עליונים ששו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפיוט עליונים ששו הוא חלקו האחרון של הפיוט הקדום "אז שש מאות", חתימת-פיוט בעלת שני בתים המצויה בסוף האזהרות לחג השבועות הידועות בשם "אתה הנחלת", הנקשרת לתורה, קבלתה ולומדיה.

הפיוט "אז שש מאות" כולו נאמר כתפילה מן המניין בחג השבועות רק בקהילות אשכנזיות מועטות, ואילו הבית המסיים, הפותח במילים "עליונים ששו ותחתונים עלזו", נפוץ בציבור כשיר מצוי, ומושר בהזדמנויות שונות הקשורות לתורה, כגון ההקפות לשמחת תורה, הכנסת ספר תורה, סעודות סיום מסכת או שאר ספרים, סעודות החג של שבועות (שהוא חג מתן תורה) ושמחת תורה וכדומה.

מקור הפיוט ומחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרות "אתה הנחלת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיוט "אז שש מאות" מופיע במקורו בסיומו של מקבץ פיוטים ארוך, הפותח במלים "אתה הנחלת תורה לעמך"; עיקרו של קובץ פיוטים זה הוא רשימת מצוות המנויות בסדר אלפאביתי עולה ויורד, כאשר היא אינה ערוכה על פי שום סדר הנראה לעין, והיא מכילה הן מצוות מן התורה והן מצוות שקבעו חכמים. אי לכך, הפיוט נתכנה גם "אזהרות דרבנן" או "אזהרות דרבנין בני מתיבתא", לפי שהוא כולל גם את המצוות דרבנן. פיוט זה היה פיוט האזהרות הנפוץ ביותר בקהילות ישראל, ואולי גם הקדום ביותר.

על פי פרופ' יונה פרנקל[1], אין ספק שהפייטן לא נתכוון למנות את כל המצוות, שהרי החסיר מספר מצוות עיקריות כגון פריה ורבייה (שהיא המצווה הראשונה בתורה), אכילת מרור או נתינת מחצית השקל; מצוות נוספות אף חוזרות על עצמן כמה פעמים, בהתאם לחזרת התורה עליהן. פיוטי ה"אזהרות" היו שכיחים מאוד בקרב הראשונים, ואת רוב פיוטי האזהרות האשכנזיים חיבר ר' אליהו הזקן, שהיה גיסו של רב האי גאון ותלמידו של רבינו גרשום[2]; פיוטיו מצוטטים מספר פעמים אצל בעלי התוספות. עד שנמצאו אזהרותיו המקוריות, היו שטעו לחשוב[3] שהוא גם מחברה של אזהרה זו, "אתה הנחלת". על פי דעה זו נטען כי ר' אליהו חיבר פיוט זה בעת שישב בבית האסורים, וכיוון שלא הייתה לו שם גישה לספרים – מנה בפיוטו את המצוות שלא לפי סדרן. אחרים סברו שהוא שייך לרבי אלעזר הקליר, מחברם של רוב הפיוטים המצויים בידינו[4], ורבים נוספים מביאים אותו כמיוחס לפייטן רבינו שמעון הגדול בן ר' יצחק[5].

כיום מקובל כי אי אפשר לאחר את זמנו של פיוט זה לתקופת רבינו שמעון הגדול ורבי אליהו הזקן, ולמעשה מחברה האמיתי של אזהרה זו הוא רבינו שמעון ממאנש[6], פייטן צרפתי שחי בסביבות השנים ד'ת"ר-ד'תר"ן (המאה ה-9) והיה מאבותיו של רבי שמעון הגדול[7]; כיוון שהפיוט היה ידוע כבר בתקופת אחרוני הגאונים ומוזכר אצל רבי סעדיה גאון[8], משוער כי נכתבה על ידי רבינו שמעון ממאנש[9]. ישנם גם המקדימים את זמנו של המחבר למאה הששית[10], וטוענים שהיה בבלי; אחרים סוברים כי האזהרה נתחברה בישיבת ר' יוסף בר אבא גאון, בפומבדיתא[11].

