המצפה האירופי הדרומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המצפה האירופי הדרומי
European Southern Observatory
European Southern Observatory (ESO) logo.svg
סמל המצפה האירופי הדרומי
מידע כללי
מקור סמכות אוסטריהאוסטריהאיטליהאיטליהבלגיהבלגיהברזילברזילבריטניהבריטניהגרמניהגרמניהדנמרקדנמרקהולנדהולנדספרדספרדפוליןפוליןפורטוגלפורטוגלפינלנדפינלנדצ'כיהצ'כיהצרפתצרפתשוודיהשוודיהשווייץשווייץ צ'ילהצ'ילה
הקמה 1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
מנכ"ל/ית חאווייר ברקונס
מטה מרכזי גרכינג, גרמניה
עובדים 700
תקציב 198 מיליון אירו
ESO.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המצפה האירופי הדרומיאנגלית: European Southern Observatory, בקיצור ESO או איס"ו) הוא ארגון מחקר בין-ממשלתי לאסטרונומיה תצפיתית מהקרקע. הארגון, שנוסד בשנת 1962, מספק לאסטרונומים מתקני מחקר מהשורה הראשונה וגישה לשמי חצי הכדור הדרומי. נכון ל-2017 כולל הארגון 16 מדינות חברות, לאו דווקא מאירופה[דרושה הבהרה]: אוסטריה, איטליה, בלגיה, ברזיל, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, צרפת, שוודיה, ושווייץ. המצפים עצמם ממוקמים בצ'ילה שבדרום אמריקה, לה מעמד מיוחד. התקציב השנתי של איס"ו, המוענק לו על ידי המדינות החברות, עומד על כ-198 מיליון אירו, והארגון מעסיק כ-700 עובדים.

במהלך השנים בנה איס"ו והפעיל כמה מהטלסקופים הגדולים והמתקדמים ביותר טכנולוגית, ביניהם טלסקופ הטכנולוגיה החדשה (NTT), חלוץ ראשון בתחום האופטיקה הפעילה, והטלסקופ הגדול מאוד (VLT), הכולל ארבעה טלסקופים בעלי מראה ראשית בקוטר 8.2 מטרים כל אחד, וארבעה טלסקופי-עזר קטנים יותר. המערך המילימטרי הגדול באטקמה (ALMA), הצופה ביקום באורכי גל בתחומי המילימטר והתת-מילימטר, הוא המצפה הקרקעי הגדול ביותר בעולם כיום. בנייתו הושלמה במרץ 2013 כחלק משיתוף פעולה בין-לאומי של אירופה (המיוצגת על ידי איס"ו), צפון אמריקה, מזרח אסיה וצ'ילה.

הטלסקופ הגדול במיוחד (Extremely Large Telescope, ELT), לו מראה בקוטר 39.3 מטר, נמצא כרגע בתהליכי בנייה. עם השלמת הבנייה ב-2024 יהיה ה-ELT הטלסקופ המחזיר אור הגדול ביותר בעולם. כוח איסוף האור שלו יאפשר מחקר מדוקדק של כוכבי לכת חוץ-שמשיים, של העצמים הראשונים ביקום, של חורים שחורים על-מסיביים, ושל מהות והתפלגות החומר האפל והאנרגיה האפלה השולטים ביקום.

בעזרת מתקני התצפית של איס"ו התגלו תגליות אסטרונומיות רבות, והורכבו מספר קטלוגים אסטרונומיים. בין התגליות המרכזיות ניתן למנות את העדות לחור השחור העל-מסיבי במרכז הגלקסיה שלנו,[1] התפשטות היקום,[2] וכוכב הלכת פרוקסימה קנטאורי b שהתגלה באזור הישיב של הכוכב הקרוב אלינו ביותר, פרוקסימה קנטאורי.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגות 50 שנה למצפה האירופי הדרומי
מנכ"לי איס"ו
Otto Heckmann 1962–1969
Adriaan Blaauw 1970–1974
Lodewijk Woltjer 1975–1987
Harry van der Laan 1988–1992
Riccardo Giacconi 1993–1999
Catherine Cesarsky 1999–2007
Tim de Zeeuw 2007–2017
Xavier Barcons 2017–היום

