חג המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

חג המים הוא מנהג של הקהילה היהודית בצפון אפריקה שמתקיים בחג השבועות, ובמסגרתו שופכים מים על מתפללים ועל עוברים ושבים. בימינו המנהג פשט לכלל ישראל והוא נערך בעיקר על ידי ילדים.

הסיבות למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין יהודי מרוקו רווח מנהג שבסוף לימוד האזהרות בשבועות (פיוט שבו נמנות כל המצוות שבתורה) שפכו קצת מים על המסיים, משום שהתורה נמשלה למים וכן משום שמים הם מקור החיים והתורה היא חיינו.[1]
  • הדעה שמי ששופכים עליו מים בשבועות לא ינזק בכל השנה (ולכן היו שופכים גם על מי שאינם יהודים).
  • על פי הגמרא בתענית, כשם שמים שאינם הולכים אלא ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי תורה אינם הולכים אלא למי שמנמיך עצמו, ולכן בחג השבועות, זמן מתן תורה, נהגו לשפוך מים.
  • הפסוק "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (ספר יחזקאל, פרק ל"ו, פסוק כ"ה).
  • בקונטרס "נוהג בם" נכתב שכיוון שנהגו בליל חג השבועות להיות ערים בלילה וללמוד תורה, בהגיע הבוקר היו עייפים, ולכן נהגו להתיז מים על העם כדי לעוררם.[2]
  • כיון שמשה רבנו ניצל מיד המצרים במי היאור, ומשה רבנו נולד בז' באדר, ובתורה כתוב – ותצפינו שלושה ירחים, יוצא ששלושת הירחים הסתיימו בחג השבועות (הנחגג בו' בסיוון). לזכר הצלת משה נהגו לשמוח עם מים.
  • בספר "זיו המנהגים" נאמר: "מנהג אצל רוב אחינו יהודי ארצות המזרח, לזלף בשבועות מי שושנים על המתפללים, וטעם נתנו לדבר על פי המדרש בשעה ששמעו ישראל דברה ראשונה מפי הגבורה פרחה נשמתם, המטיר עליהם הקב"ה טל של תחיה וחיו, וזכר לטל זה מזלפים מי שושנים. ולי נראה להוסיף הפסוק בהושע י"ד אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה."[3]
  • ב"תרגום אסתר" מסופר שכשאמר המן לאחשוורוש להשמיד את היהודים, אמר לו שנוהגים להביא תפוחים בשבועות. בספר "מילי דמרדכי" ובספר "עדן מקדם" כתבו שעל פי זה נהגו הילדים להשליך תפוחים מגג בית הכנסת. ואולי מנהג זה קדם למנהג השלכת המים, שהרי ממים לא נפצעים.
  • רבי דוד הסבעוני כתב בפירושו על סידורו של רבי מימון אבי הרמב"ם שנהגו בשבועות לזרוק תפוחים על חתן וכלה, ולזלף מים על כל העם.

שוללי המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב כפיר ברוך מבורך דדון כתב על המנהג: "אולם עתה באתי לבטל מנהג זה המביא לידי מכשולות רבים בעצומו של יום טוב כגון סחיטה, ובמקום ללמוד תורה באים שחוק וקלות ראש ביום הקדוש של נתינת התורה." הוא מוסיף שבארץ ישראל "שפיכת המים היא איסור בל תשחית".[2]
  • שו"ת מים חיים כתב שרק אנשים ריקים במקנס נהגו לשפוך מים, וראוי לבטל המנהג כדי לא להזיק לאחרים.
  • מחשש ביזוי אוכלים.[דרוש מקור]

סוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הקוראים לסוכות גם חג המים משום שעל-פי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים: "ובחג [הסוכות] נידונים על המים (=הגשמים)".[4] וכן על שבחג הסוכות מנסכים מים על גבי המזבח, (ולא יין כבשאר השנה).

בתנועה הקיבוצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיבוצים רבים חודש חג-המים (שמחת בית השואבה) וניחוג בטקס מקורי שכלל (לרוב) מוזיקה, שירה וכוריאוגרפיה. הטקס בא להדגיש את ציפייתם של חברי הקיבוץ לשנה ברוכת גשמים עבור שדותיהם.

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאילנד מתקיימות חגיגות מים בראש השנה שלהם. [5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה טולידאנו, "מים בשבועות, תיאור פולקלור משחקי המים בשבועות במכנס שבמרוקו", ירחון העדה המערבית, תשל"ה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יעקב אריאל, חג המים או חג מתן תורה?, באתר ישיבה, ב סיון תשס"ו
  2. ^ 2.0 2.1 הרב כפיר ברוך מבורך דדון, קונטרס נוהג בם - בירורי הלכה במנהגי צפון אפריקה, בהוצאת הספרייה הספרדית, תשס"ה, סימן ט"ו - שפיכת מים בשבועות
  3. ^ הרב יהודה דב זינגר, זיו המנהגים, תשכ"ה, עמ' קח
  4. ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א משנה ב.
  5. ^ חג Songkran