שבעת המשקים

שבעת המשקים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים ל"ד–ל"ח
משנה	מסכת מכשירין, פרק ו', משניות ד'–ז'
תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף ל"ה, עמוד ב'–דף ל"ו, עמוד א'
משנה תורה	הלכות טהרה, פרק טומאת אוכלי"ם, הלכה א'

שבעת המשקים הם שבעה סוגי נוזלים המוגדרים בהלכה כ"משקה", ויש להם דינים ייחודיים בהלכות טומאה וטהרה. הנוזלים הם: טל, מים, יין, שמן זית, דם, חלב ודבש. בספרות ההלכה מכונים בראשי תיבות: "י"ד שח"ט ד"ם".

נוזלים אלו הם היחידים שמכשירים מאכלים לקבל טומאה, ולפי הדעה המקובלת גם היחידים שחלים עליהם דיני טומאה. כמו כן, שבעת המשקים כלולים בתקנת חכמים ליטול קודם אכילת דבר שטיבולו במשקה.

סוגי המשקים

בתוספתא מובאים מקורות מהמקרא לכך שנוזלים אלו, מלבד מים, נחשבים "משקה":

מניין לדם שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר, כ"ג, כ"ד).
מניין ליין שהוא משקה? שנאמר: "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים, ל"ב, י"ד).
מניין לדבש שהוא משקה? שנאמר: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" וגו' (שם י"ג).
מניין לשמן שהוא משקה? שנאמר: "מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים" (ישעיה, כ"ה, ו').
מניין לחלב שהוא משקה? שנאמר: "וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ" (שופטים, ד', י"ט).
מניין לטל שהוא משקה? שנאמר: "וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה" וגו' (שופטים, ו', ל"ח).

— תוספתא, מסכת שבת, פרק ט', הלכה י"ד

לדברי הרמב"ם, פסוקים אלו הם אסמכתאות, והמקור האמיתי הוא הלכה למשה מסיני. וכעי"ז בספרו משנה תורה: ”כל דברי הכשר אוכלין דברי קבלה הן, מפי השמועה למדו, שזה שנאמר וכי יותן מים על זרע, אחד המים ואחד שאר שבעה משקין” (
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק טומאת אוכלי"ן, הלכות י"ב–א').
לדברי רבי שניאור זלמן מלאדי, נוזלים אלו הם היחידים הנקראים "משקה" בלשון התורה.

מי פירות

לדעת רבי אליעזר במשנה, גם מי פירות (למשל דבש תמרים או יין תפוחים) נחשבים משקה, אף על פי שאינם כלולים ברשימת שבעת המשקים. רבי יהושע חולק עליו וסובר שמי פירות אינם נחשבים משקה, מלבד יין מענבים ושמן מזיתים. הרמב"ם פסק כרבי יהושע.

תולדות

חכמים מנו משקים אחדים הנחשבים "תולדות" של שבעת המשקים, ודין התולדות האלה כדין שבעת המשקים עצמם. כתולדות המים נחשבים משקים שונים היוצאים מגוף האדם כדמעות, רוק ושתן. מי גבינה נחשבים כתולדות החלב, ולחלק מן הדעות המוחל המופק מן הזית בתהליך הפקת השמן נחשב כתולדות השמן.

דיני המשקים

מקור דיני טומאה במשקים הם הפסוקים בפרשת טומאת שרצים:

תבנית:קטן אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ... תבנית:קטן וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא... תבנית:קטן מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם – יִטְמָא; וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי – יִטְמָא ... תבנית:קטן וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ – טָהוֹר הוּא. תבנית:קטן וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע, וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – טָמֵא הוּא לָכֶם.

— ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים ל"א–ל"ח

חז"ל פירשו את המילים ”וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא” כעוסקים בשני דינים: הן בהכשר מאכלים לקבל טומאה, בו עוסק תחילת הפסוק, וממילים אלו למדים שגם שאר המשקים מכשירים; והן בטומאת המשקים עצמם. יש דעות שטומאת משקים אינה אלא מדרבנן, והפסוק עוסק בהכשר מאכלים בלבד.

לדעת הרמב"ם, משקה שאינו אחד משבעת המשקים כלל אינו יכול להיטמא או לטמא. לדעת הראב"ד, גם משקים אחרים עשויים לקבל טומאה, אלא שרק שבעת המשקים נחשבים משקה לעניין חיבור בין מאכלים שונים. למשל, בצק שנילוש באחד משבעת המשקים נחשב כדבר אחד וטומאה הנוגעת בחלקו מטמאת את כולו, ואם נילוש במשקה אחר אינו נחשב כמחובר. על סמך דעת הרמב"ם, פסק רבי יוסף קארו שהחיוב ליטול ידיים על מאכל רטוב חל רק על מאכלים הרטובים ממשקים אלו.

יש הסבורים שרק בצק שנילוש באחד משבעת המשקים חייב בהפרשת חלה.

קישורים חיצוניים

• הערך "הכשר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה