חיים חיסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר חיים חיסין
חיים חיסין בצעירותו, לפני עלייתו ארצה
דמותו, בפסיפס של נחום גוטמן בקומת הכניסה של מגדל שלום בתל אביב
הנהלת הגימנסיה העברית, 1910; מימין: אליהו ברלין, מנחם שינקין, בן-ציון מוסינזון, חיים בוגרשוב, חיים חיסין
מצבת קברו של חיסין בבית הקברות טרומפלדור

ד"ר חיים איסר חיסין (3 בינואר 186526 בספטמבר 1932) היה רופא, עסקן ציוני, איש ביל"ו מראשוני תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בה' בטבת בעיירה מיר שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית) ליעקב. התחנך ב"חדר", ולאחר מכן בבית ספר במוסקבה. היה פעיל בתנועה המהפכנית הרוסית וחש עצמו כפטריוט רוסי. לאחר פרעות הסופות בנגב ב-1881 הבין שכיהודי אין לו עתיד ברוסיה ולכן הצטרף לביל"ו. באוגוסט 1882 עלה לארץ ישראל עם אשתו לעתיד, פאניה לבית פריזר. בתחילה עבד במקווה ישראל, ולאחר מכן עבר לראשון לציון, והיה מפועליה ומבוניה[1] הראשונים של המושבה. שם נישא לפאניה ב-1883 (כשבוע לפני חג הפסח). בשנת 1885 הצטרפו השניים לבילויים שייסדו את גדרה. ולאחר שעזבוה חיסין עבד כעגלון בקו יפוירושלים.

כיוון שהתפרנס בדחק החליטו השניים בשנת 1887 לעזוב את הארץ ולשוב לאודסה. חיסין שהה בחוץ לארץ לסירוגין כמעט עשרים שנה. ברוסיה למד רוקחות בחרקוב ועבד כרוקח ובשנת 1898 השאיר את משפחתו ברוסיה, עבר לשווייץ והחל בלימודי רפואה באוניברסיטת ברן. בעת שהותו בחוץ לארץ המשיך חיסין את הפעילות הציונית, וכתב מאמרים על החיים בארץ ישראל, ואף שימש כרב. הוא השתתף בקונגרסים הציוניים ה-5 וה-6 בשנים 1901 ו-1903 והיה חבר בפרקציה הדמוקרטית.

בשנת 1905 שב לארץ ישראל בפעם האחרונה, עבר ליפו והחל עוסק בעסקי הציבור, כמנהל הוועד הפועל היפואי של חובבי ציון. במסגרת זו נמנה עם גרעין אחוזת בית, מייסדי תל אביב, וזמן מה אף היה יושב ראש ועד אחוזת בית. היה פעיל בוועד האודסאי בארץ ישראל ובמועצה הארץ-ישראלית. ייסד את מושבי הפועלים של הוועד האודסאי: עין גנים, באר יעקב, נחלת יהודה וכפר מל"ל. בתל אביב שימש הן כעסקן והן כרופא, הסדיר את הסניטציה של היישוב החדש, ופיקח באופן אישי על ניקיון הרחובות והבתים. זמן מה היה אחד משני הרופאים היחידים שעבדו בתל אביב, לצד ד"ר יהודה לייב (אריה ליאון) פוחובסקי.

ב-11 בינואר 1912 התכנסו בדירתו של ד"ר דב מאיר קרינקין בתל אביב שישה רופאים: חיים חיסין, בת שבע יוניס גוטמן, יהודה לייב פוחובסקי, דב מאיר קרינקין, מנחם שטיין, משה שרמן והרוקח זאב אורבוך והכריזו על הקמת "אגודה מדיצינית עברית יפו, ארץ-ישראל". (היוותה גרעין של "ההסתדרות הרפואית העברית בארץ-ישראל" שהפכה עם קום המדינה ל- "הסתדרות הרפואית הישראלית", (הר"י)). .[2]

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה שהתה אשתו בביקור אצל משפחתה ולא יכלה לשוב ארצה. חיסין ומשפחתו גורשו מתל אביב על ידי העות'מאנים בפסח תרע"ז 1917, והתיישבו במושבה יבניאל שבגליל. שם גם טיפל בגולים אחרים שהגיעו לאזור. מאפריל 1918 עד יולי 1918 שירת כרופא בעיר צפת, כדי למגר את מגפת טיפוס הבהרות לאחר מותו של הד"ר אברהם חיים גרין. עם תום המלחמה שב חיסין לתל אביב ואשתו חזרה גם היא מרוסיה בשנת 1919. פאניה חיסין נפטרה בשנת 1920.

חיים חיסין נפטר בכ"ה באלול תרצ"ב, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב. לחיסין ולרעייתו פאניה נולדו חמש בנות ובן - שרה, יהודית, אסתר, עדה, דבורה ואלכסנדר. נכדתו היא נעמי פולני, בתם של עדה ויחיאל. נינו הוא גידי גוב.

על שמו קרויים שכונת תל חיים, רחוב וגן ציבורי בתל אביב.

חיסין הרוכב על חמורו הוא דמות קבועה בציוריו ובסיפוריו של נחום גוטמן. וכך כתב גוטמן על חיסין:

"הנה על כן, למראה גבו בלבד היו הילדים שברחוב מחייכים. כי היו נזכרים ברפואות המתוקות שזכו להן מידיו. האמהות היו מפסיקות לנגב את הצלחות וממהרות לחלון, לשלוח אחריו מבט רוחש טובה. וערבי זקן היה מחיש את רגליו חולות השיגרון ומניח על האוכף של ד"ר חיסין פרחים רטובים"

יומנו ומכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיומן אחד הבילויים (תרגום מרוסית: ש. הרברג; עיבוד ומילואים: מרדכי רייכר), פתח תקוה: בית נטע (הרפז), תשכ"ז-1967.
  • מסע בארץ המובטחת (תרגם מרוסית: ח' בן-עמרם; מבוא והערות: שולמית לסקוב), תל אביב: 1982.
  • מרשומות אחד הבילויים (קיבצה מקורות, תרגמה וערכה: שולמית לסקוב), ירושלים: יד בן צבי, תשנ"א-1990.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים חיסין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר מ. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי",תל אביב; הוצאת דביר, 1955, הפרק: "רופאים יהודים במשך הדורות", (עורך: חיסין חיים), עמוד 1505
  2. ^ הרפואה, "מאה שנה להיווסדה של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י)", פרופ' נסים לוי, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה, ינואר 2012.