המרכז לזכויות חוקתיות
 | |
| מדינה |
ארצות הברית  |
|---|---|
| מטה הארגון |
ניו יורק |
| מייסדים |
ארתור קינוי, ויליאם קנסטלר |
| תקופת הפעילות |
1966–הווה (כ־58 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
|
ccrjustice | |
  | |
המרכז לזכויות חוקתיות (באנגלית: Center for Constitutional Rights, בראשי תיבות: CCR) הוא ארגון זכויות אדם ללא מטרות רווח שבסיסו בעיר ניו יורק בארצות הברית. הארגון נוסד בשנת 1966 על ידי ארתור קינוי, ויליאם קנסטלר ואחרים, ומטרותיו הן קידום חקיקת זכויות האזרח והשגת צדק חברתי.
הארגון מתמקד בקידום זכויות האדם, בעיקר באמצעים משפטיים. אחד מהישגי הארגון הוא הזכייה בתביעה נגד ממשל בוש בשנת 2004, בה קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי עצירים במתקן המעצר בגואנטנמו יכולים לערער על מעמדם בבתי משפט בארצות הברית, וזכאים לייצוג משפטי. לאחר מכן העניק הארגון סיוע משפטי לאסירים נוספים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרכז לזכויות חוקתיות הוקם בשנת 1966 על מנת להעניק תמיכה משפטית וכספית לעורכי דין שייצגו את פעילי התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח במיסיסיפי, בתקופת המאבק נגד הפרדה גזעית ולמען צדק חברתי. עיקר פעילותו הייתה תמיכה משפטית בפעילי התנועה, כאשר המקרים בהם טיפלו נבחרו כדי להעלות נושאים של הפרדה גזעית ואי-צדק כלכלי למודעות הציבורית, וליצור תשומת לב תקשורתית.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 ערער הארגון על מעצרים רבים שבוצעו בשם "המלחמה העולמית בטרור". אחד מהישגי הארגון הוא הזכייה בתביעה נגד ממשל בוש בשנת 2004, בה קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי עצירים במתקן המעצר בגואנטנמו יכולים לערער על מעמדם בבתי משפט בארצות הברית, וזכאים לייצוג משפטי. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית בה בית המשפט פסק נגד הנשיא, בשם לוחמי אויב לכאורה, ובזמן מלחמה. בשנים שלאחר מכן היו מספר החלטות נוספות של בית המשפט העליון שאסרו על שימוש בכוח בלתי מפוקח בזמן מלחמה בטרור.
בשנת 2005 הארגון זכה בפרס זכויות האדם של Global Exchange (אנ') בסן פרנסיסקו, ומאז זכה בפרסי הוקרה נוספים.
פעילויות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן מספר פעילויות בולטות של הארגון לאורך השנים.
בשנת 1965 תבע ויליאם קנסטלר, אחד ממייסדי הארגון, את ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית על החרמת חומרי הסברה. בית המשפט פסק שפעילות הוועדה היא בלתי-חוקתית ופסק שיש להחזיר את הציוד שהוחרם, וכן פיצויים בסך חצי מיליון דולר.
בשנת 1969 ייצג הארגון את השבעה משיקגו. חברי הקבוצה זוכו מאשמת קשירת קשר, אך חמישה מהם הואשמו בהסגת גבול. הם זוכו לאחר שהארגון ערער על פסק הדין.
בשנת 1972 ייצג הארגון אישה שטענה שחוקי מדינת ניו יורק מגבילים את זכותה להפלה מלאכותית. לאחר זמן קצר שונו חוקי מדינת ניו יורק בנושא זה, והמשפט הופסק.
בשנת 1982 תבע הארגון את הקו קלוקס קלאן, בשם קורבנות של אירוע ירי נגד שחורים בצ'טנוגה. התובעים זכו בפיצויים בסך 535,000 דולר, ונאסר על אנשי הקו קלוקס קלאן להתקרב לאזורי הקהילה השחורה בעיר.
בשנת 1996 ייצג הארגון את שבט האוגוני בניגריה, בתביעה נגד חברת של, שנציגיה בניגריה הרגו, תקפו באלימות והתעללו בבני השבט. התביעה הסתיימה מחוץ לכותלי בית המשפט בפשרה ופיצוי של 15.5 מיליון דולר.
בשנת 2000 ייצג הארגון משפחות של קורבנות סרבים במלחמת בוסניה שתבעו את רדובאן קאראג'יץ'. בית המשפט פסק 4.5 מיליארד דולר לזכות המשפחות.
