ולטר של

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולטר של
Walter Scheel
Walter Scheel 1971.jpg
לידה 8 ביולי 1919
נורדריין-וסטפאליה, גרמניה
פטירה 24 באוגוסט 2016 (בגיל 97)
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
עיסוק פוליטיקאי, איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP)
דת הכנסייה האוונגליקנית בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא גרמניה ה-4
תקופת כהונה 1 ביולי 197430 ביוני 1979 (5 שנים)
הקודם גוסטב היינמן
הבא קרל קרסטנס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולטר שלגרמנית: Walter Scheel; (8 ביולי 1919- 24 באוגוסט 2016) היה פוליטיקאי גרמני שכיהן כנשיא גרמניה הרביעי בין השנים 19741979. לפני כן שימש כשר פדרלי לשיתוף הפעולה הכלכלי ולפיתוח, שר חוץ, סגן קנצלר גרמניה וקנצלר מערב גרמניה בפועל לתקופה קצרה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולטר של נולד בעיר זולינגן (כעת במדינת נורדריין-וסטפאליה) בגרמניה למשפחה פרוטסטנטית. לאחר סיום לימודיו למד ועבד כפקיד בנק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 התגייס לצבא הגרמני, ובשנותיה האחרונות של המלחמה שירת בלופטוואפה, בתפקיד מפעיל רדאר בטיסות לילה במטוס הקרב מסרשמיט Bf 110 וקיבל את עיטור צלב הברזל. של הכחיש בעקביות טענות שפורסמו לראשונה בעיתונות הבריטית בשנת 1978, לפיהן כביכול הצטרף למפלגה הנאצית בזמן שירותו הצבאי בשנת 1942. בין השנים 1945-1953 כיהן כמנהל כללי בחברות תעשייה שונות.

בסוף שנות ה-40 הוא הצטרף למפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP). בשנים 1954-1950 היה חבר בפרלמנט של מדינת נורדריין-וסטפאליה. בשנת 1953 נבחר לבונדסטאג ובשנת 1956 הצטרף להנהלת הארצית של מפלגתו. בשנים 1956-1961 היה חבר בפרלמנט האירופי.

לאחר הבחירות הכלליות בגרמניה בשנת 1961 הצטרפה מפלגתו לקואליציה בראשות הקאנצלר קונרד אדנאואר, ושל מונה לשר פדרלי לשיתוף הפעולה הכלכלי ולפיתוח. הוא נותר בתפקיד גם לאחר מינוי לודוויג ארהארד כקאנצלר גרמניה ועד לשינוי בממשלה באוקטובר 1966 בעקבות מחלוקות סביב התקציב.[1] בשנים 1969-1967 כיהן כסגן נשיא הבונדסטאג. בשנת 1968 נבחר של לראש המפלגה הדמוקרטית החופשית.

בבחירות 1969 הוביל של ליצירת קואליציה בין מפלגתו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בממשלה שהוקמה כיהן של כשר החוץ של גרמניה וסגן הקאנצלר וילי ברנדט. במהלך כהונתו היה מעורב בקידום תהליך של דטאנט מול הגוש המזרחי ובכינון מדיניות חדשה כלפי גרמניה המזרחית, במסגרתה הכירה גרמניה המערבית בגרמניה המזרחית. מדיניות זו עוררה דיון ציבורי נרחב, שבמהלכו עברו מספר חברי פרלמנט לאופוזיציה, דבר שערער את הרוב של הממשלה בבונדסטאג, ואולם תוצאות בחירות 1972 חיזקו את שתי מפלגות הקואליציה.

ולטר של מקבל את פניו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, יולי 1978

של היה שר החוץ הגרמני הראשון שביקר בישראל בשנת 1970. בשנת 2012 חשף השבועות הגרמני "דר שפיגל" כי במסגרת תפקידו כשר החוץ ניהל של, בשליחות ממשלת גרמניה, מגעים סודיים עם כמה מאנשי ארגון הטרור ספטמבר השחור, שביצע בשנת 1972 את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, כמה חודשים אחרי הטבח. מטרת המגעים הייתה "לבנות יחסי אמון חדשים" עם הארגון, ובתמורה נדרש הארגון להימנע מקיום פעילות טרוריסטית על אדמת גרמניה.[2]

ב-7 במאי 1974 התפטר וילי ברנדט מתפקידו כקאנצלר לאחר שעוזרו, גינתר גיום, נעצר בשל ריגול לטובת מזרח גרמניה. של כיהן בתפקיד קאנצלר בפועל עד לבחירתו של הלמוט שמידט לקאנצלר החדש ב-16 במאי 1974. באותו יום התפטר של מהקבינט הפדרלי.

ב-15 במאי 1974 נבחר של לנשיא גרמניה המערבית בבחירות לנשיאות, וכיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ביוני 1979, לאחר שאפסו סיכוייו להיבחר באותה שנה לקדנציה שנייה. בשנים 1985-1980 כיהן כיושב ראש קבוצת בילדרברג ונשיא התנועה האירופית הבינלאומית (European Movement International) ובשנים 1989-1980 כיהן כנשיא "איחוד הפדרליים האירופאיים" (Union of European Federalists). בשנת 1991 החל לשמש כנשיא כבוד של קרן פרידריך נאומן (Friedrich Naumann Foundation).

במישור האישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

של היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה, אווה נפטרה בשנת 1966, אחרי 24 שנות נישואין. אשתו השנייה, מילדרד, לה היה נשוי משנת 1969, נפטרה בשנת 1985. ב-1988 נישא בשלישית לברברה. לשל בן מנישואיו הראשונים ובן מאומץ מנישואיו השניים. החל משנת 2012 התגורר של בדיור מוגן, לאחר שלקה בדמנציה.

פרסים ואותות כבוד (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

של קיבל מעל 60 פרסים ואותות כבוד בינלאומיים, ביניהם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולטר של בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקואליציה בין המפלגה הדמוקרטית החופשית למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית התפרקה לאחר מחלוקת בנושא המדיניות הכלכלית והמדיניות הפיסקלית. תחתיה הוקמה קואליציה בין המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה
  2. ^ ynet, גרמניה שיתפה פעולה עם מחבלי מינכן אחרי הטבח, באתר ynet, 26 באוגוסט 2012