לדלג לתוכן

המזח בחוף כפר ויתקין

המזח בחוף כפר ויתקין
המזח (המופיע בשם Jetty) במפה מ-1952 (מפה מנדטורית במקור)
המזח (המופיע בשם Jetty) במפה מ-1952 (מפה מנדטורית במקור)
מידע כללי
סוג מזח
מיקום כפר ויתקין/בית ינאי
מדינה ישראלישראלישראל
בעלים מועצה אזורית עמק חפר
מייסדים משה המאירי (תהבלום)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 19381939
חומרי בנייה עץ
בטון
ברזל בניין
יוצר קק"ל
אדריכל משרד "פריד" / יצחק אשכנזי
מידות
אורך 170 מטר
רוחב 4 מטר
גובה 2-0 מטר
עומק 6 מטר
גובה מעל פני הים 0 מטר
קואורדינטות 32°23′15″N 34°51′47″E / 32.38753278668185°N 34.863021494015534°E / 32.38753278668185; 34.863021494015534
מפה

המזח בחוף כפר ויתקין (קרוי גם "מזח בית ינאי") היה מזח שהוקם בשנות ה-40 של המאה ה-20 בחוף של כפר ויתקין ובית ינאי ונועד, רשמית, לשרת את חקלאי האזור אך תוכנן גם להורדת מעפילים מספינות מעפילים. המזח היה אחת התחנות במסעה של אלטלנה לפני שטובעה בחוף תל אביב. הגשר, שעבר בלייה משמעותית, הוגדר כאתר מורשת ומיועד לשימור.

ההיסטוריה של המזח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר גרסאות לגבי הנסיבות שהביאו להקמת המזח. ביניהן ניתן למנות את הצורך של פרדסני האזור לייצא את סחורתם ללא צורך להעביר את ארגזי הפרי ליפו, הרצון להביא זבל אורגני לדישון הפרדסים, הרצון להקים מזח חלופי לנמל יפו שהשימוש בו הצטמצם בעקבות המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936, אמצעי להפעיל לחץ על משפחת זבורה למכור את נמל מכמורת השכן שהיה בבעלותה[1][2][3] ולהורדת מעפילים מאוניות לחוף.

יוזמת בניית המזח הייתה של משה המאירי (תהבלום) תושב כפר ויתקין[4]. ביולי 1937 פורסם על ידי ועד גוש עמק חפר על אישור צו מנדטורי להקמת מזח לפריקת דשן בחוף כפר ויתקין/בית ינאי כשהכוונה הייתה להביא את הדשן מסוריה, קפריסין ומצרים[5]. עם קבלת האישור החל הוועד בתכנון המזח ובחירת חברות שותפות לתכנון ולבניה. החברות שנבחרו היו קק"ל וחברת "נחשון" (מוסד הסתדרותי למפעלות ים) ולניהול הפרויקט יסדו יישובי הגוש אגודה שיתופית בשם "חפר" בע"מ[6].

העבודות על המזח החלו בקיץ 1938 והוא נחנך ב-1939 ושימש בעיקר לפריקת דשן לחקלאות. יחד עם זאת בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה נפסק כמעט לחלוטין ייצוא פירות ההדר מארץ ישראל בכלל ומהמזח בפרט. בשנים 1939-1934 (השנים שקדמו להשלמת בניית המזח) עגנו לחופי בית ינאי 16 אוניות מעפילים אך בתקופה הקרובה לסיום המזח לא עגנה במקום אף אונייה. ההערכה היא שהסיבה העיקרית להימנעות אוניות מעפילים מעצירה בחוף נבעה מהתחזקות הפיקוח הבריטי על החוף כמו הקמת תחנות משמר חופים מדרום למזח ובגבעת אולגה.

ב-20 ביוני 1948 עגנה במקום האונייה אלטלנה במטרה להוריד נשק במקום. מול האונייה הציב צה"ל כוחות מחטיבת אלכסנדרוני כדי למנוע מאנשי האונייה להתקרב לחוף. על אף ההתנגדות, חלק מהציוד נפרק. בהמשך החלו חילופי יריות בין כוחות אלכסנדרוני ובין אנשי אצ"ל שהתבצרו באונייה ובחסימה של גשר נחל אלכסנדר ממזרח לכפר ויתקין. בניסיון למנוע שפיכות דמים הפליגה אלטלנה לתל אביב לאחר שסוכם שהנשק שכבר נפרק לחוף יימסר לצה"ל[7].

לאחר קום המדינה הופסק משלוח הדשן מסוריה ובמקביל שופרה התשתית התחבורתית לנמלים הגדולים (תל אביב וחיפה) דבר שייתר את הצורך במזח והוא נזנח והחל להתפורר בהשפעת גלי הים והמלח. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הרסה רשות הגנים הלאומיים את העמודים הקרובים לשפת הים כדי להגן על השוהים בחוף וכדי למנוע טיפוס לטפס על המזח.

המועצה האזורית עמק חפר, רשות הטבע והגנים והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בסיוע משרד ירושלים ומסורת ישראל הוחלט על שימור עמודי המזח שנותרו[8][9].

המזח נבנה על גבי 2 שורות של כלונסאות בטון מזוין שעוגנו בחול ועליהן נוצקו קורות בטון רוחביות שאיפשרו הנחת לוחות עץ עבים שהיוו את המדרך של המזח. אורכו המתוכנן של המזח היה 170 מטר כש-70 מטר על החוף ו-100 מטר בים ורוחבו המתוכנן 4 מטר. עמודי המזח הוחדרו לעומק של 6 מטר על ידי פטיש אוויר והמרחק בין העמודים היה 6 מטר כך שהוצבו כ-28 זוגות של עמודים[5].

עם סיומו התברר שמצד אחד עומק המים בקצה המזח מונע מסירות גדולות להתקרב עד אליו ומאלץ אותן לחנות במרחק מה ממנו ומצד שני גובה קצה המזח מעל פני המים (כ-2 מטר) אינו מאפשר גישה נוחה לסירות שמגיעות מהאוניות הגדולות.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • משה מאירי, כפר ויתקין-החלום ושברו, הוצאת ירון גולן
  • ז'רר לפונד, עלי חפר, גיליון מאי 2003 (סיפור המזח)
  • ז'רר לפונד, עלי חפר, גיליון יוני 2003 (זהירות, מיתוס בדרך)
  • ז'רר לפונד, עלי חפר, גיליון יולי 2003 (המזח, המיתוס, המציאות ומה שביניהם)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בית ינאי - רק ותיקים, הארץ, 2 בספטמבר 1964
  2. ^ עד סיום הקמת המזח נפרק הדשן במעגן של מכמורת
  3. ^ ב-1940 החליטה משפחת זבורה למכור חלק מאדמותיה (כולל מעגן מכמורת) ליהודים דבר שייתר חלקית את המזח
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "המזח בחוף כפר ויתקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4294
  5. ^ 1 2 המזח בעמק חפר, דבר, 25 בספטמבר 1938
  6. ^ בתוכנית המקורית נכללו גם 2 שוברי גלים אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל מחוסר תקציב
  7. ^ מלחמת השחרור - כפר ויתקין במוקד אירועי אלטלנה, באתר "גולה-קומה"
  8. ^ המזח בחוף בית ינאי, באתר המועצה האזורית עמק חפר
  9. ^ שיקום מזח בית ינאי, באתר קרן עמק חפר