שביל אופניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתיב אופניים בברצלונה

שביל אופניים או נתיב אופניים הוא מסלול נסיעה מיוחד המיועד לרוכבי אופניים הנסלל לאורך כבישים או רחובות או בשטחים פתוחים כגון פארקים.

שבילי אופניים מבטיחים נסיעה בטוחה ונוחה יותר באופניים. הם מקטינים את כמות התאונות המערבות רוכבי אופניים ומעודדים אנשים להשתמש יותר בכלי כתחבורה בת קיימא וכספורט[דרוש מקור].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המצאת המכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1821, לואיס גומפרץ (פעיל זכויות בעלי חיים וממציא שפעל לשיפור האופניים) הציע לבנות שביל אופניים מתוך חזון כי האופניים יחליפו את הסוסים ששימשו ככלי תעבורה מרכזי בלונדון, אולם הצעתו נדחתה[1]. בסוף המאה ה-19, רכיבה על אופניים הפכה מתחביב לכלי תחבורה נפוץ. עם העלייה בשימוש באופנים, החל הביקוש לנתיבים המיועדים לרוכבי האופנים באותה התקופה, שדרשו לשפר את המצב הקיים. קבוצות מאורגנות כדוגמת Good Roads Movement האמריקאית ו-Cyclists' Touring Club הבריטית החלו במאמציהן להשגת מטרה זו. בהולנד, בין השנים 1870 ל-1920, האופניים היוו את כלי התחבורה העיקרי (כ- 75%), ושביל האופנים הראשון שנסלל בה חיבר את ברדה וטילברך (כ-1.4 קילומטר).

עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם המצאת המכונית ויתרונותיה הרבים בהשוואה לכלי התחבורה של אותה תקופה, החל השימוש בה לגדול במהרה ובמקביל לצמצם את השימוש בעגלות וסוסים ובאופנים.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם העלייה ברמת החיים, פיתוח הפרברים והירידה במחירי המכוניות בעולם, החלו יותר ויותר אנשים לרכוש מכונית, שתפסה את מקומם של כל כלי התחבורה שהשתמשו בהם עד אז ובהם גם האופניים. (נציין כי במספר מועט של מדינות כמו הולנד ודנמרק נשארו האופניים כלי תחבורה נפוץ באותה תקופה). עקב המצב החדש, החלו המדינות והערים שבהן לפתח כבישים עירוניים ורשת ארצית של כבישים מהירים המחברים בין הערים.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצפיפות הרבה במרכזי הערים בעולם ומשבר הנפט באותן שנים, היוו זרז לשינוי התפיסה של התנועה בעיר ופיתוח חלופות לתנועת אנשים בתוך העיר. אחת החלופות הייתה סלילת שבילי אופניים לצד מדרכות. בשנת 1971, ממשלת מדינת קליפורניה ערכה הסכם עם אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לתכנון ועיצוב שבילי אופניים.

שבילי אופניים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הראשונה בישראל בה נסללו שבילי אופניים היא נהריה. במהלך שנות ה-90 עמותת "ישראל בשביל אופניים" יזמה פעילות "מסה קריטית" שנועדה לעודד סלילת שבילי אופניים בתל אביב ובעקבות הצלחתה החלה פעילות ארצית בנושא. בתל אביב וגוש דן ישנה רשת שבילי האופניים הנרחבת בישראל, עם מעל ל-120 ק"מ של שבילים. הגידול בשבילי האופניים, יחד עם השקת תוכנית תל-אופן, הובילו לגידול במספר הרוכבים בעיר. במקביל לרשת שבילי האופניים בתל אביב, נסללו שבילי אופניים בערים ורשויות מקומיות נוספות.

בשנים הראשונות לסלילת שבילי אופניים, נסללו שבילים לא תקניים כולל סימוני שבילי אופניים על מדרכות. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, משרד התחבורה פרסם הנחיות לסלילת שבילי אופניים, מה שגרם לשיפור באיכות שבילי האופניים שתוכננו לאחר מכן.

עקב ריבוי תאונות בין הולכי רגל לרוכבי אופניים ובפרט רוכבי אופניים חשמליים[2], תופעה שנובעת בחלקה מתשתית שתוכננה באופן לקוי, עיריית תל אביב הכריזה ביוני 2017 על שיטת קנסות חדשה שתחול על רוכבי אופניים והולכי רגל[3].

במקביל לסלילת שבילי אופניים עירוניים ועקב הגידול העניין ברכיבת שטח, נסללו ברחבי ישראל שבילים לאופני הרים[4] ובהם שביל ישראל לאופניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שביל אופניים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Swedish road sign 11 13 31.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.