אמנון נבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אמנון נבות (1952 - 5 בספטמבר 2017[1]) היה סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1987, 2002 ו-2010). ערך את חוברת היובל של כתב העת "עכשיו".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבות נולד בבני ברק. למד תיאטרון בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב והיה תלמידו של פרופ' יוסי יזרעאלי לבימוי. בכתיבתו ניכרת השפעה של מחזאות האבסורד המוקדם (ויטולד גומברוביץ' וויטקייביץ') והאבסורד המאוחר (אלבר קאמי, הרולד פינטר, אז'ן יונסקו ונסים אלוני), לצד השפעת המחזאים מישל דה גילדרודה הפלמי ואנטונין ארטו.

בספרות העברית הוא נתפש כמייצג של ברנריזם, ולפיכך חריג בקרב דור המדינה המוקדם (מעמוס עוז והלאה) והמאוחר (דוד שיץ, דוד גרוסמן ואילך). במשך שנים רבות היה מבקרו הספרותי של "מעריב" ועורר אנטגוניזם בקהילה הספרותית במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90. סדרת מאמרים שפרסם ב'משא' בסוף שנות ה-80 בזכות העצמאות של הספרות, וכנגד הפיכתה של הספרות הישראלית לסניף של 'תרבות הפנאי' להמונים עוררו הד רב. זכה להערכה בקרב חוגים מצומצמים של ה'רפובליקה הספרותית' העברית, אך נדחה על ידי הממסד האקדמי שהותקף על ידו במאמרים רבים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר 'מזכר פנימי'

ספרי ביקורת:

  • מזכר פנימי: סיפורת עברית 2010-2000,, דחק, תל אביב, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמה אדמון, ‏הסופר אמנון נבות נפטר בגיל 65, באתר מעריב השבוע, 6 בספטמבר 2017