כל אנשי סמיילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כל אנשי סמיילי
כל אנשי סמיילי 123.jpg
עטיפת הספר "כל אנשי סמיילי" , 1982
מחבר ג'ון לה קארה
שם בשפת המקור Smiley's People
שפת המקור אנגלית
הוצאה זמורה ביתן
הוצאה בשפת המקור הודר וסטאוטון (בריטניה), ראנדום האוס (ארצות הברית)
הוצאה בעברית 1982
שנת הוצאה 1979
סוגה מתח, רומן
תרגום לעברית עדית זרטל
מספר עמודים 315
סדרת ספרים טרילוגיית "קארלה"

כל אנשי סמייליאנגלית: Smiley's People) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטי ג'ון לה קארה, שיצא לאור בשנת 1979, ונחשב לאחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול. הספר, הינו השלישי והחותם את טרילוגיית קארלה, הכוללת גם את הספר הראשון "החפרפרת" ואת ספר ההמשך "התלמיד המכובד". בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר רב המרגלים הסובייטי, "קארלה", ומנהל כנגדו את השלב המכריע בקרב המוחות שהחל בספר הראשון בסדרה, "החפרפרת", ומנהל לבסוף מבצע חשאי מורכב ביותר כדי להביסו אחת ולתמיד.

בשנת 1959 הצטרף דייוויד קורנוול לשירות הביון הבריטי[1]. בשנת 1961 התפרסם, ספרו הראשון, Call for the dead (תורגם לעברית כ"חיוג אל השאול") תחת שם העט "ג'ון לה קארה". קורנוול שירת כסוכן חשאי בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי[2]. הוא נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב. קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים[3]. עקב כך שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העת ג'ון לה קארה. לימים העיד כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק[4]. כמו כן סיפר קורנוול כי את ההשראה לעלילת ספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה[5].

כספריו האחרים של לה קארה, עמד הספר בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה מורכבות יותר, אפלות ולעתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהינם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד[6].

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של סמיילי מהווה אנטיתיזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף כי גם הוא היה בעברו איש שטח שפעל רבות מעבר לגבולות אנגליה. סמיילי, נמוך, שמן וממושקף, גויס לביון הבריטי בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת אוקספורד והתמחה בשירה גרמנית במאה ה-17. הוא עבר הכשרה כלוחם וכסוכן חשאי ב"משתלה"[7] (כך מכנה לה קארה בספריו את בסיס האימונים של הארגון שבסאראט) ולחם במלחמת העולם השנייה כסוכן חשאי בריטי באירופה הכבושה על ידי הנאצים, בין היתר בגרמניה עצמה[8].

בספר הראשון בטרילוגיה, "החפרפרת", שב סמיילי, ראש לשכתו של ראש השירות החשאי הבריטי ואחד מחמשת בכיריו, מפרישה ועמד בראש חקירה ממושכת ומצוד אחר חפרפרת בצמרת המודיעין הבריטי, הפועל למען ה"מרכז" המוסקבאי (כך מכנה לה קארה בספריו את ארגון ה- KGB) ומופעל על ידי רב המרגלים הסובייטי, "קארלה". את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף[9] ובכיר הק.ג.ב רם קראסילניקוב[10]. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ונחשף - ברמז שקל להחמיץ - רק בספר הסיום של הטרילוגיה‏[11].

