מייק בראנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייק בראנט
Mike Brant
Mikebrantuvie.jpg
לידה 1 בפברואר 1947
קפריסין
התאבד 25 באפריל 1975 (בגיל 28)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות חיפה, ישראל
שנות פעילות 19691975
סוגה פופ
עיסוק זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI
NMC
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מייק בראנט עם הזמרת אסתר (ג'קי) גליל

מייק בראנט (ידוע גם בשם הבמה מייק סלע; 1 בפברואר 1947, י"א בשבט ה'תש"ז25 באפריל 1975, י"ד באייר ה'תשל"ה), היה זמר ישראלי-צרפתי שהחל את דרכו בישראל, אך ללא הצלחה, אז עבר לצרפת והתפרסם. אף על פי שבתחילת דרכו לא הכיר שום מילה בשפה הצרפתית, רק קרא מילים צרפתיות שנכתבו לו באותיות בעברית, זכה להצלחה רבה לאור קולו העמוק ומראהו הנאה. בראנט היה לזמר הישראלי המצליח ביותר מחוץ לגבולות המדינה, ושירו הידוע ביותר הוא "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה - הניחי לי לאהוב אותך).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם משה מיכאל ברנד במחנה המעצר פמגוסטה בקפריסין להורים יהודים-פולנים שנמלטו מאימת השואה (אימו, ברוניה רוזנברג, נמלטה ממחנה הריכוז אושוויץ ואביו, פישל ברנד, נמלט מהחזית הסובייטית) והתחתנו בקפריסין, לאחר שגורשו מהארץ על ידי הבריטים עם שאר המעפילים. אמו נאלצה ללדת אותו בתנאים קשים. לאחר עליית המשפחה לארץ התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. משה הילד לא פצה את פיו עד הגיעו לגיל 5. בגיל 12, מאחר שלא השתלב בבית הספר "כרמלי", עבר לקיבוץ גשר. לאחר כשנה שב לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי הלאומי, מוכר קרח, סבל ועוד). שוחרר משירות בצה"ל בשל ניתוח שעבר בקיבה בגיל 15.

עם העלייה בהצלחה החל ברנט להידרדר לסמים. ב־22 בנובמבר 1974, בעת ששהה מלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדרו של וינטרוב אשר בקומה החמישית, אך נפילתו נבלמה על ידי מרפסת בקומה השלישית. מייק שבר את רגלו ובילה כשישה שבועות בבית החולים. בראיון עמו התחרט על ניסיון ההתאבדות ואמר שהיה זה רגע של טירוף שהוא מקווה שלא יחזור על עצמו. לאחר שהשתחרר מבית החולים נכנס מיד לאולפן כדי להקליט את הלהיט החדש "Dis-Lui" (אמור לה).

ב-25 באפריל 1975 בראנט שם קץ לחייו, לאחר שקפץ ממרפסת דירה שבקומה השישית ברובע ה-16 בפריז. בן 28 היה במותו.

מייק בראנט נטמן בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, וקברו הפך אתר עלייה לרגל למעריציו. עד היום קיימת קהילת מעריצים גדולה של בראנט בצרפת, בבלגיה, בקנדה ובישראל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו צביקה ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך הצטרף ללהקה בשם "אמני השמיים" (הסקיימאסטרס[1] שהיו גלגול של להקת "הצעירים העליזים" של קובי ארליך) והם הופיעו במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל בחיפה והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית ובצרפתית, זאת כאשר ידע לדבר ולקרוא רק עברית. באותה תקופה שינה משה ברנד את שמו לשם קליט ובינלאומי יותר, מייק סלע.

בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם. אלו היו ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. הלהקה אליה צורף מייק כזמר הופיעה ברחבי העולם. לאחר כשנה עזב את הלהקה וחזר להופיע במועדון מלון הילטון תל אביב, שם ראה אותו בעל מועדון הלילה "באראקה" שבמלון הילטון טהראן, והחתים אותו על חוזה עבודה. במהלך אחת מהופעותיו בטהראן ראתה אותו הזמרת הצרפתיה סילבי וארטאן שהתפעלה מכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת. יחד עם וארטאן היה ידידה קארלוס, שהיה ממארגני ההופעות של ה"ביסטאנגו" (בית קפה מפורסם בפאריז).

