האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן כולל מידע אודות ההצטרפות בלבד. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
לחצו כדי להקטין חזרה
בולגריה במלחמת העולם הראשונה פרדיננד הראשון האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה מהמט החמישי האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה פרנץ יוזף הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה וילהלם השני, קיסר גרמניהLeaders of the Central Powers - Vierbund.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה ומנהיגיהן. למידע על מעצמה או מנהיג, לחצו על החלק המתאים בתמונה

במלחמת העולם הראשונה נגררה האימפריה העות'מאנית למלחמה לצד מעצמות המרכז מבלי שהחליטה על כך מראש. לפני המלחמה היא לא הייתה חברה בברית מדינות ולא התחייבה להשתתף במלחמה. הצטרפותה למלחמה נגרמה על ידי פעולות שנעשו והחלטות שהתקבלו, לעתים על ידי זרים, ולרוב ללא התייעצויות ודיונים מסודרים. עם זאת, הצטרפותה למלחמה השפיעה רבות על מהלכה ותוצאותיה.

התבוסה של מעצמות המרכז הביאה להתפרקות האימפריה העות'מאנית, לביטול הסולטנות והחליפות העות'מאניים ולהקמת הרפובליקה הטורקית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה האסטרטגית של האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה האסטרטגית של האימפריה העות'מאנית נבעו ממיקומה הגאוגרפי שאפשר לה לחסום את מֵצָרֵי הבוספורוס והדרדנלים ובכך להטיל מצור על הנמלים הרוסיים בים השחור. בנמלים אלו התנהלו אז כ-90% מסחר החוץ הרוסי. למרות זאת, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה לא היו שתי הבריתות הגדולות של מעצמות אירופה (מעצמות המרכז ומדינות ההסכמה) מעוניינות לצרף איליהן את האימפריה העות'מאנית משום שראו בה מדינה חלשה, מפגרת ומושחתת ללא תקנה. שתיהן לא העריכו שהצטרפות האימפריה העות'מאנית למלחמה לצידן תסייע להן. הגרמנים תכננו מלחמה קצרה בה לא צפויה תועלת רבה מחסימת המֵייצרים. גם הבריטים לא העריכו ביותר את יכולת הלחימה העות'מאנית. הם חששו שאם האימפריה העות'מאנית תלחם לצידם אזי יתקדמו הכוחות של מעצמות המרכז מבולגריה הסמוכה, יגיעו לאחד המֵצָרִים ויחסמו אותו. הבריטים העדיפו אימפריה עות'מאנית נייטרלית שלא תותקף על ידי מעצמות המרכז ותשמור את המֵצָרִים פתוחים לשיט.

האימפריה העות'מאנית ערב מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימוני הצבא העות'מאני לפני מלחמת העולם הראשונה נעשו בסיוע משלחת קציני צבא גרמניים. אימוני הצי לעומת זאת נעשו בסיוע משלחת קציני צי בריטיים. לכן תמך הצבא בברית עם גרמניה והצי תמך בברית עם בריטניה. האימפריה העות'מאנית רכשה מבריטניה כ-40 אוניות מלחמה. גולת הכותרת היה רכש שתי אוניות מערכה גדולות מסוג סוּפֶּר-דרֶדנוּט במספנה בריטית. לכל אחת מהן היה דחי של כ-30000 טון והיא נשאה 10 תותחים בקוטר 343 מ"מ. עבור שתי אוניות אלו שילמו העות'מאנים סכום עצום (בערכים של אז) בסך שבעה וחצי מיליון לירות שטרלינג שגויסו מהציבור הטורקי במגבית עממית, לאומית ודתית. ביום 1.8.1914 הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה והגישה לצרפת אולטימאטום לפני שתכריז עליה מלחמה. ביום 2.8, בעת ששתי האוניות עמדו להימסר לצוותים טורקיים שכבר שהו בבריטניה, הודיע שר הימייה הבריטי צ'רצ'יל על הפקעת האוניות משום סכנת המלחמה וצורך לאומי בריטי. הפיצוי שהובטח לטורקיה היה קטן, ורק בתנאי שתשמור על נייטרליות במלחמה. הפקעת האוניות עוררה זעם בציבור, בצי ובממשל הטורקיים והחלישה את התנגדות הצי הטורקי לברית עם גרמניה.