באביב 1953 הציעו האסטרונומים וולטר באדה ויאן אורט ממצפה ליידן שבהולנד את הרעיון להקמת מצפה גדול משותף לאסטרונומים אירופיים.[4] ב-21 ביוני באותה שנה קיבץ אורט קבוצת אסטרונומים בליידן על מנת לדון ברעיון. מיד לאחר מכן דנו בהצעה בהרחבה בכנס בכרונינגן שבהולנד. ב-26 בינואר 1954 חתמו אסטרונומים משש מדינות אירופיות על ההכרזה על איס"ו, בה הביעו את רצונם להקמת מצפה אירופי בחצי הכדור הדרומי.[5]

באותה תקופה, כל הטלסקופים המחזירים בעלי קוטר של שני מטרים ומעלה נמצאו בחצי הכדור הצפוני בלבד. ההחלטה על הקמת המצפה בחצי הכדור הדרומי נבעה מהצורך בצפייה בשמיים הדרומיים: כמה מנושאי המחקר, כמו החלקים המרכזיים של שביל החלב והעננים המגלניים, ניתנים לצפייה מחצי הכדור הדרומי בלבד.

אף שבתחילה תכננו להקים את המצפה בדרום אפריקה, שם כבר היו קיימים מספר מצפים אירופיים, בדיקות שנערכו בין השנים 1955 ו-1963 הראו שהרי האנדים מתאימים לכך יותר. ב-15 בנובמבר 1963 נבחרה צ'ילה כיעד עבור המצפה האירופי הדרומי. להחלטה קדמה ועידת איס"ו ב-5 באוקטובר 1962, בהשתתפות בלגיה, גרמניה, הולנד, צרפת ושוודיה. ב-1 בנובמבר 1962 נבחר אוטו הקמן כמנהלו הכללי הראשון של הארגון.[5] ההתערבות הממשלתית בהקמת איס"ו הייתה חיונית עקב העלויות הגבוהות של משלחות חיפוש האתר. ההסכם שנחתם ב-1962 הושפע במידה רבה מ-CERN (הארגון האירופי למחקר גרעיני), בשל הדמיון הרב בין הארגונים.[6]

ב-30 בנובמבר 1966 החל לפעול הטלסקופ הראשון של איס"ו, במצפה לה סייה (La Silla) בצ'ילה.[5] מאחר ששני הארגונים עוסקים בפיתוח מכשור מתוחכם נועצו אנשי איס"ו פעמים רבות ב-CERN, וב-1970 נחתם הסכם שיתוף הפעולה בין איס"ו לבין CERN. מספר חודשים מאוחר יותר עברה מחלקת הטלסקופ של איס"ו לבניין השייך ל-CERN בז'נבה.[7] המחלקות האירופיות של איס"ו עברו למשכנן החדש במטה איס"ו בגרכינג (ליד מינכן) שבגרמניה ב-1980.

מבט אווירי על המטה המרכזי של איס"ו בגרכינג, גרמניה. בחזית התמונה מופיע הבניין המקורי שנחנך ב-1981, מאחוריו -- שתי ההרחבות שנוספו ב-2013, ומימין -- מבנה ה"סופרנובה" (בבנייה), מרכז מבקרים הכולל פלנטריום, שצפוי להפתח ב-2018.

המדינות החברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה תאריך הצטרפות
בלגיהבלגיה  בלגיה 1962
גרמניהגרמניה  גרמניה 1962
הולנדהולנד  הולנד 1962
צרפתצרפת  צרפת 1962
שוודיהשוודיה  שוודיה 1962
דנמרקדנמרק  דנמרק 1967
שווייץשווייץ  שווייץ 1981
איטליהאיטליה  איטליה 24 במאי 1982
פורטוגלפורטוגל  פורטוגל 27 ביוני 2000
בריטניהבריטניה  בריטניה 8 ביולי 2002
פינלנדפינלנד  פינלנד 1 ביולי 2004
ספרדספרד  ספרד 1 ביולי 2006
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 1 בינואר 2007
אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 1 ביולי 2008
ברזילברזיל  ברזיל 29 בדצמבר 2010 (מחכה לאשרור)
פוליןפולין  פולין 28 באוקטובר 2014
המדינות החברות במצפה האירופי הדרומי, למעט ברזיל, שמעמדה מחכה לאשרור.

