טלוויזיה
טלוויזיה היא טכנולוגיה לשידור וקליטה של תמונות וצלילים, המבוססת על משדר טלוויזיה המשדר אותות רדיו (RF) הנושאים מידע חזותי וקולי, ועל מקלט טלוויזיה הקולט את האותות, מפענחם ומציגם בפני הצופה.
השם "טלוויזיה" הוא צירוף המילה היוונית Τηλε = רחוק והמילה הלטינית Vision = ראייה, וביחד "לראות למרחוק". ביכולותיה אלה, ובאפשרה לשתף ציבור צופים רחב במדינות המודרניות בסרטים, במאורעות בזמן התרחשותם, ובתוכניות שונות, שימשה הטלוויזיה גורם מרכזי במהפכה התרבותית העולמית במאה העשרים ובמיוחד בתרבות מדינות המערב. הטלוויזיה משמשת גם ככלי פוליטי, ולדוגמה, השפיעה רבות על החדרת השפה האנגלית והתרבות האמריקאית אל שאר העולם, ונחשבת גם כמבשרת הגלובליזציה.
בלשון העם מכונה גם מקלט הטלוויזיה כשלעצמו טלוויזיה, ללא תלות בשיטת השידור, אלחוטית או קווית. כמו כן, השם טלוויזיה משמש גם לציון המדיום התקשורתי על ערוציו ותוכניותיו.
ארגון האומות המאוחדות קבע את תאריך ה-21 בנובמבר כיום הטלוויזיה העולמי, לציון השפעתה של הטלוויזיה. המקור העברי של השם טלוויזיה הוא מהאקדמיה העברית אשר חיברה את המילה מאנגלית עם סיומת 'יה' על מנת לציין כי מדובר בשם עצם
|
עיינו גם בפורטל
פורטל הטלוויזיה הוא השער לתחנות, לסדרות, לתוכניות, לאנשים, ולטכנולוגיה של עולם הטלוויזיה |
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1884 הציע פבליק גוטליב ניפקו את גלגל ניפקו, מודל לטלוויזיה המבוססת על רעיון הדיסקה המסתובבת (spinning disk) אך מודל זה הפך לישים טכנולוגית רק ב-1907. בין 1907 ל-1910 בנו בוריס רוזינג וולדימיר זבוריקין את המודל הראשון של טלוויזיה אלקטרומכנית. זבוריקין הגה את הרעיון להשתמש בשפופרת קרן קתודית והוא המציא את מצלמת הטלוויזיה הראשונה והכבלים, בעוד רוזינג המציא את צורתה של הטלוויזיה.
הטלוויזיה האנלוגית הראשונה הוצגה בלונדון ב-1924 על ידי ג'ון לוגי ביירד, ותוכנית הטלוויזיה הראשונה שהוצגה באמצעותו הייתה סרט אנימציה של פליקס החתול ב-30 באוקטובר 1925. הטכנולוגיה של ביירד אומצה על ידי ה-BBC ונשארה בשימוש עד שהוחלפה ב-1937 בטכנולוגיה אלקטרונית לחלוטין.
הטלוויזיה האלקטרונית הראשונה הוצגה והומצאה על ידי פילו טיילור פארנסוות' ב-1927.
שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק התרחש ב-7 באפריל 1927 בין וושינגטון לניו יורק.
ב-1930 גייס מנכ"ל RCA, דייוויד סארנוף, את ולדימיר זבוריקין, שהיה עד אז עובד ווסטינגהאוז על מנת להוביל את פיתוח תחום הטלוויזיה של RCA. לזבוריקין היו מספר פיתוחים בנושא כבר מ-1923 (המכשיר שלו נקרא "איקונוגרף"). עם זאת, פרנסוורת', שהציג פתרון לטלוויזיה אלקטרונית ב-1928, קיבל מסארנוף ב-1931 הצעה למכור את הפטנט שלו ל-RCA תמורת 100,000 דולר, ולהפוך לעובד RCA. הוא סירב ומאוחר יותר הצטרף לחברת פילקו.[1] סארנוף הגיש תובענה למשרד האמריקאי לרישום פטנטים בטענה שיש לזקוף את הפטנט לטלוויזיה לזכותו של זבוריקין מ-RCA, שקדם לפרנסוורת' בפיתוח (אף שלא ביצע הדגמה מוצלחת שלו לפני שפרנסוורת' עשה כן). הדיונים נמשכו עד 1934 ובסופם זכה פרנסוורת' להכרה בפטנט שלו, ערעורים הפכו את ההחלטה על פיה עוד מספר פעמים עד שנקבעה החלטה סופית שחייבה את סארנוף לשלם לפרנסוורת' תמלוגים על המצאתו.[2]
בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939) הציגה RCA לראשונה לציבור טלוויזיה אלקטרונית (מקלט ושידור), בו שודרה תבנית הבדיקה "ראש אינדיאני", כמו כן שידרה NBC את טקס הפתיחה של התערוכה ל-200 מקלטי RCA באזור ניו יורק. במלחמת העולם השנייה הוסב תחום הטלוויזיה לפיתוח מכ"ם, אולם מיד עם תום המלחמה החלה RCA למכור מכשירי טלוויזיה לשוק הביתי.
