מלחמת נגורנו קרבאך השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת נגורנו קרבאך (2020)
(ארמנית) (Հայ-ադրբեջանական պատերազմ (2020
(אזרית) İkinci Qarabağ müharibəsi
מלחמה: סכסוך נגורנו קרבאך
2020 Karabakh conflict collage.jpg
תאריך התחלה: 27 בספטמבר 2020
תאריך סיום: 10 בנובמבר 2020
משך הסכסוך: 6 שבועות ו־3 ימים
מקום: נגורנו קרבאך
עילה: הסלמה אזורית
תוצאה: ניצחון אזרי שהוביל להסכם הפסקת אש שתווך בידי רוסיה
הצדדים הלוחמים

ארמניהארמניה  ארמניה
תמיכה:
רוסיהרוסיה  רוסיה


נגורנו קרבאךנגורנו קרבאך  נגורנו קרבאך

אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן

תמיכה:

טורקיהטורקיה  טורקיה
סוריהסוריהשכירי חרב סורים

ראשי מדינה

ארמניהארמניה ארמן סרקיסיאן
ארמניהארמניה ניקול פשיניאן


נגורנו קרבאךנגורנו קרבאך אריק הארוטיוניאן 
אזרבייג'ןאזרבייג'ן אילהם אלייב
אזרבייג'ןאזרבייג'ן עלי אסדוב

תמיכה:
טורקיהטורקיה רג'פ טאיפ ארדואן 
אבדות

4,005 הרוגים, כ-1,600 נעדרים, 60+ שבויים, 9,094 פצועים[דרוש מקור]

2,783 הרוגים, 1,245 פצועים, כמה מאות נעדרים[דרוש מקור]

100 אזרחים אזרים נהרגו ו-416 נפצעו[דרוש מקור],
65 אזרחים ארמנים נהרגו ו-165 נפצעו[דרוש מקור]
QarabaghWarMap(2020).svg
בטורקיז: שטח שנכבש בידי האזריים עד חתימת ההסכם, בכתום: החבל האוטונומי, בכחול: שטח חציצה רוסי, בצהוב-ירקרק: שטחים שנמסרו משליטה ארמנית לשליטה אזרית לאחר ההסכם.

מלחמת נגורנו קרבאך השנייהארמנית: Հայ-ադրբեջանական պատերազմ ‏(2020), באזרית: İkinci Qarabağ müharibəsi) החלה בחודש יולי 2020 כאשר התפרצו התכתשויות צבאיות לאורך המובלעת המדינית של נגורנו קרבאך בהמשך להסלמה ממושכת ביחסי ארמניה-אזרבייג'ן. התכתשויות אלו הביאו להחרפה ולהסלמה מחודשת במתיחות המתמשכת ביחסים בין שתי המדינות לקראת סוף ספטמבר, מאבק זה הפך למלחמה מלאה כאשר שיחות השלום נכשלו והמדינות הכריזו על מצב מלחמה.

לאחר התכתשויות שכיחות ברחבי קו הסטטוס קוו, הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן החלו בפלישה מסיבית אל דרום נגורנו קרבאך בקירוב לגבול עם איראן. בסוף אוקטובר 2020 הגיעו הכוחות לגבול הבינלאומי עם ארמניה ויצאו ב"מתקפת לכין" על מסדרון לכין, מסדרון צר אשר דרכו עובר הכביש הראשי בין ארמניה ונגורנו קרבאך.

