טיוטה:אשורולוגיה
אשורולוגיה היא תחום מחקר, אשר במקור עסק בהיסטוריה, בארכאולוגיה ובלשונות מסופוטמיה ובשכנותיה ובתרבויות הקרובות להן; אשר אף הן השתמשו בכתב יתדות.[1] כיום האשורולוגיה עוסקת בתרבויות, שהתקיימו בין האלף הרביעי לפני הספירה לאלף הראשון לספירה, באזורים של מסופוטמיה, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, אירן ואנטוליה וכן באזורים שהושפעו על ידן –בין אם תרבויות אלו השתמשו בכתב היתדות ובין אם לאו.
האשורולוגיה היא מקצוע המצריך מן האשורולוג מומחיות במספר שפות, כגון אכדית ושומרית, בנוסף לחתית,[2] פרסית, עברית מקראית, עילמית, ארמית, אוגריתית ועוד -וזאת כי ההשוואה בין שפות מועילה לפענוח שפות עתיקות. היא גם דורשת יכולת לקלוט את מורכבותן של שיטות כתיב שונות, לרוב בעלות מאות ואף אלפי סימנים ואותיות.[3][4]
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח 'אשורולוגיה' הוטבע במאה ה-19 בידי חוקרים צרפתים, אשר היו הראשונים שהקימו קתדרה ללימודים אשורולוגיים בקולז' דה פרנס, וערכו את כתב העת revue d'assyriologie et d'archeologie orientale. רנן, חוקר המזרח הקדום התבסס על הדגם שנלקח ליצירת המונח 'אגיפטולוגיה', המציין את חקר תרבות מצרים העתיקה. שם ענף המחקר נלקח מהשם אשור, משום שבחפירות הארכאולוגיות הראשונות, שבוצעו במסופוטמיה התגלו לוחות בכתב יתדות מהממלכה האשורית (כנינוה, כלח ודור שרוכין).[5] ואולם, התחום עצמו התרחב ביותר, ומזה כמאה שנים אינו מוגבל רק לתרבות האשורית, אלא גם לתרבויות נוספות, שקדמו לה ואף הן כתבו בכתב היתדות כגון: שומר, אכד, ובבל. בנוסף לכך, תחום האשורולוגיה עוסק בעמים שלא חיו במסופוטמיה והשתמשו בכתב היתדות כגון חור, פרס, אוררטו, הממלכה החיתית, אוגרית; וכן תרבויות מסופוטמיות שלא השתמשו בכתב היתדות, כגון ארם וארץ ישראל.[6]
קורות המחקר האשורולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתעניינות באשורולוגיה החלה עוד לפני המאה ה-19, והייתה נחלתם של נוסעים וסוחרים שממצאיהם בביקורם בארצות מקראיות עוררו את סקרנותם. בין ראשוני אנשים אלו נמנה פייטרו דלה ולה, אשר עוד במאה ה-17 ביקר במזרח הים התיכון, במסופוטמיה ובאירן. חוקר איטלקי זה היה הראשון שהעתיק לוחות בכתב יתדות, וניסה לפצח את סודותיו. אחריו באו הדני פרידריך מונסטר והגרמנים קרסטן ניבוהר ואולף טיכזן. אט אט החלו להגיע לאירופה מוצגים שכתובים בכתב יתדות וביניהם 'כד קסרקסס' ו'אבן מישו' מבגדד, שהיו מהתקופה הקשית. מחקר היתולי זה התבסס על הידוע מהמקרא ומכתבים יווניים קדומים מאת הרודוטוס ופטולומיאוס למשל.[7] מקורות אלו חטאו בחוסר אמינות, שכן היו מוטים תאולוגית והתבססו על מסורות פולקלוריסטיות. קודם לפענוח כתב היתדות הבבלי, ב-1852, ז'ן-קרטיין-פרדיננד הופר (Jean Chrétien Ferdinand Hoefer) מפרסם לראשונה היסטוריה של האזור - וספר זה אינו מכיל אלא 30 עמודים, ומלא באי דיוקים.[8]
