איגרת חוב מוניציפלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגרת חוב "מלווה גבעתיים" שהונפקה על ידי המועצה המקומית ב-1955. המלווה נועד להקמת בתי ספר וגני ילדים במועצה המקומית דאז (לימים העיר) גבעתיים.

איגרת חוב מוניציפלית היא איגרת חוב המונפקת על ידי רשויות מקומיות.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגרת חוב (אג"ח) היא מסמך המעיד כי המחזיק בו העמיד הלוואה לרשות הגוף המנפיק אותו. האג"ח היא התחייבות של החברה או הגוף המנפיק לשלם למחזיק האגרת תשלומי ריבית והחזר קרן, בתנאים ובמועדים שנקבעו. בעל האג"ח הוא נושה מובטח של החברה כלומר, הוא זכאי לקבל את המובטח בתנאי איגרת החוב ללא קשר לרווחי החברה או הפסדיה. לעומת זאת אין לבעל האג"ח (להבדיל מבעלים של חברה) רשות או זכות לפקח על ענייני החברה או להשתתף ברווחיה.

הרשות המקומית ומקורות ההכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל 242 רשויות מקומיות המשמשות כספק השירותים העיקרי לכלל האוכלוסייה. הרשויות המקומיות מונהגות על ידי נבחרים ובכוחן לפעול על פי מדיניות שתבטא את העדפות התושבים, במסגרת שבה החוק והוראות הממשלה מאפשרים זאת. מימון פעילות רשויות מקומיות נעשה באמצעות שני סוגים של תקציבים בהתאם למקורות המימון וליעוד ההוצאה:

  • תקציב רגיל - תקציב הכולל את השירותים המסופקים על ידי הרשות המקומית.
  • תקציב פיתוח (תקציב בלתי רגיל) - תקציב הכולל את פעולות הפיתוח והתשתית המבוצעות על ידי הרשות המקומית.

קשיי המימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשויות המקומיות, באמצעות תקציבי הפיתוח, עוסקות גם בביצוע עבודות תשתית, הקמת מבני ציבור ועבודות פיתוח שונות. חלק מפעילויות אלו ממומן במלואו על ידי הרשות המקומית, וחלקן בהשתתפות חלקית או מלאה של הממשלה.

ההכנסות שמקורן בכספים ממשלתיים יוצרים תלות גדולה בין השלטון המרכזי המפקח על פעילות השלטון המקומי וקובע את היקף המשאבים המחולקים. תלות זו, בשילוב עם צרכים גדלים והולכים של הרשויות המקומיות, הביאו לחיפוש אחר מקורות מימון נוספים.

בנוסף לשיקולי העצמאות התקציבית, החלו הרשויות המקומיות להתקל בקשיים גוברים והולכים בגיוס אשראי בנקאי, עובדה שהאיצה את הצורך במקורות חלופיים. אחד מהם נמצא בדמותה של איגרת החוב המוניציפלית, באמצעותה יכולה הרשות המקומית לגייס מהציבור מימון נוסף באמצעים עצמאיים.

סוגי איגרות חוב מוניציפליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל נהוג לסווג את איגרות החוב המוניציפליות לשתי קטגוריות עיקריות על פי מקור התקבולים המיועדים להחזר ההלוואות:

  • איגרות חוב עם מקור סילוק המיועד בלעדית לתשלום הריבית והקרן, או בקיצור: אג"ח ייעודיות.

אלו הן איגרות חוב המציינות מקור הכנסות ספציפי של הרשות המקומית, אשר יוקדש מראש לצורך מילוי תנאי התשלומים בגין הנפקת איגרת החוב. איגרות חוב כאלו מקבלות לעתים קרובות כינוי או שם, המציין את אופי מקור המימון להבטחת קיום ההתחייבות של הרשות המקומית המנפיקה.

דוגמאות לאיגרות חוב אלו הן איגרות חוב של בתי חולים, נמלי תעופה, חניונים וכדומה. בכל אחד מהמקרים הללו, הרשות המקומית מייעדת מקור הכנסות מסוים לצורך מילוי התחייבויותיה בגין קבלת ההלוואה.

  • איגרות חוב מוניציפליות עם מחויבות כללית.

איגרות אלה משעבדות את כלל המקורות של תקבולי הרשות המקומית, כביטחונות למלווים. איגרות אלו מקנות למשקיעים בהן מעין "שעבוד צף" על ההכנסות העתידיות של הרשות המקומית ואף מזכות את מחזיקיהן בעדיפות וקדימות בתביעות כלפי המקורות התקבוליים הכללים שלה.

אג"ח מוניציפליות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות בהן יש חופש ועצמאות פיננסית לשלטון המקומי, הפעילות הכלכלית וההשקעות בשלטון המקומי גדלות. דוגמאות בולטות לכך הן בארצות הברית ובמערב אירופה, במיוחד בצרפת ובשוודיה.

בעקבות הרפורמה בשלטון המקומי בצרפת הפך השלטון המקומי לעצמאי יותר וכבר אינו בשליטה מלאה של השלטון המרכזי. תוצאה ישירה של רפורמה זו היא זרם ההשקעות הגדל והולך של הרשויות מקומיות. זרם ההשקעות מתאפשר בזכות החופש שניתן להן לגייס אשראי בכל הצורות המקובלות ובכללן באמצעות איגרות חוב מוניציפליות.

גם בשוודיה מידת העצמאות של השלטון המקומי גבוהה. השלטון המקומי מנהל פעילות שלטונית קהילתית רחבת היקף, שמתבטאת בחלקו של השלטון המקומי בתוצר. פעילות זו אפשרית בעיקר הודות לניהול הכספי העצמאי ובכלל זה הנפקות אג"ח בהיקפים גדולים.

אג"ח מוניציפליות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ מדובר במכשיר פיננסי שטרם נעשה בו שימוש נרחב.

עיריית רמלה, גייסה בשנת 2005 לראשונה 140 מיליון ש"ח באמצעות איגרות חוב מוניציפליות. גיוס זה בוצע בתום עבודת מטה ארוכה שנערכה במשרדי האוצר, הפנים והמשפטים, ובהודעה לעיתונות מטעם משרד האוצר (19.9.05) כונה הגיוס "אבן דרך בתחום של מימון הרשויות המקומיות בישראל". בעקבות עיריית רמלה צעדו עיריות רעננה (150 מיליון ש"ח), יהוד-מונוסון (100 מיליון ש"ח) ואילת (80 מיליון ש"ח) אל הנפקות משלהן (2006).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר אילן ביז'ו, פיתוח תוכנית אג"חים מוניציפליים בישראל, מכון מילקן, ספטמבר 2000
  • אריה הכט, "שידוד מערכות המימון ברשויות המקומיות בישראל", מכון פלורסהיימר, מרץ 1997
  • נחום ביגר וסטיבן פלאוט, "איגרות חוב מוניציפליות בישראל?" מכון פלורסהיימר, 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]