לאחר מלחמה בת כמעט חודשיים בהתערבות של הפדרציה הרוסית נחתם הסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך מ-2020 אשר נחתם בידי נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב מצד אחד, ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן מצד שני ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין בתור מגשר. הסכם הפסקת האש הביא לכניעה מעשית של ארמניה. מחאות אדירות בארמניה הביאו לפריצה של הפרלמנט בעוד נראו חגיגות ניצחון באזרבייג'ן. המחאות נגד ראש הממשלה הארמני פשיניאן נמשכות עד לעצם היום הזה ורובן מונהגות בידי האופוזיציה הפוליטית בהנהגתו של ואזגן מאנוקיאן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור נגורנו קרבאך מזה מאות שנים מאוכלס בעיקר על ידי אוכלוסייה של ארמנים. לאחר הקמת מלכות המשנה של הקווקז בתוך האימפריה הרוסית נקבע הבסיס לגבול בין ארמניה לאזרבייג'ן. עם אירועי מלחמת האזרחים ברוסיה התרחשה במקביל מלחמת ארמניה-אזרבייג'ן שנגעה בעיקר למאבקים האתניים-דתיים על האזור. בתוך ברית המועצות, נגורנו קרבאך סופחה לתוך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית אך ניתנה לו אוטונומיה.

מאז מלחמת נגורנו קרבאך שפרצה עם התפרקות ברית המועצות, הפכה המובלעת המדינית של נגורנו קרבאך לישות עצמאית דה פקטו המתופעלת בידי בדלנים ארמנים בתמיכת הממשלה הארמנית בירוואן. אזרבייג'ן, מצידו השני של הסכסוך, טוענת לשליטה על המובלעת, ככתוב בחלוקתן של הרפובליקות הסובייטיות מימי ברית המועצות. מאז המלחמה לא התקדמו יחסי אזרבייג'ן–ארמניה, ובשנת 2016 ארעה הסלמה קשה באזור, במה שנודע כ"מלחמת ארבעת הימים" (אנ').

המאבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2020 החלה התנגשות צבאית בין צבאות אזרבייג'ן וארמניה. הארמנים דיווחו כי ארבעה חיילים אזרים נהרגו וחמישה נפצעו בחילופי אש שהתרחשו בין 11 ל-13 ביולי עם צבא ארמניה, שהודיע כי שניים מחייליו נפצעו. התקרית התרחשה כ-300 ק"מ ממובלעת נגורנו-קרבאך, ומנהיגי המדינות, ארמן סרקיסיאן (נשיא ארמניה) ואילהם אלייב (נשיא אזרבייג'ן), החליפו איומים ביניהם[1].

לקראת סוף ספטמבר החמירה ההסלמה. ארמניה הכריזה על ממשל צבאי ועל גיוס כללי, לאחר שלטענתה אזרבייג'ן פתחה במתקפה אווירית וארטילרית זמן קצר אחרי הודעה דומה של הרשויות במחוז הבדלני. "תהיו מוכנים להגן על המולדת הקדושה שלנו", אמר ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן בהצהרה. פשיניאן קרא לקהילה הבינלאומית להבטיח שטורקיה לא תתערב בסכסוך, והזהיר כי למדיניות הטורקית עלולות להיות השלכות הרסניות על עבר הקווקז ועל האזורים הסמוכים. הוא האשים מוקדם יותר את אזרבייג'ן ב"תוקפנות מתוכננת".

שיירות של טנקים ומשוריינים נראו ברחבי המדינה עושות את דרכן לחזית[2]. משרד ההגנה במחוז אמר כי הוא השמיד ארבעה מסוקים, 15 מל"טים ועשרה טנקים אזרים. הרשויות בנגורנו-קרבאך אמרו כי 16 חיילים נהרגו ויותר ממאה נפצעו בקרבות. אזרבייג'ן, שאישרה צעדי חירום דומים בחלק ממחוזות הגבול, אמרה כי היא מגיבה להפגזות לכל אורך החזית, אך הצבא אמר כי אין הוא זקוק לגיוס כללי משום שהוא ערוך דיו.

משרד ההגנה האזרי אישר כי מסוק אחד אבד בקרבות, אך ציין כי הצוות שלו שרד. הוא טען כי 12 מערכות הגנה אוויריות של ארמניה הושמדו, והכחיש את הודעות ארמניה בדבר האבדות שספג. דובר משרד ההגנה האזרי אמר בהמשך היום כי כמה כפרים "שהיו תחת כיבוש במשך שנים שוחררו", אך בנגורנו-קרבאך הכחישו את הדברים.

