חג המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חג המים הוא כינוי עממי לחג השבועות שבמסגרתו יש ששופכים מים איש על רעהו, או על עוברים ושבים. מנהג זה שנוי במחלוקות בין הרבנים.

המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג שפיכת המים היה נפוץ אצל יהודי צפון אפריקה, מנהגם היה לזלף מים בבית הכנסת על "חתן המים" שעלה בגורלו לסיים את הקריאה של האזהרות לר' שלמה אבן גבירול. כמו כן התקיימו אמירת אזהרות בבית חתן וכלה שנישאו במהלך השנה, בסיום הקריאה שפכו המשתתפים כמויות של מים על החתן והכלה[1]. חלק מרבני צפון אפריקה התנגדו לקיום מנהגים אלו.

עם עליית יהודי צפון אפריקה לישראל התבטל המנהג מבתי הכנסת כליל, אך המשיך ברחובה של עיר בדרך משחק ושעשוע, בעיקר משחקים וקרבות מים בין ילדים[2][3].

בתנועה הקיבוצית יש שחגגו את חג המים דווקא בחג הסוכות שבו חגגו במקדש את שמחת בית השואבה.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור הראשוני למנהג בדברי רבי משה בן מימון אלבאז, מרבני העיר תרודאנת שבמרוקו בהמאה ה-16:

ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום שבועות וגם כן טובלים בטבילה או טהרת תשעה קבין, זיכרון לטל התחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום מתן תורה. כמו שאמרו רבותינו[4], שבשעה ששמעו ישראל מפי הגבורה פרחה נשמתן.

משה בן מימון אלבאז, ‏היכל הקדש דף ס טור ב, באתר HebrewBooks

מאוחר יותר נזכר המנהג בדברי ר' דוד הסבעוני מהעיר סלא שבמרוקו, בהגהותיו לספרו של ר' מיימון הדיין שם הוא מחזק את מנהגי מרוקו, ובין היתר הוא כותב שבחג השבועות נהגו בדרעא בחג השבועות להשלך תפוחים על חתן וכלה, "וכן מנהגינו לזלף מים קצתם על קצתם"[5].

הסיבות למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לדבריו של הרמב"ם אלבאז, נכתבו טעמים רבים למנהג זה:

  • משום שהתורה נמשלה למים וכן משום שמים הם מקור החיים והתורה היא חיינו[6].
  • יש שכתבו שהטעם הוא על פי הגמרא, שהתורה נמשלה למים - שכשם שמים אינם הולכים אלא ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי תורה אינם הולכים אלא למי שמנמיך עצמו[7], ולכן בחג השבועות, זמן מתן תורה, נהגו לשפוך מים[8].
  • בקונטרס "נוהג בם" נכתב שכיוון שנהגו בליל חג השבועות להיות ערים בלילה וללמוד תורה, בהגיע הבוקר היו עייפים, ולכן נהגו להתיז מים על העם כדי לעוררם[8].
  • על פי המסורת היהודית, משה רבנו ניצל מיד המצרים במי היאור, והוא נולד בז' באדר, ובתורה כתוב – ותצפינו שלושה ירחים, יוצא ששלושת הירחים הסתיימו בחג השבועות (הנחגג בו' בסיוון). לזכר הצלת משה נהגו לשמוח עם מים[9].
  • בספר "זיו המנהגים" נאמר: "מנהג אצל רוב אחינו יהודי ארצות המזרח, לזלף בשבועות מי שושנים על המתפללים, וטעם נתנו לדבר על פי המדרש בשעה ששמעו ישראל דברה ראשונה מפי הגבורה פרחה נשמתם, המטיר עליהם הקב"ה טל של תחיה וחיו, וזכר לטל זה מזלפים מי שושנים. ולי נראה להוסיף הפסוק בהושע י"ד אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה"[10]

שוללי המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכה לחג המים בחשבון מים של עיריית אשדוד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

היו רבנים ששללו את המנהג, וקראו לביטולו, לדעת הרב יוסף משאש מנהג זה היה רק אצל אנשים משולי המחנה, וכבר במרוקו ביטלו הרבנים את המנהג בין היתר משום שמנהג זה גורם לאיסורים הלכתיים בחג.

כך כתב

מנהג זה היה בעיר מכנאס בזמן הקודם, אצל אנשים ריקם דוקא, וחכמי העיר היו מוחים בכל שנה על זה, ובשנת תר"ל ליצירה עשו תקנה לבטל מנהג זה... ועם כל זה, לא נמנעו איזה יחידים בורים לעשות כמנהגם... וכן המנהג עד היום באיזה בתי כנסיות שלא כמנהג חכמים.

שו"ת מים חיים, חלק א' רטז

מנהגים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורה נוספת למנהג הנעשה עם מים, הוא "מי ישועות"- הלנת מים בפחים תחת כיפת השמים, ובאשמורת השלישית, משתמשים במים אלו כסגולה לכאבי עיניים או לשאר מחלות (בקרב יהודי לוב)[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר נזרי, קהילות יהודי תאפילאלת, אונ' בר-אילן תשע"ו
  2. ^ חוגגים את חג המים: צפו במשדר המיוחד של וואלה! NEWS לכבוד שבועות, וואלה! דרך המים, ‏2018-05-14
  3. ^ לחגוג את חג המים, אוניברסיטת ת"א
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב'.
  5. ^ בתוך קובץ "שריד ופליט" עמוד 8. מאת הרב יעקב משה טולדאנו
  6. ^ הרב יעקב אריאל, חג המים או חג מתן תורה?, באתר ישיבה, ב סיון תשס"ו
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז', עמוד א'
  8. ^ 1 2 הרב כפיר ברוך מבורך דדון, קונטרס נוהג בם - בירורי הלכה במנהגי צפון אפריקה, בהוצאת הספרייה הספרדית, תשס"ה, סימן ט"ו - שפיכת מים בשבועות
  9. ^ הרב דוד עובדיה בספרו נהגו העם עמ' נז.
  10. ^ הרב יהודה דב זינגר, זיו המנהגים, תשכ"ה, עמ' קח
  11. ^ יואל רפל, מועדי ישראל, הוצאת משרד הביטחון 1990