המצפים בצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]


מפת צ'ילה המציגה את ארבעת אתרי
התצפית של איס"ו
Chile location map.svg
 
צ'ילה
בוליביה
ארגנטינה

אף שהמטה המרכזי של איס"ו נמצא בגרמניה, הטלסקופים והמצפים שלה נמצאים בצפון צ'ילה. המצפים של איס"ו בצ'ילה כוללים את מצפה לה סייה, הכולל את טלסקופ הטכנולוגיה החדשה (NTT), מצפה פרנאל, בו נמצא הטלסקופ הגדול מאוד (VLT), ומצפה יאנו דה צ'חננטור, הכולל את טלסקופ התת-מילימטר APEX, ואת המערך המילימטרי הגדול באטקמה (ALMA). הטלסקופ הגדול במיוחד (ELT) עתיד לקום בסרו ארמסונס. אתרים אלו הם בין האתרים המתאימים ביותר לתצפיות אסטרונומיות בחצי הכדור הדרומי.

כ-2000 בקשות לתצפית בטלסקופים של איס"ו מתקבלות מדי שנה, כמות הגדולה פי ארבעה בערך מזמן התצפית האפשרי. הבקשות מדורגות בתהליך של ביקורת עמיתים, בסופו נבחרות הבקשות שתזכינה לצאת אל הפועל.[8] המחקרים המבוססים על התצפיות האלה מתפרסמים בכתבי עת מדעיים לאחר ביקורת עמיתים. כך, לדוגמה, בשנת 2016 פורסמו 936 מאמרים מדעיים המבוססים על תצפיות במתקנים השונים של איס"ו.[9]

הטלסקופים של איס"ו
שם קיצור גודל סוג אתר שנה
טלסקופ ה-3.6 מטר של איס"ו ESO 3.6m 3.57 מ' אופטי ותת-אדום לה סייה 1977
טלסקופ ה-2.2 מטר של איס"ו ומכון מקס פלאנק MPG 2.20 מ' אופטי ותת-אדום לה סייה 1984
טלסקופ הטכנולוגיה החדשה NTT 3.58 מ' אופטי ותת-אדום לה סייה 1989
הטלסקופ הגדול מאוד VLT 8.2x4 מ'

1.8x4 מ'

אופטי עד תת-אדום בינוני,

מערך

פרנאל 1998
ניסוי פאת'פיינדר באטקמה APEX 12 מ' אורכי-גל בתחום המילימטרי/תת-מילימטרי צ'חננטור 2005
טלסקופ הסקר האסטרונומי בתחום האור הנראה והתת-אדום VISTA 4.1 מ' תת-אדום קרוב, סקר פרנאל 2009
טלסקופ הסקר של ה-VLT VST 2.6 מ' אופטי, סקר פרנאל 2011
המערך המילימטרי הגדול באטקמה[טבלה 1] ALMA 12x50 מ'

7x12 מ'

12x4 מ'

אורכי-גל בתחום המילימטרי/תת-מילימטרי

מערך אינטרפרומטרי

צ'חננטור 2011
הטלסקופ הגדול במיוחד ELT 39.3 מ' אופטי עד תת-אדום בינוני סרו ארמסונס 2024
  1. ^ ALMA הוא שיתוף פעולה בין אירופה, ארצות הברית, קנדה, מזרח אסיה, וצ'ילה.

מתקני מחקר נוספים של איס"ו נמצאים בסנטיאגו דה צ'ילה, וכוללים ספריה, משאבי מחשוב, ותוכניות עבור מדענים אורחים.