סמיילי פגש אישית בקארלה בשנת 1955 עת היה "קארלה" עצור בניו דלהי ועל סמיילי הוטל לחקור אותו בניסיון לשכנעו לערוק. החקירה לא התנהלה כמתוכנן. משום שסמיילי לא חש בטוב וכיוון שבגידותיה של אשתו, שבאותה עת נאפה עם רקדן בלט, העיבו על שיקול דעתו. "קארלה" הצטייר בעיניו כאיש קטן ורזה, וכקנאי באמונתו בקומוניזם ובנאמנותו לברית המועצות וסירב לדבר עימו במשך כל החקירה. לבסוף קם "קארלה" וביקש לשוב לתאו, ובכך בעצם הבהיר כי הוא מסרב לערוק למערב. בטרם יצא נטל עימו "קארלה" את מציתו של סמיילי, מתנה מאשתו[12]>. בהמשך הספר בפרט ובטרילוגיה בכלל משמש המצית כאמצעי לזיהויו של "קארלה". לאורך הטרילוגיה כולה סמיילי משוכנע כי קנאותו של "קארלה" אינה הופכת אותו לחסין מפניהם, וכי אף שלכאורה הצליח "קארלה" לפגוע אנושות בשירות החשאי הבריטי, קנאות זו שלו תהיה לו לרועץ[13]. לאורך השנים הצליח "קארלה" להקדים את סמיילי ולהשיג יתרון על פניו בכל צעד ושעל, בין היתר משום שהנחה את סוכנו ב"כיכר", ביל היידון, להיעשות למאהבה של אן, אשתו של סמיילי. אולם משמתברר לסמיילי המידע שחשף ולדימיר, אודות המבצע שיזם "קארלה" כדי להשיג "אגדה" (כך מכנה לה קארה בספריו קורות חיים וזהויות בדויות) בעבור ילדה שזהותה אינה ידועה הסובלת מסכיזופרניה ומאושפזת בקליניקה בשווייץ, מבין סמיילי שלמעשה מדובר בבתו של "קארלה". סוד ש"קארלה" מחשיבו כקטלני והעושה אותו פגיע לסחיטה. בעצם מבין סמיילי כי בידיו האמצעי להרוס את "קארלה", בנצלו את אנושיותו ובלוחצו על נקודת התורפה היחידה שלו.

בסיומה של חקירה ממושכת לכד סמיילי את הבוגד, אשר היה ביל היידון, ראש "תחנת לונדון" (כך מכנה לה קארה בספר את אגף המבצעים בשירות המודיעין החשאי הבריטי) וחברו של סמיילי. לאחר מכן נתבקש סמיילי לשוב לשירות כראש השירות בפועל ולשקמו מן החורבן המבצעי שהמיטה עליו הבגידה של היידון. סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש השירות החשאי בפועל, לאחר מבצע מוצלח שביצע בהונג קונג, בשל מזימה בין האחראים עליו, חלק מפקודיו שחתרו תחתיו וה"דודנים" (כך מכנה לה קארה בספריו את סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית) למנות לראש הMI6 אדם מבשרה של נאט"ו.

גיוסו של סמיילי לחקירת רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לייקון, מזעיק את ג'ורג' סמיילי, ראש השירות החשאי בפועל, אשר פרש מן ה"כיכר" (כך מכנה לה קארה בספריו את ה- MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון. במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), כדי לזהות את גופתו של ולדימיר, גנרל סובייטי בכיר ממוצא אסטוני אשר פעל כסוכן בעבור סמיילי במוסקבה ולבסוף ערק למערב, אשר נרצח בפארק והוא בדרכו לפגישה עם מפעילו מתאם ה"כיכר".

חקירת הרצח הופכת למסע ציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסמיילי מזהה את גופתו של ולדימיר הוא פוגש בתת-השר לייקון ובסוכן הצעיר מוסטין. מוסטין מספר לסמיילי כי ולדימיר פנה ל"כיכר", זמן רב לאחר שערק למערב וחדל לשמש כסוכן פעיל, ואמר כי לו מידע הנוגע ל"קארלה", אותו כינה "איש החול", על שום אגדה גרמנית עתיקה[14]. מוסטין מוסיף ואומר כי לוולדימיר היו שתי הוכחות וכי הוא תבע שלמרות שהפגישה נערכת בלונדון היא תתנהל על פי "תקנות מוסקבה", אשר הינם כללי הזהירות המחייבים סוכנים הפועלים בארצות יעד[15]. אוליבר לייקון מבקש מסמיילי לסגור את הקצוות בנוגע למותו של ולדימיר, במטרה לנקות את "הכיכר" מכל קשר. סמיילי מסכים, אולם במקום לסייע לשירות החשאי לנקות את עצמו, הוא פותח בחקירה נמרצת לאורך ימים ארוכים, נטולי שינה. צעד צעד הוא מתחקה אחר המתנקשים של ה"מרכז", ואחר ההודעה אותה ניסה ולדימיר להעביר ובגינה נרצח. סמיילי חוקר את חברי הרשת של ולדימיר ואת קצין המבצעים של השירות החשאי שהפעיל אותה, עמיתו הוותיק טובי אסתרהזי. אף כי טובי מסתייג מהחקירה של סמיילי, ואף מטיל בגלוי ספק בחוקיותה, הוא מוסר לבסוף לסמיילי את קצה החוט החיוני, ומפציר בפני סמיילי כי ימנה את טובי ל"שמרטף" שלו בחקירתו (כך מכנה לה קארה בספריו שומרי ראש ומאבטחים)[16].

