הקוסם (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקוסם
The Wiz
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על המחזמר "The Wiz" משנת 1975, המבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1900 מאת ל. פרנק באום.
בימוי סידני לומט
הפקה רוב כהן
תסריט ג'ואל שומאכר
עריכה דידי אלן
שחקנים ראשיים דיאנה רוס
מייקל ג'קסון
תרזה מריט
תלמה קרפנטר
לנה הורן
ריצ'רד פריור
מוזיקה צ'ארלי סמולס
אשפורד וסימפסון
אנתוני ג'קסון
לות'ר ואנדרוס
קווינסי ג'ונס
צילום אוסוולד מוריס
מפיץ סרטי יוניברסל
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולפן Motown Productions
הקרנת בכורה 24 באוקטובר 1978
משך הקרנה 134 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט הרפתקאות
סרט מוזיקלי
סרט פנטזיה
תקציב 24,000,000‏$‏[1]
הכנסות 21,000,000‏$‏[2]
הכנסות באתר מוג'ו wiz
פרסים מועמד ל-4 פרסי אוסקר
מועמד ל-7 פרסי סטורן
דף הסרט ב-IMDb

הקוסםאנגלית: The Wiz) הוא סרט הרפתקאות מוזיקלי אמריקאי, אשר הופק בשיתוף פעולה בין Motown Productions לבין סרטי יוניברסל, ואשר הופץ על ידי יוניברסל ב-24 באוקטובר 1978. הסרט הוא עיבוד קולנועי של מחזמר באותו השם משנת 1974, המציג את סיפורו הקלאסי של ל. פרנק באום משנת 1900 "הקוסם מארץ עוץ", אך בסביבה אורבנית מודרנית, תוך שימוש בשחקנים אמריקאים אפריקאים בלבד. הסרט עוקב אחר הרפתקאותיו של דורותי, נערה ביישנית בת 24 המתגוררת בהארלם, ניו יורק, מורה בבית ספר, שמוצאים את עצמה, באורח פלא, בארץ עוץ, שדומה לגרסה פנטסטית של התפוח הגדול. היא מתיידדת עם דחליל, איש פח, ואריה פחדן, ונוסעת ברחובות העיר כדי לחפש את הקוסם המסתורי, שככל הנראה רק הוא בעל כוחות קסם חזקים מספיק, כדי להחזיר אותה חזרה לביתה.

בסרט, בהפקתו של רוב כהן ובבימויו של סידני לומט, מככבים דיאנה רוס, מייקל ג'קסון (בתפקיד הראשי הראשון שלו בסרט קולנוע), ניפסי ראסל, טד רוס, מייבל קינג, תרזה מריט, תלמה קרפנטר, לנה הורן, וריצ'רד פריור. הלִיבְּרֶטּוֹ, שכתב ויליאם פ' בראון עבור ההפקה הבימתית, שוכתב לקולנוע על ידי ג'ואל שומאכר, כאשר קווינסי ג'ונס פיקח על התאמת השירים למסך הגדול, שביצעו צ'רלי סמולס ולות'ר ואנדרוס. קומץ של שירים חדשים, שנכתבו על ידי ג'ונס וצוות כתיבת השירים של ניקולאס אשפורד וסימפסון ואלרי, נוספו לגרסת הסרט. בעת ההפצה המקורית של הסרט לקולנוע, הסרט היה כישלון מסחרי, וקיבל ביקורות שליליות ממבקרי הקולנוע; הדבר סימן את סופו של זרם ההתעוררות המחודש של הקולנוע האפרו-אמריקאים, שהחל עם תנועת הבלקספלויטיישן של שנות ה-70 המוקדמות.[3][4][5] למרות הכישלון הראשוני של הסרט, הגרסה הקולנועית של "הקוסם" הפכה עם הזמן לסרט פולחן, במיוחד בקרב קהל צופים אפרו-אמריקאים, חובבי ארץ עוץ, ומעריציו של מייקל ג'קסון.[6][7]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדירה קטנה שבהארלם מתיישבים בני משפחה רבים לסעודת חג ההודיה, ביניהם מורת בית-ספר צעירה וביישנית בת 24 בשם דורותי (דיאנה רוס), אשר מתגוררת ביחד עם דודתה אם (תרזה ריט) ודודה הנרי (סטנלי גרין). כאשר טוטו, כלבה של דורותי, בורח מהבית החוצה, אל תוך סופת שלג איומה, דורותי רצה בעקבותיו ומוצאת עצמה לכודה בסערה. מערבולת שלג קסומה - שנוצרה על ידי גלינדה, המכשפה הטובה מהדרום - משגרת את דורותי וטוטו אל ארץ עוץ. דורותי נתקלת בשלט גדול, שנופל והורג את אוורמין, המכשפה המרשעת מן המזרח, השולטת בארץ המנצ'קינים. כתוצאה מכך, דורותי משחררת את כל תושבי הארץ, ופוגשת במכשפה הטובה מהצפון (תלמה קרפנטר). נעלי הכסף של המכשפה המתה מופיעות על רגליה של דורותי, שמצהירה שאיננה מעוניינת בהם, ושהיא רק רוצה לחזור הביתה המכשפה הטובה מציעה לה ללכת בדרך האבנים הצהובות אל עיר הברקת, שם תוכל לבקש את עזרתו של הקוסם המסתורי, אשר ייתכן ויש לו את כוחות הקסם להחזיר אותה בחזרה להארלם.

