הפועל ירושלים (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל ירושלים
HapoelJerusalemFC.png
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל
הפועל ירושלים
תאריך ייסוד 1926
אצטדיון טדי (מלחה, ירושלים)
(תכולה: 31,733)
מנכ"ל דודו סאסי
מאמן יוסי מזרחי
ליגה הליגה הלאומית
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
הפועל ירושלים ב-1981, אברהם בן דוד במרכז

הפועל ירושלים היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר ירושלים, המשחקת בליגה הלאומית. עד שנות ה-80 שיחקה הקבוצה במגרש קטמון ובאצטדיון ימק"א, והחל משנות ה-90 היא משחקת באצטדיון טדי. הישג השיא של הקבוצה הוא זכייה בגביע המדינה ב-1973.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת הפועל ירושלים נוסדה ב-1926. ב-1931 הובסה 0 - 8 על ידי יריבתה העירונית מכבי חשמונאי ירושלים, במשחק שהיה הראשון בתולדות הליגה הארצית (כיום ליגת העל בכדורגל). מגרשה הביתי התחלף במהלך השנים, ממגרש קטמון בהתחלה, לאצטדיון ימק"א ולבסוף לאצטדיונה הנוכחי אצטדיון טדי (פירוט על המגרשים בתחתית הדף).

בשנת 1957 עלתה הקבוצה לראשונה לליגה הבכירה, ובעונת 1959/1960 סיימה במקום הרביעי. מתקופה זו ועד לשנות ה-80 הייתה הפועל לקבוצה המובילה של העיר ירושלים. שנות ה-60 וה-70 היו ל"תור הזהב" של הקבוצה, והישגה הגדול ביותר היה הזכייה בגביע המדינה בשנת 1973, לאחר ניצחון 2-0 בגמר על הכח רמת גן. זאת לאחר שהפסידה בגמר שנה קודם לכן 1:0, להפועל תל אביב. משחק הגמר מול הכח התקיים באצטדיון בלומפילד, בנוכחות רוב מוחלט של אוהדי הפועל ירושלים. את השערים במשחק כבשו הקשר נחום תא-שמע והחלוץ ציון תורג'מן. הגביע הונף על ידי הקפטן צבי סינגל, שהיה לאחד מסמלי הקבוצה, יחד עם אלי בן רימוז', מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 106 שערים. באותה שנה סיימה הפועל במקום השלישי, הגבוה בתולדותיה, כאשר לפניה סיימו הפועל תל אביב והאלופה הכח רמת-גן.

בשנות ה-80 וה-90 איבדה הקבוצה את ההגמוניה העירונית לטובת היריבה העירונית בית"ר ירושלים והקבוצה התנדנדה בין הליגה הראשונה והשנייה. השחקן הבולט בשנים אלו היה קפטן הקבוצה, הקשר מישל דיין. לאחר שפרש כיהן גם מספר קדנציות בעשור הראשון של המאה ה-21 כמאמן הקבוצה.

בראשית שנות ה-90 נרכשה הקבוצה על ידי הקבלן יוסי סאסי, שמינה את עמיתו, ויקטור יונה, ליו"ר. בשנים האחרונות התגלע בין השניים סכסוך כספי הנוגע לבעלות על הקבוצה, ודבר זה פגע בקבוצה קשות.

ההישג העיקרי מאז רכישתה הוא ההגעה לגמר גביע המדינה בשנת 1998, לאחר ניצחונות מרשימים על מחזיקת הגביע היוצא הפועל באר שבע והפועל תל אביב. בגמר הפסידה הפועל למכבי חיפה בתוצאה 2-0, לאחר הארכה. למשחק באצטדיון רמת גן הגיעו כ-8,000 אוהדי ירושלים.

בעונת 1999/2000 ירדה הקבוצה מליגת העל לליגה הלאומית, ולאחר שנה התדרדרה לליגה הארצית (הליגה השלישית). החל מעונה זו, המשיכה הקבוצה לדשדש בין הליגה השנייה והשלישית. בעונת 2002/2003 החמיצה ירושלים את העלייה לליגת העל במחזור האחרון, לאחר שהקבוצה נזקקה לניצחון במשחק חוץ מול הפועל רעננה, אך סיימה בתיקו 0-0 . המשחק היה שיאה המאכזב של עונת שיא, ואף זכה בפי האוהדים לכינוי "טראומת רעננה".

