לנה הורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לנה הורן
Lena Horne
Lena Horne in Till the Clouds Roll By 2.jpg
לידה 30 ביוני 1917
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במאי 2010 (בגיל 92)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג לני הייטון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים גייל באקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Boys and Girls High School, Girls' High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ מסורתית, מוזיקת פופ, ג'אז, ג'אז ווקאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, רקדנית, מוזיקאית ג'אז, pin-up girl, מוזיקאית, זמרת, שחקנית תיאטרון, שחקנית טלוויזיה, שחקנית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים בלו נוט, MGM רקורדס, תקליטי RCA, RCA Corporation, קווסט רקורדס, וורנר רקורדס, דקה, מטרו גולדווין מאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גראמי למפעל חיים (1989)
  • פרס הגראמי להופעת הפופ סולו הטובה ביותר לזמרת (1981)
  • פרס דרמה דסק לשחקנית מצטיינת במחזמר (1981)
  • פרס טוני מיוחד (1981)
  • פרס NAACP Image - היכל התהילה (1982)
  • פרס מרכז קנדי (1984)
  • פרס גראמי לאלבום ג'אז ווקלי (1995)
  • פרס NAACP Image לאמן ג'אז (1999)
  • היכל התהילה של גראמי (1999)
  • מדליית ספינגארן (1983)
  • פרס פול רובסון (1984) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לנה מרי קלהון הורןאנגלית: Lena Mary Calhoun Horne; ‏30 ביוני 1917 - 9 במאי 2010) הייתה זמרת, שחקנית, רקדנית ופעילת זכויות אזרח אמריקאית ממוצא מעורב: אירופאי, אמריקאי־ילידי (אינדיאני) ואפרו־אמריקאי. הורן הייתה כהת העור הראשונה שזכתה לחוזה ארוך טווח עם אולפן הוליוודי גדול (MGM), אך שובצה רק בקטעים מוזיקליים, שלא היוו חלק מן העלילה הראשית, כך שניתן היה לחתוך אותם בקלות בעריכה על מנת להציג את הסרטים בדרום ארצות הברית[1]. עקב דעותיה הפוליטיות אותן לא הסתירה וידידותה עם הזמר הקומוניסט פול רובסון, הוכנסה בשנות החמישים לרשימה השחורה ונמנעה ממנה עבודה בהוליווד. עקב כך פיתחה קריירה של זמרת הקלטות ומועדונים. ב-1981 זכתה לקאמבק כאשר העלתה בברודוויי את מופע היחיד "Lena Horne: The Lady and Her Music" ("לנה הורן: הליידי והמוזיקה שלה"), שזיכה אותה בפרס טוני. כן זכתה בארבעה פרסי גראמי, בהם פרס למפעל חיים ובפרס מרכז קנדי. עם מותה, בגיל 92, פרסם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מכתב תנחומים ובו ציין שהורן "פעלה ללא לאות למען הצדק והשוויון".

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורן בצילום מאת קרל ואן וכטן מ-1941

הורן נולדה בברוקלין והוריה נפרדו כאשר הייתה כבת שלוש. אמה הייתה שחקנית ורקדנית בוודוויל אפרו-אמריקאי ונדדה רבות עם הלהקה. בגיל חמש עברו הון ואמה להתגורר בג'ורג'יה, בגיל 12 שבה לניו יורק, ב-1933, ביותה בת 16 הצטרפה ללהקת מועדון הכותנה בהארלם ובגיל 18 עברה להתגורר עם אביה בפיטסבורג, שם למדה אצל הפסנתרן, המלחין והמעבד בילי סטרייהורן, אותו הגדירה כאדם שהשפיע עליה יותר מכל.

הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1943, לאחר מספר שנים בהוליווד, נבחרה על ידי מגלה כשרונות של אולפני MGM להופיע בסרטים המוזיקליים של האולפנים. מבין הסרטים בהם הופיעה, ושבהם כאמור רק שרה בקטעים מוזיקליים, בלטה בשיר הנושא מן הסרט "Stormy Weather", שהיה לשיר המזוהה עמה ביותר אותו שרה כמעט בכל הופעה שלה מאז, בסרט "Cabin in the Sky" לפי המחזמר של הרולד ארלן וורנון דיוק ובסרט הפטריוטי עתיר הכוכבים "רבבות מריעים", שנועד לרומם את רוחם של חיילי צבא ארצות הברית, כולם הופקו ב-1943. לאחר הפסקה בה הופיעה בפני חיילים (והביעה את דעתה על האפליה לה זוכים חיילים אפרו-אמריקאים), שבה ב-1946 והופיעה בסרט "שיגיונות זיגפלד" ובסרט "עוד תעלה תזרח השמש", בו הופיעה כשחקנית בקטע מהפקת "ספינת השעשועים" המשולבת בסרט. הייתה זו הפעם היחידה בה זכתה בתפקיד דיבור בו היא פונה לשחקן לבן. כאשר לוהקו התפקידים לסרט על-פי המחזה "ספינת השעשועים" שהופק ב-1951 נשקלה השתתפותה באותו תפקיד, אך היא הפסידה אותו לשחקנית לבנה, אווה גרדנר.

