הבדלים בין גרסאות בדף "אנטי-מחיקון"
←הדיון החינוכי-חברתי: לא נכון ולא הגיוני. ממילא היה רק ערוץ אחד.
(ביטול גרסה 24988790 של 188.64.207.201 (שיחה)) |
(←הדיון החינוכי-חברתי: לא נכון ולא הגיוני. ממילא היה רק ערוץ אחד.) |
||
==הדיון החינוכי-חברתי==
[[דוד בן-גוריון]], ששימש כ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] בראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]], התנגד באופן גורף להכנסת המדיה הטלוויזיונית. בן-גוריון ראה במדיה זאת בעיה חינוכית, שתהפוך את התושבים מעם הספר לעם המסך. [[יגאל אלון]], [[שר החינוך]] באותה התקופה חשש מתרבות של "נרגילות ורקדניות בטן". הטלוויזיה נתפסה ככלי מחטיא ולא תרבותי
רק ב-1965, לאחר פרישתו של [[בן-גוריון]] וכניסתו לתפקיד של [[לוי אשכול]] כ[[ראש ממשלה]], נפתחה האפשרות להכנסת הטלוויזיה למדינת ישראל, אך הטענות של הממשלה הקודמת נשארו בעינן והושמו מגבלות כגון שידור שאינו מסחרי ושידור שאינו בצבע{{הערה|{{הצופה||החל הדיון בממשלה על טלוויזייה כללית|1967/03/13|00122}}}}. לאורך הזמן והתפתחות הטכנולוגיה ציוד טלוויזיוני צבעוני החל להיות נפוץ וציוד לשידורי שחור-לבן ירד מגדולתו. כך נוצר מצב בו נאלצו אנשי הטלוויזיה לרכוש ציוד הפועל בצבע. כמו כן, תוכניות רכש סופקו לטלוויזיה הישראלית כשהן צבעוניות. על מנת להמשיך לשדר בשחור-לבן כאשר גם הציוד פועל למעשה בצבע וגם תוכניות רכש מסופקות בצבע - נמחקו הצבעים והשידור בוצע בצבעי שחור-לבן. זוהי הטכנולוגיה המכונה "מחיקון" המוחקת את הצבע ממסכי האזרחים. אך הציבור לא הסכים להשלים עם השלטת התרבות והחשכת הצבע ולשם כך הומצא המכשיר '''אנטי-מחיקון'''{{הערה|ענת פירסט ואלי אברהם, '''כיכר השוק הומה? : על הגיוון התרבותי בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל ועל הדרכים לשיפורו''', בתוך כספי ד. (עורך), "תקשורת ופוליטיקה בישראל", [[הוצאת מכון ון ליר]], תל אביב, 2007, עמודים 134-161.}}.
|