לה סייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצפה הראשון של איס"ו, מצפה לה סייה (La Silla), ממוקם בחלקו הדרומי של מדבר אטקמה, כ-600 ק"מ צפונית לסנטיאגו דה צ'ילה, ומתנשא לגובה של כ-2400 מטרים. בדומה למצפים אחרים בסביבה, לה סייה מרוחק ממקורות של זיהום אור, והלילות בו הם מהחשוכים על פני כדור הארץ. איס"ו מפעילה שלושה טלסקופים בלה סייה: טלסקופ בקוטר 3.6 מטר, טלסקופ הטכנולוגיה החדשה, וטלסקופ ה-2.2 מטר של איס"ו ומכון מקס פלאנק.

לטלסקופים במצפה ניתן לחבר מכשור אורח, המוסר בתום סבב התצפיות. המצפה מארח גם טלסקופים לאומיים, כמו טלסקופ ה-1.2 מטר השווייצרי וטלסקופ ה-1.54 מטר הדני.

בשנים האחרונות, פורסמו כ-200–250 מאמרים מדעיים בשנה המבוססים על תצפיות שנערכו בלה סייה.

טלסקופ ה-3.6 מטר של איס"ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ ה-3.6 מטר של איס"ו

טלסקופ ה-3.6 מטר של איס"ו החל את פעילותו בשנת 1977. בשנים שחלפו מאז הוא עבר שדרוגים, כולל התקנת מראה משנית חדשה. הטלסקופ, לו מעמד פרסה רגיל, נועד במקור לתצפיות ספקטרוסקופיות בתחום התת-אדום. כיום מותקן עליו הספקטרוגרף HARPS, המשמש לחיפוש כוכבי לכת חוץ-שמשיים ולאסטרוסייסמולוגיה.

טלסקופ הטכנולוגיה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ הטכנולוגיה החדשה (NTT)

טלסקופ הטכנולוגיה החדשה (New Technology Telescope, או NTT בקיצור) הוא טלסקופ Ritchey–Chrétien בקוטר 3.58 מטר, עם מעמד Alt-Az. הטלסקופ, שנחנך בשנת 1989, היה הראשון בעולם לו מראה ראשית נשלטת מחשב. למראה צורה גמישה הניתנת להתאמה תוך כדי התצפית על מנת להבטיח את איכות התמונה. מיקום המראה המשנית ניתן לכוונון בשלושה כיוונים. טכנולוגיה זו, שפותחה על ידי איס"ו ומכונה אופטיקה פעילה (active optics), מיושמת כיום בכל הטלסקופים המובילים, כולל הטלסקופ הגדול מאוד והטלסקופ הגדול במיוחד העתידי.

עיצוב מבנה ה"כיפה" המתומן של טלסקופ הטכנולוגיה החדשה היה חדשני אף הוא. כיפת הטלסקופ קטנה יחסית, ומאווררת על ידי מערכת פתחים המפנים את זרם האוויר בצורה חלקה על פני המראה ומפחיתים את מערבולות האוויר, מה שתורם לחדות התמונות.

טלסקופ ה-2.2 מטר של איס"ו ומכון מקס פלאנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ ה-2.2 מטר פועל בלה סייה החל משנת 1984, ונמצא כרגע בהשאלה לזמן בלתי מוגבל מאיס"ו למכון מקס פלאנק. זמן התצפית בטלסקופ נחלק בין מכון מקס פלאנק לאיס"ו, בעוד שהפעלת ותחזוקת הטלסקופ הן באחריות איס"ו.

המכשור שלו כולל מצלמת שדה-רחב בעלת 67 מיליון פיקסלים (WFI), לה שדה ראייה בגודל של הירח המלא. מכשירים אחרים הנמצאים בשימוש בטלסקופ הם GROND (גלאי התפרצות גמא בתחום האופטי והתת-אדום הקרוב), המחפש זוהר מאוחר (afterglow) של התפרצויות קרינת גמא - הפיצוצים האנרגטיים ביותר ביקום, והספקטרוגרף בעלת הרזולוציה הגבוהה FEROS, המשמש למחקר מדוקדק של כוכבים.

