יפעת וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יפעת וייס, 2015

יפעת וייס (נולדה ב-1962) היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1962 לאסתר ושבח וייס. החלה את לימודיה האקדמיים החלה באוניברסיטת המבורג בגרמניה, בה התמחתה בהיסטוריה יהודית-גרמנית. את עבודת הדוקטורט השלימה ב-1997 באוניברסיטת תל אביב, תחת הדרכתה של שולמית וולקוב.

בשנים 1997–2000 לימדה וייס באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. בין השנים 20002007 לימדה וייס באוניברסיטת חיפה, וכן ייסדה ועמדה בראש מכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו (2000-2007). מאז 2008 היא מלמדת באוניברסיטה העברית וכיהנה כראש בית הספר להיסטוריה (2008–2011). מאז 2010 היא עומדת בראש מרכז מינרבה ע"ש פרנץ רוזנצוויג לחקר התרבות ותולדות הספרות היהודית-גרמנית.

ב-2012 זכתה וייס בפרס חנה ארנדט למחשבה פוליטית. בנימוקים להענקת הפרס, נאמר כי מחקריה של וייס "פתחו צוהר למחשבה על מכלול היחסים בין מיעוטים וקבוצות אתניות בישראל והרימו תרומה לחברה האזרחית ולשיח הציבורי".[1]

מאז 2017, משמשת וייס כמנהלת מכון שמעון דובנוב להיסטוריה ולתרבות יהודית באוניברסיטת לייפציג.[2]

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה של יפעת וייס עוסקת באתניות ובהגירה, ובתהליכים של העברה והשפעה תרבותית. כתיבתה המוקדמת התמקדה בעיקר במהגרים שהגיעו מרכז אירופה, לאחר מכן החלה לחקור את פלשתינה בתקופת המנדט ואת החברה הישראלית בעשוריה הראשונים, תוך דגש על היבטים של זמן ומרחב בחקר הסכסוך היהודי-ערבי.[3]

מחקריה המוקדמים של וייס התמקדו באתניות, אזרחות וזכויות מיעוטים. ספרה הראשון בעברית, "אתניות ואזרחות: יהודי גרמניה ויהודי פולין 1933-1940" (2000), מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה, ומתמקד ביחסי הגומלין בין יהודי גרמניה ליהודי פולין לאחר עליית הנאצים לשלטון. לאחר השלמת הדוקטורט הרחיבה וייס את העיסוק באזרחות למחקר השוואתי כללי עם התמקדות בחברה הישראלית. בהקשרים אלו כתבה על חוק השבות,[4] על לאומיות ספר ועל מעמד הפלסטינים אזרחי ישראל.

במאמרה "אתנו-לאומיות מרכז-אירופית ודו-לאומיות ציונית", מאתגרת וייס את הפרשנות ההיסטוריוגרפית המקובלת למקורותיה הרעיוניים של אגודת ברית שלום. באמצעות התבוננות בשתי הדמויות המסמלות את הזרמים הקוטביים באגודה: ארתור רופין, שייצג את המתונים, והנס קוהן, שהשתייך לזרם הרדיקלי באגודה, טוענת וייס כי התמיכה בדו לאומיות לא נבעה מתפיסת עולם בורגנית-ליברלית מיובאת ממרכז-אירופה (ממנה הגיעו רבים מהחברים בברית שלום). למעשה, לטענתה, הייתה התמיכה בדו-לאומיות תגובת נגד לחוויה המרכז-אירופית, ששימשה "כאזהרה וכהוכחה מתמדת לסכנה ולאיום הנשקפים מהאתנו-לאומיות".[5]

בספרה "ואדי סאליב: הנוכח והנפקד" (2007) עושה וייס שימוש בהיסטוריה מרחבית ובמתודולוגיה של חקר המקום. הספר מגולל את ההיסטוריה של שכונת ואדי סאליב בחיפה, ראשית כשכונה ערבית עד 1948, ולאחר מכן כשכונת יהודים מזרחים, מרביתם מצפון אפריקה. הספר נע בין שתי נקודות זמן מכוננות: כיבוש חיפה ב-1948, ואירועי ואדי סאליב ב-1959. תוך חשיפת השכבות של המקום, ואדי סאליב, עוסקת וייס למעשה בהתהוות של שני שסעים מרכזיים בחברה הישראלית: השסע הלאומי והשסע האתני.

וייס הקדישה מספר מאמרים ואת הספר "נסיעה ונסיעה מדומה" (2014) לפרק לא ידוע בחייה של לאה גולדברג: שנות לימודיה בגרמניה בשנים 1930–1933. בשנת 2015 זכה הספר בפרס פולונסקי למקוריות וחדשנות במדעי הרוח.[6]

מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yazbak, Mahmoud & Weiss, Yfaat (eds.). Haifa, Before & After 1948: Narratives of a Mixed City. Amsterdam: Republic of Letters, 2011.
  • Levy, Daniel & Weiss, Yfaat (eds.). Challenging Ethnic Citizenship: German and Israeli Perspectives on Immigration. New York: Berghahn, 2002.
  • Brenner, Michael & Weiss, Yfaat (eds.). Zionistische Utopie – israelische Realität: Religion und Politik in Israel. München: C.H. Beck, 1999.

מאמרים ופרקים מספרים (עברית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יפעת וייס בוויקישיתוף

על כתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גלריההמגמה הספרותית: כתב עת ספרותי ראה אור באינטרנט, באתר הארץ, 16 ביולי 2012
  2. ^ אתר מכון שמעון דובנוב (בגרמנית):
  3. ^ ראו: יפעת וייס, מרחב מקומי, זמן ישראלי - מפת דרכים. ציון (2009), עמ' 373-410
  4. ^ יפעת וייס, הגולם ויוצרו, או איך הפך חוק השבות את ישראל למדינה מולטי-אתנית, תאוריה וביקורת 19, סתיו 2001
  5. ^ יפעת וייס, "אתנו-לאומיות מרכז אירופית ודו-לאומיות ציונית", 48
  6. ^ יפעת וייס, באתר החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים