מיכאל אלבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל אלבין
אין תמונה חופשית
לידה 4 באפריל 1944
תל אביב-יפו, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 3 באוגוסט 1985 (בגיל 41)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת ממייסדי הירחון "מוניטין" והשבועון אנשים
ידועה בשל פעיל בבורסה, ומנהל הפעילות של "קבוצת אייזנברג" בישראל
השכלה מדעי החברה ומתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית
עיסוק איש עסקים ופעיל פוליטי בליכוד
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג גליה אלבין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאל יעקב (מיקי) אלבין (4 באפריל 1944 - 3 באוגוסט 1985) היה איש עסקים ופעיל פוליטי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבין נולד בתל אביב כבן יחיד לאוגניה ושמואל אלבין, שהיו בעלי חנות בגדים מצליחה ברחוב אלנבי. למד בבית הספר כרמל ולאחר מכן בתיכון עירוני א'. אחר כך למד מדעי החברה ומתמטיקה במסגרת העתודה האקדמית באוניברסיטה העברית[1], נבחר לסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים ולעורך עיתון האגודה, "פי האתון"[2]. בצה"ל שירת כמפקד טנק בחיל השריון.

לאחר שחרורו מצה"ל פנה לעסקים בעזרת כספים שקיבל מהוריו[3]. במרץ 1973 הצטרף כמשקיע בחברת "אלול טכנולוגיות", שהקים דוד קוליץ יחד עם עזר ויצמן. שותפים אחרים בחברה היו יצחק אלמוג, ומנחם (מנטה) עצמון, חבר של אלבין מתקופת הלימודים בתיכון עירוני א'[4]. אלול עסקה בייצוגן של חברות ביטחוניות אמריקניות בישראל. ויצמן מכר את החזקותיו באלול בספטמבר 1974 לאחר שביקש לחזור לפעילות פוליטית ובעקבות תלונה שהשתמש בקשריו לקבלת עמלה על מכירת טילים נגד טנקים לצה"ל. גם אלבין ועצמון מכרו את חלקם בחברה[5].

בשנת 1975 רכש את החברה הבורסאית "פריון", ביחד עם יונתן זוכוביצקי (חבר ילדות של אלבין), חותנו של איל ההון שאול אייזנברג. בהמשך הצטרפו להשקעה יגאל דיאמנט ומאיר רוזנפלד, גם הם חותניו של אייזנברג[6]. "פריון" הייתה חברת החזקות קטנה שהחזיקה בבעלותה מאפייה וקרקעות באזור חיפה. בעזרת כספים שהשקיע אייזנברג רכשו שורה ארוכה של חברות בתחומים שונים[7]. בחלק מהחברות מימשו את השקעתם ברווח מהיר באמצעות הנפקה בבורסה[8]. בשנת 1977 רכשה "פריון" את מפעל הטקסטיל לודז'יה, שמיד הונפק בבורסה[9]. בסוף 1977 רכשה את חברת "אתא", שהייתה מפעל הטקסטיל ורשת חנויות ההלבשה הגדול בישראל, והעסיקה כ-3,000 עובדים[10]. בשנת 1979 הייתה "פריון" שותפה עם אייזנברג ברכישת הבנק הממשלתי שהופרט בנק הספנות ואת השליטה בבנק הבינלאומי הראשון[11][12]. חברות ציבוריות נוספות בהם רכשה את השליטה היו: "רפק אלקטרוניקה", חברת "קיסריה מקרקעין ונופש", החברה לספנות והספקה[13], נחושתן ואינטרגאמא שהייתה סוכנת חברת קודאק בישראל[14].

ב-1977 הצטרפו אלבין ומנחם עצמון למפלגה הליברלית, וחברו לפלג בראשותו של אברהם שריר. אלבין סיפק לשריר משרדים בבית אסיה שהקים אייזנברג. שריר בתמורה עזר לאלבין במאבקו בהנהלת הבורסה שהיה חבר ועדת הכספים של הכנסת[15]. בלחץ הקבוצה מונו גדעון פת ושרה דורון לתפקידי שרים[16]. אלבין גם מינה את חבר הכנסת מיכה רייסר מתנועת החרות לתפקיד דירקטור בחברת "אתא", החברה ספיקה לו רכב וממינה עבורו נסיעות לחו"ל (רייסר נחקר אחר כך נחקר באזהרה על העניין)[17][18]. בבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 אלבין ועצמון שימשו בהתנדבות כגזברי קמפיין הליכוד[19].

ב-1978 אלבין היה ממייסדי הירחון "מוניטין" והשבועון אנשים[20]. השקעה שבהמשך הפכה לקבוצת "מוניטין-עיתונות", קבוצת תקשורת שרכשה את השליטה בעיתון העסקים היומי גלובס, השיקה את שבועון הנוער "חמצן" שיצא בין השנים 1984–1986, והייתה שותפה עם עמוס שוקן בעיתון היומי חדשות[21].