גרמניה הנאצית הייתה חלוצה בשימוש רחב היקף בשידורי טלוויזיה (תחנת הטלוויזיה הממשלתית הייתה למעשה תחנת הטלוויזיה הראשונה בעולם ששידרה על בסיס קבוע עם לוח שידורים מתוכנן מראש) ועודדה מפעלים לייצר מכשירי טלוויזיה במחיר שווה לכל נפש. מספר חברות ייצרו את המקלט Volkfernseher, ששווק במחיר 650 רייכסמרק. שידורי הטלוויזיה שודרו לכל גרמניה, אך מכשירים פרטיים היו בעיקר בברלין, בשאר המדינה ובארצות הכבושות הוקמו אולמות לצפייה בשידורי הטלוויזיה. בספטמבר 1942 הוקם משדר של הטלוויזיה הגרמנית בראש מגדל אייפל.[3]
ב-1945 הציגה CBS טלוויזיה צבעונית לאישור ה-FCC. שיטת השידור של CBS לא נקלטה במכשירי RCA ולו הייתה מתקבלת, הייתה מחייבת את הצרכנים להיפטר ממכשירי הטלוויזיה של RCA שברשותם ולרכוש אחרים. סארנוף פעל בשתי חזיתות, מחד הוא ניסה לבלום החלטה לטובת CBS ב-FCC ומאידך האיץ במהנדסיו לפתח שיטת טלוויזיה צבעונית אלקטרונית עדיפה. אף על פי שב-1950 (לאחר שסארנוף הצליח לעכב את ההחלטה מספיק) אישרה ה-FCC את הטלוויזיה של CBS, בידי RCA היה כבר פתרון מתחרה עדיף (שהיה הבסיס לתקן NTSC).
ב-1963 פיתח מהנדס חברת טלפונקן, ולטר ברוש (Walter Bruch), את שיטת שידור הטלוויזיה PAL, הנפוצה ברוב מדינות העולם.
עקרון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירת התמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יכולת המוח להבחין בשינויים קטנים בין תמונות המתחלפות במהירות היא מוגבלת, ולמעשה תאי הראייה בעין ממשיכים להעביר למוח תמונה מסוימת זמן מה לאחר שהתמונה השתנתה. לכן, אדם הצופה ברצף של תמונות נייחות יתפוס אותם כתמונה נעה, בדומה למתרחש בסרט קולנוע. אשליה זו מקושרת לתופעת ההתמשכות של הזיכרון החושי. אשליית התנועה מתחילה בדרך כלל בקצב החלפת תמונות של 16–18 פעמים בשנייה. בשיטות השידור השונות משתמשים בקצב החלפת תמונות גבוה יותר מיכולתה של העין, על מנת להבטיח שידור איכותי.
כל תמונה מורכבת מפרטים רבים הנבדלים זה מזה בצורתם, בצבעם ובמידת בהירותם. על מנת שניתן יהיה להעביר את המידע שבתמונה ולשדרו, מבטאים את פרטי התמונה באמצעות אותות חשמליים. על מנת לעשות זאת באופן שיטתי ורציף, מחלקים את שטח התמונה לאזורים קטנים והופכים את המידע שבכל אזור לאות חשמלי שעוצמתו מבטאת את נתוני אותו אזור.
