גבעת עמל ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבעת עמל ב'
Bavli017.jpg
בתים בשכונה, אפריל 2014
מידע
עיר תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°05′36″N 34°47′52″E / 32.09337222°N 34.79773611°E / 32.09337222; 34.79773611
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרידי גת בתל חשאש שבשכונה
כרזות מחאה בשכונה בחודש ינואר 2014
מפה של אזור גבעת עמל בשנת 1958, תוואי הרחובות של שכונת בבלי היה בשלבי הקמה ראשוניים.

גבעת עמל ב' היא שכונה בתל אביב הסמוכה לשכונת בבלי ופארק צמרת. בעבר הייתה קיימת שכונה סמוכה בשם גבעת עמל א', בה ניצבים כיום מגדלי אקירוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר בדואי וכיבושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה הוקמה ב-1948 על חלקו הצפוני של כפר בדואי בשם ג'מאסין אל ע'רבי, אשר הוקם במהלך המאה ה-19 (תחת השלטון המצרי), וזכה בשמו בשל כך שתושביו גידלו בביצות נהר הירקון תאוערבית "ג'מוס"). במהלך מלחמת העצמאות כותר הכפר על ידי כוחות עבריים אשר כבשו את כל השטחים שסביבו, ותושביו נטשו אותו בינואר 1948. על שטחו נבנו השכונות בבלי וגבעת עמל ב'.

בזמן מלחמת העצמאות הכפר יושב, בהוראת עיריית תל אביב וארגון ההגנה, בפליטים יהודים, רובם ממוצא מזרחי, משכונות הספר מנשיה, נווה צדק ומיפו, שבתיהם נמצאו באזורי קרבות[1]. באפריל 1948, דווח ש-360 משפחות שוכנו בג'מאסין אל ע'רבי וכפר סומייל הסמוך[2]. בדצמבר 1949 דיווחה עיריית תל אביב כי בשכונה גרים 1,100 איש ב-127 בתים והיא לא חוברה לרשת המים העירונית או חשמל ואין בה כבישים סלולים. כמו כן דווח שהתושבים החלו לקרוא לשכונה "גבעות עמל" (הכוונה כנראה לכל האזור שאחר כך פוצל ל"גבעת עמל א'" ול"גבעת עמל ב'")[3].

1949 הבטחת בן-גוריון לתושבי גבעת עמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 בן-גוריון הבטיח: "כל אלה שהתיישבו בג'אמסין בהסכמת המוסדות המוסמכים, יוכלו להשאר במקומם עד ישוכנו במקומם הקבוע"[4].

בשנות ה-50 התושבים מבקשים לקנות את הקרקע אך נתקלים בסירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 ביקשו תושבי גבעת עמל לקנות את הקרקע ולבנות את ביתם כראוי. רשות הפיתוח (לימים מינהל מקרקעי ישראל) סירבה ואף הסתירה מהם מידע בדבר החובה של המדינה להציע ליושבים בנכסי נפקדים לקנות את הנכס כזכות ראשונים.[דרוש מקור]

בשנת 1955 נקבע על ידי משרד האוצר ב"הוראות נוהל לקבל דמי היתר בנכסים העירוניים של רשות הפיתוח" כי "דייר או דייר משנה המחזיק במושכר ללא חוזה, לפי הוכחות שבתיק, לפני יום ה-15.3.53, ייערך אתו חוזה ללא קבלת תמורת 'דמי היתר'"; מאוחר יותר פרסמה רשות הפיתוח את נוהל ד/2 שכותרתו "הוראות למכירת נכסי רשות הפתוח", שבו נקבע בסעיף 17: "מכירת נכסים תפוסים על ידי דיירים- זכות קדימה ניתנת לדיירים ברכישת דירותיהם. בכל מקרה בו מתקבלת בקשה לרכישת נכס מאת קונה או קונים שאינם מחזיקים בנכס, יש לפנות אל הדיירים ולשאול אותם אם הם מעוניינים לרכוש את הנכס בו הם מחזיקים, הפניה אל הדיירים תעשה לפי הטופס אשר דוגמתו ניתנת בעמ' 17 בנספח א' להוראה זאת אשר תישלח בדואר רשום. אם הדיירים לא יביעו את הסכמתם תוך 30 יום לרכוש את דירותיהם, אפשר יהיה לנהל משא ומתן עם המבקשים". טפסים אלה מעולם לא התקבלו בגבעת עמל.[דרוש מקור]

