יוהאן היינריך פון תינן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוקן של יוהאן היינריך פון תינן

יוהאן היינריך פון תינןגרמנית: Johann Heinrich von Thünen, נכתב לפעמים: פון טינן; 24 ביוני 1783 - 22 בספטמבר 1850) היה כלכלן בולט מהמאה ה-19, יליד מקלנבורג-סטרליץ שבצפון גרמניה, הראשון שפיתח תאוריה כלכלית על השפעת המרחק מהיישוב על המרחב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן היינריך פון תינן היה בנם של בעל קרקע, כריסטיאן פון תינן (1760-1786) ואשתו, אנה מרגרטה קתרינה (1765), בתו של מוכר הספרים.

הוא השלים חינוך חקלאי מ-1799 עד 1803. בשנת 1806 התחתן עם הלנה סופיה, שהייתה בתו של בעל קרקעות עשיר. בשנת 1809 הוא רכש את אחוזה בגודל 465 דונם ליד מקלנבורג. בנוסף לניהול החווה, עסק פון תינן בשאלות של פוריות הקרקע, וחקר את מחירי התבואה. משנת 1818 קיבל תפקיד של מנהל מחוז בצפון גרמניה.

את ממצאי מחקרו הוא פרסם בשנת 1826 בהמבורג בספר "המדינת המבודדת" ("Der isolirte Staat"). בשנת 1830 הוענק לו דוקטורט כבוד של הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת רוסטוק על בסיס השגו המדעי בספר. בשנת 1844 התקבל פון תינן להיות חבר של האגודה להיסטוריה של הטבע מקלנבורג. בשנת 1848 הוא נבחר להיות חבר פרלמנט. באותה שנה נבחר פון תינן כממלא מקום של סגן האספה הלאומית בפרנקפורט.

בית האחוזה של פון תינן

בשנת 1850, פרסם תינן את החלק השני של ספרו "המדינה מבודדת", שבו חקר את השאלה של "השכר הטבעי“ והתפוקה השולית, פון תינן העריך את הרעיון מאוד וציווה לחקוק את נוסחתו על מצבתו ליד מקלנבורג.[1]

המודל של פון תינן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור פון תינן היה בעל קרקעות, בצפון גרמניה, ופרסם את ספרו "המדינה המבודדת" (1826) ובו הציג את התאוריה שיצר. בחיבורו בנה את תיאורית ה"רנטה הכלכלית" של השטח המועבד החקלאי. חשיבותו של המודל היא בגישה האנליטית שהוא הציג ופחות בדפוס השימוש בקרקע שהוא ניסה להסביר. בנוסף לכך פון תינן פיתח את יסודות התאוריה של התפוקה השולית, ותרם להבנת השפעת המרחק על מחירי הקרקע סביב העיר.[2]

אפשר לסכם את התאוריה של פון תינן בנוסחה:

כאשר

  • = רנטה (הרווח לאחר ניכוי ההוצאות)
  • = תשואה ליחידת קרקע
  • = הוצאות ייצור ליחידת מוצר
  • = מחיר השוק ליחידת מוצר
  • = דמי הובלה (ליחידה חקלאית, לכל קילומטר)
  • = המרחק לשוק.

מודל שימושי הקרקע החקלאיים של פון תינן, נוצר לפני שהתרחש תהליך התיעוש והוא התבונן בנוף הכפרי ובשוק העירוני של צפון גרמניה. המודל הכלכלי יצא מתוך ההנחות הבאות:

  1. יש עיר אחת במרחב והיא ממוקמת באופן מרכזי בתוך "מדינה מבודדת"
  2. המדינה המבודדת מוקפת באזור לא מעובד
  3. פני הנוף שטוחים לחלוטין ואין בה נהרות או הרים
  4. איכות הקרקע והאקלים שווים בכל מקום.
  5. החקלאים צריכים להעביר את הסחורה שלהם לשוק באמצעות עגלות שוורים
  6. החקלאים מתנהגים באופן רציונלי כדי למקסם את הרווחים
המודל של פון תינן: נקודה שחורה - העיר. 1. משקי חלב וירקות. 2. יערות לעצי הסקה. 3. גידולי תבואות. 4. חוות בקר לבשר. מסביב שטח לא ריווחי לגידולים - ולא מעובד.