ככל שמחלקים את התמונה לאזורים קטנים יותר כן ניתן לדייק יותר בהמרת כל פרטיה אל האותות החשמליים המייצגים אותה. לדוגמה, אם שני פרטים סמוכים בתמונה השונים בבהירותם ייכללו באותו אזור, הם יבוטאו באמצעות אות חשמלי משותף לשניהם, ולא ניתן יהיה לבטא את הייחוד שבכל אחד מהם. לעומת זאת אם השטח הכולל אותם יחולק לשני אזורים, כל אחד מהפרטים יוצג באמצעות אות חשמלי נפרד המבטא את הייחוד שבו. למעשה, אין צורך בחלוקה לאזורים רבים מאוד, שכן גם כאן האיכות מוגבלת על ידי כושר ההפרדה של העין האנושית.
בשידורי טלוויזיה אנלוגיים חלוקת התמונה לאזורים מתבצעת באופן של חלוקת המידה האנכית של התמונה לכמה מאות קווים אשר כל אחד מהם נסרק ברצף אחד לכל אורכו, על ידי מצלמת הטלוויזיה. מכל קו כזה מפיקה מצלמת הטלוויזיה אות חשמלי משתנה אשר השינויים בעוצמתו מבטאים את שינויי הבהירות לאורך קו התמונה המצולמת המיוצג באמצעותו. רצף של כמה מאות קווים כאלה מייצגים את התמונה כולה, ומצלמת הטלוויזיה חוזרת על פעולת הסריקה הזו כ-25 פעמים בכל שנייה.
כאשר מסתפקים בשידור התמונה בשחור-לבן, יש להמיר לאות חשמלי רק את מידת הבהירות הכללית של כל אזור. בשידור בצבע, יש להמיר בנפרד את הבהירות היחסית של כל אחד משלושת צבעי היסוד (אדום, ירוק, כחול) לשלושה אותות חשמליים נפרדים.
איכות התמונה נקבעת על ידי שלושה גורמים:
- בהירות - זוהי עוצמת ההארה הממוצעת של התמונה
- ניגודיות (קונטרסט) - זהו היחס בין הבהירות המרבית לבהירות המזערית של רכיבי התמונה
- רזולוציה - זהו מספר הרכיבים המרכיבים את התמונה על המסך
מידת ההבחנה של תמונה בכיוון האנכי היא המספר המרבי של רכיבי התמונה, בהם ניתן להבחין לאורך קו אנכי של המסך. מידת ההבחנה של התמונה בכיוון האופקי, היא המספר המרבי של רכיבי התמונה בהם ניתן להבחין לאורך קו אופקי של המסך.
שיטות שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחנת השידור מצלמת הטלוויזיה מצלמת את התוכנית, ומפיקה אות חשמלי היחסי לעוצמת התאורה של כל אחד מאזורי התמונה. רשם הקול מקליט את הקולות. אותות התמונה והקול מועברים אל חדר הבקרה וניתוב התמונה. המשדר מבצע אפנון של אות הטלוויזיה.
מכוון שתדר זרם החילופין ברשת החשמל בישראל (ובאירופה) הוא 50 הרץ, שידורי הטלוויזיה בשיטה האנלוגית משתמשים ב-25 מסגרות בשנייה. שיטת שידור זו נקראת PAL. כדי למנוע ריצוד הגורם להתעייפות מהירה של העין, מעבירים כל תמונה לשני שדות ומשדרים 50 שדות בשנייה, דבר המבטיח צפייה נוחה וחלקה יותר ללא ריצוד. שיטת השידור האנלוגית בארצות הברית משדרת 60 שדות בשנייה שהם למעשה 30 מסגרות בשנייה, משום שתדר זרם החשמל שם הוא 60 הרץ. שיטת שידור זו נקראת NTSC. בנוסף, קיימת שיטת שידור נוספת הנקראת SECAM.
אחד מהמרכיבים של שיטות השידור האנלוגיות הוא האפנון. זהו תהליך בו מרכיבים את אות הטלוויזיה על גבי גל נושא בעל תדירות המיוחדת לערוץ המשדר. תדר הגל הנושא גבוה בהרבה מקצב השינוי המרבי של אות הטלוויזיה הבסיסי, והוא מאפשר שידור לטווחים ארוכים והבחנה בין ערוצי שידור שונים המשדרים בו זמנית.
שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות ערוצי תקשורת שונים, המוצגים כאן לפי סדר התפתחותם:
- שידורי טלוויזיה בתחנות ממסר: השידורים מועברים מתחנת השידור ומתחנות הממסר באוויר, באמצעות אותות רדיו, ואנטנה ביתית קולטת את השידורים.
- טלוויזיה בכבלים: שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות כבלים, בדרך כלל תת-קרקעיים.
- שידורי טלוויזיה בלוויין: שידורי הטלוויזיה מועברים ממרכז השידור אל לוויין בחלל וצלחת קליטת לוויין קולטת את שידוריה.
- שידורי טלוויזיה באינטרנט.
אם בתחילת דרכה, הטלוויזיה שודרה בשיטות שידור אנלוגיות, הרי שכיום יש נטייה לעבור לשיטות שידור דיגיטליות (כגון DTT ו-DVB על צורותיו). בעקבות תפוצת השידור הדיגיטלי, מדינות וגופי שידור רבים מבצעים תהליכים של הפסקת השידור בשיטות האנלוגיות. כמו כן, יחד עם השידור הדיגיטלי חלו גם שיפורים באיכות האות המשודר, וכיום נפוץ השימוש באותות באיכות HDTV, ונבחן השימוש באיכות Ultra HDTV.
מקלט הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיות כוללות בדרך כלל רכיבים גם לקליטת השידור וגם להצגתו, ומכאן השם מקלט הטלוויזיה (מקלט - מכשיר הקולט אותות רדיו הנושאים מידע ומפענחם). עם זאת, עקב רצונן של חברות ההפצה של השידורים לגבות מנוי חודשי, הן משכירות מכשיר נוסף שנקרא ממיר ובו מבוצע פענוח של שידור מוצפן. מקלט הטלוויזיה עבר התפתחויות ושינויים במשך השנים. המקלט המודרני מורכב מהחלקים הבאים:
- בורר ערוצים (מכוון או טיונר) או ממיר (אנלוגי או דיגיטלי).
- מנורת מסך, או שפופרת קרן קתודית-CRT, או מסך גבישי LCD, או מסך בעל תצוגת פלזמה או מסך בטכנולוגית דיודה פולטת אור (LED display) (נפוץ בעיקר במסכי ענק לפרסום, להופעות חיות או לאצטדיונים) או מסך חומר אורגני (OLED).
- רמקול.
- מעגלים אלקטרוניים.
בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה הדיגיטלית בשידורי הטלוויזיה הביאה לכך שכל השרשרת מהצילום, אל האכסון, ההפצה ועד לצפייה מבוצעים באופן דיגיטלי. השידור הקרקעי, הלווייני, ההפצה בכבלים או באינטרנט מבוצעות בתקנים דיגיטליים שונים ומפוענחת על ידי הממיר. מסכי ה-CRT האנלוגיים הוחלפו במסכי LCD מתקדמים, ופלזמה דיגיטליים ושטוחים. למסכים אלה ממשקים כמו HDMI שמתאימים להצגת מדיה דיגיטלית, תכנים מהמחשב וגם תצוגה של תמונה בהבחנה גבוהה (HDTV). במקביל, נכנסים לסלון מחשבים וקופסאות הצגת מדיה כמו HTPC כמוצרים משלימים והטלוויזיה הופכת למרכז בידורי שבאמצעותו ניתן להפעיל גם משחקי מחשב ותכני וידאו באתרים כדוגמה יוטיוב. כחלק ממהפכת התלכדות המדיה ניתן לצפות בשידורי הטלוויזיה גם בטלפונים חכמים ואילו טלוויזיות חכמות מציגות תכנים מהאינטרנט.
השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להגביל את צפיית הילדים בטלוויזיה לפחות משעתיים ביום. מחקר שבדק את ההשפעה ארוכת הטווח של צפייה בטלוויזיה בגיל צעיר, מצא מתאם הפוך בין כמות הצפייה בטלוויזיה בגיל שנתיים, להצלחה בחשבון, מקובלות חברתית בכיתה, פעילות גופנית ומשקל גוף נכון, בגיל 10.[4]
השפעת הטלוויזיה על הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופה מסוימת לפני יום הבחירות לכנסת, מתקיימת מערכת בחירות. במערכת הבחירות מתקיימת פעילות פוליטית נמרצת שמטרתה השגת יתרון יחסי בתוצאות הבחירות, ועיקרה מאבק פרסומי בסיוע של תשדירי בחירות בטלוויזיה וברדיו כאמצעי שליטה רחב ואינטנסיבי על עיצוב דעת הקהל. החל משנות ה-90 של המאה ה-20 ישנו שימוש מוגבר בטלוויזיה ובתקשורת לוויינית על ידי פוליטיקאים במסע הבחירות שלהם. השימוש ברשתות הטלוויזיה נועד ליצור הזדהות של קהל הבוחרים עם מסריו של המועמד ועל ידי כך רתימתם למערכת הבחירות.
