קלמן ליבסקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלמן ליבסקינד
קלמן ליבסקינד (cropped).jpg
לידה 2 במאי 1970 (בן 48)
ניר גלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1997–היום
עיסוק עיתונאי
מעסיק מעריב השבוע, תאגיד השידור הישראלי וערוץ 20
סוג כתב עיתונאי חוקר, פובליציסט ושדרן רדיו וטלוויזיה בנושאי אקטואליה
תחום סיקור אקטואליה, ביקורת התקשורת
פרסים פרס ביקורת התקשורת, אות אומ"ץ, אות אביר איכות השלטון
קישורים חיצוניים
פייסבוק קלמן-ליבסקינד-464441290234888
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קלמן ליבסקינד (נולד ב-2 במאי 1970) הוא עיתונאי חוקר, פובליציסט ואיש תקשורת ישראלי. בעל טור שבועי בעיתון "מעריב סופהשבוע" ותוכניות אקטואליה יומיות בכאן ב' ובכאן 11.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבסקינד נולד במושב ניר גלים להורים ניצולי שואה מזרם הציונות הדתית. התייתם מאביו צבי בגיל צעיר[1]. למד במסגרות חינוך דתיות לאומיות בקבוצת יבנה ובישיבת אור עציון. הוא התגייס לצה"ל לחטיבת גולני ולאחר זמן קצר עבר לחיל המודיעין. לאחר שחרורו היה פעיל בתנועת התחיה, ועבד כחוקר פרטי במשרד חקירות בתל אביב. סיים לימודי משפטים בקריה האקדמית אונו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הצטרף לעיתון מקור ראשון ושימש כתחקירן שפרסם סקופים רבים. בשנת 2002 הזמין אותו עורך מעריב, אמנון דנקנר לכתוב ב"מעריב". כיום הוא כותב ב"מעריב השבוע" ובעל טור שבועי במוסף הפוליטי של "מעריב סופהשבוע".

בין השנים 2011–2016 הגיש תוכנית רדיו יומית בגלי ישראל. באוקטובר 2016 הצטרף לתאגיד השידור הציבורי ומגיש בכאן ב' תוכנית אקטואליה יומית בשם "קלמן-ליברמן", יחד עם העיתונאי אסף ליברמן. השתתף כחבר פאנל קבוע בתוכנית הפאנליסטים "הפטריוטים" בערוץ 20 בטלוויזיה.

בינואר 2019 החל לשדר תוכנית אקטואליה יומית בערוץ כאן 11 יחד עם אראל סג"ל בשם קלמן וסג"ל.

תחקירים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת כלפי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבסקינד מרבה לבקר חלק מעמיתיו העיתונאים ולהציג מקרים שבהם הם מטעים את הציבור. בשתי כתבות בשנת 2002 טען שמרדכי גילת האשים באופן בלתי מבוסס אישי ציבור, בהם נציב שירות המדינה, דאז, שמואל הולנדר. על כתבות אלה זכה ליבסקינד באותה שנה ל"פרס האגודה לזכות הציבור לדעת". במקרה אחר טען שעקיבא אלדר הציג את העובדות באופן מגמתי במאמר שכתב כנגד מועמדותו של השופט נעם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה[12]. בנובמבר 2011 ביקר את העיתון "הארץ" על שהוא מנהל קמפיין, ובו הטעיות וסילופים, לפסילת מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון, מאחר שסולברג הוא מתנחל מגוש עציון שגם פסק נגד עקיבא אלדר בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו[13].

ליבסקינד כותב גם נגד הטיות פוליטיות בתקשורת ועיתונאים המערבים את עמדתם הפוליטית בכתבות ובראיונות עיתונאים. כך, למשל, כתב[14] נגד עודד בן-עמי ויעל דן שתקפו את הזמר עמיר בניון בראיונות עמו בעקבות שירו "אני אחיך", המוחה נגד ארגוני שמאל ישראליים שהגישו תביעות בחו"ל כנגד קציני צה"ל באשמת פשעי מלחמה[15]. בפברואר 2014, בעקבות פרשת אקו"ם ואריאל זילבר, ביקר ליבסקינד את התקשורת על כך שבעוד שלזילבר היא התייחסה כאל גזען וכהניסט קיצוני, היא הייתה הרבה יותר סלחנית כלפי התבטאויות קיצוניות ומסיתות של אנשי שמאל דוגמת שולמית אלוני, שלמה גזית, יגאל תומרקין וזאב שטרנהל[16]. ביקורת דומה מתח ליבסקינד על תגובת התקשורת כלפי שיר נוסף של עמיר בניון שנכתב בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה, ועל יחס סלחני שלה ושל מערכת המשפט להתבטאויות מסיתות וגזעניות של שולמית אלוני, עמוס עוז, יצחק לאור ומוקי (דני ניב) נגד ימנים, דתיים ומתנחלים[17].

במאי 2014 ביקר ליבסקינד את התקשורת על התעלמותה מפשעי שנאה (הכוללים ונדליזם וריסוס צלבי קרס על רכוש יהודי) ו"טרור עממי" (הכולל יידוי אבנים ובקת"בים) שמבצעים ערבים ישראליים ופלסטינים כנגד יהודים[18]. בנובמבר 2014 ביקר ליבסקינד את היחס הסלחני לכאורה של השמאל והתקשורת לאלימות הערבית והמהומות של ערביי ישראל והסביר זאת בגזענות של ציפיות נמוכות: "יש משהו מקומם גם בהתייחסות הסלחנית של השמאל אל ערביי ישראל, סלחנות שנובעת קודם כל מתפיסת עולם גזענית. [...] הן התקשורת והן השמאל לא יקבלו אף פעם התפרעות קולקטיבית שכזו אצל יהודים, לא ביצהר, ולא בבאר שבע. הם יקבלו אותה אצל הערבים מתוך ראייה גזענית שרואה בערבי יצור נחות ואלים, שאי אפשר לצפות ממנו להתנהגות אנושית סבירה ושקולה"[19].