בעקבות הבטחותיה הגיע בראנט ב־9 ביולי 1969 לפריז עם 3,000 דולר שחסך מהופעותיו בטהראן. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטאן, שהייתה בסיבוב הופעות באותו הזמן, עד שלבסוף, כשהיה על סף חזרה ארצה, הצליח לתפוס את קארלוס בטלפון. קארלוס אירגן מפגש עם המפיק ז'אן רנאר, שעבד, בין השאר, עם הזמר ג'וני האלידיי. רנאר הקשיב לבראנט מבצע את השיר "Summertime" והתפעל מאוד מכשרונו. שבוע לאחר מכן נכנסו לאולפן ההקלטות של האמרגן ז'ראר טורנייה ("נסיך השאנסונים"), אשר הסכים לארח את בראנט בביתו, כדי להקליט את להיטו הראשון והמפורסם ביותר "Laisse Moi T'aimer", אותו חיבר רנאר. הם עבדו על השיר כחודשיים שלמים מכיוון שבראנט, אשר לא דיבר צרפתית, נאלץ לשכתב בצורה פונטית את מילות השיר באותיות עבריות. מאוחר יותר שכנע אותו רנאר לשנות את שם משפחתו מברנד לבראנט כיוון ש-BRAND היה שמה של חברה למוצרי חשמל בצרפת ורנאר חשב ש-BRANT יהיה שם קליט יותר. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידם" (MIDEM) בינואר 1970. הפסטיבל, ששודר בכל רשתות הטלוויזיה, הביא להצלחתו המסחררת של השיר. הסינגל, שיצא למחרת, נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.

שיא הצלחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך חודשים ספורים מכר הסינגל "Laisse Moi T'aimer" מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת ב"תחרות הזמר של רדיו לוקסמבורג RTL", אשר שודרה בטלוויזיה ברחבי אירופה ואף בישראל. שירו "Mais dans la lumiere" (אבל בתוך האור) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. ב-14 בפברואר 1971 נפגע בראנט בתאונת דרכים. הוא סבל חבלות רבות ושברים בגולגולת, ונאלץ לעבור תקופת החלמה ממושכת. לאחר החלמתו הופיע עם הזמרת דלידה אותה הכיר בפסטיבל השירים בוונציה, בסיבוב הופעותיה באולימפיה, שם הוצג כזמר אנגלי. ז'אן רנאר, שהתנגד לכך, הפסיק בעקבות זאת את שיתוף הפעולה עם בראנט. את מקומו תפס עמיתו ז'ראר טורנייה כשהוא נעזר בשארל טאלר. הלהיט הראשון שהופק על ידי הצוות החדש היה "Qui Saura" (מי ידע), עיבוד לצרפתית שנעשה על ידי מישל ז'ורדן לשירו של חוסה פליסיאנו "Che Sara" (מה יהיה). הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה הפכו למחזות המוניים של הערצה, כאשר אלפי נערות צועקות ומתעלפות.

בחורף 1970 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. ההופעה הראשונה נערכה ב-31.12.1970 בהיכל הספורט יד אליהו, ובה ביצע בעברית את "ערב טוב", שנכתב במשותף עם נחום היימן. בסיבוב ההופעות הזה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני. בזמן מלחמת יום הכיפורים שוב הגיע בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים.

בשנת 1973 הופיע ב־250 קונצרטים, חלקם בפני קהל של 6,000 עד 10,000 איש. בסוף אותה שנה חתם מייק על חוזה הפקה עם המפיק סימון וינטרוב, שהמשיך את מרוץ ההופעות הרצחני גם בשנה שלאחר מכן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Mike Brant, 1970
  2. L'album D'or, 1972
  3. Mike Brant 74, 1974
  4. Toutes les couleurs, 1974
  5. Disque d'or, 1975
  6. Album souvenir, 1975
  7. Super Succos, Vol. 1, 1975
  8. Super Succos, Vol. 2, 1975

הנצחת זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת המחזמר "מייק" על גבי בניין תיאטרון בית ליסין

בראנט נחשב עד היום לאחד הזמרים הישראלים המצליחים בכל הזמנים. בשנת 1991 עלתה ההצגה "לס מואה טמה" בתיטארון החאן הירושלמי על חייו של בראנט, רצה במשך מספר עונות וזכתה להצלחה רבה.

בשנת 1999 יזם השחקן בועז פייפר (לשעבר חבר בלהקת בנות פסיה) סרט תיעודי על חייו ומותו -"מייק ברנט-לס מואה טמה" אשר יצא לאור בשנת 2002 בבימויו של ארז לאופר. הסרט כלל ראיונות עם בני משפחה, מנהלים וחברים, והתמקד במעבר החד של בראנט מזמר מועדונים ישראלי לא מוכר, לזמר בעל פרסום עולמי, המוקף במעריצות ונרדף על ידי התקשורת. בסרט זה מתוארים חייו של בראנט, משבר הפרסום, הקונפליקטים והקשיים שבאו עמם, עד להתאבדות הטראגית. הסרט נבחר באותה שנה כסרט התיעודי הטוב ביותר הן בפסטיבל הסרטים הישראליים בארצות הברית, והן בטקס פרסי אופיר.

בינואר 2008 הועלה בתיאטרון בית ליסין המחזה "מייק" העוסק בסיפור חייו של בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייק בראנט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חברי הלהקה :קובי ארליך פסנתר ועיבוד מוזיקלי, מייק ברנט שירה, יגאל סלע/דוד אזולאי תופים ויואל קוקל -גיטרה וקולות רקע
  2. ^ מרב יודילוביץ', מייק בראנט חוזר לבמה, באתר ynet, 18 בנובמבר 2007‬
  3. ^ Mike Brant : le film remis en cause