טלסקופים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה לה סייה מארח מספר טלסקופים נוספים, שאינם מופעלים על ידי איס"ו:

פרנאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה פרנאל (Paranal) ממוקם בפסגת סרו פרנאל במדבר אטקמה בצפון צ'ילה. סרו פרנאל הוא הר בגובה 2635 מטר, הנמצא במרחק של כ-120 ק"מ דרומית לאנטופגסטה ו-12 ק"מ מחוף האוקיינוס השקט.

המצפה כולל שישה טלסקופים עיקריים הפועלים בתחום האופטי והתת-אדום: ארבעת טלסקופי ה-8.2 מטר של הטלסקופ הגדול מאוד, טלסקופ הסקר VST בקוטר 2.6 מטר, וטלסקופ הסקר VISTA בקוטר 4.1 מטר. בנוסף, פועלים ארבעה טלסקופי עזר בקוטר 1.8 מטר, שיוצרים יחד מערך המשמש לתצפיות אינטרפרומטריות.

פנורמת 360 מעלות של שמי הלילה בחצי הכדור הדרומי מפרנאל

הטלסקופ הגדול מאוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטלסקופ הגדול מאוד
הטלסקופ הגדול מאוד (VLT), המורכב מארבעה טלסקופים גדולים, וכמה קטנים יותר.
מערכת הנחיית הלייזרים החדשה של ה-VLT. ארבע קרני הלייזר משמשות לאופטיקה מסתגלת (adaptive optics).

המתקן העיקרי בפרנאל הוא הטלסקופ הגדול מאוד (VLT), הכולל ארבעה טלסקופים כמעט זהים, בקוטר 8.2 מטר. כל אחד מהטלסקופים כולל שניים או שלושה מכשירי תצפית. ארבעת הטלסקופים יכולים לעבוד יחד בקבוצות של שניים או שלושה כאינטרפרומטר ענק. השילוב שלהם, המכונה האינטרפרומטר של הטלסקופ הגדול מאוד (VLTI), מאפשר לאסטרונומים לראות פרטים ברזולוציה טובה פי 25 לעומת זו המתקבלת משימוש באחד הטלסקופים בלבד. אלומות האור מאוחדות ב-VLTI בעזרת מערכת מראות מורכבת בתעלות תת-קרקעיות. הרזולוציה שניתן להשיג בעזרת ה-VLTI היא של אלפיות שניית קשת, רזולוציה השקולה ליכולת להבחין בפנסי מכונית הנמצאת על הירח.

הראשון מבין ארבעת הטלסקופים נחנך במאי 1998, והועמד לשימוש הקהילה האסטרונומית ב-1 באפריל 1999. שלושת הטלסקופים האחרים הצטרפו ב-1999 וב-2000, והכניסו את ה-VLT לפעילות מלאה. ארבעת טלסקופי העזר בקוטר 1.8 מטר הותקנו בין 2004 ל-2007, והוסיפו ליכולות ה-VLTI, בו ניתן להשתמש כעת גם כאשר הטלסקופים הגדולים עוסקים בתצפיות אחרות.

בממוצע מתפרסם יותר ממאמר מדעי אחד ביום המבוסס על תצפיות מהטלסקופ הגדול מאוד. בשנת 2016 פורסמו 565 מאמרים מדעיים כאלה.[9] התגליות המבוססות על נתונים שהתקבלו בעזרת הטלסקופ הגדול מאוד כוללות תמונה של כוכב לכת חוץ-שמשי,[10] מעקב אחר תנועת כוכבים מסביב לחור השחור העל-מסיבי במרכז שביל החלב,[11] ותצפית בזוהר מאוחר (afterglow) של התפרצות הגמא המרוחקת ביותר הידועה.[12]

טלסקופי סקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ הסקר האסטרונומי בתחום האור הנראה והתת-אדום (VISTA), לו מראה ראשית בקוטר 4.1 מטר, ממוקם על הפסגה הקרובה לזו עליה נמצא הטלסקופ הגדול מאוד.

