מנוף פיננסי
מנוף פיננסי (באנגלית: Financial Leverage) הוא יחס פיננסי הבודק את האיתנות הפיננסית של ישות, ומתאר את החשיפה לסיכון של יחיד או גוף הנוטל הלוואות.
בתחום הניהול הפיננסי של חברות, המינוף משפיע על מבנה ההון של החברה, כלומר היקף ההתחייבויות שחברה נוטלת ומשתמשת בהן למימון עסקיה, ביחס להונה העצמי. ההנחה היא ששיעור ההכנסה על עסקי החברה גבוה יותר מאשר הריבית שהחברה משלמת למקור ממנו היא לווה את הכסף. בחברה ממונפת היקף ההתחייבויות יהיה גבוה בהשוואה להון העצמי.
מונחים במינוף פיננסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרווח הריבית הוא ההפרש בין התשואה שהחברה מרוויחה בעסקיה לבין הריבית שהיא משלמת למלווים הזרים. ההפרש מתווסף להון העצמי דרך חשבון הרווח וההפסד של החברה. בעלי המניות מקבלים את חלקם בתשואה מהעסק בהתאם להון העצמי שהשקיעו בתוספת מרווח הריבית כפול כמות הפקדונות וההלוואות שהחברה יכולה להשיג.
חישוב המנוף הפיננסי – יחס המנוף הפיננסי מחושב על ידי חלוקת סך ההתחייבויות בסך ההון העצמי. כאשר היחס הוא 1 – ההתחייבויות בגובה ההון העצמי, כאשר היחס מעל 1 החברה ממונפת וכאשר היחס פחות מ-1 החברה לא ממונפת.
ההון העצמי מתואר כבסיס של המנוף: ככל שהוא רחב וחזק כך יגבר הכוח שלו "להרים" יותר אמצעים כספיים מגורמים מחוץ לחברה. המלווים מכירים בעובדה כי לחברה עלולים להיות הפסדים. כאשר בחברה נוצר הפסד בחשבון השנתי של רווח והפסד, סכום ההפסד שנוצר יורד מההון העצמי. לכן, ככל שההון העצמי יותר גדול, החברה יכולה לספוג יותר הפסדים. כושרה לשאת את ההפסדים, כאשר שאר תנאי קיומה אינם משתנים, מגבירים את כח המשיכה שלה למלווים.
מגבלות המנוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]למנוף יש מגבלות אחדות:
- בעלי הפקדונות ונותני ההלוואות לא מוכנים לתת את כספם לכל חברה. במקרה של הבנקים, ייקבע הדבר לפי הלימות ההון.
- אם חלה הרעה במצב העסק וההכנסה שהיא מניבה לו פוחתת, מרווח הריבית יהיה שלילי. במקרה זה, לא רק שבעל ההון העצמי אינו מקבל תוספת הכנסה ממרווח הריבית, הוא גם עלול להפסיד את הונו.
תפקיד המנוף בפיתוח העסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמצעים הכספיים שבעלי המניות מוכנים להשקיע בחברה בתור הון מניות או הלוואת בעלים נקבעים על ידם. בדרך כלל, הם נוטים לפזר את כספם בחברות שונות ומגוונות בהתאם לשיקול דעתם. וכך, אפילו העסק יהיה רווחי, הם עשויים להגיע לאחת משתי המסקנות:
- העסקים האחרים, בינתיים, רווחיים יותר והם מעדיפים את העסקים האחרים על פני עסק זה. לכן, אם דרוש לחברה הון נוסף והם לא רוצים לצרף אליהם בעלי מניות נוספים וגם לא מוכנים לרכוש מניות נוספות בחברה, הדרך היחידה העומדת לפניהם היא ללוות אמצעים: לזמן קצר בשוק הכספים ולזמן בינוני וארוך בשוק ההון. אם יגיעו למסקנה, ברמת סבירות גבוהה, כי הרווח בחברה האחרת יעלה תמיד על הרווח מהחברה הנתונה, הם ימכרו את מניותיהם בה.
- אכן העסק רווחי, אך יש סיכון שרמת הרווח לא תישאר ברמה הנוכחית. לפי כך, הם מבקשים לגייס הון חיצוני, על מנת להשתמש בו כל עוד התשואה מהעסק תהיה גבוהה מהריבית. והיה והתשואה לא תכסה את הריבית, החברה תפרע מיד את ההלוואות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