בתחילת שנות ה-80 הפכה "קבוצת אייזנברג" לאחד הגופים החזקים במשק ואייזנברג גם רכש את השליטה בחברה לישראל[22]. הקבוצה המשיכה ורכשה חברות נוספות: את "הילרון - חברה ליצוא ויבוא גידולי ומוצרי חקלאות"[23], את חברת ההשקעות "אמישר"[24] ואת "לומיר חברה לבנין". מאחר ששאול אייזנברג ששהה רוב הזמן מחוץ לישראל, אלבין ויונתן זוכוביצקי ניהלו בפועל את עסקיו בישראל. הקבוצה נהנתה מהגאות בבורסה באותן השנים ושווי החברות בהם שלטה עלה במהירות תוך שנים ספורות (בפועל באותן שנים ויסתו הבנקים את שוק המניות והגאות בבורסה הייתה מלאכותית). בשנת 1982, אלבין אף היה שותף ליוזמה להקים בורסה שנייה בישראל, בירושלים[25], למרות שהיה חבר דירקטוריון הבורסה בתל אביב[26] ובמקביל היה מבעלי חברת הברוקרים נשואה[27]. אלבין גם החל להשקיע בחברוי שונות ישירות ולא דרך "קבוצת אייזנברג", בסוף שנת 1981 ארגן קבוצת משקיעים להתמודדות במכרז להקמת ערוץ 2[28]. בשנת 1983 היה שותף לרכישת השליטה במפעל "חוסן" לייצור דלתות[29].

הקרע עם אייזנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המפולת של הבורסה באוקטובר 1983, והאינפלציה הגבוהה נפגעו שווי החברות ב"קבוצת אייזנברג" ובנוסף צברה חברת "אתא" הפסדים כבדים והייתה על סף פשיטת רגל[30]. שאול אייזנברג וממשלת ישראל הגיעו להסכם להזרמת הון למפעל בסך 10 מיליון דולר. אך הוא המשיך להפסיד, וניסיון מכירה שלו נכשל. ב-29 באוקטובר 1984 מונה למפעל כונס נכסים[31]. עובדי המפעל נאבקו למניעת סגירתו במאבק תקשורתי שהכביד על עסקי הקבוצה. במקביל עלה חשד לוויסות מניות המפעל, שלמרות הקשיים עלו משער של 100 שקל ל-1,600 בשנים שלפני סגירתו[32]. במאי 1984 הודיע אלבין שהוא פורש מ"קבוצת אייזנברג" וביולי גם זוכוביצקי. בעיתונות פורסם שאייזנברג חשד שאלבין ביצע מעילה בכספי הקבוצה או הפיק רווחים אישיים על חשבון הקבוצה. אך כל הצדדים הכחישו את הדבר[33]. במקביל הודיע אייזנברג כי הוא מתכוון למכור את כל קבוצת החברות, למעט החברה לישראל[34]. אייזנברג גם האשים את אלבין וזוכוביצקי, שללא ידיעתו, השתמשו בכספו למימון השקעה בחברת טקסטיל האמריקנית "יונייטד מרצ'נד", שעליה השתלטו זוכוביצקי, אלבין ושני חבריהם לספסל הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב, עוזי רסקין, ומנחם עצמון[6][35]. עורך דין רם כספי ומנחם עצמון (שהיה באותה עת מנכ"ל משותף של "החברה לישראל"[36]) מונו לברורים בין אלבין ואייזנברג, כדי לקבוע את חלוקת הנכסים ביניהם. בבורות נקבע כי אייזנברג יקבל את מלוא הבעלות בחברת "פריון" בתמורה למניות של החברות "נחושתן" ו"אמישר" (חברת השקעות שהוקמה על ידי הציונים הכלליים ושאלבין השתלט עליה[37])[38]. זוכוביצקי עבר לגור בארצות הברית ואלבין עבר בתחילת 1985 לגור בלונדון[39].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שישי 2 באוגוסט 1985 הוזמן לתשאול ביחידה הארצית לחקירות הונאה שהייתה ממוקמת אז במשרדי שלוחת המטה הארצי ביפו, בחשד להונאה בפעילותו בבורסה בשנות הגאות שלה (לפני משבר 1983), במעילה בכספי אייזנברג וביצוע פעולות חשודות במניות "אתא" לפני שקרסה[40]. בתום התשאול הוחלט לעצור אותו והוא ביקש להיוועץ בפרקליטו. החקירה נמשכה, באופן חריג, במהלך השבת כדי לסיימה ובכך ולהימנע מלהביא את אלבין בפני שופט ביום ראשון ולמנוע אי נעימות ממנו[41]. במהלך החקירה ביום שבת לא שיתף פעולה, והחוקרים הודיעו לו שהם מתכוונים לבקש את הארכת מעצרו ל-15 ימים נוספים. אלבין ביקש שישאירו אותו לבד בחדר למספר דקות לחשוב. אלבין מצא את מותו כתוצאה מנפילה מחלון החדר שהיה בקומה השלישית[42]. נסיבות הנפילה אינן ברורות היות ששהה לבדו בחדר בעת ההתרחשות, ועלו סברות שונות שזו הייתה התאבדות או ניסיון בריחה שנכשל[43]. זו הייתה גם מסקנתו של השופט חיים אילת, סגן נשיא בית המשפט השלום בתל אביב, שהתבקש לחקור את האירוע[44]. וכך גם קבעה חקירת המשטרה[45].

נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[46].

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו נמשכה החקירה, כ-40 אנשי עסקים ומשקיעים נחקרו בקשר לפעולות שביצעו בבורסה[47]. השר אברהם שריר גם נחקר במשטרה לגבי כספים שקיבל לחשבונו מאלבין, להגנתו אמר שאלו היו כספי מתנה לחתונת בתו[48][49]. יונתן זוכוביצקי שהה בעת מותו של אלבין בניו יורק, ולא חזר לישראל במשך 12 שנים[50][51].

על שמו של מיקי אלבין קרויה "קרן מיקי אלבין", המעניקה מדי שנה את הפרס לתסריט הקולנוע המצטיין בישראל מאז 1994[52].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי אלבין היה בעלה של גליה אלבין, שהמשיכה את הקריירה שלה כאשת עסקים לאחר מותו של בעלה. הם הכירו ב-1977 לאחר שהצטרף למפלגה הליברלית. גליה אלבין הייתה פעילה במפלגה. למיקי וגליה אלבין נולדו שני ילדים: שמואל ודניאלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בוקי נאה, מיקי, 'תולעת ספרים' שנחלץ לעזרת חבריו, מעריב, 5 באוגוסט 1985
  2. ^ נציגי סיעת "הליכוד" נבחרו בראש הסתדרות הסטודנטים, מעריב, 30 ביוני 1965
    הצעה להקים אוניברסיטת שלום על הר הצופים, למרחב, 8 ביולי 1966
  3. ^ שלומית לן, ‏אז נשרטתי קצת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2002
  4. ^ איתמר לוין, ‏כל עסקי הנשיא, באתר גלובס, 23 בינואר 2000
  5. ^ שאול עברון, עזר ויצמן מכר ממניותיו לנציגי "נשיונל" בישראל, מעריב, 25 באוקטובר 1974
    אלוף וייצמן (מיל) מבקש חקירת מבקר המדינה בעסקיו, מעריב, 11 בנובמבר 1974
  6. ^ 1 2 יונתן זוכוביצקי בישראל אחרי שנעדר 12 שנה, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1997
  7. ^ שאול אברון, שאול אייזנברג: "אספן של מפעלים, בנקים, חברות, מעריב, 22 ביולי 1979
  8. ^ דוד ליפקין, המהמרים, מעריב, 9 באוגוסט 1985
  9. ^ אייזנברג ירחיב פעילותו בתעשייה - שילם 40 מיליון ל"י תמורת "לודז'יה", דבר, 12 באוקטובר 1977
  10. ^ יובל גולן, 'פריון' תרכוש את השליטה ב"אתא" ב-37 מיליון ל"י, מעריב, 27 בדצמבר 1977
  11. ^ שאול אברון, הרכישה, מעריב, 30 במרץ 1979
  12. ^ ועדת הכספים אישרה מכירת הבנק הבינלאומי, דבר, 17 ביולי 1979
  13. ^ קבוצת אייזנברג רוכשת מניות של החב' לספנות והספקה, דבר, 7 בנובמבר 1980
  14. ^ עמירם פליישר, ה'פריון' של אלבין הוליד את השותפות עם שאול איזנברג, מעריב, 5 באוגוסט 1985
  15. ^ גבי קסלר, ח"כ שריר הזמין ברוקר בעל־ענין לדיון על הבורסה בוועדת הכספים, מעריב, 10 בדצמבר 1980
  16. ^ השר ציפורי על אנשי אייזנברג "חבורה מאפיונרית", "העולם הזה", גיליון 2387 מ-1 ביוני 1983, עמוד 15
  17. ^ אלי דנון, "מיכה רייסר נשאל: על חשבון , מי טסת לחו"ל, האם קיבלת אופציות מאלבין?, מעריב, 17 בינואר 1986
  18. ^ נעמי לויצקי, הדלק של רייסר, כותרת ראשית, 26 באוגוסט 1987
  19. ^ נעמי לויצקי, מבט ראשון מתוך האימפריה, כותרת ראשית, 8 בינואר 1986
  20. ^ השקעה של 2 מליון ל"י, דבר, 28 באוגוסט 1978
  21. ^ אייל ארליך, בנק־הפועלים מימן לאלבין את רכישת 'חדשות', כותרת ראשית, 7 באוגוסט 1985