התוצאה, במרחב כפי שחזה המודל, היא כי יווצרו ארבע טבעות קונצנטריות של פעילות חקלאית:

טבעת ראשונה: כפרים שיגדלו פרות לחלב וגם יעסקו בחקלאות אינטנסיבית ימצאו הכי קרוב לעיר. גידולי ירקות, פירות, חלב ומוצרי חלב אחרים חייבים להגיע לשוק במהירות, ולכן הם יהיו מיוצרים קרוב לעיר.

טבעת שנייה: כפרים שיגדלו יערות לעצי הסקה וחומרי בנייה יהיו בטבעת זו. באותם ימים עצי הסקה היו מקור דלק חשוב מאוד לחימום ובישול. מאחר שעץ הוא מוצר כבד מאוד וקשה לשנע אותו גם הוא ממוקם קרוב לעיר.

טבעת שלישית: מורכב מכפרים שיגדלו גידולי שדה נרחבים כגון תבואה. הדגנים אינם חייבים להגיע מייד לשוק, כמו מוצרי חלב, והם הרבה יותר קלים מאשר עצי ההסקה. לכן אפשר לצמצם עלויות ההובלה, והם יכולים להיות ממוקמים רחוק יותר מן העיר.

טבעת רביעית: החוות נמצאות בטבעת הרחוקה ביותר מהעיר, יגדלו בעלי חיים (פרות וכבשים). כי הוצאות הובלתם קטנות, כי בעלי חיים יכולים ללכת אל העיר המרכזית למכירה.

מעבר לטבעת הרביעית נמצא האזור הלא מעובד, כי הוא במרחק גדול מדי מהשוק שבעיר המרכזית לכל סוג של פעילות חקלאית.[3]

בתאוריה שהציג בספרו הוא הושפע מתוך הרעיון של "האדם הכלכלי" של אדם סמית: האיכר צפוי למקסם את רווחיו (=הרנטה) מאדמותיו החקלאיות. פון תינן, כאציל ובעל אדמות, ידע שרנטה כזאת תלויה בשימוש אופטימלי בקרקע ובעלויות ההובלה. במודל הוא התמקד בהשפעת שני משתנים אלו על הרווחים. בהנחותיו לגבי "המדינה המבודדת" ותכונותיה, הוא ביטל גורמים אחרים. המודל יצר מצב מלאכותי של נוף הומוגני ומבודד. בו קיים רק שוק יחיד דומיננטי במרכז ואין קשרים כלכליים עם ארצות וערים אחרות. לפי המודל, הכלכלה באזור הכפרי תצטרך להתארגן מחדש על פי ההתנהגות הכלכלית באופן שכל שימוש קרקע יביא רווח אופטימלי. כאמור, עלות ההובלה תלויה במרחק מהשוק והסוג השונה של מוצרים. הרווח מהחקלאות ליחידת שטח (רנטה) פוחתת עם הגדלת המרחק מהשוק.

רנטת המיקום (Location Rent) זהו המונח שהשתמש בו פון תינן בטיעונו. זהו הערך הכלכלי המקביל לערך הקרקע. הערך תואם את הסכום המקסימלי שאכר יכול לשלם עבור שימוש בקרקע ללא הפסדים. לפי התאוריה של פון תינן רנטת המיקום יורדת עם הגדלת המרחק מהשוק - סכום הכסף שכל חקלאי מוכן לשלם עבור קרקע ילך ויקטן עם המרחק בגלל הוצאות ההובלות הגדולות שיהיו לו ביחס למוצרים שהוא יכול ליצר ולמכור בשוק.

לכן שימושי הקרקע יותאמו לאותם גידולים שיתנו לאיכר את התשואה הגבוהה ביותר ביחס שבין שלושת המשתנים: הוצאות היצור, המחיר בשוק של יחידת מוצר והמרחק. מעבר למרחק מסוים, הייצור של גידול מסוים הופך להיות לא ריווחי, והאיכרים יצטרכו לבחור לגדל גידולים אחרים כדי להמשיך להרוויח. פון תינן חישב את רנטת המיקום עבור מוצרים בעלי תפוקות שונות (בקר, עץ, דגנים, ביצים, חלב וכו '): הוא מצא כי עבור כל מוצר יש מרחק מסוים מהעיר שבו הייצור שלו יהיה כדאי. בכך הוא נתן את ההסבר להיווצרות טבעות קונצנטריות סביב העיר המבודדת. החקלאים המגדלים גידולים אלה מתחרים זה בזה, מתאימים את גידולם סביב השוק על פי עקומת רנטת המיקום של הגידולים. יש בתאוריה הזאת הסבר חלקי בחקלאות מונוקולטורית במקומות שונים.