ה-VST נראה ברקע בין כיפות טלסקופי העזר של ה-VLT.

טלסקופ הסקר של ה-VLT (בקיצור, VST) הוא טלסקופ בקוטר 2.6 מטר, המצויד ב-OmegaCAM, מצלמה בעלת 268 מיליון פיקסלים, לה שדה ראייה גדול פי ארבעה משטח הירח המלא. ה-VST משלים את VISTA בתחום האור הנראה.

יאנו דה צ'חננטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנו דה צ'חננטור (Llano de Chajnantor) היא רמה בגובה 5100 מטר במדבר אטקמה, במרחק של כ-50 ק"מ מזרחית לסן פדרו דה אטקמה. האתר גבוה ב-750 מטרים ממצפה מאונה קאה שבהוואי, וב-2400 מטרים ממצפה פרנאל. האקלים בצ'חננטור יבש ולא נוח לבני אדם, אך מצוין לאסטרונומיה בתחום התת-מילימטר: מאחר שמולקולות אדי מים באטמוספירה של כדור הארץ בולעות ומנחיתות קרינה בתחום התת-מילימטרי, אקלים יבש הוא הכרחי לסוג זה של אסטרונומיית רדיו. האתר כולל, בין היתר, שני טלסקופים המופעלים על ידי איס"ו: APEX והמערך המילימטרי הגדול באטקמה.

ניסוי הפאת'פיינדר באטקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ ה-12 מטר של APEX

טלסקופ ניסוי הפאת'פיינדר באטקמה (APEX) מופעל על ידי איס"ו בשיתוף עם מכון מקס פלאנק לאסטרונומיית רדיו בבון שבגרמניה, ומצפה החלל אונסלה שבאונסלה, שוודיה. זהו טלסקופ בקוטר 12 מטר, הצופה באורכי גל בתחום המילימטר והתת-מילימטר, הגדול מסוגו בחצי הכדור הדרומי.

המערך המילימטרי הגדול באטקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש מהאנטנות של ALMA

המערך המילימטרי הגדול באטקמה (ALMA) הוא אינטרפרומטר אסטרונומי חדשני, המורכב מ-66 אנטנות בעלות דיוק גבוה, המתאימות לאורכי גל של 0.32 עד 3.6 מ"מ. המערך המרכזי מהווה אינטרפרומטר המורכב מ-50 אנטנות בקוטר 12 מטר כל אחת, הפועלות יחד. בנוסף פועל מערך קומפקטי יותר, הכולל ארבע אנטנות בקוטר 12 מטר, ו-12 אנטנות בקוטר 7 מטרים. המרחק המרבי בין האנטנות נע בין 150 מטר ל-16 ק"מ, מה שמעניק ל-ALMA יכולת ליצור תמונות תקריב במרחק משתנה.

סרו ארמסונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרו ארמסונס (Cerro Armazones) הוא הר הנמצא כ-130 ק"מ דרום-מזרחית לאנטופגסטה, צ'ילה. הפסגה המקורית, שהתנשאה לגובה של 3064 מטר, עובדה לקראת הקמת הטלסקופ הגדול במיוחד, וגובהה הנוכחי הוא 3046 מטר.

הטלסקופ הגדול במיוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטלסקופ הגדול במיוחד
הדמיה של הטלסקופ הגדול במיוחד, עם הלייזרים המשמשים לאופטיקה המסתגלת.

הטלסקופ הגדול במיוחד (ELT), שתכנונו החל בשנת 2005, עתיד להיות הטלסקופ האופטי/תת-אדום קרוב הגדול ביותר בעולם, עם מראה ראשית בקוטר 39 מטר. חנוכת הטלסקופ צפויה בשנת 2024.

מחקר ותגליות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוש כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל היקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החור השחור במרכז שביל החלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצויות קרינת גמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגשה לקהל הרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמיה של הפלנטריום ומרכז המבקרים "סופרנובה" של איס"ו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]