דורותי וטוטו יוצאים לדרכם, ופוגשים בדחליל (מייקל ג'קסון), שהינו קורבן להתעללות מצד קבוצה של עורבים. הדחליל מצטרף אל השניים, בדרכם על דרך האבנים הצהובות, מקווה שהקוסם יוכל לתת לו את הדבר היחיד שהוא מרגיש שחסר לו - מוח. בהמשך דרכם, הם פוגשים באיש פח (ניפסי ראסל) ובאריה פחדן (טד רוס), שמצטרפים אליהם, בשאיפה לקבל מהקוסם לב ואומץ, בהתאמה. בטרם חמשת ההרפתקנים מגיעים לעיר הברקת, הם נאלצים להתמודד עם מספר מכשולים.

לבסוף, החמישה מגיעים לעיר הברקת, ופוגשים בקוסם (ריצ'רד פריור), המתגלה בפניהם כראש מתכתי ענק יורק אש. הקוסם מקשיב להם, ומשיב שיעניק להם את מבוקשם, רק אם יהרגו את המכשפה המרשעת מן המערב - אווילין (מייבל קינג). דורותי וחבריה יוצאים שוב לדרכם, אך עוד לפני שהם מצליחים להגיע לממלכתה של אווילין, היא מגלה שהם נמצאים בדרכם אליה, ושולחת את "הקופים המעופפים" (כנופיית אופנוענים) לחטוף אותם. לאחר שהחמישה נחטפים ומובאים בפני אווילין, המכשפה דורשת מדורותי שתמסור לה את הנעליים של אחותה, ומאיימת להשליך את טוטו אל תוך קלחת לוהטת, אם לא תעשה כן. הדחליל רומז לדורותי להפעיל מתז מים, והיא עושה זאת. המים גורמים לאש שמתחת לקלחת להיכבות, אך באותה העת גם גורמים לאווילין להינמס. מעשי הכשף של אווילין מאבדים מכוחם, והקופים המעופפים מחזירים את דורותי, כמנצחת, אל עיר הברקת.

בהגיעם חזרה אל הקוסם, דורותי וחבריה חושפים את סודותיו - הוא איננו קוסם, אלא מתחזה בשם הרמן סמית', פוליטיקאי כושל מאטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, שהגיע לארץ עוץ כאשר כדור פורח שלו הלך לאיבוד במהלך סערה. הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן מתאכזבים שלא יקבלו מוח, לב ואומץ, אך דורותי מסבירה להם שכבר היו להם כל אלו, במהלך כל הדרך. גלינדה, המכשפה הטובה של הדרום (לנה הורן), מופיעה ומסבירה לדורותי שתוכל לחזור הביתה אם תקיש על עקבות נעליה שלוש פעמים. דורותי נפרדת מהמכשפה ומחבריה, לוקחת את טוטו בזרועותיה, מקישה בעקביה ומוצאת עצמה, באופן מיידי, חזרה בהארלם, אך לא עוד כנערה ביישנית, אלא כאישה עם הכוח להתמודד עם פחדיה ולהתקדם בחייה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/נית התפקיד
דיאנה רוס דורותי (שם המשפחה מעולם לא מוזכר בסרט)
מייקל ג'קסון הדחליל
לנה הורן גלינדה, המכשפה הטובה של הדרום
טד רוס האריה הפחדן
ניפסי ראסל טין וודמן
תלמה קרפנטר אדפרלה / המכשפה הטובה של הצפון
תרזה מריט הדודה אם
סטנלי גרין הדוד הנרי
ריצ'רד פריור הקוסם מארץ עוץ / הרמן סמית'
מייבל קינג אווילין, המכשפה המרשעת מן המערב

