היאם עבאס
 | |
| עבאס, 2012 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1960 (בת 60) נצרת, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת, ישראל |
| תקופת הפעילות |
1987–הווה (כ־34 שנים) |
| שפה מועדפת |
צרפתית, ערבית, עברית |
| עיסוק |
שחקנית, שחקנית קולנוע, במאית, תסריטאית, במאית קולנוע, צלמת, אמנית במה |
| בן או בת זוג |
זינדין סואלם |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
היאם עבאס (בערבית: هيام عباس; נולדה ב-30 בנובמבר 1960) היא שחקנית ערבייה-ישראלית, זוכת פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבאס נולדה בנצרת שבישראל, למשפחה ערבית-מוסלמית. גדלה בדיר חנא שבגליל התחתון, החמישית מבין עשרה אחים, שני בנים ושמונה בנות. הוריה היו שניהם מורים. למדה צילום ושיחקה בתיאטרון אל-חכוואתי שבמזרח ירושלים.[1] היא מגדירה עצמה כ"פלסטינית" וגם כ"צרפתייה".[2][3][4]
הופיעה בעשרות סרטים, בהם "גן עדן עכשיו" (2005) של הבמאי האני אבו אסעד, בסרטים "הכלה הסורית" (2004) ו"עץ לימון" (2007) בבימויו של ערן ריקליס, וכן בסרטים "מינכן" (2005), "אזור חופשי" (2005), "התנתקות" (2007) של עמוס גיתאי ו"האורח" (2008), "מים ואהבה" של ראדו מיכאיליאנו (2011), "נפלאות החושים" (2015). בשנת 2004 היא השתתפה בסרט Nadia et Sarra עם דורה זרוק.
היא דיבבה את דמות האם/המינקת בסרט "אזור ואסמר". הייתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידיה ב"הכלה הסורית" וב"אזור חופשי", וב-2008 זכתה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה ב"עץ לימון". על תפקידה ב"הכלה הסורית" הייתה מועמדת לפרס האקדמיה האירופית.[5] בשנת 2016 שיחקה בסדרה "The OA" מבית נטפליקס. היא מועמדת לפרס לומייר לשנת 2017 לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה בסרט הבלגי "Insyriated". באותה שנה השתתפה גם בסרט "בלייד ראנר 2049", ובמיני-סדרה הבריטית "המדינה" מבית ערוץ 4 ונשיונל ג'יאוגרפיק.
החל משנת 2018 משחקת בתפקיד ראשי בסדרה האמריקאית "יורשים" ברשת HBO, את דמותה של מרסיה "מרסי" רוי, אשתו השלישית של לוגן רוי (בריאן קוקס).בשנת 2019 שיחקה בסרט הדרמה הצרפתי "אחי" של הבמאי ג'וליאן אברהם. החלה לשחק בסדרת הדרמה-הקומית של שירות הזרמת המדיה "הולו", "ראמי", בתור אמו של הדמות הראשית, כשהעלילה עוסקת בחייהם של מוסלמים-ערבים בארצות הברית. בשנה זו גם דיבבה בסרט האנימציה הצרפתי "הסנוניות של קאבול" שהיה מועמד לפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, מועמד בפסטיבל הקולנוע בקאן ולפרס סזאר לסרט האנימציה הטוב ביותר.
ביימה שני סרטים קצרים.
מתגוררת בצרפת מאז 1988. הייתה נשואה לשחקן הצרפתי ממוצא אלג'יראי, זינדין סוואלם (אנ'), ולהם שתי בנות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היאם עבאס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- היאם עבאס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
היאם עבאס, באתר AllMovie (באנגלית)- מרב יודילוביץ', אין גבולות, באתר ynet, 1 בדצמבר 2004
- נירית אנדרמן, היאם עבאס בתפקיד ג'וליה רוברטס, באתר הארץ, 21 במאי 2007
- נירית אנדרמן, הזהות שלי היא הקולנוע, באתר הארץ, 27 במרץ 2008
- איתי שטרן, תפקיד ראשי בהוליווד להיאם עבאס, באתר nrg, 3 בפברואר 2009
- מרב יודילוביץ', היאם עבאס מביימת בישראל סרט באורך מלא, באתר ynet, 31 ביולי 2011
- נירית אנדרמן, קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011
- אמיר בוגן, היאם עבאס: "לא חיה לפי ישראל-פלסטין", באתר ynet, 21 בספטמבר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נירית אנדרמן, השחקנית הפלסטינאית העסוקה בעולם, באתר הארץ, 27 במרץ 2008
- ^ Interview with Hiam Abbas: Rapprochement through Debate - Qantara.de, Qantara.de - Dialogue with the Islamic World (באנגלית)
- ^ נירית אנדרמן, קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011
- ^ "פעם חשבתי שהפלסטינים הם הבעיה היחידה של המזרח התיכון", מידה, 2017-02-14
- ^ מרב יודילוביץ', היאם עבאס מועמדת לפרס האקדמיה האירופית, באתר ynet, 21 באוגוסט 2005
| פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–2010 | ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010) | |
| 2011 ואילך | אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) | |