ביולי 1914, שבועות לפני פרוץ המלחמה והפקעת האוניות אך אחרי רצח פרנץ פרדיננד בסרייבו, הציע שר המלחמה העות'מאני הפרו גרמני, אֶנווֶר פאשה, לגרמניה לכרות ברית סודית לסיוע הדדי בלתי מותנה בעת מלחמה. גרמניה לא מיהרה להשיב בחיוב. רק ב-1.8, אחרי שהכריזה מלחמה על רוסיה והגישה אולטימאטום לצרפת, חתמה גרמניה והחזירה את חוזה הברית לאִשרור טורקי. החוזה נחתם על ידי ממשלת טורקיה ב-2.8 אך היא לא קיימה את מחויבותה לפי החוזה והעדיפה להישאר נייטרלית, בטענה נכונה שהחוזה לא אושר סופית בהיעדר חתימת הסוּלטן. כתוצאה, לא הכריזה האימפריה העות'מאנית מלחמה על רוסיה ולא חסמה את מצרי הבוספורוס והדרדנלים לשיט רוסי. תוך יומיים הוכרזו מצבי מלחמה גם בין גרמניה לצרפת ובריטניה, אך האימפריה העות'מאנית לא הצטרפה.

הצטרפות האימפריה העות'מאנית למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 10 באוגוסט 1914 בערב הופיעו בפתח מצר הדרדנלים בים האגאי שתי אוניות המלחמה הגרמניות, בפיקודו של תת-אדמירל וילהלם סושון: סיירת הקרב הכבדה גֵייבֶּן והסיירת הקלה בְּרֶסלָאוּ. במשך יומיים נערך משא ומתן אינטנסיבי בין הגרמנים והממשלה העות'מאנית כדי שתפתח את מֵצר הדרדנלים בפני אוניות אלו ותסגור אותו מיד אחר כך בפני אוניות בריטיות הצפויות להגיע. פעולה כזאת הייתה בניגוד למחויבות של האימפריה העות'מאנית כמדינה נייטרלית. כדי לעקוף את הנייטרליות העות'מאנית, העניקו לה הגרמנים את האוניות במתנה. הממשלה, הצי ודעת הקהל הטורקית ראו באוניות אלו פיצוי גרמני נדיב על האוניות שהופקעו על ידי בריטניה.

בהוראת אנוור פחה, שלא התייעץ עם חבריו לממשלה ולא ביקש את אישורם, נפתח מֵצַר הדרדנלים ואוניות המלחמה הגרמניות נכנסו לים השיש (מרמרה). מיד אחר כך נחסם המֵצַר בפני אוניות מלחמה בריטיות, שסוף סוף ובאיחור הגיעו לפתחו כדי להתעמת עם סושון (12.8). אוניות המלחמה גייבּן וברסלאו הניפו את הדגל העות'מאני, אך הצוותים הגרמניים המשיכו להפעילן וסושון המשיך לפקד עליהן. עצם נוכחות האוניות בים השיש יצרה איום סמוי ולחץ על קונסטנטינופול (איסטנבול) הבירה, ובפרט על משרדי הממשלה וארמונות הסולטאן (סיירת הקרב הכבדה גֵייבֶּן נשאה עשרה תותחים כבדים בקוטר 280 מ"מ). ב-15 באוגסט ביטלה ממשלת טורקיה את חוזה הסיוע הימי עם בריטניה ומשלחת הצי הבריטי בקונסטנטינופול התבקשה לעזוב (עזבה ב-15 בספטמבר). ביום 23 בספטמבר 1914 התמנה סושון למפקד הצי הטורקי והמֵצרים נסגרו לשיט אזרחי. חסימת המֵצרים פגעה בעיקר ברוסיה, שכאמור 90% מסחר החוץ שלה עברו דרכם. אך רוסיה לא מיהרה להכריז מלחמה.

אחרי כישלון תוכנית שליפן ומפלתם בקרב על המַארן בצרפת, נכזבה תקוותם של הגרמנים לניצחון מהיר והם הגבירו את לחצם על ממשלת טורקיה כדי שתצטרף למלחמה לצידם. ביום 27 באוקטובר 1914 עזב הצי הטורקי בפיקוד וילהלם סושון את ים השיש דרך מצר הבוספורוס לים השחור. אוניות הצי הטורקי, כולל שתי הסיירות הגרמניות שנמסרו לטורקיה, הפגיזו ב-29 באוקטובר 1914 את הנמלים הרוסיים העיקריים בים השחור אודסה, סבסטופול ונובורוסיסק. יומים אחר כך, ב-2 בנובמבר הכריזה רוסיה מלחמה על טורקיה ושלושה ימים מאוחר יותר (5 בנובמבר) הצטרפו אליה גם צרפת ובריטניה. הפגזת הנמלים הרוסיים בים השחור, שגררה סופית את טורקיה למלחמה, נעשתה ללא אישור וללא ידיעה מראש של ממשלת טורקיה. רק לשר המלחמה אֶנוֶור פחה הודיעו כנראה מראש על הפלגת הצי אל הים השחור.

