מייק בראנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייק בראנט
Mike Brant
Beit lessin's mike (cropped).jpg
לידה 1 בפברואר 1947
קפריסין
התאבד 25 באפריל 1975 (בגיל 28)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה משה מיכאל ברנד
מוקד פעילות ישראלישראל  ישראל
צרפתצרפת  צרפת
תקופת הפעילות 19691975 (כ־6 שנים)
עיסוק זמר, מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, שאנסון
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים NMC, EMI
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייק בראנט (ידוע גם בשם הבמה מייק סלע; 1 בפברואר 1947, י"א בשבט ה'תש"ז25 באפריל 1975, י"ד באייר ה'תשל"ה), היה זמר ישראלי, חיפאי, שהחל את דרכו בישראל, אך ללא הצלחה, אז עבר לצרפת והתפרסם. אף על פי שבתחילת דרכו לא הכיר שום מילה בשפה הצרפתית, רק קרא מילים צרפתיות שנכתבו לו באותיות בעברית, זכה להצלחה רבה לאור קולו העמוק ומראהו הנאה. בראנט היה לזמר הישראלי המצליח ביותר מחוץ לגבולות המדינה, ושירו הידוע ביותר הוא "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה – הניחי לי לאהוב אותך).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם משה מיכאל ברנד במחנה המעצר בפמגוסטה, קפריסין להורים יהודים-פולנים שנמלטו מהשואה (אימו, ברוניה רוזנברג, נמלטה ממחנה הריכוז אושוויץ ואביו, פישל ברנד, נמלט מהחזית הסובייטית) והתחתנו בקפריסין, לאחר שגורשו מהארץ על ידי הבריטים עם שאר המעפילים. אמו ילדה אותו בתנאים קשים. לאחר עליית המשפחה לארץ התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. משה הילד לא דיבר עד הגיעו לגיל 5. בגיל 12, לאחר שלא השתלב בבית הספר "כרמלי", עבר לקיבוץ גשר. לאחר כשנה שב לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי הלאומי, מוכר קרח, סבל ועוד). מייק לא התקבל ללהקות הצבאיות כפי שרצה, באודישן ללהקות הצבאיות כשציפו ממנו לשיר בעברית, מייק שר באנגלית כפי שאהב, ואת שיריו של אלביס (היה מעריצו של אלביס) . בנוסף מייק שוחרר משירות בצה"ל בשל ניתוח שעבר בקיבה בגיל 15.

ב־22 בנובמבר 1974, בעת ששהה במלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדר בקומה החמישית, ונפילתו נבלמה בהתנגשותו במרפסת בקומה השלישית. ברנט שבר את רגלו ובילה כשישה שבועות בבית החולים. בראיון עמו התחרט על ניסיון ההתאבדות ואמר שהיה זה רגע של טירוף שהוא מקווה שלא יחזור. לאחר שהשתחרר מבית החולים הקליט את הלהיט החדש "Dis-Lui" (אמור לה).

ב־25 באפריל 1975 בראנט שם קץ לחייו בקפיצה ממרפסת דירה שבקומה השישית ברחוב Erlanger מס' 6 ברובע ה־16 בפריז. בן 28 היה במותו.

מייק בראנט נטמן בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, וקברו הפך אתר עלייה לרגל למעריציו. עד היום קיימת קהילת מעריצים גדולה של בראנט בצרפת, בבלגיה, בקנדה ובישראל.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו צביקה ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך הצטרף ללהקה בשם "אמני השמיים" (הסקיימאסטרס[1] שהיו גלגול של להקת "הצעירים העליזים" של קובי ארליך) והם הופיעו במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל בחיפה והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית, בספרדית ובצרפתית, זאת כאשר ידע לדבר ולקרוא רק עברית. באותה תקופה שינה משה ברנד את שמו לשם קליט ובינלאומי יותר, מייק סלע.

בארץ מייק לא זכה להצלחה, עכב קינאה וצרות עין רבה של הסובבים, כמו כן, זמרים ישראלים מפורסמים אחרים מיהרו לשים למייק מיכשולים. כדוגמת מיקרה במועדון "כליף" ביפו, שנחשב בזמנו למועדון פופולרי. מייק רצה להופיע ולשיר אך לא התקבל מחמת בקשות למיניהם שנילחשו לאוזנו של מנהל המועדון שלא לתת למייק להופיע שם.

בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם, אליה צורף מייק בראנט, ("להקת כרמון", בהשתתפות זמרים/ות מוכרים רבים כגון: מיכל טל) אלו היו ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. לאחר כשנה עזב את הלהקה וחזר להופיע במועדון מלון הילטון תל אביב, שם ראה אותו בעל מועדון הלילה "באראקה" שבמלון הילטון טהראן, והחתים אותו על חוזה עבודה. במהלך אחת מהופעותיו בטהראן ראתה אותו הזמרת האנגליה-צרפתיה סילבי וארטאן (אשתו של הזמר ג'וני הולידיי) שהתפעלה מיופיו מכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת. השניים ניהלו רומן סוער מס' ימים.