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי צ'ארלי סמולס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

הקוסם - שירי פסקול הסרט
מס' שםכותב(ים)ביצוע משך
1. אוברטורה, חלק א'  אינסטרומנטלי  
2. אוברטורה, חלק ב'  אינסטרומנטלי  
3. The Feeling That We Had  הדודה אם, מקהלה  
4. ?‏Can I Go On קווינסי ג'ונס
אשפורד וסימפסון
דורותי  
5. Tornado"/"Glinda's Theme  אינסטרומנטלי  
6. He's the Wizard  מיס 1, מקהלה  
7. Soon As I Get Home / Home  דורותי  
8. You Can't Win, You Can't Break Even  הדחליל, ארבעת העורבים  
9. Ease On Down the Road, חלק 1  דורותי, הדחליל  
10. ?‏What Would I Do If I Could Feel  איש הפח  
11. Slide Some Oil to Me  איש הפח  
12. Ease On Down the Road, חלק 2  דורותי, הדחליל, איש הפח  
13. I'm a Mean Ole Lion  האריה הפחדן  
14. Ease On Down the Road, חלק 3  דורותי, הדחליל, איש הפח, האריה הפחדן  
15. Poppy Girls Theme אנתוני ג'קסוןאינסטרומנטלי  
16. Be a Lion  דורותי, הדחליל, איש הפח, האריה הפחדן  
17. End Of The Yellow Brick Road  אינסטרומנטלי  
18. Emerald City Sequence קווינסי ג'ונס (מילים)
צ'ארלי סמולס (לחן)
להקה  
19. (Dorothy's Theme) ?‏Is This What Feeling Gets קווינסי ג'ונס (מילים)
אשפורד וסימפסון (לחן)
דורותי  
20. Don't Nobody Bring Me No Bad News  אוולין, הווינקים  
21. Everybody Rejoice/A Brand New Day לות'ר ונדרוסדורותי, הדחליל, איש הפח, האריה הפחדן, הלהקה  
22. (Dorothy) ‏Believe in Yourself  דורותי  
23. The Good Witch Glinda  אינסטרומנטלי  
24. (Reprise) ‏Believe in Yourself  גלינדה המכשפה הטובה  
25. (Finale)‏ Home  דורותי  

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה-פרודקשן ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוסם היה סרט הקולנוע השמיני אשר הופקת על ידי מחלקת הקולנוע והטלוויזיה של מוטאון, חברת התקליטים של ברי גורדי. במקור, גורדי רצה ללהק לתפקיד של דורותי את זמרת הרית'ם אנד בלוז הצעירה סטפני מילס, אשר קודם לכן גילמה את התפקיד בברודוויי. כאשר כוכבת מוטאון דיאנה רוס ביקשה מגורדי שילהק אותה לתפקיד דורותי, הוא סירב, ואמר כי רוס - אז בת 33 - כבר מבוגרת מדי בשביל התפקיד.[8] רוס עקפה את גורדי, ושכנעה את רוב כהן, מפיק בסרטי יוניברסל, לגבש עסקה לפיה הוא יפיק את הסרט, אם היא תלוהק לתפקיד דורותי. גורדי וכהן הסכימו לעסקה. פאולין קייל, מבקרת הקולנוע, תיארה את מאמציה של רוס להשיג את התפקיד בתור "אולי הדוגמה החזקה ביותר של רצון טהור בתולדות הקולנוע."[8]

