הלני המלכה
הלני המלכה (ביוונית: Ἑλένη; נפטרה בסביבות שנת 56 לספירה) הייתה מלכת חַדְיָב שבאשור (ממלכה הידועה גם כאדיאבנה (Adiabene)) מצפון לסהר הפורה, במאה הראשונה לספירה. היא הייתה אשתו ואחותו של המלך מונבז הראשון.[1] הלני המלכה התגיירה בשנת 30 לספירה לערך יחד עם בניה, בהם מלכי חדייב מונבז השני וזוטוס השני. במקורות היהודיים היא מוזכרת לשבח, כגיורת צדק אשר סייעה לעניי עם ישראל ותרמה תרומות רבות לבית המקדש השני. הלני המלכה גם הקימה ארמונות מפוארים בירושלים, באזור העופל (בחלק הצפוני של עיר דוד של ימינו).
התגיירותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריון היהודי-רומאי, יוסף בן מתתיהו, הזכיר את הלני המלכה ואת מונבז בכתביו כמה פעמים. בספרו קדמוניות היהודים[2] תיאר יוסף כיצד התגיירה הלני יחד עם בנה, בהשפעתם של שני יהודים, ובהמשך תיאר כיצד שלחו משלחת צבאית גדולה לירושלים במהלך המרד הגדול, כדי לסייע למורדים היהודים. לפי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, סוחר תכשיטים מיהודה בשם חנניה (או אליעזר), שנקלע לחדייב, הוא זה שסיפר להלני המלכה על עם ישראל ותורתו, והשפיע עליה להתגייר.
כמה ממפרשי התלמוד, שלא הכירו את כתבי יוסף בן מתתיהו, כתבו שהלני המלכה ובנה מונבז היו חלק מבית חשמונאי[3].
חייה כיהודיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהתגיירה, החליטה הלני המלכה לצאת במסע לירושלים, כדי לחזות בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות. היא הגיעה לירושלים במחצית המאה הראשונה לספירה, בעיצומה של שנת בצורת, ומיד נרתמה לעזרת הרעבים: היא פיזרה כספים רבים לקניית לחם במצרים ודבלות של תאנים בקפריסין, אשר חולקו בין עניי ירושלים.
את שארית חייה בילתה הלני המלכה בירושלים, באחד הארמונות שבנתה בעיר דוד. בימיה בירושלים המשיכה לחלק צדקה, וכן תרמה לבית המקדש נברשת זהב וטבלת זהב, שעליה נכתבה פרשת סוטה, כדי שיוכל הכהן להעתיק ממנה את מגילת הסוטה. בגלל תרומות אלה קראו עליה חז"ל את הפסוק ”זכר צדיק לברכה” (משלי, י', ז')[5].
ככל הנראה נפטרה הלני עוד לפני חורבן הבית (בשנת 70 לספירה), שכן מצבתה מוזכרת בדברי יוסף בן מתתיהו[6], המתאר בעזרתה את תוואי חומת ירושלים, וקשה להניח שניתן היה לקוברה בסמוך לירושלים לאחר החורבן.
מעשים הקשורים להלני המלכה בדיונים הלכתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלני המלכה הייתה מעורבת במעשים שנידונו בספרות חז"ל במסגרת דיונים הלכתיים. מעשיה משמשים כמקור הלכתי בשל העובדה שהיא הייתה מדקדקת בקיום המצוות על פי הוראת חכמים, כפי שאמר עליה התנא רבי יהודה: "כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים".[7]
כך מצינו בתוספתא (וכן בתלמוד הבבלי שם, ובירושלמי שם פ"א ה"א), שם מביא התנא רבי יהודה הוכחה לשיטתו, שגם סוכה שמתנשאת למעלה מגובה מעשרים אמה (כ-10 מטרים) כשרה, מסוכתה של הלני המלכה[8]:
"סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר. אמר רבי יהודה: 'מעשה בסוכת הילני שהייתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין אצלה, ולא אמר אחד מהן דבר.' אמרו לו: 'מפני שהיא אשה, ואשה אין חייבת בסוכה.' אמר להם: 'והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה, וכולן שרויין בתוכה'."