בעונת 2006/2007 ירדה הפועל ירושלים לליגה הארצית, ושוב, שהתה בה רק עונה אחת מוצלחת וחזרה לליגה הלאומית. בעונת 2009/2010 סיימה ירושלים במקום הלפני האחרון וירדה פעם נוספת לליגה השלישית (שבעקבות שינוי מבנה הליגות הפכה לליגה א'). בעונת 2010/2011 העפילה הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית.

ניהול והקמת הפועל קטמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-90 ועד שנת 2008 התנהל סכסוך קשה בדבר הבעלות על הקבוצה בין הבעלים יוסי סאסי והיו"ר ויקטור יונה. החיכוך, שבשלב מסוים עבר לקווים משפטיים גרר את הדרדרותה הניהולית והמקצועית של הקבוצה, והשפיע קשות על הפופולריות של הקבוצה.

ב-11 בדצמבר 2006, פסק השופט בדימוס ורדי זיילר כי על הצדדים לחלק את הבעלות על הקבוצה באופן שווה, כאשר נשיא הקבוצה יהיה יוסי סאסי ושם הקבוצה יחזור להיות "הפועל סא.ד.ר. ירושלים" (על שם חברת הבניה של סאסי). כמו כן יחויב יונה להחזיר את הכספים שהעביר מהקבוצה לבני משפחתו ולכסות את כל החובות של הקבוצה (המוערכים בכ7-8 מיליוני שקלים), כאשר אם לא ימלא אחר חובות אלו ילקחו ממנו אחוזיו בקבוצה וימכרו לגורם שלישי. כיום יונה עדיין מחזיק באחוזיו בקבוצה.

לאחר מספר שנים בהם ניסו האוהדים, ללא הצלחה, למצוא משקיע חדש שירכוש את הקבוצה מידי יונה וסאסי, לקראת סוף עונת 2006/2007 נוהלה הקבוצה על ידי קבוצת ניהול שבין אנשיה נמנו ראש האופוזיציה בעיריית ירושלים דאז ניר ברקת, בני סיוון, סימו טובול ורמי לוי. כוונותיהם של המשקיעים לטווח הארוך לא היו ברורות ובסוף העונה הופסקה השקעתם במועדון.

בחודש מאי 2007 ניסתה חברה שהוקמה על ידי אוהדים לרכוש את הקבוצה בעצמה, בדומה לקבוצות אחרות בבעלות אוהדים. עם זאת הדבר לא יצא לפועל. נציגיה סירבו לקבל לרשותם את הקבוצה כל עוד ויקטור יונה או ליוסי סאסי יש יד בנעשה בקבוצה, וחובותיה אינם מכוסים. כך לטענתם, לא ניתן לקדם את הקבוצה. לבסוף הוחלט על הקמת קבוצה בבעלות האוהדים, והיוזמה יצאה לפועל לקראת עונת 2007/2008, עם המיזוג עם קבוצת הפועל מבשרת/אבו גוש והקמת קבוצת הפועל קטמון, על שם מגרש קטמון שבו שיחקה בעבר הפועל ירושלים. לאחר שתי עונות הופסק שיתוף הפעולה עם מבשרת, הקבוצה הוקמה מחדש ושינתה את שמה ל"הפועל קטמון ירושלים".

בעונת 2007/2008 עזב ויקטור יונה את הקבוצה וניהולה עבר לקבוצת ניהול חיצונית, בראשות רביב צחי. מלבד ההצלחה בפן המקצועי (עליית הקבוצה לליגה הלאומית), בעונה זו הצליחה קבוצת הניהול, לטענתה, לצמצם את חובות העבר בכ-2.5 מיליון שקלים. עם זאת בתום העונה הודיע רביב צחי על התפטרותו מהקבוצה והוחלף בידי קבוצת ניהול בראשות צחי בזיז ואופיר קורץ.