לאחר שהבמאי ג'ון בדהאם גילה כי דיאנה רוס הולכת לגלם את התפקיד של דורותי, הוא החליט שלא לביים את הסרט, וכהן החליף אותו בסידני לומט.[8] על החלטתו שלא לביים את הקוסם, ג'ון בדהאם הסביר לכהן כי הוא חשב שרוס היא "זמרת נפלאה. היא שחקנית נהדרת ורקדנית מעולה, אבל היא לא הדמות הזאת. היא לא דורותי, הילדה בת שש-העשרה הקטנה, מהקוסם מארץ עוץ".[9] למרות שפוקס המאה ה-20 תמכו כלכלית בהפקה הבימתית של המחזמר, בסופו של הם מימשו את זכות הסירוב הראשונה שלהם בהפקת הסרט, כך שיוניברסל היו יכולים לממן את הסרט.[10] בתחילה, יוניברסל היו כל כך נרגשים לגבי סיכויי ההצלחה של הסרט, שהם לא קבעו תקציב להפקה.[10]

התסריט של ג'ואל שומאכר עבור הקוסם הושפע רבות מתורתו של ורנר ארהרד ומסמינרי ההדרכה שלו, שכן גם שומאכר וגם דיאנה רוס היו "מוקסמים מאוד מורנר ארהרד".[11] "לפני שהספקתי לשים לב," אמרו רוב כהן, "הסרט הפך למעשיה-בסגנון-ארהרד על לדעת מי אתה, שיתוף וכל זה. שנאתי את התסריט מאוד. אבל היה קשה להתווכח עם [רוס], כי היא מצאה בתסריט את כל הדברים האלה שהיא עבדה עלם בסמינר [של ארהרד]".[11] שומאכר דיבר באופן חיובי על התוצאות של לימודי ארהרד, ואמר כי הוא היה "אסיר תודה לנצח ללמידה, שהשפיעה רבות על החיים שלי".[11] בספר The Grove Book of Hollywood נכתב כי הנאום של גלינדה, המכשפה הטובה, בסופו של הסרט, הייתה "רשימה ארוכה של קלישאות בסגנון ארהרד"; כמו כן הספר עורך השוואות בין תורתו של ארהרד לשיר הסיום בסרט "Believe in Yourself".‏[11]

במהלך ההפקה, לומט הרגיש שהסרט הגמור יהיה "חוויה ייחודית לחלוטין שאף אחד לא חוה לפני כן".[10] כשנשאל על כל השפעה אפשרית מהעיבוד הקולנועי הפופולרי משנת 1939 של MGM - "הקוסם מארץ עוץ" - לומט ציין כי "לא היה שום דבר שיכולנו להשתמש [מהסרט של 1939] פרט ללוודא שאנחנו לא משתמשים בשום ממנו. הם עשו סרט מבריק, ולמרות זאת הרעיון שלנו הוא שונה - הם קנזס, אנחנו ניו יורק; הם לבנים, אנחנו שחורים, והמוזיקה שונה לחלוטין. אנחנו רצינו לוודא שאנחנו לא חופפים בשום תחום".[10]

מייקל ג'קסון, כוכב מוטאון לשעבר שעד תחילת הפיתוח של הסרט, בשנת 1977, עזב את מוטאון לטובת אפיק רקורדס יחד עם אחיו - שותפיו להרכב חמישיית הג'קסונים - לוהק לתפקיד הדחליל. ג'קסון התמסר לתפקיד, וצפה בסרטי וידאו של צביים, ברדלסים ופנתרים כדי ללמוד תנועות חינניות לתפקיד.[12] טד רוס ומייבל קינג הובאו כדי לחזור ולגלם את התפקידים שביצעו בהפקה הבימתית של המחזמר, בעוד ניפסי ראסל לוהק לתפקיד איש הפח. לנה הורן, לוהקה לתפקיד גלינדה, המכשפה הטובה, והקומיקאי ריצ'רד פריור גילם את דמותו של הקוסם.[8][13]

שלב הצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם באולפני אסטוריה שבקווינס, ניו יורק. ביתן מתפורר מתפורר שנותר מתערוכה עולמית שנערכה בניו יורק בשנת 1964 שימש כמקום הצילומים של ארץ המאנצ'קינים, פארק שעשועים בקוני איילנד שימש כמקום צילומי סצנת המפגש עם איש הפח, ומרכז הסחר העולמי שימש כעיר הברקת.[14] הסצנות שצולמו בעיר הברקת היו משוכללות, וכללו 650 רקדנים, 385 אנשי צוות ו-1,200 תלבושות.[14][15] מעצב התלבושות טוני ולטון גייס את העזרה של מעצבי אופנה גבוהה בניו יורק לצורך צילומי סיקוונס עיר הברקת, והשיג תלבושות ובדים אקזוטיים ממעצבים כמו אוסקר דה לה רנטה ונורמה קמלי.[13] אלברט ויטלוק יצר את האפקטים המיוחדים החזותיים של הסרט,[10] בעוד סטן ווינסטון שימש כמאפר ראשי.[13]

קווינסי ג'ונס היה המפיק המוזיקלי של הסרט.[12] מאוחר יותר הוא כתב שהוא לא רצה לעבוד על הסרט בתחילה, אבל עשה זאת כטובה אישית לסידני לומט.[12] הפקת הסרט הינה שיתוף הפעולה הראשון בין ג'ונס לבין מייקל ג'קסון; מאוחר יותר, השניים עבדו שוב ביחד על שלושה מאלבומיו של ג'קסון: "Off the Wall",‏ "Thriller", ו-"Bad".‏[16] ג'ונס נזכר כי העבודה יחד עם ג'קסון הייתה אחת החוויות האהובות עליו בהפקת הסרט "הקוסם", והוא ציין את המסירות של ג'קסון לתפקידו, תוך שהוא משווה את סגנון המשחק שלו לזה של סמי דייוויס ג'וניור.[12] לג'ונס הופעת קמאו קצרה בסרט, במהלך קטע "הזהב" שבסיקוונס של עיר הברקת, בה הוא נראה מנגן על פסנתר גדול.

הכנסות ורווחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הקוסם" היה כישלון מסחרי בקופות הכרטיסים; בעוד תקציב הסרט עמד על 24 מיליון דולר, בקופות הסרט הכניס רק 13.6 מיליון דולר.[1][2][8] מאחר שזכויות השידור בטלוויזיה נמכרו לערוץ CBS עוד לפני הפצת הסרט בקולנוע, בסכום של 10 מיליון דולר, בסופו של דבר, הסרט הסב הפסד נקי של 10.4 מיליון דולר עבור Motown Productions ויוניברסל.[2][8] באותו הזמן, היה זה הסרט המוזיקלי היקר ביותר שנעשה אי פעם.[17] הכישלון של הסרט הרחיק לחלוטין את אולפני הוליווד מהפקות נוספות שכוללות שחקנים אמריקאים אפריקאים בלבד, פרויקטים שהפכו לפופולריים במשך מספר שנים, במהלך "עידן הבלקספלויטיישן" של שנות ה-70.[3][4][5]

הסרט שוחרר על גבי קלטות VHS לצפייה ביתית בשנת 1989 ושודר לראשונה בטלוויזיה על ידי CBS ב-5 במאי 1984 (בגרסה ערוכה באורך של 100 דקות), תוך ניצול הפופולריות של מייקל ג'קסון באותה העת.[18] מעת לעת, הסרט המשיך להיות משודר בטלוויזיה בערוצים שונים, כגון BET, TVOne, VH1, והיה לשידור הבכורה ברשת השידור הדיגיטלית Bounce TV‏.[19] לעיתים קרובות, הסרט שודר בטלוויזיה האמריקאית במהלך חג ההודיה (מאחר שסצנת הפתיחה של הסרט מציגה את משפחתה של דורותי מתכנסת לארוחת חג ההודיה).[8][20]