פיוט "אז שש מאות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום הרשימה הפיוטית של "אתה הנחלת" מופיע פיוט החתימה בן שני הבתים המתחיל במילים "אז שש מאות ושלוש עשרה מצוות", המסיים במניינן של כלל המצוות, ובתפילה שירצה האלוקים את קיומן וימלא את כל משאלותיהם של עושיהן.

אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, פֵּרוּשׁ עָנְשָׁן וּמַתַּן שְׂכָרָן.

אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתַיִם, צְרוּפוֹת כַכֶּסֶף וּבְחוּנוֹת כַּזָּהָב.

אֲהוּבִים שְׁמָרוּם, עֲמוּסִים חֲקָרוּם,

בְּכָל לֵב נְצָרוּם, בְּחָכְמָה דְּרָשׁוּם.

אֶת אֵלֶּה תִּזְכָּר לָנוּ אֱלוֹהַּ מָעֻזֵּנוּ, וְתֵרָצֶה לָנוּ וּתְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ.


עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ

וְתַחְתּוֹנִים עָלְזוּ,

בְּקַבָּלַת תּוֹרָה הַכְּתוּבָה מִסִּינַי. [גרסה אחרת: בְּקַבָּלַת כַּלָּה כְּתֻבַּת חָתָן]

תֹּאַר כַּלָּה

מְאֹד נִתְעַלָּה,

בְּקַבָּלַת יוֹם זֶה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. [לפי הגרסאות הקדומות: עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת]

גם ר' אליהו הזקן חתם את אזהרות "אמת יהגה חכי" במילים "אז שש מאות ושלוש עשרה מצוות לכלה נועדים", ופיוט זה מצוי כמות שהוא הן כחתימת אזהרות "אתה הנחלת" והן בסוף "אזהרת ראשית". גם ר' שמעון קיירא בהקדמתו לספר "הלכות גדולות" כותב "הרי כאן שש מאות ושלש עשרה מצוות מפורשות שקיבלו ישראל על הר סיני פירוש עונשן ומתן שכרן", וגם רס"ג באזהרותיו המתחילות "את ה' אלוקיך תירא" סיים:

אָז שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת, שֶׁנָתַתָּה לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, פֵּירוּשׁ עָנְשָׁן וּמַתַּן שְׂכָרָם.

אֲהוּבִים שְׁמָרוּם, עֲמוּסִים נְצָרוּם, בְּכָל לֵב חֲקָרוּם.

אֶת אֵלֶּה תִּזְכָּר לָנוּ אֱלוֹהַּ מָעֻזֵּנוּ, וְתֵּפֶן לְקוֹל שַׁוְעָתֵינוּ,

וּתְמַלֵּא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּינוּ.