יחד עם וארטאן היה ידידה קארלוס, שהיה ממארגני ההופעות של ה"ביסטאנגו" (בית קפה מפורסם בפאריז).

בעקבות הבטחותיה של סילבי וורטאן מייק הגיע בראנט ב־9 ביולי 1969 לפריז עם 3,000 דולר שחסך מהופעותיו בטהראן. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטאן, שהייתה בסיבוב הופעות באותו הזמן, עד שלבסוף, כשהצליח להשיגה עוד ממש כשהיה על סף חזרה ארצה, בקושי עם כמה פרוטות בכיס שעוד נותרו לו, סילבי וורטאן ניסתה להתנער מהבטחותיה ואמרה למייק -"מה שהיה ביניהם בטהרן - נשאר בטאהרן.."

מייק הזכיר לסילבי את מה שהיה ביניהם בטאהרן, את הבטחותיה ובמקביל הזכיר לה את בעלה הקנאי ג'וני האולידיי, מה שגרם לסילבי לממש את הבטחתה וליצור קשר עם קארלוס בטלפון. קארלוס ארגן מפגש עם המפיק ז'אן רנאר, שעבד, בין השאר, עם הזמר ג'וני האולידיי.

רנאר הקשיב לבראנט מבצע את השיר "Summertime" - ניפעם והתפעל מאוד מקולו וכישרונו. אך דאג להסתיר זאת היטב ממייק.

שבוע לאחר מכן נכנסו לאולפן ההקלטות של האמרגן ז'ראר טורנייה ("נסיך השאנסונים"), אשר הסכים לארח את בראנט בביתו, כדי להקליט את להיטו הראשון והמפורסם ביותר "Laisse Moi T'aimer", אותו חיבר רנאר. ובדרך ניצל רבות את תמימותו של מייק. (החל בשטיפת מכוניותם, לנקות תריסי חלונות, ועוד ועוד..)

הם עבדו על השיר כחודשיים שלמים מכיוון שבראנט, אשר לא דיבר צרפתית, נאלץ לשכתב בצורה פונטית את מילות השיר באותיות עבריות. מאוחר יותר שכנע אותו רנאר לשנות את שם משפחתו מברנד לבראנט כיוון ש-BRAND היה שמה של חברה למוצרי חשמל בצרפת ורנאר חשב ש-BRANT יהיה שם קליט יותר. השיר "Laisse Moi T'aimer" הוקלט באולפן 365 פעם עד שיצא לשביעות רצונם כמושלם. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידם" (MIDEM) בינואר 1970. הפסטיבל, ששודר בכל רשתות הטלוויזיה, הביא להצלחתו המסחררת של השיר. הסינגל, שיצא למחרת, נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.

שיא הצלחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך חודשים ספורים מכר הסינגל "Laisse Moi T'aimer" מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת ב"תחרות הזמר של רדיו לוקסמבורג RTL", אשר שודרה בטלוויזיה ברחבי אירופה ואף בישראל. שירו "Mais dans la lumiere" (אבל בתוך האור) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. ב-14 בפברואר 1971 נפגע בראנט בתאונת דרכים. הוא סבל חבלות רבות ושברים בגולגולת, ונאלץ לעבור תקופת החלמה ממושכת. לאחר החלמתו הופיע עם הזמרת דלידה אותה הכיר בפסטיבל השירים בוונציה, בסיבוב הופעותיה באולימפיה, שם הוצג כזמר אנגלי. ז'אן רנאר, שהתנגד לכך, הפסיק בעקבות זאת את שיתוף הפעולה עם בראנט. את מקומו תפס עמיתו ז'ראר טורנייה כשהוא נעזר בשארל טאלר. הלהיט הראשון שהופק על ידי הצוות החדש היה "Qui Saura" (מי ידע), עיבוד לצרפתית שנעשה על ידי מישל ז'ורדן לשירו של חוסה פליסיאנו "Che Sara" (מה יהיה). הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה הפכו למחזות המוניים של הערצה, כאשר אלפי נערות צועקות ומתעלפות.

בחורף 1970 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. ההופעה הראשונה נערכה ב-31.12.1970 בהיכל הספורט יד אליהו, ובה ביצע בעברית את "ערב טוב", שנכתב במשותף עם נחום היימן. בסיבוב ההופעות הזה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני. בזמן מלחמת יום הכיפורים שוב הגיע בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים.

בשנת 1973 הופיע ב־250 קונצרטים, חלקם בפני קהל של 6,000 עד 10,000 איש. בסוף אותה שנה חתם מייק על חוזה הפקה עם המפיק סימון וינטרוב, שהמשיך את מרוץ ההופעות הרצחני גם בשנה שלאחר מכן.

אהבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו של מייק היו נשים רבות. מייק אהב מאוד נשים. ונשים אהבו אותו אף יותר..

