הלפיד האולימפי

הלהבה האולימפית באולימפיאדת טורינו (2006)

הלפיד האולימפי (לעיתים: האש האולימפית) הוא מהסמלים המזוהים ביותר עם המשחקים האולימפיים. מסורת הדלקת הלפיד האולימפי החלה עוד ביוון העתיקה: במשחקים האולימפיים שהתקיימו שם, תפקידו של הלפיד האולימפי, שנשמר דולק בכל תקופת המשחקים, היה להזכיר את גנבת האש מהאל היווני זאוס על ידי פרומתאוס. עם תום המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה גם מסורת הדלקת הלפיד האולימפי נשכחה. היא חודשה רק 1,535 שנה לאחר מכן, באולימפיאדת אמסטרדם (1928). "מרוץ הלפיד" המסורתי המתרחש לפני המשחקים האולימפיים, ובו רצים מעבירים את הלפיד באזורים רבים עד שהוא מגיע לבסוף לאתר המשחקים, נוסד בידי קרל דיים, נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין שהתקיימה בגרמניה הנאצית. דיים ייסד את הריצה עם הלפיד כדי לפאר את הרייך השלישי, ואף על פי כן המסורת נמשכת עד לימינו. באופן מסורתי, הלפיד מודלק על ידי ריכוז קרני השמש בעזרת מראה, ואלה מציתים ענף עץ זית. מהענף הבוער מדליקים מנורת שמן עתיקה. המנורה מדליקה את הלפיד, ומשם מתחיל המסע. הדלקה זו נעשית בטקס רב רושם באולימפיה שביוון.

היסטוריה

האולימפיאדה העתיקה

בימי קדם, נחשבה האש לדבר מקודש בעיני עמים רבים, כולל היוונים. בשל חשיבות האש, במקדשים רבים שמרו כל הזמן את האש בוערת.

במהלך האולימפיאדה בעת העתיקה נהגו להקריב קורבנות לזאוס. בטקסים אלה, הכהנים הדליקו משואה והספורטאי שזכה במרוץ הדליק את האש על המזבח והקריב קורבנות.

העידן המודרני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1928 במשחקי האולימפיאדה באמסטרדם המנהג חודש והודלקה להבה אולימפית במגדל באמסטרדם. המנהג של העברת הלפיד מיוון לאצטדיון חודש בשנת 1936 באולימפיאדה בברלין על ידי קרל דיאם מארגן המשחקים. הלפיד הובל במשך 3,187 ק"מ על ידי 3,331 רצים בתוך שנים עשר ימים ועשרה לילות מיוון לברלין. מטרת המסע הייתה להאדיר את שמו של היטלר.

מסלולים

הלפיד מתחיל את מסעו ביוון שם הוא מודלק בטקס חגיגי ומרשים ומשם הוא ממשיך את מסלולו על גבי כלים שונים לארץ המארחת. לדוגמה:

בשנת 1948 הלפיד נסע בפעם הראשונה על גבי סירה כדי לחצות את התעלה האנגלית.
בשנת 1952 הוא הוטס בפעם הראשונה להלסינקי.
באולימפיאדת מלבורן 1956 הוא נמסר רק על גבי סוסים אל העיר.
בשנת 1976 האש נשלחה לקנדה באמצעות לוויין ושם היא הוצתה על ידי קרן לייזר.
בשנת 2000 נישא הלפיד מתחת למים על ידי צוללנים, על גבי סירות קאנו, גמלים ומטוס קונקורד.

מבעירי הלפיד ונושאיו

אחרי סיום העברת הלפיד והגעתו לאצטדיון מקבל ספורטאי את הלפיד ומדליק איתו את הלהבה. לרוב הספורטאי הוא אלוף אולימפי מפורסם מהמדינה המארחת.

במקרים אחדים, לא ספורטאים הדליקו את הלהבה. לדוגמה, הרץ היפני יושינורי סאקאי שנולד בהירושימה ב-6 באוגוסט 1945, היום שבו הנשק הגרעיני הרס את העיר הדליק את הלהבה כשהמשחקים נפתחו בטוקיו ב-1964 והוא סימל את תחייתה של יפן לאחר המלחמה. ב-1976 במונטריאול, הדליקו את הלהבה שני נערים – האחד מהחלק הדובר צרפתית של המדינה, ואחד מהחלק הדובר אנגלית – מה שבא לסמל את האחדות של קנדה.

