הנרטיב הדואלי (הסכסוך הישראלי-פלסטיני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"הנרטיב הדואלי" הוא שמה של גישה תאורטית חינוכית שפותחה ויושמה על ידי קבוצת מורים פלסטינים וישראלים, שהיו שותפים פעילים בחיבור ספר העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני: "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר - פלסטינים וישראלים". זאת, על מנת להתמודד עם אוכלוסיות שונות בעלות נרטיבים שונים, היוצרים אופי של סכסוך ומסגרת דיון צרה, וכדי ליצור שיח של פלורליזם מחשבתי בנושאים אלה. הספר יצא לאור בנובמבר 2009 בהוצאת "פריים - מכון לחקר השלום במזרח התיכון" (PRIME - Peace Research Institute in the Middle East), תחת ידם של דן בר-און וסאמי עדואן.

עטיפת הספר בגרסה בעברית

התפתחות גישת הנרטיב הדואלי במסגרת כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה נעשתה בהנחייתם של שני היסטוריונים – פרופסור אייל נווה ופרופסור עדנאן מוסלם. הקבוצה עבדה ביחד במשך שבע שנים, 2002–2009, בחסותו של המכון לחקר השלום במזרח התיכון "פריים". בנוסף לפעילות המכון, התקיימה שותפות רחבת יריעה עם המכון הגרמני ע"ש גיאורג אקרט שבבראונשוויג, אשר מתמחה בפסיכולוגיה, היסטוריה וחינוך נרטיבי באזורי סכסוך שונים במערכת הבינלאומית. שני העורכים של הספר הם גם המנהלים במשותף של פריים, פרופסור דן בר-און ופרופסור סאמי עדואן.[1]

המטרה המשותפת הייתה פיתוח רעיון מקורי בהשראת גישת הנרטיב הדואלי: ספר לימוד היסטוריה המורכב משני נרטיבים, במטרה להסביר את האירועים שהתרחשו בחייהן של שתי האומות, הישראלית והפלסטינית, במהלכה של המאה ה-20.[2] הגישה המובאת בספר היא תיאור הנרטיבים הנפרדים של תולדות שני העמים האלה בספר לימוד משותף – כך שתלמידי תיכון, סטודנטים, מורים, מנחי מורים והורים, יחשפו לנרטיב הלאומי של האחר, בדרך שתאפשר להם להכיר בו כמידע חדש עבורם. באמצעות השימוש בספר זה, תפנה העמדה המקובלת של התעלמות מהנרטיב ההיסטורי של האחר את מקומה לתהליך של יצירת כבוד הדדי ושל הבנת הלוגיקה של הצד האחר, כצעד הכרחי, גם אם לא מספיק, לפיתוח יחסים טובים יותר עם "האחר" כיחיד ובין שני העמים, כלומר, תאפשר את המעבר בין שני שלבים מרכזיים במערכת היחסים בין קונפליקט להתפייסות.[3]

ספר הלימוד "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר" נשען על גישת "הנרטיב הדואלי", אשר דוגלת בשיח ליברלי ופלורליסטי, הספר מציג את הנרטיבים ההיסטוריים של הפלסטינים והישראלים, זה לצד זה כאשר באמצע הספר קיים רווח - חיץ אשר בעתיד מאפשר ליצור נרטיב משותף. הספר מורכב מתשעה פרקים מרכזיים בהיסטוריה של שני העמים במאה העשרים.[4] על כתיבת הספר שקדה קבוצה של מורים להיסטוריה, פלסטינים שאינם אזרחי מדינת ישראל ויהודים אזרחי ישראל, תחת ההנחיה המקצועית של היסטוריונים משני הצדדים. קבוצת המורים עבדה בסמיכות במשך כעשר שנים, במסגרת מפגשים חד–לאומיים ודו–לאומיים בארץ ובחו"ל. הייחודיות של הספר נובעת, בין השאר, מכך שהוא נכתב במשותף על ידי מורים פלסטינים וישראלים, על רקע הקונפליקט האלים בין הצדדים. הספר מיועד להוראה של תלמידי תיכון. מעבר לכך, הוא מומלץ לשימוש כחומר הוראה למורים העוסקים בקונפליקט הישראלי-פלסטיני, להכשרה של מורים במכללות ובאוניברסיטאות ולמקבלי החלטות בסוגיות אלה.