חקירתו של סמיילי, שהחלה בלונדון, מרחיקה לאזורי הכפר הבריטי, ומשם עד המבורג ופריז. בהמבורג מגלה סמיילי שחשדו האינסטינקטיבי היה נכון- ולדימיר השיג מידע מפליל ומרשיע הנוגע ל"קארלה", יריבו הוותיק של סמיילי. כעת, כשההוכחות המרשיעות בכיסו, יכול סמיילי לנצלן על מנת לסחוט או להרוס את קארלה, ולהביסו סופית בקרב המוחות אותו הם מנהלים מאז פגישתם הראשונה בדלהי ב-1955.

הציד הופך למבצע סחיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיילי חושף את התגלית בפני ראש השירות החשאי הבריטי, סול אנדרבי, ומפתה אותו בסיכוי להשיג אוצר בלום של מידע חשאי מחקירת קארלה, ובכך לשקם את מעמדו המעורער של "הכיכר". אנדרבי מאשר לסמיילי לפעול בנושא ואף לקבל מימון ללא הגבלה, אולם רק באופן עצמאי ללא גיבוי רשמי מה"כיכר". או אז יוצא סמיילי למשימתו האחרונה, ומגייס לשם כך את כל אלו שפעלו איתו במבצעים חשאיים לאורך הקריירה שלו, ובהם המפקח מנדל, בעברו איש הסקוטלנד יארד, פיטר גוילאם[17], עוזרו מימים ימימה וסוכן חשאי מיומן בזכות עצמו[18], וכן טובי אסתרהזי, לשעבר מפקד אגף יחידת "מדליקי הפנסים" (כך מכנה לה קארה בספריו את האגף הממונה על ביצוע מעקב סמוי והטמנת מכשירי ציטוט תצפית והאזנת סתר), המביא עימו את אנשיו הנאמנים פאולי סקורדנו וניק דה- סילסקי. במבצע מתוחכם עליו מנצח סמיילי[19] חוטפים טובי וצוותו את גריגורייב, יועץ כלכלי בשגרירות ברית המועצות היישר מרחוב סואן בברן[20]. בחקירתו מוודא גריגורייב בפני סמיילי על תוצאות המבצע החשאי של "קארלה" ועל הילדה המאושפזת בקליניקה. לבסוף מבקר סמיילי בקליניקה ופוגש בילדה, טאטיאנה. לאחר מכן שולח סמיילי מכתב אישי ל"קארלה" באמצעות בלדר ובו הוא מציע לו למעשה כי יערוק למערב, ובכך יבטיח את עתידה של בתו ואת שלומו שלו. במכתב ישנו איום ברור כי אם "קארלה" ייבחר שלא להיענות להצעתו של סמיילי אזי יחשוף סמיילי את הפרשה כולה, ובכלל זה את המימון הלא חוקי שבאמצעותו שילם "קארלה" על הטיפול בבתו, בפני הממונים על "קארלה" בביון הסובייטי, דבר שיבטיח את חיסולו של קארלה וגרוע מזה - יגרום להפקרת בתו חולת הנפש לגורל איום.

הפרק האחרון של הספר מתרחש בברלין החצויה, מתאר במעין הומאז' לפרק הסיום של הספר המרגל שחזר מן הכפור, את עריקתו הכפויה של "קארלה" למערב, כשהוא חוצה, את המחסום שבחומת ברלין. סמיילי ניצב שם והם פוגשים זה במבטו של זה אולם אינם מדברים. "קארלה" שומט את המצית שלקח מסמיילי בשעתו, בדלהי, אולם סמיילי אינו מרימו והולך משם, מלווה בפיטר גוילאם[21]. בכך מסתיים הספר, אך בהערה בספר מאוחר יותר מתאר סמיילי חקירה שחקר הוא עצמו את קארלה אחרי העריקה במלים "דו-שיח של נפשות פגועות"‏[22]

שמו של הספר נגזר מן העובדה שבמבצעו האחרון קורא אליו סמיילי את אנשיו ומוביל אותם למשימה אחת אחרונה.

מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל אנשי סמיילי / ג'ון לה קארה; עברית: עדית זרטל,‫ הוצאת זמורה ביתן, 1982.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כל אנשי סמיילי" זכה לעיבוד למיני סדרה טלוויזיונית על ידי ה-BBC, את דמותו של סמיילי, איש השירות החשאי הבריטי, גילם השחקן אלק גינס ואילו את "קארלה", רב המרגלים של ה- K.G.B, גילם השחקן פטריק סטיוארט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, הארץ, ‏ 17.05.2004, "לה-קארה, על פי עדותו, שירת חמש שנים (בלבד) במה שהוא מכנה 'שירות החוץ הבריטי' ואינו אלא אם-איי-6, הלא הוא ה'מוסד' הבריטי רב התהילה, ארגון שנודע בעיקר ברמת המודיעין האנושי שלו, 'Human Intelligence', או בקיצור היומינט".
  2. ^ ראובן מירן, גורלו של סוכן אנושי, הארץ, ‏ 17.05.2004, "גם אין זה פלא שמדי פעם, כגנב בהיחבא, הוא חוזר בגלוי ו'בגדול' למקום ה'פשע': גרמניה. הארץ הזאת, שהייתה חצויה כאשר לה-קארה הצעיר חווה בה את חוויית הבתולין המודיעינית שלו ועוד עשרות שנים לאחר מכן, היא רקע נהדר להשתקפות הנפש החצויה שלו עצמו: מרגל וסופר, סופר ומרגל".
  3. ^ ג'יל לולס, המרגל שפיספס הכל, עכבר העיר, ‏ 15.10.2008, "בארבעים השנה האחרונות לה-קארה מקדיש את כל זמנו לכתיבה, אבל הוא מקפיד לשמור על שתיקה לגבי פעילותו כמרגל. כיום הוא מגלה נכונות רבה יותר לספר על השנים ההן, אך מתעקש כי שירת ב'דרג נמוך מאוד'. הקריירה שלו בתחום הריגול הסתיימה כאשר הסוכן הבריטי הכפול קים פילבי חשף אותו, יחד עם עשרות סוכנים בריטים אחרים, בפני הסובייטים".
  4. ^ הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, ynet, ‏ 26.12.2000, "אני נזכר בגעגועים בתחושת הסיפוק שתחושת החשאיות העניקה לי".
  5. ^ הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, ynet, ‏ 26.12.2000, "משם שאבתי את ההשראה לספר- המרגל שחזר מהכפור".
  6. ^ ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185, "'זאת מלחמה,' השיב לימאס, 'מלחמה לא- נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני- אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות- המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה".
  7. ^ ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 270, "בהעבירו את השפופרת לצד השמאלי שלו, הוא שלף מן הכיס הפנימי של מקטרונו את האקדוח, שם כבר הרס את בטנת- המשי המצוינת. הוא מצא את הניצרה, ולרגע השתשע ברעיון שאין הוא יודע באיזה כיוון פותחים ובאיזה כיוון סוגרים. הוא שלף את המחסנית והחזירה למקומה, ונזכר שעשה זאת מאות פעמים בתנועה, במטווח- לילה בסאראט לפני המלחמה; הוא זכר שיורים תמיד בשתי ידיים, אדוני, אחת אוחזת באקדוח ואחת במחסנית, אדוני;".
  8. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 179, "גרמניה הייתה טבעו השני, אפילו נשמתו השנייה. בנעוריו, הייתה הספרות שלה אהבתו ותורתו. הוא יכול ללבוש את שפתה כמו מדים ודבר במלוא עזותה. ואף- על- פי- כן, חש סכנה בכל צעד שלו, שכן כאיש צעיר בילה סמיילי את מחצית ימי המלחמה כאן באימה הבודדה של המרגל, ותודעת היותו בארץ- אויב השתרשה בו לתמיד. בנעוריו הכיר את המבורג כעיר-נמל עשירה ושופעת חן, אשר הסתירה את נשמתה הקלילה מאחורי אדרת של אנגליות; בבגרותו הכירה כעיר שהונחתה אל חשכת ימי- הביניים באלף מפציצים מן האויר".
  9. ^ Staff (9 November 2006). East German spymaster who inspired novelist John Le Carre, dies. Mail Online. אוחזר ב־26 September 2011.