לרשות החוקרים הראשונים הרציניים עמדו מעט מאוד לוחות חרס, שהועתקו בעיקר בידי ניבוהר (Carsten Niebuhr), ושהופצו בכמה ארצות אירופאיות. לרשות החברה הבריטית להודו המזרחית עמדה כתובת ארוכה מאת נבוכדנצר השני – אשר על בסיסה נערך לוח ההברות הראשון של כתב היתדות הבבלי. אבל פריצת דרך חשובה מתקיימת כשמתורגמת כתובת אשורית ('חרוט בלינו') מאת סנחריב בידי קלאודיוס ג'מס ריץ' וקרל בלינו Claudius James Rich ו Karl Bellino). לאחר מכן, פוענחה כתובת דו-לשונית באשורית ואוררטית, שנמצאה באגם ואן; אשר הועתקה ב-1828 בידי פרידריך אדוארד שולץ (Friedrich Eduard Schulz ) ופורסמה ב-1840. קורפוס הכתובות המפוענחות התעשר בידי החוקר הבריטי הנרי קרסוויק רולינסון (Henry Creswicke Rawlinson ) – אשר נתפס כאבי האשורולוגיה, מאחר והוא העתיק כתובות אחמנידיות מהר אלוונד (1835) ומהביסטון (1843). החוקר הדני נילס לודוויג וסטרגארד (Nils Ludwig Westergaard), אף הוא העתיק כתובות אחמנידיות – הממלכה הפרסית העתיקה, בנקש-א-רוסטם ופרספוליס.
חוקרים אלו נעזרו בפענוח האלפבית התדמורי והפיניקי, אשר נערך בידי ז'ן ז'ק ברטלמי (Jean-Jacques Barthélemy), כבר בשנת 1750. חוקר זה טבע את עקרונות שיטת פענוח כתב היתדות, על סמך הכרת שפות אחיות וכתובות רב לשוניות, שמות אנשים ומקומות ומילים החוזרות על עצמן. מחקר זה נתרם מפענוח כתב החרטומים המצרי, בידי ז'ן פרנסואה שמפוליון (Jean-François Champollion), ב-1822. בעקבות פענוח אבן רוזטה,[9] לראשונה פוענחו כתובות רב-לשוניות אחמנידיות בפרסית עתיקה בכתב יתדות, אשר היו מלוות בכתב אלמי, שכולל אידיאוגרמות ופונוגרמות, ובעיקר בכתב יתדות בבלי, שהייתה שפה מובנת יותר, מפאת זיקתה לשפות שמיות ידועות, הנכתבות בכתב אלפביתי.[10] הראשון שפרץ את הדרך בפענוח כתב היתדות הוא החוקר הגרמני גאורג פרידריך גרוטפנד (Georg Friedrich Grotefend), אשר פענח את הכתב הפרסי העתיק.
ב-1842 החלו לצאת משלחות למסופוטמיה, אשר לראשונה היו מסוגלות לפענח כתובות המצויות בו-במקום – ולא עברו דרך ידם של מעתיקים קודם לכן. תחילה משלחות אלו היו נבערות בסוגיות ארכאולוגיות; והיו מונעות מרצונן להעמיק את הידיעות לגבי העולם הקדום המקראי; וכן מרצונם של בריטים וצרפתים להביא לארצם מוצגים, בכדי להעשיר את הלובר ואת הבריטיש מוזאום; וכן משיקולים אימפריאלסטיים. הראשון שהוציא משלחת מדעית למסופוטמיה הוא פול אמיל בוטה, הקונסול הצרפתי במוסול. זה התעניין במיקומה של נינוה, ואגב כך גילה בחורסבד את ארמונו המפואר של המלך האשורי סרגון.[11] ב-1844 שלח בוטה לצרפת מוצגים ממנו. בכך בוטה הגביר את סקרנות האירופאים לתרבות מסופוטמיה: בעקבות משלחת בוטה, יצאה משלחת בריטית, ב-1845: אוסטן הנרי ליירד ( Austen Henry Layard) וכן ויליאם קנט לופטוס (William Kennett Loftus) נלוו בידי האשורי הורמוזד רסאם, וצוות זה מבצע חפירות בעיקר בנימרוד וקויונזיק, שבעקבותן נמצאים ארמונות העשירים במיוחד בלוחות חרס בכתב יתדות, אשר מהווים מקור חשוב ביותר לחקר התקופה.[12] – אשר נתפס כאבי האשורולוגיה