ניסיון לפינוי ראשון 1954[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית תל אביב-יפו, בראשות חיים לבנון, הוציאה צווים לפינוי תושבים מהשכונה ב-1954. בסופו של מאבק משפטי שארך שמונה שנים פסק בית המשפט העליון לזכות התושבים, ומנע מהעירייה לפנותם. בפסק הדין כתב השופט חיים כהן כי תכלית תביעתה של העירייה הייתה "לנשל אנשים מבתיהם, אשר הם גרים בהם, ברשות ולא במעל, זה כ-14 שנה"[5].

הזנחה והתעלמות תחת דיור ב.פ. (1961-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1960, הועברה הבעלות על השטח לידיו. בשנת 1961 מינהל מקרקעי ישראל מכר את השטח לחברת בת של סולל בונה בשם "דיור ב.פ." (דיור בנק הפועלים) במחיר נמוך למטרת בניית 440 יחידות דירות שיכון. בחוזה המכר הוגדר כי החברה מודעת לקיומם של דיירים המתגוררים בשטח, בעלי זכויות מסוימות בו, וכי היא לוקחת על עצמה לספק להם דיור חלופי דירה תמורת דירה בשיכון שתבנה במקום (בתמורה למחיר הנמוך אותו שילמה על השטח). על פי חוזה המכר, חברת ב.פ. דיור הייתה אמורה להקים את השיכון תוך 5 שנים עד שנת 1966. במקום להתחיל בבניה, חברת דיור ב.פ. החליטה לפתוח במהלך הגדלת זכויות הבנייה ל-900 יחידות דיור. החברה לא עמדה בהתחייבויותיה, ומינהל מקרקעי ישראל לא דרש שתעמוד בהן[6][7].

השנים עברו, ומצבם של הדיירים לא השתפר, ושכונתם אף לא חוברה לכבישים או לתשתיות עירוניות, וכך הם מתקיימים עד היום, כאשר למרבית הבתים בשכונה יש רק מספרים, ואין שמות רחובות. רוב המתיישבים המקוריים של השכונה אינם בחיים יותר, וצאצאיהם אשר נותרו בה ממשיכים לדרוש את הזכויות שהובטחו להוריהם, אך קיים ויכוח ביחס לזכותם בשטח, מאחר שהדיור החלופי הובטח להוריהם, ולא להם.

בידי דנקנר השקעות (1988–2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 רשות מקרקעי ישראל אישרה לחברת ב.פ. דיור, אף על פי שלא עמדה בחוזה המכר ולא בנתה שיכון במקום, למכור את הזכויות בקרקע לשתי חברות נדל"ן, "א.מ.ת.ש" (המוחזקת על ידי קבוצה של משקיעים מאירופה ומישראל) ודנקנר השקעות (שהייתה אז בבעלות משפחת דנקנר). באוגוסט 1989 הגישו התושבים בקשה לבית המשפט, להוציא צו מניעה לביצוע העסקה עד שיסדרו זכויותיהם[8]. בשנת 1993 ביקש תושב השכונה, שלמה מאור, למכור את ביתו בכדי לקנות בית במקום אחר, עורך הדין שטיפל בנושא הודיע לו שאין ביכולתו למכור את הנכס מאחר שאינו רשום על שמו. מאור, בנוסף לפנייה לבג"ץ הקים, יחד עם ישעיהו בן נון, את "עמותת א.נ.ש - ארגון נפגעי שכונות", ששמה לעצמה למטרה לסייע לתושבי השכונה להשיג בעלות על הקרקע, ולהשיג את תנאי הפינוי הטובים ביותר. במשך אותם שנים שהשטח היה בבעלותה, לא קידמה "דנקנר השקעות" את פיתוח האזור, עקב ההשקעה הגבוה שהייתה דרושה בפינוי התושבים לפני תחילת הבנייה[9].