הסרט שוחרר על גבי DVD בשנת 1999.‏[21] בשנת 2008 שוחררה מהדורה מיוחדת של הסרט, The Wiz: 30th Anniversary Edition, לציון 30 שנה לסרט.‏[21][22][23] מהדורות ה-DVD כוללות תוספות מיוחדות: כתבה קצרה משנת 1978 אודות הפקת הסרט, וכן הקדימון המקורי.[21] גרסת Blu-ray שוחררה בשנת 2010.‏[24]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי הקולנוע קטלו את הסרט, עם שחרור המקורי באוקטובר 1978.‏[1][25] מבקרים רבים היפנו את ביקורתם כלפי דיאנה רוס, בטענה כי היא מבוגרת מדי מכדי לשחק את דמותה של דורותי.[5][26][27][28] רובם הסכימו כי מה שעבד בהצלחה רבה כל כך על במת התיאטרון - פשוט לא מצליח לעבוד גם על המסך הגדול. תומאס היסצ'אק, בספרו Through the Screen Door: What Happened to the Broadway Musical When It Went to Hollywood, מותח ביקורת על "התסריט האידיוטי של ג'ואל שומאכר", וקובע כי "Believe in Yourself" הינו השיר הכי פחות מוצלח במחזמר.[26] הוא מתאר את דמותה של דורותי, כפי שדיאנה רוס מגלמת אותה, כדמות "קרה, נוירוטית ולא-מושכת בצורה מוזרה"; כמו כן הוא ציין כי הסרט היה "כישלון מסחרי בקופות הכרטיסים".[26] בספרו History of the American Cinema, רוברט הרטפול מתאר את הסרט כ-"אחד הכישלונות הגדולים ביותר של העשור", וכ-"פלופ המוזיקלי הגדול ביותר של השנה".[2] בספר "The Grove Book of Hollywood" נטען כי הסרט "חיסל את קריירת הקולנוע של דיאנה רוס", שכן סרט זה היה האחרון בו הופיעה רוס.[11][15][29] בספרו Blockbuster, טום שון מכנה את הסרט "עלוב ומופקע".[30] מחבר הספר Mr. and Mrs. Hollywood מתח ביקורת על התסריט, וציין כי "הקוסם היה מפחיד מדי לילדים, וטיפשי מדי למבוגרים".[1] ריי בולג'ר, ששיחק את הדחליל בסרט הקולנוע "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939, לא התרשם במיוחד מהסרט "הקוסם", ואמר כי הוא "מוגזם, ולעולם לא תהיה לו המשיכה האוניברסלית שהסרט המוזיקלי הקלאסי של MGM הצליח להשיג".‏[31]

הופעתו של מייקל ג'קסון בסרט כדחליל הייתה אחד האלמנטים היחידים שזכו להתייחסויות חיוביות מצד המבקרים, שציינו כי ג'קסון אחוז ב"כשרון משחק אמיתי" וכי הוא היה היחידי אשר "סיפק את הרגעים הבאמת בלתי-נשכחים."[14][32] בהתייחסותו לסרט הגמור, ג'קסון הצהיר כי "אני לא חושב שזה היה יכול להיות יותר טוב, אני באמת לא יודע".[33] בשנת 1980, ג'קסון ציין כי התקופה אשר במהלכה עבד על הסרט הייתה "החוויה הגדולה ביותר שלי עד כה ... אני לא אשכח את זה".[32] עיצוב התפאורה המשוכלל של הסרט זכה לשבחים מצד המבקרים, ובספר American Jewish Filmmakers צויין כי הסרט ניצל בצורה העשירה ביותר את העיר ניו יורק כלוקיישן הצילומים, מאז ימי הזוהר של סרטיהם של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס.[34] בסקירה של הסרט מאת כריסטופר נול בשנת 2004, נכתבה ביקורת חיובית על הופעותיהם של טד רוס (האריה הפחדן) וריצ'רד פריור (הקוסם מארץ עוץ).[35] עם זאת, הסקירה של נול מותחת ביקורת חריפה על הסרט, תוך שהוא כותב כי מלבד השיר "Ease on Down the Road", שאר הסרט הוא "טריפ של ריקודים רעים, תפאורות צעקניות, ותסריט מבולגן מאת ג'ואל שומאכר שנמשך לאורך 135 דקות מייסרות".[35] בשנת 2005, האנק סטואיבר (וושינגטון פוסט) כתב כי הסרט הוא "תענוג בר-הערכה, גם אם הוא מבולגן", וציין כי השירה - במיוחד של דיאנה רוס - הייתה "פלא".[36]