בסופו של דבר, כתוצאה משילוב של עבודת שטח בעבודה בחדרי חדרים עלה בידי רולינסון, הינקס ( Edward Hincks) ואופרט (Jules Oppert) לפענח את הכתב הבבלי, שהתקבל על כל החוקרים. אירוע מכונן זה שהתרחש ב-1857 התקבל כזה המייצג את הולדת האשורולוגיה. מעתה ואילך תחום האשורולוגיה יעבור מיסוד ואקדמיזציה. ב-1874 מוקמת בידי אופרט קתדרה לפילולוגיה וארכיאולוגיה אשוריים בקולז' דה פרנס. עם חשיפת סיפור המבול בעלילות גילגמש בידי ג'ורג' סמיט, שמה יוצאת לרחוק; שכן, התברר כי קיימות מקבילות מסופוטמיות לטקסטים מקראיים. ב-1875, אהרהרד שרדר (Eberhard Schrader), המומחה למקרא ממונה לראש הקתדרה לאשורולוגיה באקדמיה המלכותית למדעים של פרוסיה. בלייפציג פרדריך דליטש מפרסם מילון אקדי וכן ספר על דקדוקה של שפה זו. גם בארה"ב מוקמות קתדרות לאשורולוגיה בבלטימור ובפילדלפיה. שפע של כתבי עת מופיעים באירופה ובארה"ב, אשר דנים בהיבטיה השונים של האשורולוגיה.
למעשה תוך חמישים שנה נחשף עולם שלם עשיר במיוחד, מבערות מוחלטת בנושא. בחפירות המתבצעות בידי חוקרים מכל הארצות מתגלים עוד ועוד כתובות וידע ארכיאולוגי. אט אט הלימודים האשוריים 'נזנחים' לטובת הלימוד על שומר, אקד ובבל – הציויליזציות שקדמו לציויליזציה של אשור: ב-1872 ג'ורג' סמיט George Smith מביא לסיומו את מיזם פענוח עלילות גילגמש. הצרפתי ארנסט דה סרזה מגלה את סודות שומר, באתר תלו (גירסו העתיקה), אשר בקרבת בסרה (1877-1878) – וצרפתים ייוותרו באזור עד 1900. בהנהגתו של רסאם, במקביל הבריטים עמלים בנינוה, נימרוד, אשור, בבל, טופרקלה, סיפר. הם מביאים מבבל את 'חרוט כורש' ומסיפר (תל אבו חבה) הוא מביא כ60000 לוחות חרס, מהן כמחציתן נמצאו במקדש. האמריקאים עמלים בניפור ובאודב. מעתה המשלחות נותרות זמן רב באתרים, וכן זוכות למימון מהשלטונות. פעילות מחקרית זו מוצאת את ביטויה בשפע של כתבי יד, היוצאים לאור מטעם כל האוניברסיטאות החשובות. [13]
המשלחות הגרמניות מתחילות לעבוד ב1897 ותחילה מתמקדות בבבל. הן זוכות לעידודו של וילהלם השני. רוברט קולדוויי (Robert Koldewey), שהוא גם ארכיאולוג וגם אדריכל עומד בראשן. במקביל יוצאות משלחות, העורכות חפירות באשור, בשושן - ואלו מנוהלות בידי ולטר אנדריי (Walter Andrae). שני חוקרים אלו מעלים על נס את הגישה הרב תחומית כלפי הציויליזציות המסופוטמיות. בין ממצאי משלחות אלו נמנה גילוי הסטלה של חוקי חמורבי, קודקס החוקים הבבלי, הנמצא באירן ואשר מתורגם בידי ז'ן ונסן שייל ( Jean-Vincent Scheil). [14]
כל החפירות מתנהלות בצל רישויין בידי עוטומאנים, אשר מגבילים את החפירות לשנים בודדות. אלו דורשים חלוקת הממצאים בין המוצאים לבינם, וממצאים אלו מגיעים למוזיאון של קונסטנטינופול. אבל הרשויות העוטומאניות לא מצליחות להשתלט על המשלחות, אשר עורכות חפירות לא חוקיות רבות, לעיתים תמורת שוחד. כמו כן, מתפתח שוק של עתיקות, המנוהל בידי אנשים פרטיים חסרי ניסיון, ומונעים משיקולים של רווח. תודות למסחר זה המוזאונים של אירופה ושל ארה"ב מתעשרים במוצגים רבים, הנרכשים לעיתים במחירים זעומים, מבלי שיהיה מקום נאות להציגם. [15]