  22. ^ קבוצת אייזנברג הציעה לרכוש השליטה בחברה לישראל, מעריב, 12 בדצמבר 1982
  23. ^ אהרן פריאל, חב' אייזנבדג תשקיע עד 10 מיליון ד' בפיתוח מערכת יצוא חקלאי, מעריב, 16 בדצמבר 1982
  24. ^ קבוצת אייזנברג רכשה "אבישר", דבר, 24 באפריל 1980
  25. ^ בורסה חדשה בירושלים , כותרת ראשית, 29 בדצמבר 1982
  26. ^ הבורסה בלי אלבין, מעריב, 6 באוגוסט 1985
  27. ^ השקיעו באלבין מודלפים במשטרה, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
  28. ^ נחום ברנע, קבוצה מקורבת לליכוד מתארגנת לערוץ שני, דבר, 24 בספטמבר 1981
  29. ^ עמירם פליישר, קבוצה בראשות אלבין ועצמון רכשה מחצית הבעלות בחברת "חוסן", מעריב, 5 בינואר 1983
  30. ^ דוד ליפקין, ב"אייזנברג" מגלגלים את הכדור, מעריב, 5 באוקטובר 1984
  31. ^ שלמה אברמוביץ, יומן הבלוף הגדול, כותרת ראשית, 26 בדצמבר 1984
  32. ^ יובל אליצור, מי מפחד מאייזנברג?, מעריב, 29 באוקטובר 1984
  33. ^ עמירם פליישר, פרישה ממשפחה שכזאת, מעריב, 17 ביולי 1984
  34. ^ קבוצת אייזנברג רוצה למכור את רוב החברות שלה בישראל, מעריב, 9 באפריל 1984
  35. ^ רזי גוטרמן, שופט סירב- לאסור על ישראלים לרכוש מניות של "יונייטד מרצ'נד", מעריב, 24 ביולי 1980
    "ההשתלטות הישראלית", מעריב, 23 ביולי 1980
  36. ^ אריאב לראשות החברה לישראל', מעריב, 11 ביוני 1985
  37. ^ הציונים הכלליים החליטו על הקמת חברה כלכלית, הארץ, 9 באוקטובר 1957
    אמישר תובעת מיורשי אלבין כתבי אופציה, מעריב, 5 ביולי 1988
  38. ^ "הבורסה היא מומחיתי ואם היא מתה אני מיותר", מעריב, 4 באוגוסט 1985
  39. ^ מיקי אלבין התכוון לעביר את בסיס פעילותו ללונדון, מעריב, 6 באוגוסט 1985ז'נט מצפה בלונדון לשובה של גליה, מעריב, 7 באוגוסט 1985
  40. ^ פרשת אלבין מסתעפת צפויים עוד מעצרים, מעריב, 8 באוגוסט 1985
  41. ^ אלי דנון, נצ"מ הזהיר ביום שישי: ' אלבין עלול להתאבד, יש לשמור במיוחד', מעריב, 5 באוגוסט 1985
  42. ^ בחקירתו במשטרה, מעריב, 4 באוגוסט 1985
  43. ^ אשר שכטר, הפרנויה של העושר - מי הרג אותם?, באתר TheMarker‏, 25 בספטמבר 2012
    דב גיל-הר‏, למות מבושה, באתר וואלה!‏, 21 במאי 2015
  44. ^ איה אורנשטיין, אלבין התאבד - או שנהרג בניסיון בריחה לא מוצלח, מעריב, 3 בספטמבר 1985
  45. ^ נגד חוקריו של מיכאל אלבין לא צפויים "צעדי משמעת חמורים", מעריב, 7 באוגוסט 1985
  46. ^ בוקי נאה, "כאן המקום היחיד שיתנו לך מנוחה מיקי", מעריב, 6 באוגוסט 1985
  47. ^ המשטרה חקרה 40 "אשפים פיננסיים" בפרשת מיקי אלבין, מעריב, 25 בנובמבר 1985
  48. ^ השר שריר נחקר, מעריב, 20 בדצמבר 1985
  49. ^ "שותים את דמי ואוכלים מבשרי", מעריב, 6 בספטמבר 1985
  50. ^ נעמי לויצקי, יונתן אל תחזור, כותרת ראשית, 26 בפברואר 1986
  51. ^ הדס מגן, ‏המשטרה: התיקים בחשד מירמה נגד יונתן זוכוביצקי נסגרו בשל התיישנות, באתר גלובס, 14 בספטמבר 1997
  52. ^ המנגליסטים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002
    מרב יודילוביץ', פרסי קרן מיקי אלבין, באתר ynet, 8 במאי 2001