אפקט "מרוץ הסוסים" הסגנון והמהות של מסע הבחירות, אשר השתנו כאמור באופן דרמטי בחלק האחרון של המאה העשרים, הפכו את "מרוץ הסוסים" ואת אישיותו של המועמד לשני ההיבטים שערכם החדשותי היה הגבוה ביותר בסיקור מסעי בחירות פוליטיים. כאמור, הבוחר מהמר על הסוס הפוליטי הנראה כבעל הסיכוי הטוב ביותר לנצח ביום ההצבעה בקלפי. להתעצמותה של תופעת "מרוץ הסוסים" יש שתי תוצאות מיידיות, המאפיינות את עידן "הפוליטיקה החדשה" ו"התקשורת החדשה" תוצאות אלה מכונות "אפקט האנדרדוג" (או "אפקט המפסידן", The Underdog effect) ו"אפקט קרון התזמורת" (או "אפקט סחיפת ההמונים", The Bandwagon effect). ההשפעות העקיפות שלהן לגבי הפוליטיקאים ויועציהם עלולות להיות מסוכנות עוד יותר מההשפעות הישירות. "אפקט המפסידן" מתאר מצב שבו סקרים בלתי מחמיאים עשויים לדרבן קולות שיושבים על הגדר להצביע בעד המועמד המפגר בסקרים; "אפקט קרון התזמורת" מתאר מצב שבו המצביע מושפע מבחירת הרוב כפי שהיא משתקפת במצג של הסקרים, וקובע את עמדתו על פיה. לכן נאסר בכמה מדינות לפרסם את תוצאות הסקרים במשך תקופה קצובה לפני יום הבחירות. שני האפקטים יכולים להשפיע על פעילים ומתנדבים, להעלות את המורל של המועמדים ולהגדיל גם את היקף התרומות למסע הבחירות. לכן, בעידן "הפוליטיקה החדשה", הפוליטיקאים להוטים כל-כך אחר הסטטיסטיקות ותוצאות הסקרים במהלך מסע הבחירות שלהם. מנקודת מבטם של כתבים ועורכים בטלוויזיה, דיווחים העוסקים ב"מרוץ הסוסים" מבוקשים עד מאוד.
טבעה המהיר של הטלוויזיה דורש מהמועמדים בעידן "התקשורת החדשה" לתמצת את נאומיהם ל"סאונד בייטס" – משפטים שיתאימו לפיסות מידע קצרות וקצובות של מהדורות החדשות. המועמדים נדרשים לספק לתקשורת משפטים אשר מושכים את תשומת הלב, מעבירים מסר מעניין ומשקפים את מסע הבחירות שלהם. מידת הסיקור שהמועמד יזכה בה תלויה בעמידתו בדרישות התקשורת[5].
התמונה המוצגת בתקשורת מעצבת את התייחסותם של המצביעים למועמדים ואת ההחלטות הפוליטיות שלהם[6]. כיום, הטלוויזיה דורשת מפוליטיקאים רבים ל"עבור מסך", טרם יהגו את דעותיהם, ויציגו עמדתם כלפי מפלגה זו או אחרת. בשלושת העשורים האחרונים שינתה הטלוויזיה באופן דרמטי את פוליטיקת הבחירות. השינוי מוצא את ביטויו בדרך שבה המידע מופץ, בדרך שבה הבחירות מתנהלות, וגם בדרך של שינוי דפוסי התגובה שלנו למתרחש בבחירות.