— תוספתא, סוכה פרק א', הלכה א'
במקור אחר מובא מעשה נוסף לגבי הילני, בו מתוארת נזירות ארוכה במיוחד שקיבלה על עצמה:
מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה: 'אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, הריני נזירה שבע שנים.' ובא בנה מן המלחמה, והייתה נזירה שבע שנים, ולסוף שבע שנים עלתה לארץ ישראל. והורה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות, ולסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה אחת ועשרים שנה."
מקום קבורתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל להצביע על קברי המלכים - מתחם קבורה מפואר, השוכן צפונית לעיר העתיקה של ירושלים (בפאתי שכונת שמעון הצדיק), כקברם של הלני המלכה ושל מלכים שונים משושלת מלכי חדייב. זיהוי זה נעשה על סמך סרקופג שנתגלה על ידי פליסיאן דה סוסי במקום בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנת 1863, ועליו המילים "צדן מלכתא", ועל סמך עדותו הגאוגרפית של יוסף, שתיאר: "ואחרי כן ירדה (החומה) מול מצבת הלני היא שהייתה מלכת חדייב ובת המלך איזט".[6]
קברה של הלני הוזכר בספרו של הגאוגרף היווני בן המאה השנייה פאוסניאס, שביקר בארץ ישראל. הוא מצהיר שהוא "מכיר קברים נפלאים רבים" ומציין שניים מהם, אחד מהם נמצא בהליקרנסוס והשני "בארץ העברים" וקיים בו מנגנון פתיחה מתוחכם המכוון ליום מסוים בשנה ולשעה מסוימת: "לעברים יש קבר, זה של הלני, אשה מקומית, בעיר ירושלים, שהקיסר הרומאי הרס עד היסוד. יש מתקן בקבר, שבאמצעותו הדלת, שכמו כל הקבר עשויה מאבן, לא נפתחת עד שהשנה מחזירה את אותו היום ואותה השעה. ואז המנגנון, ללא עזרה, פותח את הדלת, שלאחר פרק זמן קצר, סוגרת את עצמה. זה קורה באותו הזמן, אבל אם תנסה בכל זמן אחר לפתוח את הדלת, לא תוכל לעשות זאת; כח לא יפתח אותה, אלא רק ישבור אותה".[9] המאוזוליאום בהליקרנסוס נחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. העובדה שפאוסניאס מציב את קבר הלני בירושלים באותה דרגה, מצביעה על הרושם העצום שעשה עליו.[10]
רחוב הלני המלכה בירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלב ירושלים המודרנית, בגבול מגרש הרוסים, שוכנים הרחובות "הלני המלכה" ו"מונבז", זה בסמוך לזה. רחוב הלני המלכה נקרא בתקופת המנדט "רחוב מליסנדה", על שמה של מליסנדה, מלכת ירושלים, מלכה צלבנית. לאחר הקמת מדינת ישראל, שם הרחוב הוחלף בשמה של המלכה היהודיה. בהמשך הוחלט לקרוא לרחוב הסמוך לו בשם בנה, מונבז.
רחובות נקראו על שמה גם בערים הרצליה ולוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נדב שרגאי, החוקרים מעריכים: התגלו ארמונות הלני המלכה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
- עמוס פרידלין, הלני המלכה חזרה לביקור מולדת, באתר ynet, 25 בספטמבר 2010
- הרב אהרן הימן, "הלני המלכה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 362-361, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר כ, פרק ב, פסקה א, סעיפים 18–20: "מונובזוס מלך בני הדייב, שהיה לו כינוי בזי, אהב את אחותו הלני ונשא אותה לאשה, והיא נתעברה ממנו [...] וכשנולד בנו קרא לו בשם איזאטס. היה לו (גם בן) גדול (מזה), מונובזוס, שנולד (לו) מהלני".
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר כ', ב-ד.
- ^ כך למשל ברש"י - תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א, עמוד א'; ובתוספות - תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ז', עמוד ב'
- ^ יומא לח. ד"ה בסירוגין; גיטין ס. ד"ה בסירוגין
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י'–יא; מובא (בעיבוד) גם בילקוט שמעוני רמז תתקמו.
- ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ה, ד, ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ב', עמוד ב'.
- ^ על פי המובאה המקבילה בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ב', עמוד ב'), מעשה זה אירע בלוד.
- ^ Pausanias, Graeciae Descriptio, VIII, 16:4-5
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol II: CVIII. Pausanias, p. 197