קניית הקרקע בידי יצחק תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 רכש איש העסקים יצחק תשובה, באמצעות חברת "אלעד השקעות", את "דנקנר השקעות" (אשר שינתה את שמה לאלעד ישראל מגורים בשנת 2010)[10]. בשנת 2008, העריכה דנקנר השקעות כי בבנייה בשטח זה גלום פוטנציאל רווח של כ-3.6 מיליארד שקלים[11]. באותה שנה הודיעה חברת "א.מ.ת.ש" שהתקשרה בהסכם קומבינציה לפיו רכשה חברת הבנייה "א.דורי" 58% מזכויות בחלק הקרקע שבבעלותה בתמורה לתכנון, בנייה, ושיווק פרויקט הבנייה במקום[12]. אחרי ההסכם היה אמור חלקה של חברת "א.דורי" בפרויקט היה אמור להיות 20%[13]. במקביל, תבעה "דנקנר השקעות" את "א.מ.ת.ש" בטענה שאינה מסייעת בקידום הפרויקט[14]. לאחר חצי שנה הודיעה חברת "א.דורי" שהיא נסוגה מהעסקה[15]. העסקה בוטלה סופית בתחילת 2010[16].

קניית הקרקע בידי משפחת כוזהינוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2014 רכשה משפחת כוזהינוף את הזכויות בחלק מהאדמה מאיש העסקים אריק אברמוביץ' בתמורה ל-200 מיליון ש"ח[17][18], לאחר שכשלה העסקה בראשות ענבל אור, באת כוחו של אברמוביץ', מול התושבים.

עיריית תל אביב היא בעלים נוסף בקרקע גבעת עמל (12%) לצד יצחק תשובה ומשפחת כוזהינוף, וכן רשומות לזכותה 166 דירות יוקרה בשני מגדלים שיבנו על קרקע גבעת עמל. בדצמבר 2014 התפרסם גם "הסכם הפינויים" בין עיריית תל אביב-יפו ליצחק תשובה, בו העירייה ממנה אותו לפנות עבורה את תושבי גבעת שיושבים על שטחי העירייה (הרוב המוחלט של תושבי השכונה) ובתמורה העירייה תתן לו היתרי בניה[19].

פינויים אלימים בגבעת עמל (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 2014 פונו שתי משפחות בגבעת עמל בכוח על ידי יצחק תשובה באמצעות צווי פינוי. הצד השני הגיע וחתם עמם על הסכם פיצוי בעת ששוטרי יס"מ כבר פרצו לבתיהם[20]. ב-17 בספטמבר, ערב ראש השנה, פונו חמש משפחות נוספות על ידי יצחק תשובה על פי צו של בית המשפט. רק שתיים מתוך חמש המשפחות הגיעו להסכם פיצוי בלילה שלפני הפינוי. שתי משפחות נוספות גרו באוהל בגבעת עמל במשך כמה חודשים. משפחת חליף טרם פוצתה[21]. בבוקר 29 בדצמבר אותה השנה פונו בכוח, על ידי משפחת כוזהינוף, שמונה משפחות נוספות[22] על ידי כוחות יס"מ. על פי עדויות מהאירוע, בין היתר של חברי כנסת אשר נכחו במקום, הפינוי בוצע אגב הפעלת כוח רב[23].

ביוני 2016 הגיעה הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי השכונה לקריאה טרומית, עברה בקריאה טרומית, הועברה לוועדה הרלוונטית ב-2016, ולא נידונה שוב לאחר מכן[24]. בדצמבר 2019 פסק בית המשפט המחוזי פיצוי כולל של 42 מיליון שקלים לכ-90 זכאים שזכאותם הוגדרה על פי מגורים במקום בשנת 1961[25].