הניו יורק טיימס פרסם ניתוח של הסרט, במסגרת דיון של סרטי ז'אנר הבלקספלויטיישן: "ככל שקהל סרטי הבלקספלויטיישן הצטמצם, זה נראה כאילו שסרטי הקולנוע Car Wash ו-The Wiz עלולים להיות הנשימה האחרונה של מה שהייתה נוכחות שחורה הולכים ומתרחבת בקולנוע המיינסטרים".[37] העיתון The St. Petersburg Times ציין כי "כמובן, הספיק רק כישלון אחד כמו "הקוסם" (1978) כדי להעניק להוליווד תירוץ לסגת לקרקע בטוחה יותר (כלומר, לבנה יותר), עד אשר הגיעו אליה ג'ון סינגלטון וספייק לי. ובכל זאת, ללא ז'אנר הבלקספלויטיישן - ייתכן ולא היה קם דור חדש של אנשי קולנוע שחורים, לא היו דנזל וושינגטון או אנג'לה בסט, או שאולי היה לוקח להם זמן רב הרבה יותר לפרוץ".[38] הבוסטון גלוב ציין כי "המונח 'סרט שחור' צריך להימחק מאוצר המילים של מבקרי הקולנוע. כדי להבין עד כמה [המונח] מיושן, מטעה ומגביל, יש לשקול את הסרטים הבאים, אשר כולם כונו 'סרטים שחורים' ...", ולאחר מכן הסרט "הקוסם" נכלל ברשימת סרטים נוספים משנות ה-70, בהם "שאפט", "Blacula" ו-"Super Fly".‏[39]