הנוסח זהה כמעט, ומכוח ההקבלה ישנם המניחים כי חתימה זו הייתה מקובלת וידועה עוד בתקופת הגאונים; לא ידוע האם היה מקורה הוא אכן בפיוט אזהרות זה, שהוא הקדום לכל שאר הפיוטים, או שקדמה אף לו. ד"ר מנחם זולאי[12] סבור כי זהו פיוט נפרד, ושני בתים אלו מהווים את שרידי ראשו וסופו של פיוט אלפאביתי (שהרי הוא פותח באות א', "אז", ומסיים באות ת' – "תואר"), וכנראה הוא הקדום בכל פיוטי האזהרות. המשפטים המסיימים הידועים של פיוט זה מצוטטים גם אצל תלמיד המהר"ם מרוטנבורג, ר' שמשון בר צדוק[13].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, במחזורי אשכנז נכתב הפיוט קודם קריאת התורה של חג השבועות (בדומה לפיוט ה"אקדמות"), ובשנים הקדומות – נאמר בתפילת מוסף של שבועות[14] קודם הקטע הפותח "ותתן לנו"[15] או קודם הציטוט "ככתוב בתורתך: שלוש פעמים בשנה"[16]. מנהג פרנקפורט[17] היה לזמר את "אז שש מאות" בניגון הקטע "בראש השנה ייכתבון" מתוך "ונתנה תוקף" הנאמר בראש השנה ויום כיפור. כיום, עם ירידת קרנם הכללית של כל פיוטי התפילות כתוצאה מהחדרתו של הנוסח הישיבתי לבתי הכנסת, אין פיוטי "אתה הנחלת" או "אז שש מאות" נאמרים ברוב בתי הכנסת בחג השבועות. בחסידות בעלזא נוהגים לשיר רק את "אז שש מאות" במהלך התפילה, אך ברוב בתי הכנסת אין אף פיוט נאמר במהלך תפילת השבועות, אף על פי שברוב המחזורים עדיין מודפסים פיוטים אלו בתפילת מוסף.

הבית האחרון, "עליונים ששו", זכה להיות מוכר ונפוץ הרבה יותר מהפיוט כולו, והוא מושר רבות כשיר חסידי בפני עצמו, לרוב באירועים הקשורים לתורה ולומדיה, כגון בהקפות לשמחת תורה, בהכנסת ספר תורה, בסעודות סיום מסכת, בסעודות החג של שבועות ושמחת תורה ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במבוא ל"מחזור שבועות" של פרופ' ר' יונה פרנקל, עמ' ל"ו.
  2. ^ ראו התוספות בנידה דף ל' עמוד א' ויומא דף ח' עמוד א'.
  3. ^ החיד"א ב"שם הגדולים" ח"א ערך רבנו האי גאון, חידושי המהרד"ם על ספר המצוות לרמב"ם, שורש שלישי.
  4. ^ הרמ"א, בספרו "תורת העולה" חלק ג', פרק ל"ח.
  5. ^ ר' וולף היידנהיים במחזורו לשבועות, הנובר תקי"ט, עמ' 10 ו-139, ר' שלום אלבק בהקדמתו לספר הראב"ן, וורשה תרס"ה, ר' ירוחם פישל פרלא (הגרי"פ) בהקדמתו לביאורו לספר המצוות לר' סעדיה גאון ועוד.
  6. ^ יש הטוענים שהכוונה אינה למאנש אלא לחבל לה-מאן.
  7. ^ שו"ת המהרש"ל סימן כ"ט, ועל פיו רי"א בן יעקב ב"אוצר הספרים", ערך "אזהרות"; ובהבנת דברי המהרש"ל הללו טעו הסוברים שר' שמעון הגדול עצמו כתבו.
  8. ^ סידור רב סעדיה גאון, דיני יום טוב.
  9. ^ השערת "אוצר הגדולים" בערכו, אות תרנ"ח.
  10. ^ ראו יונה פרנקל במבואו ל"מחזור שבועות", עמ' ל"ו, ושד"ל בעמ' כ"ד למבואו למחזור בני רומי, ליוורנו תרי"א.
  11. ^ רשזח"ה, באיגרת ביקורת 2.
  12. ^ ראו ערך "אזהרות" באנציקלופדיה העברית.
  13. ^ תשב"ץ קטן, סי' תס"ה.
  14. ^ רס"ג כותב (סידור רב סעדיה גאון, דיני יום טוב): "ומצאתי שאנשי דורנו רגילים שיאמרו להם במוסף עיקרי תרי"ג המצוות אשר ציווה ה' יתברך את בני ישראל, בחיבור המתחיל 'אתה הנחלת'."
  15. ^ הגניזה הקהירית.
  16. ^ בקהילות צרפת.
  17. ^ מנהגי פרנקפורט, מועדים, ירושלים תשמ"ב, עמוד קל"ב.