תיאודור הויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאודור הויס
Theodor Heuss
Bundesarchiv Bild 146-1983-098-20a, Heuss.jpg
הויס בשנת 1953
לידה 31 בינואר 1884
ברקנהיים, וירטמברג
פטירה 12 בדצמבר 1963 (בגיל 79)
שטוטגרט
מדינה גרמניה המערביתגרמניה המערבית  גרמניה המערבית
מקום קבורה ולדפרידהוף שטוטגרט עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית החופשית
דת לותרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג אלי הויס-קנאפ
נשיא מערב גרמניה ה-1
תקופת כהונה 13 בספטמבר 194912 בספטמבר 1959 (10 שנים)
הבא היינריך ליבקה
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בני הזוג תאודור ואלי הויס, 1950
הויס עם קונרד אדנאואר, 1956

תיאודור הויסגרמנית: Theodor Heuss;‏ 31 בינואר 1884 - 12 בדצמבר 1963) היה מדינאי גרמני ליברלי. הנשיא הראשון של מערב גרמניה בין השנים 19491959. יחד עם הקנצלר קונרד אדנאואר ניצב מאחורי הצלחת ייצוב הדמוקרטיה בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה ו"הנס הכלכלי".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ברקנהיים שליד היילברון בוירטמברג. למד כלכלה, מדע המדינה ותולדות האמנות באוניברסיטת מינכן ואוניברסיטת הומבולדט בברלין. ב-1905 קיבל תואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת מינכן. ב-1908 נשא לאשה את אלי הויס-קנאפ, כלכלנית ומדינאית אף היא. הכומר שהשיא אותם היה ידיד משפחתה, אלברט שווייצר (זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952).

לאחר סיום לימודיו עבד כעיתונאי כלכלי בעיתונות הליברלית. בעיתונים Die Hilfe ‏(1905-1912) ו-Neckarzeitung‏ (1912-1918). ב-1910 הצטרף למפלגה הפרוגרסיבית, שהתמזגה לאחר מלחמת העולם הראשונה עם הפלג השמאלי של המפלגה הליברלית הלאומית ויצרה את המפלגה הדמוקרטית הגרמנית. בשנים 1923-1926 ערך את המגזין Die Deutsche Nation ("האומה הגרמנית"), בשנים 1924-1928 ו-1930-1933 היה חבר הרייכסטאג. לאחר כניסתו לתוקף של חוק ההסמכה, שביטל את כל המפלגות פרט למפלגה הנאצית (שהויס הצביע בעדו מחוסר-ברירה), פוטר הויס מחברותו ברייכסטאג ביולי 1933 בצו שהוציא שר הפנים הנאצי וילהלם פריק.

בתקופת הרייך השלישי היה הויס אדם פרטי החל מ-1941 עבד כעיתונאי בפרנקפורטר צייטונג, אחד העיתונים היחידים שראו אור במשטר הנאצי, את רשימותיו חתם בשם עט. הוא שמר על קשר עם רשת של ליברלים גרמנים, שהובילה לקשר עם המחתרת הגרמנית לקראת סוף המלחמה.

ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, מינו אותו כוחות הכיבוש של ארצות הברית לשר החינוך של מדינת באדן-וירטמברג. בין השנים 1946-1949 היה חבר הלנדטאג (Landtag; הפרלמנט המדינתי) של באדן-וירטמברג. כן לימד היסטוריה במכון הטכנולוגי של שטוטגרט. הויס ניסה (יחד עם וילהלם קילץ, שר הפנים לשעבר של רפובליקת ויימאר) להקים מפלגה ליברלית כלל-גרמנית, שתאחד פלגים ליברליים-ימניים וליברלים-שמאליים בכל אזורי הכיבוש של גרמניה. לאחר שנכשל בכך נבחר בדצמבר 1948 ליו"ר המפלגה הדמוקרטית החופשית באזורי הכיבוש של ארצות הברית וחבר המועצה הפרלמנטרית ( Parlamentarischer Rat) בבון. בתפקידו זה היה בין ראשי המגבשים של חוקת גרמניה. הויס כיהן כחבר הבונדסטאג הראשון החל ממאי 1949 הוא ויתר על המנדט שלו סמוך לאחר מכן, כאשר נבחר לנשיא בספטמבר 1949, במושב משותף מיוחד של שני בתי הנבחרים (Bundesversammlung) בסיבוב בחירות שני, מול נציג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה קורט שומכר[1].

תקופת נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא העיקרי שעמד לנגד עיניהם של אדנאואר והויס היה שיקום מערב גרמניה כמדינה מאוחדת ודמוקרטית. הויס ביסס את תפקיד הנשיא כתפקיד ממלכתי, כללי ובלתי-מפלגתי, החותר לאחדות וקונצנזוס. הויס ביקש להביע אמון וביטחון בדרכה החדשה של ארצו והקרין זאת הן פנימה כלפי אזרחי גרמניה והן כחוצה, כלפי הקהילה הבינלאומית. הוא גם הצהיר שגרמניה המערבית לא תשכח את ברלין ואת תושבי מזרח גרמניה ותאבק לשחררם מעולה של ברית המועצות[2].

ב-29 באפריל 1952 אישר הויס את בקשתו של אדנאואר להכריז על הבית השלישי של השיר Das Lied der Deutschen כהמנונה הרשמי של גרמניה המערבית, בעצה אחת עם האופוזיציה בראשותו של קורט שומכר (רשמית, כיוון שבשני הבתים הראשונים מוזכרים תווים גאוגרפיים של גבולות גרמניה שאינם תואמים את גבולותיה של מערב גרמניה, למעשה, כיוון ששני בתים אלה מעוררים רגשות לאומניים מסוכנים).

בשנת 1952 נפטרה אשתו ובשנת 1954 נבחר מחדש לנשיא לכהונה שנייה בתמימות דעים. את ביקורו הדיפלומטי הרשמי הראשון כנשיא ערך רק ב-1956, עת הוזמן על ידי פאולוס, מלך יוון. בהמשך ערך ביקורים גם בטורקיה, איטליה, ארצות הברית ובריטניה. ביקורים אלה הוכיחו לעולם את קבלתה המחודשת של גרמניה למשפחת העמים. בשנת 1955 הביע התנגדות להקמתו מחדש של הצבא (הבונדסוור), אך לא יכל למנוע זאת. חייליו וקציניו הראשונים של הצבא הושבעו על ידו.

לאחר שסירב להצעה לכהונה שלישית, פינה את תפקידו בסוף תקופת הכהונה השנייה, ב-12 בספטמבר 1959 לטובת היינריך ליבקה, איש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כן על שמו קתדרה בניו סקול ומאז שנת 1964 מוענק פרס על שמו עבור נטייה דמוקרטית למופת. דיוקנו הופיע על מטבעות 2 מארק עד החלת האירו. מטוס השרד של ראשי השלטון בגרמניה נושא את שמו. כן קרויים על שמו רחובות וכיכרות בערי גרמניה.

מעונו בעת שכיהן כנשיא פתוח כיום לציבור (Theodor-Heuss-Haus)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאודור הויס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]