בבוקר 27 בספטמבר דיווחו שני הצדדים על חידוש הקרבות. ארגון זכויות אדם בארמניה טען שבהפגזות של האזרים נהרגו שני אזרחים, אישה וילד. בבאקו, בירת אזרבייג'ן, הודיעו כי כמה אזרחים אזרים נוספים נהרגו באש שבה פתחו הארמנים, אך לא ציינו את מספרם. הכוחות הארמניים האוטונומיים בנגורנו-קרבאך הכחישו דיווח שעשרה לוחמים שלהם נהרגו בקרבות[3]. באותו יום הכריזה ארמניה על הגבול עם אזרבייג'ן כאזור מלחמה[4].

לקראת סוף ספטמבר בוצע ניסיון ארמני לפלוש לעבר המובלעת האזרית של נחצ'יבאן[5]. בתחילת אוקטובר החלו הפצצות אוויריות של כוחות אזרים על סְטֵפַּנַקֵרְט, בתגובה החלו הארמנים להפגיז על ערים אזריות מסביב למובלעת, בהם גם העיר המרכזית גנג'ה[5]. לאחר ההפצצה, הקהילה היהודית בעיר התגייסה לצבא אזרבייג'ן[6].

אוקטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציב זכויות האדם בנגורנו-קרבאך, אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי לפי הערכות ראשוניות, בין 70 אלף ל-75 אלף - שהם כמחצית מכלל תושבי החבל - נעקרו מבתיהם מאז תחילת הלחימה[7][8].

ב-10 באוקטובר הודיע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי הצדדים החליטו בתיווך רוסי, על הפסקת אש, חילופי שבויים ופתיחה במשא ומתן ליישוב הסכסוך[9]. שעות לאחר מכן הופרה הפסקת האש. על פי הדיווחים, טילים של הכוחות הארמנים נורו לעבר העיר השנייה בגודלה באזרבייג'ן, גנג'ה. בתקשורת הארמנית דווח כי הכוחות האזרים הפגיזו את בירת נגורנו-קרבאך, סטפנקרט[10][11].

אזרבייג'ן יצאה בתקיפה מסיבית בדרום נגורנו קרבאך לעברי הגבול עם איראן עוד בתחילת חודש אוקטובר. ב-17 באוקטובר הושגה הפסקת אש בין שתי המדינות, שנכנסה לתוקף החל מ-18 באוקטובר, אך הפסקת האש קרסה לאחר מספר שעות[12][13].

ב-25 באוקטובר הודיעה ארצות הברית כי שני הצדדים הסכימו להפסקת אש הומניטרית שתחל למחרת[14]. הפסקת האש התפוגגה למחרת והחלה פלישה אזרית לעברי לקון דרדזון, עיר היושבת על דרך הכביש המקשר בין ארמניה למובלעת במעבר לאכין, מעבר הררי צר. האזרים כבשו את העיר קובאדלי בקרבת הגבול הבינלאומי עם ארמניה והחלו לפעול לתנועה אל מעבר לאכין דרכה.

ב-27 באוקטובר ביצעה ארמניה הפצצה ארטילרית על העיר האזרית ברדה עם חימוש מצרר ופגעו קשות באוכלוסיית העיר.

בסוף אוקטובר בוצע ניסיון נוסף להביא להסדר, הפעם הוא התפרק בעקבות פעולה ארמנית מסיבית אשר פגעה קשות בקו האש האזרי[15] והביאה לנסיגה. שר ההגנה של נגורנו קרבאך נהרג בקרב, כמו גם קולונל אזרי.

הרי"א נובוסטי דיווחה כי החלו מחדש ההפצצות על סטפנקרט[16]. הוסדר הסכם בין ארמניה ורוסיה שבמקרה ששטח ארמניה עצמה יותקף, רוסיה תתחיל בחימוש של ארמניה.

נובמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר הופל בשגגה מסוק קרב רוסי על ידי הכוחות האזרים[17]. אזרבייג'ן הכריזה על כיבוש עשר ערים באזור הלחימה, ועל ניצחון בקרב על העיר שושה, השנייה בגודלה בחבל בידי כוחות מיוחדים של הצבא האזרי[18]. לאחר שארמניה הכחישה, אמר דובר הממשלה בנגורנו קרבאך כי "למרבה הצער, אנו נאלצים להודות ששורה של כישלונות רודפת אותנו, ושהעיר שושה לחלוטין אינה בשליטתנו". הוא הוסיף כי "האויב נמצא בפאתי סטפנקרט"[19].

עם זאת, למחרת, ב-10 בנובמבר 2020 חתמו ארמניה ואזרבייג'ן בתיווך רוסי על הסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך (2020) וכוחות רוסיים לשמירה על השלום נפרסו ברחבי נגורנו קרבאך. בתגובה לחתימת ההסכם פרצו אלפי מפגינים ארמנים לבניין ממשלת ארמניה[20].

ההסכם כולל את נסיגתה של ארמניה מכמה אזורים שהיו בשליטתה מחוץ לגבולות המובלעת, כולל המחוז המזרחי אגדם. לאזור הייתה חשיבות סמלית עבור אזרבייג'ן, משום שהעיר המרכזית במדינה, שנקראה גם כן אגדם, הוחרבה לחלוטין במסגרת הקרבות בשנות התשעים, והבניין היחיד שנותר בה הוא המסגד העירוני.

הארמנים הסכימו להעביר את השליטה גם באזור לכין, בו היה הכביש הראשי שמוביל מנגורנו-קרבאך לארמניה. הכביש, הנקרא "מסדרון לכין", יישאר פתוח ויישמר על ידי משקיפי שלום רוסים. המשקיפים הרוסים יוצבו במחוז למשך חמש שנים[21]. סוכם גם על חזרה של עקורים לביתם[22]. חלק מהארמנים עזבו את המחוזות בשל נסיגת ארמניה ושרפו את בתיהם לפני עזיבתם[23].

תגובות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן קרא לאזרחי ארמניה לצאת נגד ההנהגה "הגוררת אותם לאסון" ונגד "אלו שמשתמשים בה כבובות". שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב מסר כי ארצו מנסה לתווך בין שתי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, ושוחח בטלפון עם שרי החוץ של שתיהן. צרפת, איראן וסין קראו לכל הצדדים להפסיק את פעולת האיבה ולפתוח מיד בשיחות. גם האפיפיור פרנציסקוס קרא לארמנים ולאזרים לפתור את המחלוקות ביניהם במשא ומתן, והוסיף שהוא מתפלל לשלום באזור. איראן, אשר הביעה את תמיכתה בארמנים, נמנעת ממאבק עקב חשש ממרד אזרחי מצד אוכלוסייתה האזרית בקירוב לגבול[15].

הממשל הרוסי יצא עם הזמן במדיניות להתערבות רבה יותר ויותר בניסיון לגשר בין הצדדים במטרה להביא לסיום המאבק ולבסוף שיחק חלק מרכזי בהסכם השלום בין שתי המדינות הלוחמות. שליטתם של כוחות שומרי השלום הרוסים על מסדרון לכין כפי שנקבע בהסכם השלום הסופי, הביאה להתחזקות עמדת ההשפעה הרוסית בעבר הקווקז וחיזקה את יחסי אזרבייג'ן–רוסיה. הפעילות הרוסית במלחמה סבבה בעיקר עקב היריבות בין רוסיה לטורקיה, הניצחון הדיפלומטי הרוסי הוביל להתחזקות עמדת השפעתה על אזרבייג'ן ובמקביל להיחלשות ההשפעה הטורקית על אזרבייג'ן.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2021, במסגרת "הצהרת שושה", נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב ומקבילו הטורקי רג'פ טאייפ ארדואן, חתמו על הסכם שכולל את חיזוק הקשרים בתחומים רבים — ובעיקרם בנושאים פוליטיים, כלכליים, מסחריים, תרבותיים וביטחוניים.