אהבתו הראשונה הייתה דיילת האוויר שרה איצקוביץ שבזמנו הייתה שכנתם בבניין ממול. אשר הייתה מבוגרת ממייק במספר שנים לא מועטות. השניים היו לחברים צמודים כ-4 שנים. דבר שלא מצא חן בעיני אמו. מייק התאהב בה ואהב אותה מאוד.

בהמשך שרה נישאה לגבר אחר, דבר אשר שבר את ליבו של מייק. לאחר מספר שנים, לאחר שמייק כבר נעשה כוכב ענק והתפרסם בצרפת, לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון של מייק שבו קפץ מהמרפסת בפעם הראשונה - מייק כתב מכתב לשרה וקרא לה לבוא לבקר אותו. שרה לא הגיעה. דבר שאיכזב עמוקות את מייק.

למייק היו חברויות ורומנים רבים יפים וטובים, וברשימה נמצאות מיכל טל שהייתה חברתו לאורך כל הדרך, נסיכת מונקו (ששאפה להנשא למייק אך בתנאי שיפסיק להיות זמר..)

והרשימה עוד מאוד ארוכה,

מייק לא רצה להתחתן, ונירתע בעליל מנישואין.

עם כל הנשים הרבות בחייו, בסופו של דבר מייק הרגיש בודד. כי למעשה לא הייתה לו אהבה אמיתית. מישהי שבאמת אכפת לה ואוהבת אותו. ולא את "מייק הזמר הכוכב הענק". יחסים שטחיים ולא עמוקים כפי שלהם היה ראוי מייק. וכפי שאהב את אהבתו הראשונה שרה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Mike Brant, 1970
  2. L'album D'or, 1972
  3. Mike Brant 74, 1974
  4. Toutes les couleurs, 1974
  5. Disque d'or, 1975
  6. Album souvenir, 1975
  7. Super Succos, Vol. 1, 1975
  8. Super Succos, Vol. 2, 1975

הנצחת זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת המחזמר "מייק" על גבי בניין תיאטרון בית ליסין

בראנט נחשב עד היום לאמן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים. בשנת 1991 עלתה ההצגה "לס מואה טמה" בתיאטרון החאן הירושלמי על חייו של בראנט, רצה במשך מספר עונות וזכתה להצלחה רבה.

בשנת 1999 יזם השחקן בועז פייפר סרט תיעודי על חייו ומותו -"מייק ברנט-לס מואה טמה" אשר יצא לאור בשנת 2002 בבימויו של ארז לאופר. הסרט כלל ראיונות עם בני משפחה, מנהלים וחברים, והתמקד במעבר החד של בראנט מזמר מועדונים ישראלי לא מוכר, לזמר בעל פרסום עולמי, המוקף במעריצות ונרדף על ידי התקשורת. בסרט זה מתוארים חייו של בראנט, משבר הפרסום, הקונפליקטים והקשיים שבאו עמם, עד להתאבדות הטראגית. הסרט נבחר באותה שנה כסרט התיעודי הטוב ביותר הן בפסטיבל הסרטים הישראליים בארצות הברית, והן בטקס פרסי אופיר.

בינואר 2008 הועלה בתיאטרון בית ליסין המחזה "מייק" העוסק בסיפור חייו של בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי.[2]

בשנת 2020 קראה עיריית חיפה רחוב על שמו, בשכונת קריית אליעזר, [3] השכונה שבה הוא התגורר בצעירותו.[4]

בדצמבר 2020, נתרם אוסף פריטי הזמר על ידי אחיו צביקה ברנד, למוזיאוני חיפה למשמרת עד. בין הפריטים שנתרמו, נמצאים כתבי יד מקוריים של מייק ברנט, תקליטי זהב, הגיטרה המקורית בה ניגן, פרטי ביגוד ועוד פריטים רבים שנשמרו על ידי בני משפחתו.[5]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייק בראנט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חברי הלהקה :קובי ארליך פסנתר ועיבוד מוזיקלי, מייק ברנט שירה, יגאל סלע/דוד אזולאי תופים ויואל קוקל -גיטרה וקולות רקע
  2. ^ מרב יודילוביץ', מייק בראנט חוזר לבמה, באתר ynet, 18 בנובמבר 2007
  3. ^ נדב ברקאי, שדרות מייק ברנט, google maps
  4. ^ אדיר יזירף, מייק בראנט הנער החיפאי שהפך לאליל ההמונים אחרי 45 מונצח בחיפה • צפו, חי פה - חדשות חיפה, ‏2020-08-05
  5. ^ נירית קופל-וונדרמן, מייק ברנט במוזיאון חיפה • אוסף פריטי הזמר האגדי נתרם ע"י המשפחה, חי פה - חדשות חיפה, ‏2020-12-21

4. ביוגרפיה - מחיר התהילה / מייק בראנט - אורלי מזרחי. הוצאת אל"ף 1978