[7] נירית אנדרמן, גלריה, היאם עבאס בסרט של ג'ים ג'רמוש, באתר הארץ, 3 במרץ 2008

[8] זהר וגנר, מים ואהבה, באתר הארץ, 9 ביוני 2020, מאורכב בארכיון האינטרנט
אמיר קמינר, ראדו מיכאליאנו: "גם לאישה ברעלה יש פנטזיות", באתר ynet, 3 באפריל 2012

[9] אורי קליין, כך הפך רידלי סקוט את משה לדמות הכי משעממת בתנ"ך, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2014

[10] אורי קליין, "נפלאות החושים" מצליח להיות גם קיטשי וגם מתנשא, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2016

[11] איתמר זהר, טריילר ראשון לסרט "בלייד ראנר 2049", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2016

[12] נירית אנדרמן, סרט ראשון של היאם עבאס: משפחה בצל המלחמה עם לבנון, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011
מרב יודילוביץ', היאם עבאס מביימת בישראל סרט באורך מלא, באתר ynet, 31 ביולי 2011

[13] אמנון דירקטור וארנון בן-דרור, קאן, עכבר העיר, מניקול קידמן עד היאם עבאס: סיכום פסטיבל קאן, באתר הארץ, 26 במאי 2012

[14] אמיר בוגן, סרט פלסטיני נגד החמאס: "אנחנו צריכים נשים כדי לגרום לשינוי בעזה", באתר ynet, 18 במאי 2015

[15] 'Hellraiser': New Cast Members Head To Belgrade As Filming Begins, Dread Central, ‏1 באוגוסט 2021

[16] חן חדד, הסדרות המומלצות של הקיץ הקרוב בטלוויזיה האמריקאית, באתר הארץ, 2 ביוני 2018

[17] גילי איזיקוביץ, סאגה דרמטית דווקא בנשיונל ג'יאוגרפיק. חתרני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2020

[18] חן חדד, "יורשים": עוד סדרה על מאבקי כוח במשפחה עשירה ורקובה מוסרית, באתר הארץ, 6 ביוני 2018

[19] חן חדד, סליחה, לא ראינו: המלצות בינג' ליום כיפור, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2019

[20] מרב יודילוביץ', היאם עבאס מועמדת לפרס האקדמיה האירופית, באתר ynet, 21 באוגוסט 2005

[21] Rédaction en ligne (avec Belga), Cérémonie des Magritte: "Insyriated", élu meilleur film, remporte 6 distinctions (VIDÉOS), La Libre, ‏6 בינואר 2018

[22] Tom Smyth, All the Winners of the Creative Arts Emmys, Vulture, ‏2024-01-07 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023) • ליה אללוף (2024)