יוזף רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף רות
Joseph Roth
יוזף רות, 1926
יוזף רות, 1926
לידה 2 בספטמבר 1894
ברודי, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במאי 1939 (בגיל 44)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Moses Joseph Roth עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טיאה בפריז עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מארש ראדצקי, איוב, קברות הקפוצ'ינים
בן או בת זוג אירמגרד קוין עריכת הנתון בוויקינתונים
www.josephroth.de
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון בשדרת קורפירסטנדאם שבברלין-שרלוטנבורג
יוזף (מימין) ופרדריקה (פרידל) ברכיבה עם אדם לא-מזוהה, בסביבות 1925
קברו של יוזף רות

יוזף רוֹת (לעיתים רוט; Joseph Roth; ‏2 בספטמבר 1894, ברודי27 במאי 1939, פריז) היה סופר ועיתונאי יהודי-אוסטרי ממוצא גליציאני.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יוסף רוֹת נולד בעיירה בְּרוֹדִי הסמוכה ללבוב שבגליציה, שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, לאם יהודייה; את אביו לא הכיר. הוא גדל בסביבה יהודית מובהקת בברודי.

האירוע המעצב של חייו היה מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה שלאחריה. רות נאלץ לקטוע את לימודיו בווינה ולחזות בהתמוטטות המדינה שבה ראה את מולדתו. כל שנות מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי-הונגרי. ב-1920 הגיע לברלין, ועבד שם כעיתונאי ב-Neue Berliner Zeitung ובעיתונים אחרים. ב-1925 עזב את ברלין, וב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה. ב-1928 חלתה אשתו פרדריקה בסכיזופרניה, והדבר היה עליו לנטל כלכלי ופסיכולוגי כבד.

בספריו מתאר רות את גורלם של אנשים חסרי מולדת, התועים ונודדים בעולם: יהודים שגורל עמם כפה עליהם חיים בגולה, אוסטרים שאינם מוצאים את מקומם במדינה הרב-לאומית של האימפריה האוסטרו-הונגרית – המדינה היחידה המאפשרת, לדעת רות, "להיות פטריוט ואזרח העולם הגדול" בו בזמן.

בעוד שבתחילת דרכו כתב רות עלונים קומוניסטיים תחת הכינוי "יוזף האדום", הרי שביצירתו המאוחרת נטה למלוכנות וביקש להשיב לקיסרות האוסטרית את זוהרה שאבד. פנייה זו אל העבר ניתן לראות כתגובה ללאומנות הגואה, בעוד שהקיסרות האוסטרית נתפסה בידי נתיניה היהודים כמיטיבה עמם.

היצירה הייצוגית של תקופה זו בפועלו היא הרומן "מארש רדצקי" (1932) – סאגה רב-דורית על משפחת קצינים בצבא הקיסרות. ברומן "קברות הקפוצ'ינים" מתאר רות את המשך קורותיו של גיבור "מארש רדצקי" בשנות השלושים. המפורסמת מבין יצירותיו העוסקות ביהדות היא הרומן "איוב".

'איוב: סיפורו של איש פשוט' מתאר את ניסיונותיו הקשים של גיבור ושמו מנדל זינגר, מהלומות הגורל פוקדות אותו, בתחילה בגטו שברוסיה הצארית ואחר כך ברחובות ניו יורק, עד שהוא מאבד אמונתו באלוהים; אך אז, לאחר שאפסה כל תקווה, קורה דבר מה שמחזיר למנדל את אמונתו. רות, שעבד רוב חייו כעיתונאי, הותיר אחריו גם כמות נכבדת של טורי פליטון ותיאורי מסע שחלקם נאספו בספר "מה שראיתי - רשימות מברלין 1920-1932" שטרם תורגם לעברית. ברומן "אגדת השתיין הקדוש" טיפל ברשמיו מהאלכוהוליזם שלו, שליווה אותו מאז שנותיו המוקדמות.

בשנת 1939 נפטר רות בפריז כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות, כשהוא עני ונתון בחובות. הוא קבור בפריז, ובברודי עיר הולדתו, מציין שלט קטן באוקראינית ובגרמנית את בנה המפורסם של העיר הקטנה.

ספרי יוזף רות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איוב: סיפור של איש פשוט, תרגם יצחק למדן, ברלין: א. י. שטיבל, תרצ"ב 1932.
    • תרגום נוסף: איוב: סיפור של איש פשוט, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ה 1985.
  • מארש ראדצקי, תרגמה אילנה המרמן, הספריה לעם, עם עובד, 1980.
  • קברות הקפוצינים, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ו 1986.
  • טאראבאס: אורח עלי אדמות, תרגם שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, תש"ן 1990.
  • הנביא האילם, תרגמה רות לבנית, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"א 1991.
  • בריחה ללא קץ, תרגם שלמה טנאי, תל אביב: זמורה ביתן, 1992.
  • מלון סבוי, תרגם יוסף שריג, תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"ב 1992.
  • סיפורו של הלילה האלף ושניים, תרגם צבי ארד, תל אביב: זמורה ביתן, 1993.
  • יהודים נודדים, תרגם יונתן ניראד, ירושלים: סמטאות, 2011.
  • אגדת השתיין הקדוש; מנהל התחנה פלמראייר, תרגם אהוד אלכסנדר אבנר, ירושלים: סמטאות, 2012.
    • תרגום קודם: אגדת השיכור הקדוש, תרגם פ' שדה, בתוך ד' אורן (עורך), מבחר הספור הארופאי, תל אביב: הדר, תשי"ט.
  • הלוויתן, תרגם גדי גולדברג, תל אביב: זיקית, 2015.
  • אפריל; בית הפאר ממול; ניצחון היופי, תרגמו שירה מירון ומרט וינטראוב, תשע נשמות, 2017.
  • תותים, תרגמה שירה מירון, תשע נשמות, 2018.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון שקד, "יוסף רות, איוב והגורל היהודי", ממרכזים למרכז, תשס"ה-2005.
  • —, "אימת התרבות והכיסופים למוות: הלוויתן מאת יוסף רות והמיתיזציה של סיפור העיירה", צפון, ב', תשנ"ג-1993.
  • —, "ארצות אבותיו של יוסף רות", אין מקום אחר, 1988.
  • וולפגנג איזר, "גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית", ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000.
  • רות נצר. מעשה בלוויתן. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]