  10. ^ Risen, James (24 March 2003). "Rem Krassilnikov, Russian Bane of CIA, Dies at 76", The New York Times (New York), NYTC. אוחזר ב־ 26 September 2011. 
  11. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 263, " 'ברכות, אלכסנדרה בוריסובנה', היא שמעה אותו לוחש, כולו מבוכה, לואט את שם אביה כאילו היה זה סוד מדינה."
  12. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 133.
  13. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 209, "לא, קארלה אינו חסין- מאש, מפני שהו פאנאטי. וביום מן הימים, אם תהיה לי נגיעה כלשהי לזה, יביא חוסר המתינות הזה לנפילתו".
  14. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 176, "אגדה גרמנית שוולדי ליקט באסטוניה מפי אחד מאבותיו הגרמנים. 'קארלה הוא איש- החול שלנו. כל מי שמתקרב אליו יותר מדי נופלת עליו מן תרדמה'."
  15. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 83, "הוכחות. הוכחות שהיו יקרות מכדי לשלוח אותן בדואר. הוא הביא דבר- מה. שני דברים. לא רק בתוך ראשו. בתוך כיסו. ופעל לפי 'תקנות מוסקבה'. תקנות שהוחדרו לראשו של הגנרל מיום גיוסו כעריק בפועל. על- ידי סמיילי עצמו, לא אחר, וכן על- ידי קצין המבצעים המקומי שלו. תקנות שהומצאו כדי להרשאירו בחיים; ולמען הישרדותה של הרשת שלו. סמיילי חש בהתרגשות הלופתת את קיבתו כמו קבס. 'תקנות מוסקבה' אומרות שאם אתה נושא איך מסר, עליך לשאת גם אמצעים להיפטר ממנו! דבר זה, יהיה מוסווה או מוסתר כאשר יהיה- נקודת מיקרו, כתב- סתר, סרט צילום לא מפותח, כל אחת מאותן מאות דרכים מסוכנות, דקדקניות- כחפץ, הוא חייב להיות הדבר הראשון והקל ביותר בהישג- יד, והפחות מעורר- חשד כאשר הוא מושלך!"
  16. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 151, "היה שלום, ג'ורג'. אם תצטרך שמרטף הונגרי באחד הימים, קרא לי. שומע? אם אתה מתחיל להתעסק עם שרץ כמו אוטו לייפציג, אז מוטב ששרץ כמו טובי ישמור עליך."
  17. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 215, "גוילאם, יש להוסיף, היה אתלט, צרפתי למחצה, אבל יותר אנגלי בשל כך; הוא היה דק- גזרה וכמעט יפה- תואר- אבל אף שלחם בכך לאורך כל הדרך, הוא היה גם קרוב לחמישים, פרשת- מים שרק קריירות בודדות של אנשי- שדה מזדקנים שורדות לאחריה".
  18. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 217, "אם היה זה גוילאם שאותו רצו, הוא לא התכוון לאכזב אותם. הוא בא לא- חמוש; לא הייתה לו ברירה. לשומרי- הבית של הכיכר הייתה אימה קדושה מפני כלי-נשק, והאקדח הלא- כשר שלו היה בשידה לצד המידה, שם הם מצאו אותו בוודאי זה כבר".
  19. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 270, "'אור ירוק, אם כך,' אמר סמיילי. 'כן. קדימה'."
  20. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 273, "בהחליקו קדימה, זינק דה- סילסקי אל המושב האחורי של המכונית וסקורדנו דחף את גריגורייב מיד אחריו, אחר- כך התיישב לצידו וסגר בחבטה את הדלת. טובי נכנס למושב שליד הנהג; הנהגת הייתה אחת מבנות מיינרצהאגן. טובי אמר לה בגרמנית לנסוע בזהירות ולמען האל זכרי שזה יום- ראשון בברן".
  21. ^ ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 315, "'ג'ורג', ניצחת,' אמר גוילאם בעת שהלכו לאיטם לעבר המכונית. 'האמנם?' אמר סמיילי. 'כן. כן, טוב, אני משער שכן'."
  22. ^ ג'ון לה-קארה, "הצליין החשאי", הוצאת ככנרת 1991, ע"מ 231