להלן דוגמאות לתוכן הספר בראי גישת הנרטיב הדואלי:

היבטים חינוכיים יישומיים של הנרטיב הדואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקווה של צוות המחקר ופיתוח של כתיבת הספר הייתה לכנס בספר אחד אופן חשיבה ניסיוני של גישה חינוכית אשר מחפשת רפורמה ומבוססת על התאוריה של נרטיב דואלי והמשמעות של מודל תאורטי זה במעברים שבין קונפליקט להתפייסות, כלומר תהליך ההתפייסות מתרחש כאשר קיימת לגיטימציה של צד אחד לסיפור של הצד השני וחוזר חלילה. בנוסף לכך, מורי הפרויקט עסקו ביצירת "מדריכים למורה" לכל תקופה בספר, אשר זמינים לציבור המורים באתר מכון המחקר פריים, הערכת התנסויות חדשות שלהם בכיתה על ידי ביקורים בכיתותיהם של המורים האחרים. בעצם תהליך זה הספר אמור להוות נקודת התחלה של תהליך למידה, ולא את סיומו של תהליך זה. אלה הנרטיבים שנכתבו על ידי המורים בשלב אלים של הסכסוך, בימי האינתיפאדה השנייה, בתקווה שבשנים הבאות האקלים הפוליטי בין שני העמים ישתפר במידה כזו שיתחולל שינוי משמעותי בדיווח ההיסטורי של העבר המשותף שטוף הדמים.

האופן היישומי של גישת הנרטיב הדואלי בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרים וארבעה מורים פלסטינים וישראלים היו מעורבים בפרויקט "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר" במכון לחקר השלום במזרח התיכון – פריים. כולם בעלי השכלה גבוהה בהיסטוריה, בחינוך ובפסיכולוגיה, כמו גם ניסיון עשיר בהוראה. חלקם השתתפו בפרויקט החל מראשיתו ואחרים הצטרפו מאוחר יותר. במהלך כתיבת הנרטיבים השתתפו המורים באופן פעיל במפגשים חד–לאומיים ודו–לאומיים, ובנוסף לימדו את הנרטיבים בכיתותיהם. לכל אחד מהם היו ציפיות שונות ובהתאם – גם התנסויות שונות. במהלך השנים המורים עצמם עברו תהליך עבודה ראוי לציון כקבוצת מחקר. להלן כמה מן הסוגיות שעלו בתהליך מחקר זה:

  • תפיסה והתמודדות עם נרטיבים כפולים: ילדים לעומת מבוגרים.[6]
  • הכנסת נרטיבים כפולים במצבי לחץ: תהליך של התמודדות עם אבל והשתחררות ממנו, במטרה לאפשר לקבוצה לחדול מדמוניזציה של האחר ושל קיומו הקולקטיבי.[7]
  • התמודדות עם אי סימטריה של כוח, המתקיימת בד בבד עם הסימטריה בין הנרטיבים אשר יוצרת מתח מתמיד.
  • הבנת הנרטיבים כמשקפים שלבים שונים בהתפתחותה של אומה: השלבים המונוליתים והניאו–מונוליתים בשתי החברות, הפלסטינית והישראלית.[8]

ביקורת על גישת הנרטיב הדואלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקשורת העולמית והישראלית ליוותה את קבוצת המחקר בכל שלביה השונים, זאת בעבודה וביישום גישת הנרטיב הדואלי הלכה למעשה בספר לימוד. ניתן לומר שבאירופה ובארצות הברית הפרויקט התקבל בפתיחות רבה[9] ואף באוניברסיטאות שונות יישמו את המודל הזה ובתוכניות לימודים,[10] אולם לעומת זאת במדינת ישראל היו קולות בודדים של תמיכה וזו הסיבה לכך, שמשרד החינוך פסל בסופו של דבר את גישת הנרטיב הדואלי ובעקבות כך, לא נלמד הספר מעולם במתכונת זו או אחרת כספר לימוד בבתי ספר.

במאמר דעה שהתפרסם באתר ynet בנובמבר 2010, טען דב בן-מאיר שגישה זו היא סילוף היסטורי, וכלשונו: "משרד החינוך אסר ללמד בצדק את הספר 'ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר'. אמנם את הנכּבה יש ללמד בבתי הספר, אך אין להציג עובדות שקריות".[11]

עמותת חכאיה - סיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017 קמה עמותה, הכוללת את בוגרי ובוגרות פרויקט זה, שמטרתה להנחיל לציבורים מגוונים את החשיבה הדואלית. כזו, המבוססת על תהליך היצירה של הספר והקונפליקטים הקבוצתיים שעלו בו בין הפלסטינים לישראלים במהלך כתיבתו. מכאן, גם נובע שמה של העמותה בעברית ערבית, חכאיה - סיפור. שם העמותה באופן סימבולי, מעניק הכרה לנרטיב נוסף של הסכסוך, ומדגיש כי כל סכסוך ניתן לספר מזוויות שונות שלעיתים מתנגשות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן בר-און, ספר את חייך, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן - גוריון בנגב, 2006.
  • דן בר-און, 'על האחרים בתוכנו': תמורות בזהות הישראלית מנקודת ראות פסיכולוגית חברתית. ירושלים, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומוסד ביאליק.
  • דן בר-און, מורשת השתיקה, הוצאת אוניברסיטת בן - גוריון בנגב ומוסד ביאליק.
  • אייל נווה וא' יוגב, היסטוריות: לקראת דיאלוג עם האתמול, הוצאת בבל תל אביב, 2002.
  • דניאל בר-טל, לחיות עם הסכסוך - ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל, הוצאת כרמל ירושלים, 2007.
  • מרדכי רוטנברג, שכול והאגדה החיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
  • Adawan Sami, The Narrative of the 1967 war in the Israeli and Palestinian History and Civics Textbooks and Curricula Statement. Braunschwieg, German: Gorg-Eckert Institute.
  • Adawan Sami and Dan Bar-ON, shared History Project: A Prime example of peace building under fire. International Jornal of Politics, Culture and Society 17,3 pp 513-522, 2004.
  • Ahron Bergman, ISRAEL'S WARS, 1947-93, ROUTLEDGE, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן בר-און, "ספר את חייך", עמודים 82 -90, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  2. ^ דן בר-און, ספר את חייך, עמודים 91 -94, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  3. ^ דן בר-און, "ספר את חייך", עמודים 94 -106, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  4. ^ דן בר-און וסאמי עדוואן, ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר - פלסטינים וישראלים, הוצאת המכון לחקר השלום במזרח התיכון, 2009.
  5. ^ דן בר-און וסאמי עדואן, "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר - פלסטינים וישראלים", הוצאת המכון לחקר השלום במזרח התיכון, 2009.
  6. ^ Coleman, P.T AND Lowe J.K (2005). Conflict, identity, and adaptation: Negotiating collective identities in the context of a protracted ethno political conflict.
  7. ^ Tajfel, H. (1982). Social Identity and Intergroup Relations. London, England: Cambridge University Press
  8. ^ Gilligan, C. (1982). In a Different Voice. Cambridge, MA: Harvard University Press.
  9. ^ http://www.usip.org/events/the-dual-narrative-teaching-process-palestinians-and-israelis-learning-the-historical-narrati
  10. ^ http://cis.uchicago.edu/events/2008-2009/090213-israeli-palestinian-conflict
  11. ^ דב בן-מאיר, סילוף היסטורי אינו נרטיב, באתר ynet, 7 בנובמבר 2010