שפע המחקר מוביל לגילוי ציויליזציות לא שמיות שהיו בלתי מוכרות בזמנן - ובעיקר המדובר בתרבויות של העמים השומרי והחתי. בין התורמים לפענוח חידת שומר נמנים אופרט (Oppert), לנורמן (Lenormant), שרדר (Schrader) ויוסף הלוי (Joseph Halévy). כמו כן, מתגלית חתושש, בירתה של הממלכה החתית, אשר ריסותיה שוכנות בצמוד לכפר בוג'זקוי. מצדו, בדריך הרוזני (Bedřich Hrozný) מפענח את השפה החיתית וקובע שזאת שפה הודו-אירופאית. [16] בעקבותיו מפוענחות השפה החורית והשפה האוררטית. חרף תרומתם העצומה של יהודים למחקר זה, בקרב חוקרי הציוליליזציות הלא-שמיות מועלית ההשערה הגזענית שעמים הודו-אירופאיים אלו, אשר קדמו לציויליזציות השמיות, חנכו אותן למעשה. לאור תיאוריות אלו, נטען שהציויליזציה העברית המקראית ואיתה שאר עמי האזור השמים היו עקרות באופיין, ושאבו את כל עושרן מציויליזציות הודו-אירופיות, שקדמו לה.[17] [18] כמו כן, נמצאים ממצאים בכתב יתדות במצרים – בעיקר בתל אמרנה, המוכיחים כי היו קשרים בין הציויליזציה המצרית לעמים המסופוטמיים.
האשורולוגיה עובדרת מהפיכה בין שתי מלחמות עולם, שכן המעצמות מתחלקות ביניהן את האזור; והאזור של הלבנט עובר לשליטה צרפתית, ואילו עירק ומצרים עוברות לשליטה בריטית. בנוסף לכך, תחת המנדט הקולוניאלי במדינות אלו מוקם ממשל עצמי. כמו כן, באזור אירן ואפגניסטן צרפת שומרת על מונופול על החפירות. השליטה האירופאית מקלה על החפירות, מתן הרשיונות הופך לסביר יותר מבחינה בירוקרטית, בהשוואה לעבר. כמו כן, יותר מבעבר ניתנת הדעת לסטרטות של השטח ולראשונה נעשה שימוש בצילום מהאוויר. לא די שהמשלחות ממשיכות לעסוק בהיסטוריה של האיזור, אלא מתקיימות חפירות באתרים פרהיסטוריים - כגון זה של ארידו, לרסה, שורופק ואור, שנמנות בין הערים השומריות העתיקות ביותר. [19] ב-1933 הממשל העירקי מקשה את תנאי הרישיון לביצוע חפירות; ובעקבות זאת, מתנהלות ביתר שאת חפירות בסוריה, טורקיה וטירן. מתבצעות עתה חפירות בסוריה בתל נבי מנד (קדש), תל מישרפה (קטנה), ארסלן תש (חדתו) ותל אחמר (ברסיפ). מתגלות הריסות מעידן הברונזה באוגרית במינת-אל-בידה ובעיקר בראס שמרה. ב-1933 מתגלות מארי מהמאה ה-26 לפני הספירה בתל חרירי ואללח' בתל אצנה, העיר האמורית העתיקה. תגליות אלו מעשירות במיוחד את הידע על תקופת הברונזה באזור. בטורקיה מתגלית כּרוּם כּנֵש בקרבת קילטפה, אשר נמצא בה מושבה מסחרית אשורית מתחילת האלף השני לפני הספירה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Marc Van de Mieroop, Cuneiform Texts and the Writing of History, Londres et New York, Routledge, 1999
Silvia Alaura, « Rediscovery and Reception of the Hittites: An Overview », dans Stefano de Martino (dir.), Handbook of Hittite Empire, Berlin et Boston, De Gruyter Oldenbourg, 2022, p. 693-779
Marc Van de Mieroop, « On Writing a History of the Ancient Near East », Bibliotheca Orientalis, vol. 54, 1997, p. 285-305
Daniel C. Snell, « The Historian’s Task », dans Daniel C. Snell (dir.), A Companion to the Ancient Near East, Malden et Oxford, 2005, p. 95-106
Jean Bottéro et Marie-Joseph Stève, , Il était une fois la Mésopotamie, Paris, Gallimard, coll. « Découvertes Gallimard / Archéologie » (no 191), 1993, p. 16-19.