בשנת 2002 תבע הארגון את עיריית ניו יורק בטענה שרשות מכבי האש העירונית נוקטת באפליה גזעית שמפלה שחורים ולטינים בקבלה לעבודה. התביעה התקבלה, ועיריית ניו יורק שילמה 98 מיליון דולר פיצויים לקורבנות האפליה, ושינתה את מבחני הקבלה לרשות בהתאם לצו בית המשפט.
באותה שנה תבע הארגון את משטרת העיר ניו יורק על כך שהשוטרים נהגו לבצע אפליה סטטיסטית, לעצור אנשים ולבצע עליהם חיפוש, על בסיס גזעי. משטרת העיר ניו יורק שינתה את נוהלי המעצר בעקבות התביעה, והחלה לשתף פעולה עם אנשי הארגון במערכי שיעור לשוטרים בנושא זכויות העצירים.
בשנים 2002 עד 2007 הגיש הארגון מספר תביעות הביאס קורפוס בשם עצירים במתקן המעצר בגואנטנמו. בחלק מהמקרים קבע בית המשפט שהמעצר אינו חוקתי. בין השאר ייצג הארגון את מג'יד ח'אן, אסיר פקיסטני בגואנטנמו שהעיד על סדרת עינוים קשים מצד סוכני CIA[1].
הארגון ייצג את מאהר עראר, קנדי ממוצא סורי שהיה עצור במשך כשנה במחנה מעצר אמריקאי בסוריה[2][3].
בשנת 2005 הגיש הארגון תביעה נגד חברה שסיפקה שירותי חקירה בכלא אבו גרייב, בטענה ליחס אכזרי ומשפיל כלפי אסירים במהלך החקירות. התביעה נדחתה על הסף.
בשנת 2006 הארגון תבע את ממשל בוש על תוכנית ההאזנות של הסוכנות לביטחון לאומי בתחומי ארצות הברית ללא צו של בית המשפט. התביעה התקבלה.
באותה שנה תבע הארגון את משטרת העיר ניו יורק בגין מעצר בלתי חוקי של מפגינים נגד מלחמת עיראק והחזקתם לפרקי זמן ארוכים מדי.
בשנת 2007 הגיש הארגון תובענה ייצוגית נגד ראש שירות הביטחון הכללי אבי דיכטר, בשם פלסטינים שנהרגו או נפצעו בתקיפה אווירית המכונה "סיכול ממוקד" בעזה. הארגון האשים את דיכטר באחריות לפשעי מלחמה והפרת זכויות אדם. התביעה נדחתה[4].
בשנת 2009 ייצג הארגון את הקורבנות של מקרה ירי שהתרחש ב-16 בספטמבר 2007 בבגדאד על ידי שומרים חמושים של חברת Blackwater. הצדדים הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
באותה שנה תבע הארגון את נשיא בוליביה לשעבר, גונסלו סאנצ’ס דה לוסדה, ואת שר ההגנה חוסה קרלוס סאנצ'ז ברזיין, בטענה שהם היו אחראים להרג אזרחים במהלך הפגנות נגד ממשלת בוליביה בספטמבר ואוקטובר 2003.
בשנת 2011 הגיש הארגון תביעה בבית הדין הפלילי הבין-לאומי נגד הכנסייה הקתולית והאפיפיור, בטענה שכמרי הכנסייה התעללו מינית בילדים.
בשנת 2011 ייצג הארגון אדם בשם סיימון גליק שצילם שוטרים בבוסטון בזמן ביצוע מעצר. המשטרה טענה שגליק הפריע לעבודת השוטרים. בית המשפט קבע שגליק לא הפריע, ושעל פי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית הוא היה רשאי לצלם את השוטרים בזמן עבודתם.
על פי המכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים, משנת 2005 הארגון אימץ גישה פרו-פלסטינית, ובין השאר הביע תמיכה בפעולות BDS וגינה את פעולות צה"ל במבצע צוק איתן[5].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אסיר פקיסטני בגואנטנמו מעיד על סדרת עינוים קשים מצד סוכני CIA, באתר נציב.נט, 30 באוקטובר 2021.
- ^ אל-פאיס, עזוב אותך מעורכי דין, באתר הארץ, 3 ביולי 2006.
- ^ מענים ומתחמקים ללא עונש - ממשל בוש והתעללות בעצירים, באתר Human Rights Watch, 2011.
- ^ בימ"ש בארה"ב: לא ניתן להעמיד לדין את דיכטר על פשעי מלחמה, באתר ynet, 16 באפריל 2009.
- ^ Center for Constitutional Rights (CCR), מכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים, 21 במאי 2023 (באנגלית).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז לזכויות חוקתיות (באנגלית)
המרכז לזכויות חוקתיות, ברשת החברתית פייסבוק
המרכז לזכויות חוקתיות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המרכז לזכויות חוקתיות, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}