סוגיה משמעותית שהובררה במסגרת ההצהרה היא "מסדרון זנגזור", שמקשר בין מובלעת נחצ'יבאן לבין אזרבייג'ן. כמו כן, אנקרה התחייבה לפתיחת קונסוליה כללית בבירה התרבותית המשוחררת של אזרבייג'ן - שושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות‏, קרבות עזים בין ארמניה לבין אזרבייג'ן באזור נגורנו-קרבאך, באתר וואלה!‏, 27 בספטמבר 2020
  2. ^ נטע בר, ‏חשש ממלחמה כוללת בקווקז: עימות צבאי בין ארמניה ואזרבייג'ן, באתר ישראל היום, 27 בספטמבר 2020
  3. ^ רויטרס, קרבות בין אזרים לארמנים: "האזור יעלה באש", באתר ynet, 27 בספטמבר 2020
  4. ^ ארמניה הודיעה על הגבול עם אזרבייג'ן כאזור מלחמה, לאחר שאיבדה לפחות 16 לוחמים, מעריב, ‏27 בספטמבר 2020
  5. ^ 1 2 דיווח באל-ג'זירה האנגלית.
  6. ^ איתמר אייכנר, אזרבייג'ן: הקהילה היהודית הופצצה - ומתגייסת ללחימה בארמניה, ynet, ‏23 באוקטובר 2020
  7. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Un 50% de la población de Nagorno Karabaj ha sido desplazada por conflicto con Azerbaiyán, según autoridades locales | DW | 07.10.2020, DW.COM (בEuropean Spanish)
  8. ^ עשרות אלפי עקורים בנגורנו-קרבאך, איראן מזהירה ממלחמה אזורית - וואלה! חדשות, וואלה!News, ‏2020-10-07
  9. ^ רויטרס, רוסיה: הפסקת אש בין ארמניה לאזרבייג'ן, ynet, ‏10 באוקטובר 2020
  10. ^ נטע בר, המתיחות בקווקז: הופרה הפסקת האש בין אזרבייג'ן וארמניה, ישראל היום, ‏11 באוקטובר 2020
  11. ^ Nagorno-Karabakh: Armenia, Azerbaijan trade accusations as civilian areas hit despite truce, France 24, ‏11 באוקטובר 2020 (באנגלית)
  12. ^ ארמניה ואזרבייג'ן סיכמו על הפסקת אש בנגורנו קרבאך, ynet, ‏17 באוקטובר 2020
  13. ^ הפסקת האש בקווקז הופרה, יותר מ-770 כבר נהרגו, ynet, ‏18 באוקטובר 2020
  14. ^ ארמניה ואזרבייג'ן התחייבו להפסקת אש הומניטרית בנגורנו קרבאך, ערוץ 7, ‏26 באוקטובר 2020
  15. ^ 1 2 Why Armenia and Azerbaijan are at war, יוטיוב, ‏26 באוקטובר 2020
  16. ^ BBC Russian Service
  17. ^ מסוק רוסי הופל בסמוך לגבול עם אזרבייג'ן, ישראל היום, ‏9 בנובמבר 2020
  18. ^ גל פרל פינקל, מה אפשר ללמוד ממלחמת כלי הטיס הבלתי מאוישים האזרית, באתר זמן ישראל, 30 בדצמבר 2020.
  19. ^ ארמניה ואזרבייג'ן חתמו על סיום הלחימה - צבא רוסיה התפרס בנגורנו קרבאך, ynet, ‏2020-11-10
  20. ^ ארמניה ואזרבייג'ן חתמו על סיום הלחימה - צבא רוסיה התפרס בנגורנו קרבאך, ynet, ‏10 בנובמבר 2020
  21. ^ ארמניה ואזרבייג'ן חתמו על הסכם לסיום המלחמה בנגורנו-קרבאך, וואלה!News, ‏10 בנובמבר 2020
  22. ^ נגורנו-קרבאך: הפסקת האש עם אזרבייג'ן הייתה בלתי נמנעת, וואלה!News, ‏10 בנובמבר 2020
  23. ^ ארמנים שורפים את הבתים שלהם לפני הגירוש, ynet, ‏14 בנובמבר 2020