בעונת 2013/2014 העפילה הפועל קטמון ירושלים לראשונה לליגה הלאומית. בעונה זו התקיימו שלושה משחקים בהשתתפות שתי הקבוצות. המשחק הראשון הסתיים בניצחון של הפועל קטמון ירושלים, שני המשחקים האחרים הסתיימו בתוצאת תיקו ובניצחון להפועל ירושלים. בעונת 2015/2016 שוב נפגשו הקבוצות. המשחק הראשון בגביע הטוטו הסתיים בניצחון הפועל קטמון ירושלים, כמו גם המשחק הראשון בליגה. במשחק השני בליגה ניצחה הפועל ירושלים.

סטטיסטיקה והישגי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה העבירה הפועל ירושלים 32 עונות בליגה הראשונה. המקום הנמוך ביותר שהגיעה אליו מעולם הוא המקום הראשון בליגה השלישית ואילו המקום הגבוה ביותר שהגיעה אליו היה המקום השלישי בליגה הראשונה, בשנת 1973. באותה עונה הקבוצה גם זכתה בגביע המדינה.

עונה ליגה מיקום סופי גביע המדינה גביע הטוטו
2015/2016 ליגה לאומית
(שנייה)
14 מתוך 16 סיבוב ז' רבע הגמר (גביע הטוטו של הליגה השנייה)
2014/2015 ליגה לאומית
(שנייה)
9 מתוך 16 סיבוב ז' מקום 4 בבית (גביע הטוטו של הליגה השנייה)
2013/2014 ליגה לאומית
(שנייה)
12 מתוך 16 סיבוב ז' לא התקיים בעונה זו
2012/2013 ליגה לאומית
(שנייה)
3 מתוך 16 סיבוב ז' מקום 3 בבית (גביע הטוטו של הליגה השנייה)
2011/2012 ליגה לאומית
(שנייה)
6 מתוך 16
שמינית גמר חצי גמר
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2010/2011 ליגה א' דרום
(שלישית)
1 מתוך 16
(עלתה לליגה השנייה)
שמינית גמר /
2009/2010 ליגה לאומית (שנייה) 15 מתוך 16
(ירידה לליגה השלישית)
סיבוב ז'
(שני סיבובים לפני שמינית גמר)
מקום 4 בבית של 4
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2008/2009
ליגה לאומית (שנייה) 9 מתוך 12 סיבוב ט'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
רבע גמר
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2007/2008
ליגה ארצית (שלישית) 1 מתוך 12
(עליה לליגה השנייה)
סיבוב ח'
(שני סיבובים לפני שמינית גמר)
מקום 5 בבית של 6
(גביע הטוטו לליגה השלישית)
2006/2007 ליגה לאומית (שנייה) 12 מתוך 12
(ירידה לליגה השלישית,
פילוג בין
הפועל ירושלים והפועל קטמון)
סיבוב ט'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
מקום 4 בבית של 6
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2005/2006 ליגה לאומית (שנייה) 5 מתוך 12 סיבוב ט'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
מקום 3 בבית של 6
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2004/2005 ליגה לאומית (שנייה) 4 מתוך 12 סיבוב ט'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
מקום 1 בבית של 4
(גביע הטוטו לליגה השנייה)
2003/2004 ליגה לאומית (שנייה) 6 מתוך 12 שמינית גמר מקום 4 בבית של 4
(גביע הטוטו לליגה הראשונה והשנייה)
2002/2003 ליגה לאומית (שנייה) 3 מתוך 12
(עונת רעננה)
סיבוב ח'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
מקום 3 בבית של 5
(גביע הטוטו לליגה הראשונה והשנייה)
2001/2002 ליגה ארצית (שלישית) 1 מתוך 12
(עליה לליגה השנייה)
שמינית גמר
2000/2001 ליגה לאומית (שנייה) 1 12 מתוך 12
(ירידה לליגה השלישית)
סיבוב ח'
(סיבוב לפני שמינית גמר)
מקום 9
(גביע הטוטו לליגה הראשונה והשנייה)
1999/2000 ליגת העל (ראשונה) 14 מתוך 14
(ירידה לליגה השנייה)
מקום 11
(גביע הטוטו לליגה הראשונה והשנייה)
1998/1999 ליגה לאומית (ראשונה) 9 מתוך 16
1997/1998 ליגה לאומית (ראשונה) 11 מתוך 16 גמר
1996/1997 ליגה לאומית (ראשונה) 12 מתוך 16
1995/1996 ליגה ארצית (שנייה) (עליה לליגה הראשונה)
1994/1995 ליגה ארצית (שנייה)
1993/1994 ליגה ארצית (שנייה)
1992/1993 ליגה ארצית (שנייה)
1991/1992 ליגה לאומית (ראשונה) 12 מתוך 12
(ירידה לליגה השנייה)
1990/1991 ליגה לאומית (ראשונה) 10 מתוך 12
1989/1990 ליגה לאומית (ראשונה) 8 מתוך 12
1988/1989 ליגה לאומית (ראשונה) 7 מתוך 14
1987/1988 ליגה ארצית (שנייה) (עליה לליגה הראשונה)
1986/1987 ליגה ארצית (שנייה)
1985/1986 ליגה לאומית (ראשונה) 14 מתוך 16
(ירידה לליגה השנייה)
1984/1985 ליגה ארצית (שנייה) (עליה לליגה ראשונה)
1983/1984 ליגה ארצית (שנייה)
1982/1983 ליגה לאומית (ראשונה) 15 מתוך 16
(ירידה לליגה השנייה)
1981/1982 ליגה לאומית (ראשונה) 10 מתוך 16
1980/1981 ליגה לאומית (ראשונה) 9 מתוך 16
1979/1980 ליגה ארצית (שנייה) (עליה לליגה הראשונה)
1978/1979 ליגה לאומית (ראשונה) 15 מתוך 16
(ירידה לליגה השנייה)
1977/1978 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 14
1976/1977 ליגה לאומית (ראשונה) 10 מתוך 16
1975/1976 ליגה לאומית (ראשונה) 13 מתוך 18
1974/1975 ליגה לאומית (ראשונה) 5 מתוך 16 חצי גמר
1973/1974 ליגה לאומית (ראשונה) 11 מתוך 16
1972/1973 ליגה לאומית (ראשונה) 3 מתוך 16 מחזיקת הגביע
1971/1972 ליגה לאומית (ראשונה) 8 מתוך 16 גמר
1970/1971 ליגה לאומית (ראשונה) 7 מתוך 16
1969/1970 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 16
1968/1969 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 16
1967/1968 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 16
1966/1967 ליגה לאומית (ראשונה) -התמשכה לעונה הבאה-
1965/1966 ליגה לאומית (ראשונה) 12 מתוך 16
1964/1965 ליגה לאומית (ראשונה) 13 מתוך 16
1963/1964 ליגה לאומית (ראשונה) 14 מתוך 16
1962/1963 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 12
1961/1962 ליגה לאומית (ראשונה) 6 מתוך 12
1960/1961 ליגה לאומית (ראשונה) 7 מתוך 12
1959/1960 ליגה לאומית (ראשונה) 4 מתוך 12
1958/1959 ליגה לאומית (ראשונה) 10 מתוך 12
1957/1958 ליגה לאומית (ראשונה) 10 מתוך 12
1956/1957 ליגה שנייה (שנייה) מקום 3 בליגה הסדירה
מקום 2 בפלייאוף של 5
(עליה לליגה הראשונה)
1בתחילת עונת 1999/2000 שונה שמה של הליגה הראשונה לליגת העל. הליגה השנייה נהייתה לליגה הלאומית. והליגה השלישית הפכה לארצית.