באפריל 2015, על רקע אי שידור מערכון של "הכל שפיט" המבקר את היחס לנשים במגזר הערבי, ביקר ליבסקינד את התקשורת על היעדר פלורליזם וחופש ביטוי, ועל כך שהיא סותמת פיות לתכנים ימניים לעומת מתן ביטוי לתכנים מקבילים או דומים מהצד השמאלי. כמו כן ביקר את מדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" על התנכרותו לסמליים לאומיים ויהודיים[20].

ב-5 בפברואר 2016, בעקבות תחקיר עד כאן על עזרא נאווי וארגוני שמאל רדיקלי ומנגד קמפיין ה"שתולים" של אם תרצו, מתח ליבסקינד ביקורת על התקשורת על כך שהיא משתמשת באשמת ה"הסתה" כדי להשתיק כל ביקורת פוליטית מצד ארגוני ימין בישראל, לעומת יחס סלחני שלה להתבטאויות מסיתות ופוגעניות יותר מצד השמאל[21]. ב-19 בפברואר 2016 ביקר את התקשורת והשמאל על התגייסותם להתנגד לתת לאראל סג"ל לשדר בגלי צה"ל במקום רזי ברקאי[22].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבסקינד נשוי לאילנה, אחות במקצועה, ואב לחמישה. בעבר גרו בגמזו, ובשנת 2015 עברו למושב נחושה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ,הבנים מתחתנים ולא שבים למושב-הם פוחדים מסרטן', www.jpress.nli.org.il
  2. ^ מעריב, 20 ביוני 2003 עמ' 5 "לא יצר הרע"
  3. ^ עידן יוסף, בית הדין הגדול: הרב אבינר לא הטריד מינית, אתר news1‏, 6 באוקטובר 2010
  4. ^ קלמן ליבסקינד, התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו, 27 בדצמבר 2008
  5. ^ קלמן ליבסקינד, לא יוצא מהשטחים: גלנט משתלט על עמיקם, nrg מעריב, 14 באוגוסט 2010
  6. ^ ערן סויסה, בצבא מודים: הדחנו את חושף פרשת גלנט, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2011
  7. ^ נתניהו ביטל מינוי גלנט לרמטכ"ל; האלוף נווה יכהן באופן זמני, באתר כלכליסט, 1 בפברואר 2011
  8. ^ קלמן ליבסקינד, שופט עליון: מלחמתו האגרסיבית של השופט זילר בקבלן מהקריות, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2011
  9. ^ קלמן ליבסקינד, הפקרות: לאן נעלמת האגרה שאתם משלמים לרשות השידור?, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2013
  10. ^ ההקלטות מעידות: במשטרה ידעו שגליק מאוים, ערוץ 7, 3 בנובמבר 2014
  11. ^ קלמן ליבסקינד, ‏פרסום ראשון: מה מופיע ב"מסמך יצחקי" שהחזיקה המשטרה בנוגע לח"כים, באתר מעריב השבוע, 21 ביולי 2018
  12. ^ עקיבא אלדר - עיתונאי קטן, מניפולטור גדול
  13. ^ קלמן ליבסקינד, שיטת חיסול השופטים של 'הארץ' - דעה, ערוץ 7, פורסם במקור במעריב
  14. ^ קלמן ליבסקינד, צה"ל, הנאצים ו"הארץ", nrg (פורסם במקור ב"מוספשבת" מעריב, 7 באוגוסט 2010)
  15. ^ אבי שושן, אני אחיך, אתה אויב, באתר ynet, 18 באפריל 2010
  16. ^ קלמן ליבסקינד, הסלקטורים של מועדון הדעות, פרשת זילבר כמשל, nrg מעריב (פורסם במקור ב"מוספשבת"), 7 בפברואר 2014
  17. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הם ואנחנו: איפה באמת כדאי לחפש את ההסתה והגזענות בישראל, באתר מעריב השבוע, 29 בנובמבר 2014
  18. ^ קלמן ליבסקינד, "מעריב סופהשבוע", 9 במאי 2014
  19. ^ קלמן ליבסקינד, ‏הערבים מעולם לא הזדקקו להצדקות כדי לרצוח יהודים, באתר מעריב השבוע, 15 בנובמבר 2014
  20. ^ קלמן ליבסקינד, ‏מסך הברזל: מדוע שלטון הטרור של משטרת המחשבות נזהר עם הציבור הערבי?, באתר מעריב השבוע, 11 באפריל 2015
  21. ^ קלמן ליבסקינד, ‏ימים של שקר וכזב: סותמי הפיות הכי גדולים ממשיכים להיחשב "המחנה הדמוקרטי", באתר מעריב השבוע, 6 בפברואר 2016
  22. ^ קלמן ליבסקינד, ‏תקשורת שלא מוכנה לוותר על ההגמוניה, אפילו לא על שעת שידור אחת, באתר מעריב השבוע, 20 בפברואר 2016.
  23. ^ ליבסקינד יקבל את הפרס למרות הלחצים, באתר ערוץ 7, 15 בנובמבר 2002
  24. ^ אסף כרמל, אורלי וילנאי-פדרבוש, קלמן ליבסקינד ומיכאל מירו זכו באות אומ"ץ, באתר הארץ, 22 ביולי 2007