יעקב בוזגלו
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
20 במאי 1957 (בן 66) ירושלים, ישראל | |||
| שם מלא | בר יעקב בוזגלו | |||
| גובה | 1.73 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
יעקב בוזגלו (נולד ב-20 במאי 1957 בירושלים) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הקשר, אביהם של הכדורגלנים מאור, אלמוג, אסי ואוהד.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוזגלו, נולד בשכונת הקטמונים בירושלים למשפחה דתית בת תשעה ילדים.[1] הוא החל את הקריירה בקבוצת הפועל ירושלים. בוזגלו החל לשחק בקבוצה הבוגרת בגיל 17, בעונת 1974/1975, תחת המאמן אדמונד שמילוביץ'. את שער הבכורה שלו בקריירה כבש בניצחון החוץ 2–0 על מכבי תל אביב באצטדיון בלומפילד.[2] בוזגלו נודע ביכולת הכדרור והכישרון הרב שהפגין כשחקן קו, אך עם זאת נקלע לעימותים תכופים עם שחקני התקפה אחרים בקבוצה ועם מאמניו. במקביל, זומן בוזגלו לנבחרת הצעירה של ישראל, ובמהלך עונתו האחרונה בירושלים אף ערך את הופעתו היחידה במדי הנבחרת הבוגרת. בוזגלו נכנס כמחליף בהפסדה של הנבחרת 0–1 לאוסטריה, במשחק שנערך בבלומפילד ב-30 בינואר 1979.[3]
לקראת עונת 1979/1980 עבר בוזגלו לקבוצת הפועל תל אביב, אותה אימן אז דוד שווייצר. בוזגלו החמיץ את מחזורי הפתיחה של העונה עקב הרחקה ארוכה שספג בשלהי עונתו האחרונה בירושלים, והופעת הבכורה הרשמית שלו בהפועל תל אביב נערכה רק ב-3 בנובמבר 1979, במסגרת המחזור השישי בליגה, בהפסדה הביתי 0–1 להפועל יהוד. שבועיים אחר כך, ב-17 בנובמבר, כבש בוזגלו את שער הבכורה שלו במדי הפועל תל אביב. בוזגלו כבש בדקה ה-85 את שערה השני של קבוצתו בניצחון 2–0 על הפועל פתח תקווה, וכבש שער נוסף שבוע לאחר מכן, במשחק מול הפועל באר שבע שהסתיים בתיקו 1–1. היה זה שערו האחרון באותה העונה, שבהמשכה לא הצליח בוזגלו לשמור על יציבות בכושרו וסבל מספר פעמים מפציעות. בוזגלו וקבוצתו סיימו את העונה במקום השני בטבלה, אחרי האלופה מכבי נתניה. בעונה שלאחר מכן זכה בוזגלו עם הפועל תל אביב באליפות, והעפיל עמה לגמר גביע המדינה, שם נוצחה הקבוצה על ידי בני יהודה תל אביב בפנדלים. בוזגלו כבש שני שערים באותה העונה.
לאחר ששיחק במדי הפועל תל אביב במשחקי גביע האינטרטוטו שהתקיימו טרם פתיחת עונת 1981/1982, עבר בוזגלו להפועל לוד ששיחקה באותה עונה בליגת המשנה. בוזגלו הפך לאחד מכוכביה של הקבוצה, עמה העפיל כבר בעונתו הראשונה בחזרה לליגה הבכירה, לראשונה מזה 17 שנים. בעונת 1983/1984 מונה דרור קשטן למאמן הקבוצה, והוביל אותה לתוארה הראשון בהיסטוריה, מחזיקת גביע המדינה.[2] בחצי הגמר פגשה לוד את מכבי תל אביב, ובוזגלו היה מעורב בשני שעריה של קבוצתו, כשהוכשל ברחבה והביא לפנדל, וכבש שער נוסף שהקנה לקבוצתו את המקום בגמר הגביע לאחר ניצחון 2–1. במשחק הגמר פגשה לוד את הפועל באר שבע, ולאחר 0–0 בתום ההארכה גברה עליה 3–2 בדו-קרב הפנדלים. בוזגלו היה מכובשי הפנדלים לזכות קבוצתו.
לאחר התקופה המוצלחת בלוד, חזר בוזגלו למועדון נעוריו הפועל ירושלים בליגת המשנה, לקראת עונת 1984/1985. בוזגלו וקבוצתו העפילו לליגה הבכירה בתום העונה, אך עונה אחר כך שוב ירדו לליגת המשנה, לאחר שסיימו במקום ה-14 מתוך 16 קבוצות. בוזגלו תרם באותה עונה ארבעה שערי ליגה, שלא סייעו לקבוצתו להישאר בליגה הבכירה. עם סיום עונת הירידה עבר בוזגלו ליריבתה העירונית של הפועל, בית"ר ירושלים, שם שוב שיחק תחת הדרכתו של דרור קשטן. בוזגלו שימש בעיקר כשחקן ספסל, שותף ב-11 משחקי ליגה בהם לא כבש, אך היה חלק מסגל הקבוצה שזכתה בתום העונה באליפות.[2]
בעונת 1987–1988 הצטרף לבית"ר רמלה מליגה א' דרום והעפיל עימה לליגה הארצית בסיום העונה,[4] כשהוא מלך שערי הקבוצה באותה עונה, עם עשרה שערים.