כאשר ניתנת לציבור המצביעים גישה ישירה למועמדים, מצמצמת הטלוויזיה בעצם את תפקיד המפלגה הפוליטית בתהליך בחירתם של מועמדי המפלגה המרכזיים. בתוך המגמה הכוללת של התמקדות הפוליטיקה באישיות המועמד, המתעצמת בשנים האחרונות מאיצה הטלוויזיה את המיקוד של הגוף הבוחר באישים העומדים לבחירה, הרבה יותר מאשר בסוגיות המפלגתיות הקשורות במדיניות ובמצע. המיומנות התקשורתית שלה נדרשים הפוליטיקאים של היום מסייעת להם להיבחר, להגשים את מדיניותם, ולשרוד בשלטון. הם חייבים ללמוד כיצד לנצל את הטלוויזיה כדי לרכוש יתרון, הם צריכים ללמוד כיצד להציג את עצמם בטלוויזיה בעיקר בזמן הבחירות, הן במצבים ספונטאניים והן בכאלה המאורגנים מראש, ולשם כך עליהם לשכור אנשי יחסי ציבור, בוני תדמית ומומחי שיווק, שייצרו עבורם הופעות טלוויזיוניות שבהן תדמיתם, המסר שלהם והסיטואציה, יועברו כך שיפעלו לטובתם. הטלוויזיה שינתה גם את אופני התקשורת הפוליטית בזמן בחירות. המסרים שעליהם רובנו נשענים קצרים הרבה יותר מבעבר. נאום בחירות של שעה או שעתיים שאפיין את השיח הפוליטי של המאה ה-19 פינה את מקומו לטובת תשדיר של 30 שניות ולסאונד בייטס של 10 שניות בתקשורת המשודרת. באופן גדל והולך הקהל העומד מול הפוליטיקאי אינו אלא הצופה המתבונן ושומע קטע קצרצר של הנאום בחדשות.
צפייה בטלוויזיה ואלימות בקרב בני נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים רבים מצאו כי ישנו מתאם גבוה בין צפייה בטלוויזיה לבין עלייה באלימות בקרב בני הנוער. יתר על כן, נמצא כי לא כל בני הנוער מושפעים באותה מידה מצפייה בתשדירים אלימים ויש מי שלא מושפעים בכלל.
ההשפעות של צפייה בתכנים אלימים נמשכות לאורך זמן, באופן שווה אצל שני המינים.
צפייה בתכנים אלימים אינה הגורם המרכזי לעלייה באלימות. ישנם עוד גורמים אחרים המסייעים להתנהגות אלימה עקב הצפייה בתכנים אלימים; רקע כלכלי קשה, מצב חברתי מסובך, דימוי עצמי נמוך וחשיפה לאלימות במשפחה, הן פיזית והן רגשית. [7][8][9][10][11][12][13]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מילוני בוויקימילון: 
ציטוטים בוויקיציטוט: 
דיווחים בוויקיחדשות: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - פרק בנושא המצאת הטלוויזיה בפודקאסט "עושים היסטוריה" של רן לוי
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טלוויזיה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Television: an international history of the formative years מאת R. W. Burns,Science Museum (Great Britain) עמוד 366
- ^ עוד על הפרשה ראו ירון טן ברינק, "זה סטארט אפ"
- ^ טלוויזיה בגרמניה הנאצית
- ^ Toddlers & TV: early exposure has negative and long-term impact, may 3, 2010, Université de Montréal
- ^ Davis & Owen, 1998
- ^ Kernell, 1997; Zaller, 1998
- ^ בן דב, י'. (1999-2000). ההיסטוריה של אמצעי התקשורת. זמנים.
- ^ גוטליב, ד'. (נובמבר 2002). אלימות ילדים ונוער/היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. גיליון מס' 27. רפואה ומשפט.
- ^ וייסבלאי, א'. (19 במאי 2009). הגנה על ילדים ובני-נוער מפני צפייה בשידורי טלוויזיה שאינם מתאימים לבני גילם. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
- ^ טובין, ג'. (2000). אלימות שמקורה בחיקוי
- ^ למיש, ד'. (2005). לגדול עם הטלוויזיה: המסך הקטן בחייהם של ילדים ובני-נוער. האוניברסיטה הפתוחה.תל אביב.
- ^ מבקר המדינה, דו"ח שנתי 51 ב/ 2001, עמוד 54.
- ^ עמית, ח'. (2007).היחשפות ילדים ובני נוער לתכנים אלימים בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו – בחינת התופעה והצעת מודל להתערבות ייעוצית.אגודת היועצים החינוכיים בישראל, כרך י"ד, אלול תשס"ז
