גדעון פת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון פת
גדעון פת, 1980
גדעון פת, 1980
לידה 2 בפברואר 1933
ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 26 באפריל 2020 (בגיל 87)
סביון, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת ניו יורק
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה גח"ל, הליכוד
שר הבינוי והשיכון ה־9
20 ביוני 197715 בינואר 1979
(שנה ו־29 שבועות)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
שר התעשייה, המסחר והתיירות ה־12
(שר התיירות עד 11 באוגוסט 1981, אחריו: אברהם שריר)
15 בינואר 197913 בספטמבר 1984
(5 שנים ו־34 שבועות)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
שר המדע והפיתוח ה־2
13 בספטמבר 198422 בדצמבר 1988
(4 שנים ו־14 שבועות)
תחת ראשי הממשלה שמעון פרס ויצחק שמיר
שר התיירות ה־4
22 בדצמבר 198813 ביולי 1992
(3 שנים ו־29 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
חבר הכנסת
29 בינואר 197017 ביוני 1996
(26 שנים)
כנסות 713
יו"ר ועדת הכלכלה ה־11
27 ביולי 19924 באוגוסט 1993
(שנה)
1 באוגוסט 199431 באוגוסט 1995
(שנה)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ראש עיריית אילת גד כץ ושר התיירות גדעון פת עם ליווי של בדואים בפתיחת עונת התיירות באילת, 1980
פת מצביע עבור יצחק שמיר לתפקיד יו"ר הכנסת, בפתיחת מושב הכנסת התשיעית, יוני 1977

גדעון פַּת (2 בפברואר 193326 באפריל 2020) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, חבר הנהלת הליכוד, וחבר מרכז "מכבי" בישראל. היה בוגר אוניברסיטת ניו יורק ובמקצועו היה כלכלן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים בשם גדעון מרקוס, אך אימץ את שם משפחתה של דודתו, חיה פת, בעלת קפה פת (ירושלים) אצלה גדל מגיל צעיר.

שירת בנח"ל ולאחר מכן, בשנים 19531955, היה מנהל לשכתו של שר התחבורה, יוסף ספיר, איש "הציונים הכלליים"[1]. באמצע שנות ה-50 נסע לארצות הברית, שם היה פעיל בהסתדרות הציונית וקיבל תואר ראשון בכלכלה וסחר בין-לאומי מאוניברסיטת ניו יורק. ב-1967, עם הקמת ממשלת הליכוד הלאומי שבה מונה יוסף ספיר לשר בלי תיק, שב פת לישראל ומונה למנהל לשכתו של ספיר.[2] בשנת 1968 נבחר להנהלת "מכבי"[3].

לקראת הבחירות לכנסת השביעית היה בין המתמודדים על מקומות ריאליים מטעם המפלגה הליברלית ברשימת גח"ל, ונחשב לנציג הצעירים[4]. הוא נכנס לרשימה במקום גבולי[5], ונכנס לכנסת השביעית בפברואר 1970, כחודשיים וחצי לאחר תחילת כהונתה, בעקבות פטירתו של חבר הכנסת אריה בן-אליעזר[6].

בממשלה ה-18 בראשות מנחם בגין, שהוקמה אחרי הבחירות לכנסת התשיעית, שימש כשר הבינוי והשיכון. בתקופת כהונתו יצא לפועל פרויקט שיקום שכונות.

בינואר 1979 מונה לשר התעשייה, המסחר והתיירות.

באותה שנה עמד פת בראש ועדה על שמו, אשר בחנה דרכים לפיתוח התיירות באילת, בעקבות המשבר בענף התיירות.

בממשלה ה-19 שימש כשר התיירות עד אוגוסט 1981 ולאחר מכן שוב כשר התעשייה והמסחר. בממשלה ה-20 המשיך בתפקידו כשר התעשייה והמסחר[7]. ובממשלות ה-21 וה-22 שימש כשר המדע והפיתוח[8]. בכנסת ה-12 שימש בשתי הממשלות שוב כשר התיירות. בחלק מזמן כהונתה של הכנסת השלוש עשרה היה יו"ר ועדת הכלכלה.

במפלגה הליברלית, ובהמשך בתוך "הליכוד", בלטה היריבות בין גדעון פת ליצחק מודעי, שהתבטאה גם בחילופי דברים קשים ביניהם[9].

עם פרישתו מהכנסת בשנת 1996, כיהן פת כנשיא הבונדס עד שנת 2002[10], וכן כיהן כנשיא המועצה לישראל יפה[11].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פת התגורר בסביון והיה אב לשלושה בנים. את רעייתו אן, בתו של קרול פיקל, מחלוצי תעשיית היהלומים בארץ ישראל, הכיר בעת לימודיו בניו יורק. היה גיסו של שמואל טולידאנו.

פת נפטר ב-26 באפריל 2020 בגיל 87[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (9), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 220 - 239

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדעון פת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא בסמכות שר התחבורה, על המשמר, 15 במרץ 1953
    מקבלי פניו של שר התחבורה, הארץ, 11 במאי 1955
  2. ^ ניבה לניר, פת עם כל דבר, דבר, 2 בדצמבר 1983
  3. ^ נבחרה הנהלה למרכז מכבי, מעריב, 1 ביולי 1968
  4. ^ יהושע ביצור, הכיסאות המתפנים של גח"ל, מעריב, 28 במרץ 1969
  5. ^ מרכז הליברלים אישר את הרשימה, דבר, 24 בספטמבר 1969
  6. ^ ג. פת מגח"ל לכנסת, למרחב, 30 בינואר 1970
    גדעון פת — ח"כ חדש מגח"ל, דבר, 11 בפברואר 1970
  7. ^ התערבות מיידית, ביקשה הנהלת מפעל רוגוזין באשדוד משר התעשיה והמסחר, גדעון פת, חדשות, 14 במרץ 1984
  8. ^ אריאלה רבדל, דווקא פת, כותרת ראשית, 26 בפברואר 1986
  9. ^ אבי בטלהיים, מריבות בצמרת, מעריב, 19 בדצמבר 1980, המשך, מעריב, 19 בדצמבר 1980
    אבי בטלהיים, "אני צובע בשחור? הרי הכל שחור", מעריב, 23 באוגוסט 1985
    אבי בטלהיים, "ריח של קנוניה עולה מסיכום מודעי־לוי; זו הצעה בזויה ומזיקה", מעריב, 11 ביוני 1986
    מנחם רהט, מודעי: גדעון פת הוא הטיפש של העיירה, מעריב, 30 במאי 1989
  10. ^ חיים הנדוורקר, מי צריך את הבונדס, באתר הארץ, 8 בינואר 2002
  11. ^ אבי בר-אלי, המועמד של מופז לתפקיד יו"ר הרכבת - השר לשעבר גדעון פת, באתר TheMarker‏, 22 ביולי 2007
  12. ^ ירון דרוקמן ואיתמר אייכנר, הלך לעולמו השר לשעבר גדעון פת, באתר ynet, 27 באפריל 2020