Dominique Charpin, « Renan, un sémitisant au berceau de l’assyriologie », dans Henry Laurens (dir.), Ernest Renan : la science, la religion, la République, Paris, Odile Jacob, 2013, p. 77-99.
Agnès Garcia-Ventura et Lorenzo Verderame (dir.), Perspectives on the History of Ancient Near Eastern Studies, University Park, Penn State University Press, 2021
Brigitte Lion et Cécile Michel (dir.), Les écritures cunéiformes et leur déchiffrement, Paris, De Boccard, 2008.
Brigitte Lion et Cécile Michel, « Un demi-siècle d’archéologie et d’histoire du Proche-Orient ancien : la participation française », Collection de l'Institut des Sciences et Techniques de l'Antiquité, vol. 1392, 2017, p. 137-156
Dominique Charpin, En quête de Ninive : Des savants français à la découverte de la Mésopotamie (1842-1975), Paris, Les Belles Lettres / Collège de France, coll. « Docet omnia », novembre 2022, 461
Roger Matthews, The Archaeology of Mesopotamia: Theories and Approaches, Routledge, 2003
Dominique Charpin, « À l'occasion du centième volume : éléments pour une histoire de la Revue d'assyriologie », Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale, vol. 100, 2006, p. 5-12
Olof Pedersén, Archives and libraries in the city of Assur : A Survey of the Material from the German Excavations, Uppsala, Almqvist & Wiksell, 1985-1986 (2 tomes.)
Oscar White Muscarella, « The Antiquities Trade and the Destruction of Ancient Near Eastern Cultures », dans Daniel T. Potts (dir.), A Companion to the Archaeology of the Ancient Near East, Malden et Oxford, Blackwell Publishers, coll. « Blackwell companions to the ancient world », 2012, p. 106-124
Billie Jean Collins, The Hittites and their world, Atlanta, Society of Biblical Literature, coll. « Archaeological and Biblical Series », 2007, p. 1-8
Alice Mouton, « Cunéiformes et hiéroglyphes chez les Hittites », dans Lion et Michel (dir.) 2008, p. 142-146.
Mogens Trolle Larsen, « The "Babel/Bibel" Controversy and Its Aftermath »,↵↵, dans Jack M. Sasson (dir.), Civilizations of the Ancient Near East, New York, Scribner, 1995, p. 95-106
Jerrold S. Cooper, « The Sumerian Question Race and Scholarship in The Early History of Assyriology », Aula Orientalis, vol. 9, 1991, p. 47-66ץ
Jerrold S. Cooper, « Sumerian and Aryan : Racial Theory, Academic Politics and Parisian Assyriology », Revue de l'histoire des religions, vol. 210, no 2, 1993, p. 169-205
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marc Van de Mieroop, Cuneiform Texts and the Writing of History, Londres et New York, Routledge, 1999
- ^ Silvia Alaura, « Rediscovery and Reception of the Hittites: An Overview », dans Stefano de Martino (dir.), Handbook of Hittite Empire, Berlin et Boston, De Gruyter Oldenbourg, 2022, p. 693-779
- ^ Marc Van de Mieroop, « On Writing a History of the Ancient Near East », Bibliotheca Orientalis, vol. 54, 1997, p. 285-305
- ^ Daniel C. Snell, « The Historian’s Task », dans Daniel C. Snell (dir.), A Companion to the Ancient Near East, Malden et Oxford, 2005, p. 95-106
- ^ Jean Bottéro et Marie-Joseph Stève, , Il était une fois la Mésopotamie, Paris, Gallimard, coll. « Découvertes Gallimard / Archéologie » (no 191), 1993, p. 16-19.