בכרך השני של "המדינה המבודדת", פיתח פון תינן חלק מהיסודות המתמטיים של תאוריית התפוקה השולית הפוחתת, שנוסחתה הייתה כל כך חשובה לו עד כי ביקש שעל מצבתו יחקקו את הנוסחה. התפוקה השולית הפוחתת שניסח פון תינן הורחבה מאוחר יותר על ידי כלכלנים תאורתיים אחרים, כמו הכלכלן הבריטי אלפרד מרשל (1842-1924) בספרו על "עקרונות הכלכלה."[4]

ביקורת על התאוריה של פון תינן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל של פון תינן יצר אזור מבודד באופן תאורתי, שאינו מתחשב בהבדלים הקיימים בין מקום למקום בתנאים הפיזיים (טופוגרפיה, נהרות, אקלים) והאנושיים (תחבורה, מספר ערים, הבדלים תרבותיים, חידושים טכנולוגיים). כך לדוגמה עוד בימיו היה ידוע כי ישנם הבדלים בעלויות הובלה בין הובלה יבשתית עם עגלות לבין הובלה בדרכי מים עם סירות - בהן ההובלה זולה יותר.

התאוריה של פון תינן לא מתקיימת בכלכלות התעשייתיות והפוסט-תעשייתיות כי מתרחשת בהם התרחבות עירונית ושינויים טכנולוגיים. כך לדוגמה, המצאת אוניות ורכבי קירור מאפשרים למוצרים מתכלים להיות מועברים למרחקים ארוכים יותר. עוד בסוף מאה ה-19, שפותחו אוניות הקירור הן איפשרו להוביל בשר בקר וכבשים לאירופה מאזורים רחוקים כמו אוסטרליה וניו-זלנד.

כמו מודלים כלכליים רבים אחרים, המודל של פון תינן ספג ביקורת תכופה בשל אופיו המגביל. המודל התבסס על הרעיון שאת החלטות המיקום קובעים החקלאים לבד. עם זאת בקביעת שימושי קרקע חקלאיים מעורבים גורמים נוספים, כמו שיקולי בעלי הקרקעות, מיסים ממשלתיים, סובסידיות או מערכת תכנון חקלאית ממשלתית או סקטוריאלית. כמו כן קיימת תחרות בשוק מייבוא מוצרים חקלאיים מאזורים אחרים, בהם שכר העבודה נמוך יותר ולכן כדאי להובילם למרחק גדול יותר.

למרות הביקורות האלה ואחרות, הרעיון של פון תינן יצר תשתית תאורתית ומתודולוגיה בכלכלה שלקחה חלק מרכזי במהפכה הכמותית בגאוגרפיה החל משנות החמישים של המאה העשרים.[5]

בשנות האלפיים, מלמדים תאוריה זו בבתי הספר בישראל במסגרת לימודי הגאוגרפיה בחטיבה העליונה, ומציגים אותה כתאוריה נכונה בחלקה להסבר הקשר שבין מחיר קרקע לבין המרחק מהעיר.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ilona Buchsteiner, Gunther Viereck: Johann Heinrich von Thünen. „…das ernste praktische Leben fordert die Tätigkeit des Mannes…“. Chronik eines Lebensweges. Steffen, Friedland 2004,
  2. ^ Markus Fasse: Standort Scholle. Johann Heinrich von Thünen: „Der isolierte Staat“. In: Die Zeit. Ausgabe 24/1999
  3. ^ Renate Hippauf: Johann Heinrich von Thünen. Ein Lebensbild. Hinstorff, Rostock 2000
  4. ^ Cook, Simon J. "Late Victorian Visual Reasoning and Alfred Marshall's Economic Science." British Journal for the History of Science 2005 38(2): 179–195
  5. ^ פורטוגלי, י., 2000, ״1500 מילה ויותר על הגאוגרפיה של האדם: מסע לתוך הדיסציפלינה״, תאוריה וביקורת, 16, עמ 213-222
  6. ^ שגב, מ. וחובריה, "הפתוח והתכנון המרחבי", המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2010, עמ' 261