ברבות השנים, התפשט השימוש במונח "נושא הלפיד" לתיאור אדם שמוביל יוזמה, או רעיון מסוים.

מדליקי הלהבה
אולימפיאדה	שם הספורטאי/ת שהדליק/ה את הלפיד האולימפי	ענף ספורט
ברלין 1936	פריץ שליגן	אתלטיקה
לונדון 1948	ג'ון מארק	אתלטיקה
אוסלו 1952	אייגיל ננסן	לא ספורטאי
הלסינקי 1952	פאבו נורמי והנס קולמיינן	אתלטיקה
קורטינה ד'אמפצו 1956	גבידו קרולי	החלקה מהירה
מלבורן 1956	רון קלארק	אתלטיקה
סקוואוו ואלי 1960	קן הנרי	החלקה מהירה
רומא 1960	ג'אנקרלו פריס	אתלטיקה
אינסברוק 1964	יוזף רידר	סקי אלפיני
טוקיו 1964	יושינורי סקארי	אתלטיקה
גרנובל 1968	אלן קלמט	החלקה אמנותית על הקרח
מקסיקו סיטי 1968	אנריקטה בסיליו	אתלטיקה
סאפפורו 1972	בידקי טקאדה	לא ספורטאי
מינכן 1972	גינטר צאן	אתלטיקה
אינסברוק 1976	קריסטי האס ויוזף פיסטמנטל	סקי אלפיני ולוז'
מונטריאול 1976	סנדרה הנדרסון וסטפן פרפונטיין	התעמלות ואתלטיקה
לייק פלאסיד 1980	צ'ארלס גוג'ינו	לא ספורטאי
מוסקבה 1980	סרגיי בלוב	כדורסל
סרייבו 1984	סנדרה דוברבצ'יץ'	החלקה אמנותית על הקרח
לוס אנג'לס 1984	רייפר ג'ונסון	אתלטיקה
קלגרי 1988	רובין פרי	החלקה אמנותית על הקרח
סיאול 1988	צ'ונג סומן, שון מיצ'ונג, קים וונטק	שני שאינם ספורטאים ואתלטיקה
אלברוויל 1992	מישל פלאטיני, פרנסוא-קיריל גרנג'	כדורגל וסקי אלפיני
ברצלונה 1992	אנטוניו רבולו	קשתות
לילהאמר 1994	הנסיך הוקון	לא ספורטאי
אטלנטה 1996	מוחמד עלי	אגרוף
נאגנו 1998	מידורי איטו	החלקה אמנותית על הקרח
סידני 2000	קתי פרימן	אתלטיקה
סולט לייק סיטי 2002	שחקני נבחרת ההוקי קרח של ארצות הברית באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) בראשות הקפטן, מייק ארוזיאונה	הוקי קרח
אתונה 2004	ניקולס קקלמנקיס	שיט
טורינו 2006	סטפניה בלמונדו	סקי קרוס קנטרי
בייג'ינג 2008	לי נינג	התעמלות
ונקובר 2010	סטיב נאש, ננסי גרין, וויין גרצקי, קטריונה לה מיי דואן	כדורסל, סקי אלפיני, הוקי קרח, החלקה מהירה
לונדון 2012	שבעה ספורטאים צעירים. כל אחד נבחר על ידי אלוף אולימפי בריטי	אתלטיקה, שיט, חתירה
סוצ'י 2014	אירינה רודנינה, ולדיסלב טרטיאק	החלקה אמנותית על הקרח, הוקי קרח
ריו דה ז'ניירו 2016	ונדרליי דה לימה	אתלטיקה
פיונגצ'אנג 2018	קים יו-נה	החלקה אמנותית על הקרח
טוקיו 2020	דילניגאר אילהמג'אן, ג'או ג'יאן	סקי למרחקים, סקי נורדי משולב
בייג'ינג 2022	קים יו-נה	החלקה אמנותית על הקרח
פריז 2024	מארי-ז'וזה פרק, טדי רינר	אתלטיקה, ג'ודו

מחאות

במהלך השנים הפגנות רבות נערכו נגד הובלת הלפיד ולעיתים גם נגד הממשל שמארח את האולימפיאדה. לדוגמה בשנת 2008 כשהלפיד התארח בסין ניסו לכבות אותו מספר פעמים פעילים טיבטים שמחאו על הנהגת השלטון הסיני כלפי עמם^[1].