יחסי דנמרק–סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי דנמרק–סין
דנמרקדנמרק הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
Denmark People's Republic of China Locator.png
דנמרק סין
שטחקילומטר רבוע)
43,094 9,596,967.75
אוכלוסייה
5,809,502 1,384,690,426
תמ"ג (במיליוני דולרים)
287,800 23,210,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
49,540 16,762

יחסי דנמרק–סין הם היחסים הבילטרליים הרשמיים, הפוליטיים, השיתופיים והמדיניים שבין ממלכת דנמרק לבין הרפובליקה העממית של סין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת צ'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-17 החלו אניות סוחר דניות להגיע מדנמרק לסין, אשר נשלטה בידי שושלת צ'ינג. במהלך המאה ה-19 הפכו הערים גואנגג'ואו ושנחאי ליעד העיקרי של הסחר הדני.

יותר ויותר חברות דניות הגיעו לסין במהלך המאה ה-19, ובשנת 1896 החליטה הממשלה הדנית לשלוח נציגים מיוחדים לשנחאי כקונסול למסחר. עם זאת, שתי החברות הגדולות של דנמרק בסין, חברת הטלפון הצפונית הגדולה וחברת מזרח אסיה, הסכימו כי יהיה עדיף שיהיה דיפלומט דני אחראי ישירות לדיאלוג עם הממשלה הסינית בבייג'ינג.

בשנת 1908 הוחלט בפרלמנט הדני כי מן הראוי לפתוח שגרירות בבייג'ינג, ואכן בשנת 1912, לאחר ארבע שנות שיתוף פעולה עם רוסיה, החליטה דנמרק להקים שגרירות משלה בבייג'ינג, ואכן באותה שנה הוקמה שגרירות דנמרק בבייג'ינג.

הרפובליקה הסינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, סין הייתה כבושה חלקית על ידי האימפריה היפנית, ואילו דנמרק נכבשה על ידי גרמניה הנאצית. תחת לחץ של ממשלת גרמניה, השגריר הדני ביפן מונה לשגריר בממשלת הבובות במנצ'וקואו. בכיבוש היפני בשנחאי קיבל השגריר הדני את ההכרה בממשלת נאנג'ינג, שהייתה ממשלת בובות יפנית, אולם שגריר דנמרק בוושינגטון, גאו פומן, הפך לדובר של הנוכחות הדנית החופשית בסין, והוא אף כשגריר הדני בבייג'ינג, ובעקבות כך היו לדנמרק שלושה נציגים בסין באותה העת.

לאחר המלחמה חזרה הממשלה הסינית לנאנג'ינג, ובשנת 1946 הגיש השגריר הדני החדש בסין, אראקס מוק, את כתב האמנתו לצ'יאנג קאי-שק. ב-1 באוקטובר 1949, לאחר הקמתה של הוקמה הרפובליקה העממית של סין, ובעקבות כך נותקו יחסיה של דנמרק עם הרפובליקה הסינית.

הרפובליקה העממית של סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בינואר 1950 הכירה דנמרק ברפובליקה העממית של סין, ושתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-11 במאי 1950[1], ובכך הייתה דנמרק המדינה המערבית הראשונה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם סין העממית[1]. ב-15 בפברואר 1956 שתי המדינות שדרגו את יחסיהן הדיפלומטיים למעמד של שגרירויות.

דנמרק תמכה במהלך שנות ה-50 ולאחר מכן, בנתינת מושב באו"ם לסין העממית, ובשנת 1974 העבירה דנמרק את השגרירות משאנגחאי לבייג'ינג.

סין השעתה את הקשרים עם דנמרק לאחר שראש הממשלה הדני לארס לקה ראסמוסן פגש את הדלאי לאמה ב-29 במאי 2009, וחידשה אותם רק לאחר שהממשלה הדנית פרסמה הצהרה בדצמבר אותה שנה, ולפיה היא תתנגד לתנועת העצמאות הטיבטית, ותשקול את תגובתה של בייג'ינג לפני שתזמין אותו שוב לביקור[2].

ביקורים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 ביקר ראש ממשלת דנמרק פול הארטלינג בסין, ובשנת 1979 ביקרה מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק בסין, ובכך הייתה לראש המדינה הדנית הראשון שביקר בסין. בשנת 1995 ביקר ראש ממשלת סין לי פנג בדנמרק, ובשנת 2012 ביקר נשיא הרפובליקה העממית של סין חו ג'ינטאו בדנמרק.

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן. מאידך, דנמרק מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג, ו-4 קונסוליות כלליות הנמצאות בצ'ונגצ'ינגגואנגג'ואו, הונג קונג ושאנגחאי[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]