הקריירה של הורן בהוליווד נקטעה עקב פעילותה הפוליטית ודעותיה. היא הוכנסה לרשימה שחורה ולא יכלה לעבוד בהוליווד עד 1957.

פעילת זכויות אזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד ב-1941 הופיעה הורן, יחד עם פול רובסון ב"קפה סוסייטי" בניו יורק, שהיה קברט פוליטי מול קהל מעורב. בעת הופעותיה מול חיילים במלחמת העולם השנייה סירבה להופיע מול קהל נפרד וכך קרה שפעמים רבות הופיעה מול קהל שהורכב מחיילים אפרו-אמריקאים ושבויי מלחמה גרמנים, כיוון שחיילים אמריקאים לבנים לא ישבו יחד עם שחורים בהופעות.

במהלך שנות החמישים והשישים הייתה הורן פעילה באגודה לזכויות האזרח ובפורומים אחרים למען שוויון זכויות לאפרו אמריקאים ומיעוטים אחרים. בין היתר עבדה עם אלינור רוזוולט למען חקיקת חוקים למניעת מעשי לינץ'[2]. ב-12 ביוני 1963 נכחה בפגישת הפעילים בג'קסון, שמיד אחריה נרצח מדגר אוורס. ב-28 באוגוסט אותה שנה השתתפה במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות בו נשא מרטין לותר קינג את נאומו "יש לי חלום". ב-20 בנובמבר אותה שנה ביקרה את הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בבית הלבן, יומיים לפני שנרצח.

המשך קריירת המשחק והשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים ואילך הופיעה הורן רבות במועדונים ובתי מלון ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה. הופעותיה במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק. התקליט המתעד הופעות אלה, Lena Horne at the Waldorf-Astoria מ-1957, היה לתקליט הנמכר ביותר לזמרת של חברת התקליטים RCA Victor. במקביל הופיעה במחזות זמר, וב-1958 הייתה מועמדת לפרס טוני על תפקידה במחזמר "ג'מייקה". כמו כן הופיעה בתוכניות טלוויזיה, בהן פעמים רבות בתוכניות האירוח המוזיקליות של דין מרטין, אד סאליבן, ג'ודי גרלנד ואנדי ויליאמס ובתוכניות המוזיקליות "The Bell Telephone Hour" ו-"The Hollywood Palace". היא גם הופיעה בתפקידי אורח בתוכניות "החבובות", "משפחת קוסבי" ועוד.

הורן נודעה בשיתופי הפעולה שלה כצמד עם זמרים עמם הופיעה והקליטה, בהם טוני בנט, פרנק סינטרה והארי בלפונטה ועם הפסנתרן בילי סטרייהורן. בשנת 1993 הוציאה את תקליט המחווה לסטרייהורן "We'll Be Together Again", עם ביג בנד בהשתתפות טוטס טילמנס.

בשנת 1978 שבה למסך הקולנוע כאשר גילמה את המכשפה גלינדה בסרט "הקוסם" (The Wiz). ב-1981 זכתה לקאמבק כאשר העלתה בברודוויי את מופע היחיד "Lena Horne: The Lady and Her Music" ("לנה הורן: הליידי והמוזיקה שלה"), שזיכה אותה בפרס טוני, תקליט המופע זכה בשני פרסי גראמי. ב-1989 זכתה בפרס גראמי למפעל חיים. תקליטה "An Evening with Lena Horne" מ-1994 זכה אף הוא בפרס גראמי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לנה הורן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במדינות דרום ארצות הברית נאסרה עד שנות החמישים הקרנת סרטים בהם ששיחקו "שחורים" במשותף עם "לבנים", מסיבות גזעניות
  2. ^ ביוגרפיה באנציקלופדיית הביוגרפיות