בספטמבר 2014 הצטרף בוזגלו לפאנל של תוכנית הספורט "המנהלת" בערוץ הטלוויזיה של ONE.
בנובמבר 2017 עלתה ב-yes סדרת דוקו-ריאליטי בשם "הבוזגלוס" העוקבת אחר חיי משפחתו.
במאי 2020 עלתה לשידור בכאן 11 הסדרה עוד ניפגש בה לקח חלק כשביקש לחדש את הקשר עם אחיו החרדי.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב בוזגלו נשוי לחני, ולהם ארבעה בנים, כולם כדורגלנים בעבר ובהווה: אוהד, אסי, מאור ואלמוג.
מעורבות בקריירה של בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוזגלו ידוע כאב המתערב בענייני הכדורגל של בניו, ולעיתים קרובות התראיין באמצעי התקשורת בנושאים הקשורים לכך.[5][6][7] בשנת 2000 התפרסם סרטו הדוקומנטרי של הבמאי שלמה וזאנה, "בוזי כפול ארבע", המתאר את סיפור חייה של משפחת בוזגלו בעולם הכדורגל, ובייחוד של האב יעקב. מעורבותו בקריירה של בנו מאור עלתה לכותרות כשמאור רצה לעבור לקבוצת מכבי תל אביב, ובעליה של מכבי חיפה יעקב שחר סירב לשחררו עקב חוב כספי לטענתו. בתגובה, הפגין יעקב מול ביתו של שחר, תוך שהוא נושא שלטים בגנות התנאים שהציב שחר. בשלב מסוים אף הודיע למכבי תל אביב כי העסקה מבוטלת.[8] לבסוף חתם מאור במכבי תל אביב, אך התבטאויותיו של אביו לעיתים קרובות הובילו למתיחות בין המועדון לשחקן. במאי 2009, בעקבות התבטאות של אביו בגנות המועדון בתקשורת,[9] נקנס מאור על ידי מכבי תל אביב בסכום של 50 אלף דולר.[10][1]
בהמשך הוא זכה לחיקוי בתוכנית הספורט הסאטירית "בובה של לילה" על ידי אסי ישראלוף. בתוכנית נולד הביטוי המזוהה עם הדמות: "הילד ענק!", בהתייחס להצלחת מאור בנו ככדורגלן.[6] בוזגלו לקח את הביטוי הזה והשתמש בו כשם לעסק בהנהלתו, אותו הקים בשנת 2012, ומטרתו לעזור לכדורגלנים צעירים ולהוריהם, להנחות אותם ולהבהיר להם את זכויותיהם.[11] ב-2017 אף הוציא את הספר "הילד ענק! האבא חיידק" העוסק במעורבותו של בוזגלו בקריירה המקצוענית של ארבעת ילדיו.[12]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גביע המדינה: 1983/1984
- אלוף האלופים: 1984
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר National Football Teams
- יעקב בוזגלו באתר אוהדי הפועל תל אביב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 דותן מלאך, מקור ראשון, מבחן בוזגלו: האב הכי מעורב בספורט עושה ריאלטי, באתר nrg, 1 בדצמבר 2017
- ^ 1 2 3 אשר גולדברג, שלמה חסיד, קיצוני קלאסי, אבל אנוכי, באתר "טלספורט", 26 ביוני 2008
- ^ האוסטרים הדליקו "אור אדום", בעיתון מעריב 31 בינואר 1979
- ^ טמרה בצפון, רמלה בדרום. נפגשים בארצית, בעיתון מעריב 15 במאי 1988
- ^ שי ארצי, יעקב בוזגלו - סרט מלחמה, באתר ynet, 12 באוגוסט 2011
- ^ 1 2
נדב צנציפר וסמדר שיר, בוזגלו אימפריה, באתר "ידיעות אחרונות", 22 בפברואר 2017
- ^ חיים שדמי, פוטבול קלאב בוזגלו, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2008
- ^ לי בוץ ועדי סרדס, יעקב בוזגלו לנמני: "העיסקה מבוטלת", באתר ynet, 25 ביוני 2008
- ^ אור שפונדר, יעקב בוזגלו: המקום של מאור הוא לא במכבי ת"א, באתר ONE, 22 באפריל 2009
- ^ רענן ברנובסקי, בוזגלו נקנס ב-50 אלף דולר, באתר וואלה!, 3 במאי 2009
- ^ נריה ג'רפי, תכירו את העסק החדש של יעקב בוזגלו: "הילד ענק", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
- ^ נריה ג'רפי, כלבו, תכירו את העסק החדש של יעקב בוזגלו: "הילד ענק", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2012