האימפריה העות'מאנית במהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה העיקרית של השתתפות האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה נבעה מחסימת מצרי הבוספורוס והדרדנלים למשך כל המלחמה. בכך הוטל מצור על רוסיה ש-90% מסחר החוץ שלה נעשה באמצעות נמליה בים השחור ועבר דרך המֵצרים. ביחד עם חסימת הים הבלטי על ידי הגרמנים, היה המצור כמעט מושלם: סחר החוץ הרוסי פחת בעת המלחמה ב-95%. סגירת המֵצָרִים גם ניתקה את רוסיה ביעילות מסיוע של בעלות בריתה ולכן הובלת אמצעי לחימה ותחמושת לרוסיה צומצמה מאד. לרוסים נותרו רק נמל ארכנגלסק הקפוא בחורף וסגור בשל כך חמישה חודשים בשנה, וכן נמל ולדיווסטוק המרוחק כ-12,000 ק"מ מחזית הלחימה הרוסית. כדי להתגבר על כך, בנתה רוסיה את נמל מוּרמַנסק החופשי מקרח וסללה אליו קו רכבת. הקו הושלם מאוחר מדי, רק בקיץ 1917 (אך שימש במלחמת העולם השנייה). ניסיונם של בעלות הברית לפרוץ את המצור ולהוציא את האימפריה העות'מאנית מהמלחמה נכשל במערכת גליפולי ב-1915.

המצור הכלכלי חנק את כלכלת רוסיה, גרם למחסור ותרם משמעותית להתמוטטות הצבא הרוסי ולאווירה המהפכנית שהשתררה במדינה. ביחד עם הברחת לנין לרוסיה על ידי הגרמנים, היה המצור גורם חשוב לפרוץ מהפכת אוקטובר הבולשביקית (7.11.1917) ולפרישת רוסיה מהמלחמה.

בהתייחסו לסיירות גֵייבֶּן וברסלאו, אמר צ'רצ'יל כי "הן גרמו ליותר הרג, סבל והרס מכל אוניה שקדמה להן".

הגנרל הגרמני אריך לודנדורף, שפיקד למעשה על הצבא הגרמני בשנתים האחרונות למלחמה, טען בזיכרונותיו שהתערבות האימפריה העות'מאנית אִפשרה למעצמות המרכז הנחותות בכוחן, להאריך את המלחמה בשנתיים. בשנתיים אלו נערכו כמה מהקרבות העקובים ביותר מדם (כמו הקרב על הסום), ארצות הברית הצטרפה למלחמה למרות אווירת הבדלנות שם והקומוניסטים השתלטו על רוסיה.

הלחימה העות'מאנית הרחיבה את המלחמה לזירות הקווקז והמזרח התיכון (בחזיתות סיני, ארץ ישראל ומסופוטמיה) והשפיעה גם על הלחימה בבלקן. היא דחפה את בריטניה לשקול לראשונה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ולפרסם את הצהרת בלפור (2.11.1917). בריטניה אף תמכה ועודדה את המרד הערבי שהתקיים בחיג'אז בשנים 1916–1918, בהנהגתו של השריף חוסיין בן עלי, כנגד האימפריה העות'מאנית וריתק כוחות לאזור.

השפעת תוצאות המלחמה על האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבוסה של מעצמות המרכז הביאה להתפרקות האימפריה העות'מאנית, לביטול הסולטנות והחליפות העות'מאניים ולהקמת הרפובליקה הטורקית. שטחים נרחבים של האימפריה העות'מאנית עברו לשליטת בריטניה וצרפת במסגרת מנדט חבר הלאומים. בשטחים אלה הוקמו לימים המדינות סוריה, לבנון, עיראק, ירדן וישראל. חלקי חצי האי ערב שהיו בשלטון עות'ומאני להלכה או למעשה שולבו במדינות החדשות סעודיה ותימן.

בנוסף, במהלך המלחמה ביצעה האימפריה העות'מאנית את רצח העם הארמני, שבו הושמדו יותר ממיליון ארמנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]