- ^ Dominique Charpin, « Renan, un sémitisant au berceau de l’assyriologie », dans Henry Laurens (dir.), Ernest Renan : la science, la religion, la République, Paris, Odile Jacob, 2013, p. 77-99.
- ^ ) Agnès Garcia-Ventura et Lorenzo Verderame (dir.), Perspectives on the History of Ancient Near Eastern Studies, University Park, Penn State University Press, 2021
- ^ ) Brigitte Lion et Cécile Michel (dir.), Les écritures cunéiformes et leur déchiffrement, Paris, De Boccard, 2008.
- ^ אסטלת מצרית עתיקה. הוא כתוב בשלושה סוגי כתב שונים: כתב חרטומים, כתב דמוטי וכתב יווני עתיק, ולכן שימש בעת החדשה מפתח לפענוח כתב החרטומים המצרי.
- ^ Brigitte Lion et Cécile Michel, « Un demi-siècle d’archéologie et d’histoire du Proche-Orient ancien : la participation française », Collection de l'Institut des Sciences et Techniques de l'Antiquité, vol. 1392, 2017, p. 137-156
- ^ Dominique Charpin, En quête de Ninive : Des savants français à la découverte de la Mésopotamie (1842-1975), Paris, Les Belles Lettres / Collège de France, coll. « Docet omnia », novembre 2022, 461
- ^ Roger Matthews, The Archaeology of Mesopotamia : Theories and Approaches, Routledge, 2003
- ^ Dominique Charpin, « À l'occasion du centième volume : éléments pour une histoire de la Revue d'assyriologie », Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale, vol. 100, 2006, p. 5-12
- ^ Olof Pedersén, Archives and libraries in the city of Assur : A Survey of the Material from the German Excavations, Uppsala, Almqvist & Wiksell, 1985-1986 (2 tomes.)
- ^ Oscar White Muscarella, « The Antiquities Trade and the Destruction of Ancient Near Eastern Cultures », dans Daniel T. Potts (dir.), A Companion to the Archaeology of the Ancient Near East, Malden et Oxford, Blackwell Publishers, coll. « Blackwell companions to the ancient world », 2012, p. 106-124
- ^ Billie Jean Collins, The Hittites and their world, Atlanta, Society of Biblical Literature, coll. « Archaeological and Biblical Series », 2007, p. 1-8 Alice Mouton, « Cunéiformes et hiéroglyphes chez les Hittites », dans Lion et Michel (dir.) 2008, p. 142-146.
- ^ Mogens Trolle Larsen, « The "Babel/Bibel" Controversy and Its Aftermath », , dans Jack M. Sasson (dir.), Civilizations of the Ancient Near East, , New York, Scribner, 1995, p. 95-106
- ^ Jerrold S. Cooper, « The Sumerian Question Race and Scholarship in The Early History of Assyriology », Aula Orientalis, vol. 9, 1991, p. 47-66; Jerrold S. Cooper, « Sumerian and Aryan : Racial Theory, Academic Politics and Parisian Assyriology », Revue de l'histoire des religions, vol. 210, no 2, 1993, p. 169-205
- ^ לפי רשימת המלכים השומרית, שורופק הייתה העיר האחרונה ששלטה על שומר לפני בוא המבול. האלה של העיר הייתה נינליל (Ninlil), שנקראה גם סוד, אלת התבואה והאוויר ובת זוגו של אנליל.