המגדלים בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק בבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013, החל שיווק פרויקט פארק בבלי על ידי חברת "אלעד ישראל מגורים" מקבוצת יצחק תשובה ו"אמח"ש השקעות". הפרויקט כולל שישה מגדלים, ארבעה מהם בבעלות תשובה ושניים בבעלות עיריית תל אביב. בניית המגדל הראשון החלה בשנת 2015 והוא אוכלס החל מסוף 2018[26]. בדצמבר 2019 תשובה עצמו רכש דירת דופלקס בחלק העליון של המגדל[27].

בניית המגדל השני החלה בסוף 2019, לאחר שעיריית תל אביב הסירה את סירובה להנפיק היתר בנייה למגדל. העירייה נימקה את הסירוב בכך שטרם בוצעו הפינויים הנדרשים במתחם בהתאם להסכם בין העירייה לחברה מ-2013, ולפיו מרבית הפינויים הנותרים בשכונת גבעת עמל יהיו באחריות קבוצת אלעד[28]. בדצמבר 2019 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי 14 המשפחות שנותרו בגבעת עמל יקבלו פיצוי של כ-42 מיליון שקל. והפיצוי שתבע מהם תשובה על שימושם בקרקע, בסך מיליוני שקלים, נדחה. בית המשפט החליט כי המפונים זכאים לפיצוי נוסף, שווי בעלות על דירה חלופית לשארית חייהם, בסך של כ-3 מיליון שקל. בהחלטתו, הגדיל את מתווה הפיצויים של קבוצת המפונים האחרונה מ-27.5 מיליון שקל ל-42 מיליון[29].

במאי 2020, מכר יצחק תשובה את המגרשים לבניית המגדל השלישי והרביעי לחברות י.ח. דמרי בניה ופיתוח וקבוצת חג'ג', תמורת 380 מיליון שקל[30].