האוהדים והיריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הקבוצה מדגישים את היותם אנטיתזה ליריבה העירונית, בית"ר ירושלים. היריבות נובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות: לעומת בית"ר המזוהה עם הימין, הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. ליריבות היסטוריה עתיקת יומין - מהימים בה הפועל הייתה קבוצה ששייכת להסתדרות, והיריבה העירונית הייתה שייכת לתנועת בית"ר הרוויזיוניסטית. עד לשנות ה-70 הפועל הייתה מזוהה כקבוצה המקושרת למוסדות השלטון של מפא"י, ואוהדי בית"ר אף ראו בה קבוצה המייצגת את ה"ממסד". בשנות ה-80, לאחר המהפך, הגלגל התהפך ומעמדה של בית"ר התחזק בזכות קשריה עם תנועת הליכוד, בעוד דעיכת ההסתדרות הביאה להקטנת התמיכה בהפועל.

המגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טדי

הפועל ירושלים עברה בין שלושה מגרשי כדורגל מאז שקמה. בשנים הראשונות שיחקה הפועל באצטדיון ימק"א. בשנת 1958 עברה הקבוצה לשחק במגרש קטמון (שנקרא גם מגרש הפועל) הממוקם ברחוב "רחל אימנו". מגרש זה שימש את הקבוצה במשך שנים רבות. ועד היום שם המגרש ושם הרחוב מלווים את הקבוצה בהווי ובשירי האוהדים. בשנות השמונים, לאחר שמגרש קטמון נהרס, חזרה הפועל לשחק באצטדיון ימק"א, וב-1992 עברה לאצטדיון טדי.

סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סוף שנות ה-90 שונה הסמל של הפועל ירושלים מספר פעמים. הסמל המקורי, סמלה של התאחדות הפועל, אשר מהווה וריאציה על סמל ההפטיש והמגל הקומוניסטים, ליווה את הקבוצה, בעיצובים שונים, במשך כ-60 שנה כאשר מתחתיו מופיע המילה "ירושלים".

עם קניית הקבוצה על ידי יוסי סאסי, הוחלף הסמל לווריאציה על לוגו חברת הבניה של הבעלים והספונסר, יוסי סאסי - חברת "סא.ד.ר." ולעתים עוצב הסמל בצבע כחול. לאחר מספר שנים, ב-1997 הוקטן סמל חברת סא.ד.ר. ומתחתיו התווסף אריה כפי שמופיע על סמל עיריית ירושלים וליד רגלו כדורגל. לאחר מכן הוחלף לוגו חברת סא.ד.ר בלוגו חברת הבניה של היו"ר, ויקטור יונה - "י.פאלו". סמלים אלו הוחרמו על ידי אוהדי הקבוצה. בתקופה זו צבעי הסמל התחלפו בין אדום-שחור לאדום-לבן.

בשנת 2004, הוחלף שם הקבוצה ל"הפועל השלום ירושלים", ואיתו הוחלף גם הסמל. הסמל החדש כלל בתוכו אריה ויונת שלום, אשר מסמלים את העיר ואת דו הקיום בו דוגלים בקבוצה, דבר המתבטא גם בשחקנים רבים מן המגזר הערבי המשחקים בה. ב2006 הוחזר הסמל המקורי והנודע של ארגון "הפועל", והוא היה בשימוש באופן מקביל לסמל עם היונה עד להחלפת בעלות ושם הקבוצה בשנית ל"הפועל סא.ד.ר. ירושלים" והחזרת "סמל סא.ד.ר." אך בשל מחאת האוהדים, שולב בו סמל תנועת הפועל במקום האריה.

בקיץ 2013, לאור בקשותיהן החוזרות ונשנות של האוהדים, חזר הסמל למתכונת הקלאסית המציגה את סמל "הפועל" יחד עם שנת היווסדות הקבוצה (1926) בתוך מגן, בהשראת סמלה של מנצ'סטר יונייטד.

גלריית סמלי הקבוצה לדורותיהם

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים עד שנות ה-80: אלי בן רימוז', צבי סינגל, חיים חדד, עלי עותמן, מרדכי בנבנישתי, משה ליצ'ינסקי, אברהם בן דוד, נחום תא-שמע, יצחק מרילי, ציון מרילי, ציון תורג'מן,יהודה תובל, בני קרוצי, יעקב בוזגלו, ליאון אזולאי, אריה בראשי, שלמה מהטבי, אבי אלקובי, מנחם שירזי, מריו זוכוביצקי, דוד ניניו.

שחקנים בולטים בשנות ה-90 וה-2000: זאהי ארמלי, מישל דיין, יאיר אסייג, נצח מסובי, מורדי ועקנין, אהוד כחילה, עידן טל, אסי טובי, לירן שטראובר, מוטי אוחיון, אייל אברהמי, ויקטור פאצ'ה, שי אהרון, שלומי דנינו, אמיר גולה, רם סטי, סלמן עמר, טיבי טיבי, דן רומן, אופיר עזו, אסף עזו, ויקטור סאריץ'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים ברעם, אדום צהוב שחור, ספרית מעריב, 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]