למרות הביקורות השליליות הרבות, והכישלון המסחרי בקופות הכרטיסים עם שחרורו המקורי של הסרט, "הקוסם" הפך עם הזמן לסרט פולחן קלאסי,[6] בעיקר כי הוא כולל את הופעתו הקולנועית האחת והיחידה של מייקל ג'קסון.[7]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה תוצאה
1979 פרס אוסקר פרס אוסקר למוזיקה הטובה ביותר מועמדות
פרס אוסקר לעיצוב האמנותי הטוב ביותר מועמדות
פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר מועמדות
פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר מועמדות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Sharp, Kathleen (2003). Mr. and Mrs. Hollywood: Edie and Lew Wasserman and Their Entertainment Empire. Carroll & Graf Publishers. עמ' 357–358. ISBN 0-7867-1220-1. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Harpole, Charles (2003). History of the American Cinema. Simon and Schuster. עמ' 64, 65, 219, 220, 290. ISBN 0-684-80463-8. 
  3. ^ 3.0 3.1 Moon, Spencer; George Hill (1997). Reel Black Talk: A Sourcebook of 50 American Filmmakers. Greenwood Press. xii. ISBN 0-313-29830-0. 
  4. ^ 4.0 4.1 Benshoff, Harry M.; Sean Griffin (2004). America on Film: Representing Race, Class, Gender, and Sexuality at the Movies. Blackwell Publishing. עמ' 88. ISBN 0-631-22583-8. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 George, Nelson (1985). Where Did Our Love Go? The Rise and Fall of the Motown Sound. St. Martin's Press. עמ' 193. 
  6. ^ 6.0 6.1 Han, Angie (31 במרץ 2015). "NBC Teaming With Cirque du Soleil for ‘The Wiz’ Live Musical". Slashfilm (Slashfilm). עמ' N01. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2015. 
  7. ^ 7.0 7.1 Howard, Adam (11 באפריל 2011). "How Lumet’s ‘The Wiz’ became a black cult classic". The Grio (The Grio). בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2015. 
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 Adrahtas, Thomas (2006). A Lifetime to Get Here: Diana Ross: The American Dreamgirl. AuthorHouse. עמ' 163–167. ISBN 1-4259-7140-7. 
  9. ^ Emery, Robert J. (2002). The Directors: Take One. Allworth Communications, Inc.. עמ' 333. ISBN 1-58115-219-1. 
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Lumet, Sidney; Joanna E. Rapf (2006). Sidney Lumet: Interviews. Univ. Press of Mississippi. עמ' 78, 80. ISBN 1-57806-724-3. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 Silvester, Christopher; Steven Bach (2002). The Grove Book of Hollywood. Grove Press. עמ' 555–560. ISBN 0-8021-3878-0. 
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Jones, Quincy (2002). Q: The Autobiography of Quincy Jones. Broadway Books. עמ' 229, 259. ISBN 0-7679-0510-5. 
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Pecktal, Lynn; Tony Walton (1999). Costume Design: Techniques of Modern Masters. Back Stage Books. עמ' 215–218. ISBN 0-8230-8812-X. 
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Campbell, Lisa D. (1993). Michael Jackson: The King of Pop. Branden Books. עמ' 41. ISBN 0-8283-1957-X. 
  15. ^ 15.0 15.1 Kempton, Arthur (2005). Boogaloo: The Quintessence Of American Popular Music. University of Michigan Press. עמ' 316. ISBN 0-472-03087-6. 
  16. ^ Bronson, Fred (2003). Billboard's Hottest Hot 100 Hits. Watson-Guptill. עמ' 107. ISBN 0-8230-7738-1. 
  17. ^ Skow, John (30 באוקטובר 1978). "Nowhere Over the Rainbow". TIME (Time Warner). בדיקה אחרונה ב-6 בנובמבר 2007. 
  18. ^ Staff. "TVTango Listings for May 5, 1984". TVTango.com. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2015. 
  19. ^ The Deadline Team (24 באוגוסט 2011). "Bounce TV To Launch With 'The Wiz'". Deadline Hollywood. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2015. 
  20. ^ Nowlan, Robert A.; Gwendolyn Wright Nowlan (1989). Cinema Sequels and Remakes, 1903–1987. McFarland & Co Inc Pub. עמ' 834. ISBN 0-89950-314-4. 
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Jackson, Alex (2008) "DVD review of The Wiz: 30th Anniversary Edition". Film Freak Central. Retrieved March 9, 2008.
  22. ^ Conti, Garrett (12 בפברואר 2008). "New DVD releases include 'Gone Baby Gone'". Pittsburgh Tribune-Review. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2008. 
  23. ^ Caine, Barry (8 בפברואר 2008). "All you need is 'Across the Universe' on DVD". Contra Costa Times (San Jose Mercury News). 
  24. ^ "The Wiz Blu-Ray [Review]". 30 בנובמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2015. 
  25. ^ Posner, Gerald (2002). Motown: Music, Money, Sex, and Power. New York: Random House. עמ' s. 293–295. 
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 Hischak, Thomas S. (2004). Through the Screen Door: What Happened to the Broadway Musical When It Went to Hollywood. Scarecrow Press. עמ' 140–142. ISBN 0-8108-5018-4. 
  27. ^ Halstead, Craig; Chris Cadman (2003). Michael Jackson the Solo Years. Authors On Line Ltd. עמ' 25, 26. ISBN 0-7552-0091-8. 
  28. ^ Studwell, William E.; David F. Lonergan (1999). The Classic Rock and Roll Reader. Haworth Press. עמ' 137: "Ease On Down the Road". ISBN 0-7890-0151-9. 
  29. ^ Laufenberg, Norbert B. (2005). Entertainment Celebrities. Trafford Publishing. עמ' 562. ISBN 1-4120-5335-8. 
  30. ^ Shone, Tom (2004). Blockbuster: How Hollywood Learned to Stop Worrying and Love the Summer. Simon and Schuster. עמ' 34. ISBN 0-7432-3568-1. 
  31. ^ Fantle, David; Tom Johnson (2004). Reel to Real. Badger Books Inc.. עמ' 58. ISBN 1-932542-04-3. 
  32. ^ 32.0 32.1 Jackson, Michael; Catherine Dineen (1993). Michael Jackson: In His Own Words. Omnibus Press. עמ' 4. ISBN 0-7119-3216-6. 
  33. ^ Crouse, Richard (2000). Big Bang Baby: The Rock and Roll Trivia Book. Dundurn Press Ltd.. עמ' 158–159. ISBN 0-88882-219-7. 
  34. ^ Desser, David; Lester D. Friedman (2004). American Jewish Filmmakers. University of Illinois Press. עמ' 198. ISBN 0-252-07153-0. 
  35. ^ 35.0 35.1 Null, Christopher (2004). "The Wiz Movie Review, DVD Release". Filmcritic.com (Christopher Null). בדיקה אחרונה ב-6 בנובמבר 2007. 
  36. ^ Stuever, Hank (30 בינואר 2005). "Michael Jackson On Film: No Fizz After 'The Wiz'". The Washington Post (The Washington Post Company). עמ' N01. בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2007. 
  37. ^ Harvey, Doug (31 בדצמבר 2000). "December 24–30 – Who's the Man? Shaft, John Shaft". The New York Times (The New York Times Company). עמ' 2. 
  38. ^ Persall, Steve (16 ביוני 2000). "The Return of Shaft: Bullets babes bad muthas and blaxploitation". St. Petersburg Times. עמ' 22W. 
  39. ^ Blowen, Michael (11 בינואר 1987). "Abolish term 'black films'". The Boston Globe (Globe Newspaper Company). עמ' B1.