מגדל בראשית בבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2016, החלה משפחת כוזהינוף בשיווק פרויקט "מגדל בראשית בבלי" על המגרש שרכשה, מגדל בן 44 קומות עם 174 יחידות דיור[31]. ביולי 2019 זכתה חברת "אלקטרה בנייה", חברת בת של קבוצת אלקטרה במכרז להקמת המגדל[32]. בתחילת אוגוסט 2019, התקבל היתר הבנייה המלא להקמתו[33].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבעת עמל ב' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל לב, תושבי ג'מוסין לא יפונו, מעריב, 14 באוגוסט 1961
  2. ^ 3480 משפחות פליטים נרשמו עיריית תל אביב, המשקיף, 23 באפריל 1948
  3. ^ שכנות-הספר של תל־אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בדצמבר 1949
  4. ^ Shared Article, www.jpress.nli.org.il
  5. ^ נ. מאיר, דיירי גבעת עמל אינם משיגי גבול, מעריב, 29 באוגוסט 1962
  6. ^ יואב יצחק, רכשו מחברת דיור זכויות קרקע בגבעת עמל, מעריב, 10 בפברואר 1988
  7. ^ איה אורן, תושבי גבעת עמל מבקשים צו נגד מכירת קרקעותיהם, מעריב, 13 באוגוסט 1989
  8. ^ איה אורן, תושבי גבעת עמל מבקשים צו נגד מכירת קרקעותיהם, מעריב, 13 באוגוסט 1989
  9. ^ דליה טל, ‏גבעת עמל ב': דנקנר עדיין תקועה, באתר גלובס, 20 במרץ 1999
  10. ^ מיכאל רוכוורגר, מיתוג מחדש: דנקנר השקעות שינתה את שמה לאלעד ישראל מגורים, באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2010
  11. ^ הסיפור שמאחורי גבעת עמל ב', באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2008
  12. ^ יעל גרונטמן, ‏עסקת קומבינציה לא.דורי: רוכשת 58% מחלקה של אמת"ש בפרויקט "בבלי דקל"; ההכנסה הצפויה כ-600 מ' ש', באתר גלובס, 11 ביוני 2008
  13. ^ יוסי מלמןא. דורי רכשה 20% מפרויקט בבלי-דקל בת"א ממשקיעים פרטיים, באתר הארץ, 12 ביוני 2008
  14. ^ יצחק דנון, ‏דנקנר השקעות תובעת 6.5 מ' ש' מא.מ.ת.ש השקעות, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2008
  15. ^ גיא ליברמן, א. דורי נסוגה מפרויקט להקמת 272 דירות בשכונת בבלי בתל אביב, באתר הארץ, 1 בפברואר 2009
  16. ^ אריאל אטיאס, סוף לפרשת המגדלים בבבלי: עסקת אמת"ש וא.דורי בוטלה ואיתה עסקת קומבינציה של 600 מיליון ש', באתר Bizportal‏, 13 בינואר 2010
  17. ^ ענבל אור איבדה את הקרקע בשכונת בבלי, באתר ynet, 13 בפברואר 2014
  18. ^ רז סמולסקי, נסגר האור בבבלי: משפחת כוזהינוף רכשה את מגרש דרום בבלי בכ-200 מ' ש', באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2014
  19. ^ נמרוד בוסו, חולדאי השתמש בתשובה כדי לפנות תושבים - העירייה תגרוף מאות מיליוני שקלים, באתר TheMarker‏, 19 בדצמבר 2014
  20. ^ אורי חודי, ‏מאות שוטרים הגיעו לפנות 2 משפחות מגבעת עמל ב', באתר גלובס, 27 במרץ 2014
  21. ^ יעל דראל, הושלם פינוי 5 משפחות נוספות משכונת גבעת עמל בת"א, באתר כלכליסט, 17 בספטמבר 2014
  22. ^ דניאל דולב, עוד שמונה משפחות פונו בכוח מגבעת עמל, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014
  23. ^ אורלי וילנאי וגיא מרוז, הפינוי החל – וחלק מתושבי גבעת עמל מאיימים: "נצית את עצמנו", באתר של "רשת 13", 29 בדצמבר 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  24. ^ חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל חוק חדש באתר כנסת פתוחה
  25. ^ רע"א 415/20
  26. ^ אפרת בראשי מפן‏, "רק אל תגידו יוקרה": הצצה ראשונה לדירות בפרויקט פארק בבלי בת"א, באתר וואלה! NEWS‏, 14 בינואר 2018
  27. ^ שירי דובר, ‏כבר לא רק נתניה: תשובה עובר לקומות העליונות של מגדל "פארק בבלי", באתר גלובס, 9 בדצמבר 2019
  28. ^ מנחם שטאובר, ‏העירייה התרצתה: המגדל השני של תשובה בפרויקט "פארק בבלי" יוצא לדרך, באתר גלובס, 26 במרץ 2019
  29. ^ עדי כהן,, החלטה דרמטית: תושבי גבעת עמל ניצחו את יצחק תשובה ויקבלו עוד מיליוני שקלים, באתר TheMarker‏, 23 בדצמבר 2019
  30. ^ שלומית צור, הושלמה עסקת בבלי: תשובה מכר שני מגרשים לדימרי וחג'ג' תמורת 380 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 3 במאי 2020
  31. ^ שלומית צור, ‏"מגדל בראשית - היתד שתתקע משפחת כוזהינוף בשוק הנדל"ן", באתר גלובס, 16 בפברואר 2016
  32. ^ אריק מירובסקי, ‏אלקטרה בנייה נבחרה לקבלן ביצוע למגדל בראשית בבבלי, באתר גלובס, 31 ביולי 2019
  33. ^ עדי כהןעד 100 אלף שקל למ"ר: אור ירוק למגדל היוקרה של כוזהינוף בגבעת עמל, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2019